לגבי הגזים שווה לנסות למצוא טיפות כלשהן שיכולות לנסות לעזור לתינוק (יש הרבה סוגים שונים תנסי לשמוע ואולי לחפש בפורומים מה מומלץ ומה עוזר, הבת שלי לא השתמשה אז לא יכולה לעזור לך בזה).

חוץ מזה שאומרים שזה עובר סביב גיל שלשה חודשים, אז תתעודדי זה ממש אוטוטוטו.

לגבי החיוכים, רשמית מותר להתחיל לחייך עד גיל 10 שבועות ואם הוא כבר התחיל זה ימשיך ויתפתח לאורך זמן בעזרת ה' (חוץ מזה שיש תינוקות יותר חייכנים ויש פחות בדיוק כמו מבוגרים...)

ולגבי השכיבה על הבטן אז יש לי שתי עצות:

א. תעשי את זה ושבי איתו תשירי לו, תצחקי איתו, תראי לו משחקים והרבה פעמים זה עוזר למשוך את הזמן על הבטן. ברגע שהוא מתחיל להתעצבן תהפכי אותו וככה כל יום תמשכי דקה יותר ודקה יותר.

ב. תני לבעלך להיות איתו כשהוא על הבטן. יותר קל לאבא להיות הקשוח וע"י כך לעזור לילד.

דבר אחרון- אף פעם אבל אף פעם אל תשווי את הילד שלך לתינוקות אחרים. כל עוד הוא בטווח הנורמה הוא לא צריך להיות בטופ. כל עוד הוא מתקדם לאיטו זה בסדר. עוד כמה חודשים אם עדיין תרגישי שיש בעיה תפני לרופא ילדים שאת סומכת עליו שיגיד לך אם אכן יש בעיה.

תני לו את הזמן להתפתח ותעודדי אותו בלי להסתכל על תינוקות אחרים

בהצלחה רבה!

מה זה מלווה התפתחותי?

ממש לא הייתי נלחצת

הוא לא צריך להיות הרבה זמן ברצף על הבטן, שימי אותו כמה פעמים ביום

גם אם אחרי דקה או שתיים הוא בוכה, דקה ועוד דקה מצטרפות לזמן משמעותי

מה שלומך? איך ההתאוששות מהלידה?

אני מקווה שאת מוצאת לך זמנים לנוח לבד או עם התינוק, וליהנות ממנו. זה הכי חשוב!

נשמע שהנחיתה לעולם ההורות לא פשוטה - כאבי לב, כאבי בטן... קחו נשימה עמוקה. התחלה מאתגרת זימן לכם הקב"ה... בע"ה עוד תצמחו מהקשיים האלה, ביחד עם העולל, ותגיעו לתקופות קלות ופשוטות יותר. אני יודעת שמהשלב שאתם נמצאים זה נראה נצחי. זו אשליה אופטית

בעניין ההתפתחות אין לי הרבה מה לתרום, לא מבינה בזה, אבל נשמע לי שיש לך אינטואיציה חזקה מאוד שיש כאן צורך לבדוק. בעיניי חשוב מאוד (בחיים בכלל ובהורות בפרט) להאזין בתשומת לב למה שהאינטואיציה אומרת. את חשה שצריך עין מקצועית? פני לאיש מקצוע. בשביל זה הם קיימים.

לגבי חיזוק חגורת הכתפיים, אני מצטרפת בחום ל'סדר נשים' - הרבה פעמים ביום לדקה, שוות הרבה יותר מפעם ביום להרבה דקות - בעיקר אם הוא בוכה ולא משתף פעולה.

ההשכבה לישון על הבטן בהשגחה נשמעת לי מצוינת. כל הכבוד.

שימי לב שחוץ מ'על הבטן' ו'על הגב' יש עוד המון תנוחות אפשריות, ובכל אחת היתרונות שלה. למשל כשמחזיקים תינוק בתנוחה זקופה - זה קל לו יותר מעל הבטן, ומאמן אותו יותר מעל הגב. או אימון יותר מתקדם - על הבטן כשהחזה מורם על הברך שלך. זה ממש נהדר, ומאוד מעודד אותם לשתף פעולה. וכמובן שעל הבטן כשהוא שוכב על הברכיים שלך יהיה לו נעים יותר מעל הרצפה.

