לגבי הגזים שווה לנסות למצוא טיפות כלשהן שיכולות לנסות לעזור לתינוק (יש הרבה סוגים שונים תנסי לשמוע ואולי לחפש בפורומים מה מומלץ ומה עוזר, הבת שלי לא השתמשה אז לא יכולה לעזור לך בזה).

חוץ מזה שאומרים שזה עובר סביב גיל שלשה חודשים, אז תתעודדי זה ממש אוטוטוטו.

לגבי החיוכים, רשמית מותר להתחיל לחייך עד גיל 10 שבועות ואם הוא כבר התחיל זה ימשיך ויתפתח לאורך זמן בעזרת ה' (חוץ מזה שיש תינוקות יותר חייכנים ויש פחות בדיוק כמו מבוגרים...)

ולגבי השכיבה על הבטן אז יש לי שתי עצות:

א. תעשי את זה ושבי איתו תשירי לו, תצחקי איתו, תראי לו משחקים והרבה פעמים זה עוזר למשוך את הזמן על הבטן. ברגע שהוא מתחיל להתעצבן תהפכי אותו וככה כל יום תמשכי דקה יותר ודקה יותר.

ב. תני לבעלך להיות איתו כשהוא על הבטן. יותר קל לאבא להיות הקשוח וע"י כך לעזור לילד.

דבר אחרון- אף פעם אבל אף פעם אל תשווי את הילד שלך לתינוקות אחרים. כל עוד הוא בטווח הנורמה הוא לא צריך להיות בטופ. כל עוד הוא מתקדם לאיטו זה בסדר. עוד כמה חודשים אם עדיין תרגישי שיש בעיה תפני לרופא ילדים שאת סומכת עליו שיגיד לך אם אכן יש בעיה.

תני לו את הזמן להתפתח ותעודדי אותו בלי להסתכל על תינוקות אחרים

בהצלחה רבה!

מה זה מלווה התפתחותי?

ממש לא הייתי נלחצת

הוא לא צריך להיות הרבה זמן ברצף על הבטן, שימי אותו כמה פעמים ביום

גם אם אחרי דקה או שתיים הוא בוכה, דקה ועוד דקה מצטרפות לזמן משמעותי

מה שלומך? איך ההתאוששות מהלידה?

אני מקווה שאת מוצאת לך זמנים לנוח לבד או עם התינוק, וליהנות ממנו. זה הכי חשוב!

נשמע שהנחיתה לעולם ההורות לא פשוטה - כאבי לב, כאבי בטן... קחו נשימה עמוקה. התחלה מאתגרת זימן לכם הקב"ה... בע"ה עוד תצמחו מהקשיים האלה, ביחד עם העולל, ותגיעו לתקופות קלות ופשוטות יותר. אני יודעת שמהשלב שאתם נמצאים זה נראה נצחי. זו אשליה אופטית

בעניין ההתפתחות אין לי הרבה מה לתרום, לא מבינה בזה, אבל נשמע לי שיש לך אינטואיציה חזקה מאוד שיש כאן צורך לבדוק. בעיניי חשוב מאוד (בחיים בכלל ובהורות בפרט) להאזין בתשומת לב למה שהאינטואיציה אומרת. את חשה שצריך עין מקצועית? פני לאיש מקצוע. בשביל זה הם קיימים.

לגבי חיזוק חגורת הכתפיים, אני מצטרפת בחום ל'סדר נשים' - הרבה פעמים ביום לדקה, שוות הרבה יותר מפעם ביום להרבה דקות - בעיקר אם הוא בוכה ולא משתף פעולה.

ההשכבה לישון על הבטן בהשגחה נשמעת לי מצוינת. כל הכבוד.

