בסופו של דבר לא תקשיב לעוד כמה שיגיבו לך בטלפון. 

ובכל זאת תלך על הסמס, מוטב שלפחות יהיה הודעה קולית בווצאפ..

מאוד מאוד פוגע...

אני לא מבין מה ההתלבטות? יש כאן דילמה בין אופציה שנגיד אפילו אם הייתה רחוקה יחסית(ואני כלל לא בטוח שזה כל כך רחוק..) שבחורה תפגע מאוד לבין 3 דקות של מבוכה ואי נעימות.. יהא כבוד חברך חביב עליך כשלך ותעשה את הטלפון המאוד ראוי הזה..

נ.ב

כל מה שכתבתי הוא בהנחה והדייט היה רגיל ושגרתי ולא שהיא בעטה אותך בסוף הפגישה או משהו בסגנון שמשנה את כל המשוואה...

לא יודע אם הגבת לי או לפותח השרשור. 

אבל בא תסכים איתי שאם יש או בסמס / הודעה קולית ווצאפ, מה עדיף ? (: 

לענ"ד לא ברור לי שעדיף הקלטה... שתי האופציות גרועות למדיי לטעמי..

לעניות דעתי -

אוי לו לאותו בחור שמסיים קשר בהודעה..

אוי לה לאותה עלמה שמסיימת קשר בהודעה..

גם אם אתם לא מסכימים עם העניין, ברור לכלי עלמא שסיום קשר בהודעה

הוא פוגע ומזלזל..לכן, אפילו אם לא נראה לכם ואתם בטוחים

שאתם רוצים לסיים את הקשר, אזרו אומץ, חייגו ועשו זאת דרך

הטלפון..

זה הרמז לכך שהיא לא רצתה שיתקשר אליה. קיבל תרמז ופעל נכון דרך סמס. למה זה נקרא חוסר טקט?

אם כבר היא החצופה שיודעת שהבחור אמור להתקשר אליה אז שתהיה זמינה ולא תסנן...

המטרה כאן היא לראות מה הלך הרוח

וגם להבהיר מעל לכל ספק, שלא מסיימים קשר בהודעה..

אך אם בוחנים את הדברים עד כה,

ניתן לראות בבירור שמעל 85% נגד לסיים קשר בסמס,

(חלק קטן אומר שתלוי, אם היה דייט נוראי אז הודעה תתקבל..)

לגבי ה15% האחרים, צריך אולי למצוא דרך שיצאו אחד עם השני..כך, במידה ולא ילך יוכלו לסיים בהודעה <צ>

ועכשיו ברצינות, ל15% שחושבים שהודעה זו דרך ראויה לסיים קשר, 

בואו תתיישרו עם הנורמה החברתית, ועם הרגישות הכ"כ נחוצה במעמד כזה

של סיום קשר..ועשו טובה, גם לעצמכם, ותרימו טלפון..

למרות שיש כאלו שלא טורחים אפילו להודיע או שלא עונות לטלפון

בס"ד

הכי קל, נוח, חוסך את המבוכה ההדדית.

אם נפרדים ממני, מעדיפה להתמודד עם טקסט כתוב,

ולהשאיר את התגובות שלי לעצמי, מאשר שהצד השני ישמע או ירגיש את התגובה.

לי זה הרבה יותר מכבד, ונוח.

תסכלי למעלה יותר

בס"ד

באמת מעולם לא הבנתי איך ולמה אנשים מעדיפים להגיע לפגישה ולהיפרד פנים מול פנים?
ואפילו בטלפון. למה? 

ואםנדמה לי שזו אהבת חיי, ואני עלולה לפרוץ בבכי?

ואם זה מישהו שלא ידעתי איך לחתוך, ואני עלולה לקפוץ מאושר?

איך אפשר להעדיף את החשיפה מולו ברגע כזה, על פני משהו סולידי ופרטי..?

בס"ד

ואני לא רואה בכך זלזול.