גם נשיאה במנשא פיזיולוגי טובה לחיזוק חגורת כתפיים.

בקיצור - יש המון דרכים, המון אפשרויות, הכול פתוח עוד לא מאוחר

ו--- התינוק של השכנים תמיד ירוק יותר. זה ידוע. הקושי הרגשי - לא נאשים אותך. אנושי לגמרי. אבל אם תעשי כאן סקר נראה לי שתגלי שלכל זוג הורים כאן יש ילד שכן שיותר טוב מהילד שלהם בא', ב' וג'. מה שמוצלח וטוב תמיד לוכד את עינינו המקנאות. את הקשיים אנחנו פחות רואים... באמת תופעה מוכרת וידועה.

רוב נחת ושמחה מהקטן.

ושוב - בין דאגה לדאגה אל תשכחי לשים אותו עלייך, ללטף, ליהנות ממנו שהוא כזה פשושון. שיהיה לך כיף ונעים ומתרפק איתו - זו המתנה הכי טובה שאת יכולה לתת לו (ולעצמך).

בניגוד לכל האחים שלו שהסכמו לישון על הבטן בלבד ולא היו שניה אחת על הגב...

הוא דווקא ישן על הגב כמו שאצלך עטוף בחיתול או שמיכה

ושנא להיות על הבטן.

גם בגיל חצי שנה ככה כשלמד להתהפך הוא היה מתהפך תוך שניה על הגב וזהו.

(די זרמתי איתו אבל כן אולי התחלתי טיפה לדאוג כי אחיינית שלנו קטנה ממנו בשלושה חודשים ועושה הכל בערך כמוהו אם לא יותר מהר...)

בקיצור היום הוא בן 10 חודשים ופתאום תוך חודש בערך הוא נתן ממש "קפיצה" והתחיל לשכב מלא על הבטן ולזוז ולנסות לזחול על הגחון. וממש פתאום מתגלגל וזוחל בכל מקום.

ממליצה לך להחזיק אותו הרבה בתנוחת "נמר על העץ" (כשהוא שוכב עם הבטן על הזרוע שלך עם הראש שלו לכיוון המרפק שלך). גם זה בערך כמו לשכב על הבטן וגם זה טוב לגזים.

גם מנשא בתנוחת בטן לבטן או עירסול זה טוב לשני הדברים. גם לגזים וגם להחזקת ראש.

ובאמת אם זה בטווח הנורמה לא כדאי סתם להיות בלחץ יותר מדי ולהנות ממנו איך שהוא עכשיו.

בקשר לדבר השני אין לי מושג.

דווקא הבת שלי ממש לא אהבה להיות על הגב, היא אפילו למדה קודם להתהפך מהגב לבטן, כנראה, הייתה לה מוטיבציה חזקה לכך, כי בדרך כלל קודם לומדים הפוך

יש סיפורים לכאן ולכאן, כמו שכבר כתבו לך.  יש לי בן דוד שלא התהפך גם בגיל 6 חדשים.  רופא הילדים בדק אותו ואמר שהוא פשוט חכם ומבין שבטן גב או גב בטן - מה זה משנה.  הוא לא יכול להתקדם מעבר לזה.  כשהיה מסוגל, פשוט קם והלך.  היום הוא מנתח בכיר , אחרי שבנערותו היה בנבחרת שחיה...

לגבי ריפלוקס, הרבה מחקר בימינו מראה שריפלוקס נגרם מרגישות למזון.  הרפואה הקונבנציונלית לא יודעת להתמודד עם רגישויות \ אלרגיות עד גיל שנה, וגם אז - רק להשתדל לאבחן, לא מעבר לכך.

הרפואה המשלימה (יש סוגים שונים) יודעת גם לאבחן וגם לטפל = להביא את התינוק למצב שלא יהיה רגיש.