שימי לב שחוץ מ'על הבטן' ו'על הגב' יש עוד המון תנוחות אפשריות, ובכל אחת היתרונות שלה. למשל כשמחזיקים תינוק בתנוחה זקופה - זה קל לו יותר מעל הבטן, ומאמן אותו יותר מעל הגב. או אימון יותר מתקדם - על הבטן כשהחזה מורם על הברך שלך. זה ממש נהדר, ומאוד מעודד אותם לשתף פעולה. וכמובן שעל הבטן כשהוא שוכב על הברכיים שלך יהיה לו נעים יותר מעל הרצפה.

גם נשיאה במנשא פיזיולוגי טובה לחיזוק חגורת כתפיים.

בקיצור - יש המון דרכים, המון אפשרויות, הכול פתוח עוד לא מאוחר

ו--- התינוק של השכנים תמיד ירוק יותר. זה ידוע. הקושי הרגשי - לא נאשים אותך. אנושי לגמרי. אבל אם תעשי כאן סקר נראה לי שתגלי שלכל זוג הורים כאן יש ילד שכן שיותר טוב מהילד שלהם בא', ב' וג'. מה שמוצלח וטוב תמיד לוכד את עינינו המקנאות. את הקשיים אנחנו פחות רואים... באמת תופעה מוכרת וידועה.

רוב נחת ושמחה מהקטן.

ושוב - בין דאגה לדאגה אל תשכחי לשים אותו עלייך, ללטף, ליהנות ממנו שהוא כזה פשושון. שיהיה לך כיף ונעים ומתרפק איתו - זו המתנה הכי טובה שאת יכולה לתת לו (ולעצמך).

בניגוד לכל האחים שלו שהסכמו לישון על הבטן בלבד ולא היו שניה אחת על הגב...

הוא דווקא ישן על הגב כמו שאצלך עטוף בחיתול או שמיכה

ושנא להיות על הבטן.

גם בגיל חצי שנה ככה כשלמד להתהפך הוא היה מתהפך תוך שניה על הגב וזהו.

(די זרמתי איתו אבל כן אולי התחלתי טיפה לדאוג כי אחיינית שלנו קטנה ממנו בשלושה חודשים ועושה הכל בערך כמוהו אם לא יותר מהר...)

בקיצור היום הוא בן 10 חודשים ופתאום תוך חודש בערך הוא נתן ממש "קפיצה" והתחיל לשכב מלא על הבטן ולזוז ולנסות לזחול על הגחון. וממש פתאום מתגלגל וזוחל בכל מקום.

ממליצה לך להחזיק אותו הרבה בתנוחת "נמר על העץ" (כשהוא שוכב עם הבטן על הזרוע שלך עם הראש שלו לכיוון המרפק שלך). גם זה בערך כמו לשכב על הבטן וגם זה טוב לגזים.

גם מנשא בתנוחת בטן לבטן או עירסול זה טוב לשני הדברים. גם לגזים וגם להחזקת ראש.

ובאמת אם זה בטווח הנורמה לא כדאי סתם להיות בלחץ יותר מדי ולהנות ממנו איך שהוא עכשיו.

בקשר לדבר השני אין לי מושג.

דווקא הבת שלי ממש לא אהבה להיות על הגב, היא אפילו למדה קודם להתהפך מהגב לבטן, כנראה, הייתה לה מוטיבציה חזקה לכך, כי בדרך כלל קודם לומדים הפוך

יש סיפורים לכאן ולכאן, כמו שכבר כתבו לך.  יש לי בן דוד שלא התהפך גם בגיל 6 חדשים.  רופא הילדים בדק אותו ואמר שהוא פשוט חכם ומבין שבטן גב או גב בטן - מה זה משנה.  הוא לא יכול להתקדם מעבר לזה.  כשהיה מסוגל, פשוט קם והלך.  היום הוא מנתח בכיר , אחרי שבנערותו היה בנבחרת שחיה...

לגבי ריפלוקס, הרבה מחקר בימינו מראה שריפלוקס נגרם מרגישות למזון.  הרפואה הקונבנציונלית לא יודעת להתמודד עם רגישויות \ אלרגיות עד גיל שנה, וגם אז - רק להשתדל לאבחן, לא מעבר לכך.