אני גם לא מבינה את השאלה הזאת :"לא יכל להשקיע בי 3 דקות של שיחה?"

למה זה השקעה יותר מסמס?

לפעמים לכתוב סמס מכבד ולנסח אותו בצורה עדינה ונעימה לוקח הרבה יותר זמן ומחשבה משיחה.

אולי בכללי אני מאד מעריכה תקשורת בכתב, ולכן זה מרגיש לי מכובד ומכבד.

לא יודעת.

לא מבינה למה מקבלים הודעה כזלזול.

בס"ד

נניח לגבי ב' וג' אצלי זה הפוך, הודעה כתובה ניתן לקרוא כמה פעמים,

והשוק עובר, לעומת שיחה שאז אני יותר עסוקה בלהסתיר את השוק ולשמור על כבודי...

לגבי ג- דברים ברורים לא נתונים לפרשנות. ומי שמנסה להמציא פרושים יש מאין,

יכול לעשות זאת גם כלפי דיבור. (מישהו שחברתי ניסתה להיפרד ממנו אמר לה
"אבל אני שומע בקול שלך שאת כן רוצה..)

כעת לשאלה אחרת,

אם למשל הייתה שיחת יחסינו לאן, בה הפגושים העלו את השיקולים שהם מתלבטים לגביהם,
 ושני הצדדים לקחו פרק זמן קבוע מראש לחשוב,

וקבעו מראש מתי מחזירים תשובה, ואז מגיעה ההודעה,

זה עדיין פסול באופן גורף,

או שזה בסדר?

בס"ד

זה קרה לי,

ולאחר השיחה הוא שלח הודעה.

אולי הוא הכיר אותי מספיק כדי לדעת שזו הדרך הכי טובה לי,

אבל אין לכם מושג כמה הודתי לו בלבי שזו הדרך שהוא בחר.

זהו מקרה נקודתי..!  (תרתי..)

ולעניות דעתי..אין להסיק ממקרה ספציפי לכלל..

בע"ה

אתה יוצא עם מישהי שמאוד מצאה חן בעיניך, אתה כבר בפנטזיות שזה יכול להתקדם ומתקשר להזמין אותה לפגישה בבית קפה. רק שהיא מקדימה אותך, שניה לפני שאתה מתקשר אתה מקבל ממנה הודעה: "תראה, אתה בחור מקסים, אבל זה לא נראה לי מתאים בינינו..". נכון שזה כיף? אמרו חכמים: "מה שאתה לא רוצה שיעשו לך אל תעשה לאחרים". וגם אם תאמר: "יאללה, לי לא היה אכפת אם היו עושים לי ככה..." זה לא משנה, כי אם לרוב האנשים זה מפריע- לא עושים.

זה קצת פאדיחה, וזה הכי קל להתחבא מאחורי הודעה, אך אם תתגבר על הבושה- שיחקת אותה. בהצלחה רבה!

[ויכול מאוד להיות, שאני הייתי מרגיש יותר בנוח במצב המתואר בSMS, מאשר בשיחה.

זה מביך להתחיל שיחה בהתלהבות, ולגלות בהמשך שהקשר נגמר.].

זה בדיוק קרה לי לא מזמן. יצאנו  פעם אחת ויום אחרי הוא שולח הודעה אם אפשר להתקשר, ולא יכולתי באותו רגע אז הצעתי יותר מאוחר והוא שאל אם זה בסדר בהודעות. הוא שאל איך היה ועניתי יפה: שזה פשוט לא זה (הדייט היה סבבה). הוא כתב אין בעיה ,אך לפעם הבאה שאני אדע שזה לא מכבד!. יצאנו פעם אחת! , לא יכולתי לדבר באותו רגע, כתבתי יפה! ובכל זאת הוא נפגע. 

אני אישית ארגיש יותר נעים בהודעה...אבל יש אנשים יותר רגישים. 

יש כאלה שאפילו לא טורחים להודיע(גברים) או שלא טורחות לענות (נשים)

זו גם תופעה שיש להוקיע אותה...

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"