אם אתם מסתדרים עם רפואה משלימה - כדאי מאוד לנסות (קרניו-סקראל, אייפק, ביקומ, ועוד).

אם את ממשיכה לדאוג - פנו למומחה גדול יותר.  קבלי המלצות על רופאים התפתחותיים או מטפלים\ות בתחום ההתפתחות, ושמעי מהם עצות ורעיונות - למה לשים לב.

האם את יכולה להחזיק אותו כשגופו מאונך, לא סמוך לאוכל, שאז אולי כואב לו יותר, ולשיר לו, לדבר איתו, לחייך אליו, ליצור קשר עין איתו ולראות, תרתי משמע, מה תגובתו.  לא רק פעם אחת, אלא לאורך כמה ימים.

האם  ניסיתם להעמיד אותו - אתם מחזיקים אותו חזק, אבל נותנים לכפות הרגליים להרגיש את המשטח הקשיח (שולחן?) מתחת לרגליו, ולעבוד על חיזוק השרירים.  יתכן שאם תראו שיפור פיזי כלשהו, יהיה לכם קל יותר להירגע בנושאים אחרים.  הצעתי לא הזויה, ככל ש"תעמידו" אותו יותר, שרירי הרגליים יתחזקו.  אפשר גם כשהוא שוכב על הגב ואתם לוחצים על כפות הרגליים כדי שהוא יתנגד \ יתן "קונטרא" ללחץ שלכם.

ריפלוקס זו תופעה ממש לא נעימה.  כואבת מאוד לקטנים האלה.  ככל שתמצאו למה הוא רגיש ותוכלו לטפל בנושא, כך ייקל לו.  ולכם.

בהצלחה!

חחחחח

שאלו יהיו בעייותייך...

אל תדאגי הכל מסתדר בסוף והילד בסדר גמור. אם תיכנסו לסרטים באמת תחיו אותם.

לא לפחד לא לדאוג. באמת לכלילדיש קצת התפתחות משלו ואופי משלו..אל תשווי אף פעם.

יש גם הבדלים עצומים בהתפתחות בין ילד ראשון לשני וכו'...

שמעתי שיש כל מיני ארגונים וגמ"חים שאפשר להשיג שם חלב אם שאוב. אולי תנסי לתת לפחות פעם ביום, ולראות אם יש הבדל.

לגבי הרמת ראש - האמת שזה לא קל לשכב על הבטן ולהחזיק ראש וחזה מורמים ללא עזרה של ידיים לאורך זמן. אני באופן אישי לא מצליחה לעשות זאת להרבה זמן בלי לשים יד מתחת לסנתר. והרי אצל תינוקות הראש גדול מאוד באופן יחסי...

לגבי החיוך - חשוב לזכור שהקטנים הם חקיינים מעולים, ולחייך להם המון המון, כדי לקבל את החיוך בחזרה... לפי הנסיון האישי שלי, הבכור/ה מתפתח/ת קצת יותר לאט מילדים הבאים, כי יותר קל להם ללמוד מהאחים הגדולים מאשר מההורים

פעם הכרתי מישהי שהיא עוסקת בליווי התפתחותי. שבת אחת היינו ביחד והיא התעסקה קצת עם התינוקת שלי. לא  בשל בעיות, אלא סתם בשביל הכיף. אז היא עשתה איתה כל מיני משחקים ותרגילים. כעיקרון, אלה היו דברים שכל אמא יכולה לעשות עם התינוק שלה, אבל אמהות בדרך כלל לא מכירות את כל התרגילים, אז אולי כדאי לך לעשות לפחות פגישה אן שתיים עם מישהי. בתור ההתחלה אפשר גם למצוא כמה דברים באינטרנט באתרים של מלוות התפחות

בהצלחה והרבה נחת!

א. את צודקת שאת רוצה לברר דברים.

במקום להלחץ הייתי מבקשת מרופא הילדים הפניה למכון להתפתחות הילד 

שיגידו לך אם יש בסיס לחששות שלך או לא.

לחיזוק חגורת הכתפיים:

בקשי מרופא הילדים שלך הפניה לפיזיוטרפיסטית.

התיעצי איתה אם ההתפתחות נורמאלית או לא

התיעצי לגבי שיטות מקצועיות יותר לחיזוק פיזי.

כשאת שמה את התינוק על הבטן נסי לשים אותו מול הטלויזיה.

או לתלות לו מובייל שנתלה על דופן המיטה - כמו ציפור שמניעה כנפיים וכו'

שיספק לו עניין.

שימי לו תמונות בשחור לבן מסביבו.

נ.ב

אם הילד שלך מתקדם ברצף,

אם טיפול פיזיוטרפי משפר את תיפקודו

אל תילחצי יותר מידי אם הילד מתקדם קצת יותר לאט.

מנסיון, בדור של היום, שמשכיבים תינוקות על הגב

(בניגוד לדור של לפני 20 שנה ומעלה)

תינוקות מתרגלים להתנגד לשכיבה על הבטן.

מחקרים חדשים מראים שהיום הרבה יותר תינוקות מתרגלים \

להחזיק את הראש על הצד בגלל השכיבה על הגב.

פיזיוטרפיסטית בשלב זה תוכל ללמד אותך איך למנוע את התופעה גם אם ילדך

מתפתח לגמרי בסדר ותחסוך לך צורך לחפש פיזיוטרפיסטית בעתיד.

המון הצלחה ובריאות

ללכת ליעוץ התפתחותי - זה ממש לא אסון.

אם תלכי - ויגידו לך שהכול בסדר, זה פשוט ירגיע אותך.

טיפולים פרא-רפואיים, הם לא אנטיביוטיקה. הם טיפולים טבעיים. אז למה לא?

אם המטפלת היא טובה ומקצועית, הטיפול יהיה חוויתי.

אז תעשי את זה בכיף. אבל באמת בכיף.

מזל טוב! והתאוששות קלה.

מציעה לך לפנות לעמותת "שלוה" בירושלים,

לתוכנית "אני ואימי" 02-6519555.

יש להם תוכנית התערבות פרא רפואית-

עושים לתינוק אבחון ובודקים אם יש צורך בהתערבות.

אם הכל בסדר, מרגיעים אותך.

ואם יש צורך בהתערבות יש בוקר טיפולים קבוע בחינם, בימי שלישי

עם מטפלים מקצועיים ומנוסים בתינוקות-

פיזיותרפיה, קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק, הידרותרפיה וכו.

ממליצה בחום.

התינוקת שלי סבלה ברמותתת מגזים. בגיל חודשיים לא חייכה בכלל(ובאמת אפשר להבין אותה!)

אני הלכתי לקינזיולוגית(מוח אחד) לא כל אחד יודע לטפל בזה טוב אז תבררי לפני.

היא עשתה לה טיפול נפשי (קשה להסביר אבל זה עובד!)

ובשניה שיצאתי ממנה ראיתי שיפור משמעותי! רק אל תלכי לכל אחד, תבקשי המלצות..

בכללי אני מאמינה שכל דבר פיזי שעובר עלינו נובע ממשהו נפשי..וכמובן חשוב ללכת לרופא אבל אם כבר הלכת והוא אמר שאין מה לעשות אז שווה לנסות!

יש לי המלצה על מישהי מעולה מירושלים..

גם לנו, יותר נכון לקטנה עזרו טיפות הגרפווטר, לנו הרוקח המליץ ובמקביל התייעצנו עם רופאת הילדים, חשוב להגיד שלוקח לטיפות כמה ימים להגיע לספיגה מלאה ולהשפיע, אבל ההמתנה השתלמה, שילבתי עם הטיפות ערסול וככה העברנו את שלושת החודשים.

אמבטיות ועיסויים, ושינויי תזונה (כשמניקים)

לחברות שלי עזרו מנשא וסימיקול

ויש כאלה ששלבו הכל..

אני בדר"כ לא כותבת בפורום, במיוחד כשכתבו לך הרבה דברים נכונים ואמיתיים, אך ראיתי שהתייחסו בעיקר לצד אחד של הדברים ולעיתים זה מחוסר ניסיון בקשיים התפתחותיים.. חשוב לי שתשימי ךלב לצד השני. אנחנו עברנו הרבה עם הבן שלנו  מבחינה רפואית והתפתחותית ואחד הדברים שהכי למדתי הוא שאין כמו אינטואיציה של אמא!

הדברים החשובים שכתבו לך- 

* ללכת לרופאת ילדים טובה ובעלת ניסיון וכן לרופאה התפתחותית טובה- לא לחוצה אך מנוסה- שתראה את הילד. אני לא ראיתי את הילד שלך וגם לא שאר האנשים בפורום אז לדאוג שאנשים בעלי ניסיון ישמעו אותכם, ואת התחושות שלכם ויראו את הילד.

* לקבל פיזיותרפיה וטיפולים פרא רפואיים- שלווה זה מקום מעולה. יפה ומקסים ויש להם ניסיון עם קשיים התפתחותיים. לדאוג שיקבל אבחון מקיף- ואז או שזה ירגיע אתכם או שבאת יפנו אתכם לבדיקות ולטיפולים הנכונים. חוץ מזה שפיזיותרפיה ואשת מקצוע בתחום שתיתן לך כלים לעבוד איתו- זה תמיד טוב, במיוחד אם יש רפלוקס. בהקשר לרפלוקס- לא מכירה את הסיפור אך יכול להיות שלא הצליח לינוק טוב גם בגלל שרירים חלשים (טונוס נמוך)?- שווה לבדוק גם את זה אצל רופאת התפתחות

* תגידי לעצמך (בקול!) וגם לו- שלא משנה מה יש לו ומה יהיה את הכי אוהבת אותו, ותמיד תהיי איתו ובשבילו, והוא מקסים ומתוק בעינייך ותעברו את זה ביחד. תגידי את זה, תשירי את זה, תחזקי את עצמך, את בעלך ואותו. תרבי במגע מלטף- ובסוגים שונים של מגע נעים. (במיוחד כשיש איזה עיכוב בראייה- המגע והתחושה יותר עוצמתיים ומשמעותיים). שימי לב אם הוא מחייך בתגובה למגע או לקול מסוים- ותחזרי על זה  יותר.. 

*זמן איכות של סתם כיף והנאה- שלך עם הקטנצי'ק, של בעלך איתו (רק כיף וטוב - בלי דאגות ומשימות), שלך עם עצמך ושל שניכים יחד- אל תטבעו בהתחלה הלא פשוטה הזו. הזמן הזה זה מה שנותן כוחות

* להקשיב לאינטואיציה שלך- כמו שכתבתי- מה שאני הכי למדתי הוא שהתחושות שלי הן המדד הכי טוב. אם את הולכת לרופאת ילדים ולרופאת עיניים- ואת עדיין לא רגועה, אל תרפי! תלכי לעוד רופא או תחזרי אליהם, גם אם את לא יודעת להגדיר את זה במונחים הנכונים זה לא אומר שאת לא צודקת. (ולהורים שהרגיעו אותך- כך זה ילד בכור, אני לא חושבת שזה מניסיון של קשיים בהתפתחות כמו חוסר מיקוד ועקיבה וחיוך מועט שלא ממוקד מבט- לנו לצערנו כן יש ניסיון כזה.) את הכי טוב מכירה את הילד ומחוברת אליו.

קבלה של תורים לרופא התפתחות ושל טיפולים- יכולה להיות עם הרבה בירוקרטיה ולקחת זמן רב - כן לזרז את זה ולהתעקש שתקבלו בזמן סביר. שוב, לא מתוך לחץ אך מתוך מודעות וכהשתדלות מעשית נכונה.

לצערי, התיאור שלך מאוד הזכיר לי את הבן שלנו בגילאים אלו שיש לו בעיות התפתחותיות שונות ועברנו איתו הרבה, אני מקווה שרוב הסיכויים שהסיפור שלכם מאוד שונה  שונה אבל מה שקפץ לי לעין שכתבת- "לא עוקב אחרי צעצועים ולא ממקד מבט שמחייך"- זה תיאור שמאוד אופייני לבעיה התפתחותית בראייה, (שאנו מכירים מקרוב). קודם כל- הייתי מבקשת הפנייה לרופאת עיניים ילדים- וקובעת תור . התורים בדר"כ מאוד ארוכים כך שאם יעבור עד אז- מצוין. אם לא- חשוב לבדוק כי יש טיפול שבהחלט יכול לשפר. בינתיים- כשהוא רגוע כמובן, 

* תבדקי לאן העיניים שלו רוב הזמן מופנות, האם למשהו מסוים, האם למקור אור? אלו חפצים יותר מושכים אותו

* לגבי החיוך- תבדקי אם מחייך יותר כתגובה לגירוי שמיעתי או תחושתי- צחוק שלך, ליטוף וחיבוק, שיר ודיבור- תשלבי ביניהם-  ותגבירי את הגירויים שאליהם מחייך יותר. כמה שיותר קשר תקשורתי וחיוכים זה טוב לשניכם.

* האם כשמחייך אליכם- מסתכל לכיוון מסוים ,(למעלה, לצד, לכיוון האור, למטה..)?

* תנסי לעבוד איתו עם גירויים חזותיים נוצצים- זהב וכסף וכן גירויים בצבע אדום (אלו הצבעים של, הראייה הכי בסיסית), תנסי לעבוד איתו בחדר ללא פלורוסנט או מקור או מלאכותי, נסי  מעט גם לעבוד קצתבחדר חשוך כשאת מאירה את הגירוי הראייתי (הזוהר- בזהב וכו') בפנס ומזיזה אותו מצד לצד.

אשמח לענות לך ולפרט אם תרצי בפרטי. המון בהצלחה ובע"ה שהכל יתברר כחששות שווא. הרבה נחת ושמחה.

שכיבה על הבטן, הרמת ראש ומעקב אחרי חפצים...

קודם כל לכל תינוק יש את הקצב שלו... כמובן חייבים להיות עירניים, אבל בשלב הזה עוד אין לכם סיבה לדאגה...

הבן שלי גם היה עם רפלוקס, לא רק פולט אלא ממש מקיא כל כמה זמן... ולכן לא הייתי שמה אותו כמעט בכלל על הבטן כי פשוט הוא היה מקיא את כל הארוחה..... ואז בגיל חודשיים וחצי, כשלקחתי אותו לטיפת חלב, האחות לא הייתה מרוצה מכך שהוא בקושי מצליח להחזיק את הראש... אמרתי לה את הסיבה, אבל יש אחיות בטיפת חלב שלא יכולות לא להלחיץ... ואז היא התחילה לבדוק אם הוא עוקב אחרי חפצים, והוא לא עקב בכלל...... הביאה עוד אחות, גם היא ניסתה - והוא לא עקב - כלום! (רציתי להגיד לה שהיא כנראה לא מספיק מעניינת בשביל שהוא יעקוב אחריה, אבל שמרתי את זה לעצמי..)

בקיצור הן התחילו להפנות אותי לרופא כזה ואחר, התחילו להסביר שיכול להיות שהוא לא רואהההה וכו וכו....

אני כבר מנוסה עם טיפות חלב ויודעת שהן פשוט כאלה... הן מלחיצות... אבל בדרך הביתה המחשבות התחילו להציק לי... ולקחתי אותו לרופא הילדים שלנו שהוא גם רופא התפתחות.

הוא כמובן הרגיע אותי מיד, ואמר שצריך להסביר לאחיות בטיפות חלב שיש גם ילדים בריאים בעולם....

אז בגיל חודשיים וחצי הוא לא עשה מה ששאר ילדי גילו עושים - אז מה?! היום הוא בן 5 חודשים, התחיל לזחול.. מתהפך חופשי.. מחייך לכולםםם, עוקב וגם תופס חפצים והכל בסדר ב"ה...

תני לו את הקצב שלו... תעקבי כמובן.. אבל אל תתני לאף אחד להלחיץ אותך... גם לא לתינוקות אחרים

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....