הרפואה המשלימה (יש סוגים שונים) יודעת גם לאבחן וגם לטפל = להביא את התינוק למצב שלא יהיה רגיש.

אם אתם מסתדרים עם רפואה משלימה - כדאי מאוד לנסות (קרניו-סקראל, אייפק, ביקומ, ועוד).

אם את ממשיכה לדאוג - פנו למומחה גדול יותר.  קבלי המלצות על רופאים התפתחותיים או מטפלים\ות בתחום ההתפתחות, ושמעי מהם עצות ורעיונות - למה לשים לב.

האם את יכולה להחזיק אותו כשגופו מאונך, לא סמוך לאוכל, שאז אולי כואב לו יותר, ולשיר לו, לדבר איתו, לחייך אליו, ליצור קשר עין איתו ולראות, תרתי משמע, מה תגובתו.  לא רק פעם אחת, אלא לאורך כמה ימים.

האם  ניסיתם להעמיד אותו - אתם מחזיקים אותו חזק, אבל נותנים לכפות הרגליים להרגיש את המשטח הקשיח (שולחן?) מתחת לרגליו, ולעבוד על חיזוק השרירים.  יתכן שאם תראו שיפור פיזי כלשהו, יהיה לכם קל יותר להירגע בנושאים אחרים.  הצעתי לא הזויה, ככל ש"תעמידו" אותו יותר, שרירי הרגליים יתחזקו.  אפשר גם כשהוא שוכב על הגב ואתם לוחצים על כפות הרגליים כדי שהוא יתנגד \ יתן "קונטרא" ללחץ שלכם.

ריפלוקס זו תופעה ממש לא נעימה.  כואבת מאוד לקטנים האלה.  ככל שתמצאו למה הוא רגיש ותוכלו לטפל בנושא, כך ייקל לו.  ולכם.

בהצלחה!

חחחחח

שאלו יהיו בעייותייך...

אל תדאגי הכל מסתדר בסוף והילד בסדר גמור. אם תיכנסו לסרטים באמת תחיו אותם.

לא לפחד לא לדאוג. באמת לכלילדיש קצת התפתחות משלו ואופי משלו..אל תשווי אף פעם.

יש גם הבדלים עצומים בהתפתחות בין ילד ראשון לשני וכו'...

שמעתי שיש כל מיני ארגונים וגמ"חים שאפשר להשיג שם חלב אם שאוב. אולי תנסי לתת לפחות פעם ביום, ולראות אם יש הבדל.

לגבי הרמת ראש - האמת שזה לא קל לשכב על הבטן ולהחזיק ראש וחזה מורמים ללא עזרה של ידיים לאורך זמן. אני באופן אישי לא מצליחה לעשות זאת להרבה זמן בלי לשים יד מתחת לסנתר. והרי אצל תינוקות הראש גדול מאוד באופן יחסי...

לגבי החיוך - חשוב לזכור שהקטנים הם חקיינים מעולים, ולחייך להם המון המון, כדי לקבל את החיוך בחזרה... לפי הנסיון האישי שלי, הבכור/ה מתפתח/ת קצת יותר לאט מילדים הבאים, כי יותר קל להם ללמוד מהאחים הגדולים מאשר מההורים

פעם הכרתי מישהי שהיא עוסקת בליווי התפתחותי. שבת אחת היינו ביחד והיא התעסקה קצת עם התינוקת שלי. לא  בשל בעיות, אלא סתם בשביל הכיף. אז היא עשתה איתה כל מיני משחקים ותרגילים. כעיקרון, אלה היו דברים שכל אמא יכולה לעשות עם התינוק שלה, אבל אמהות בדרך כלל לא מכירות את כל התרגילים, אז אולי כדאי לך לעשות לפחות פגישה אן שתיים עם מישהי. בתור ההתחלה אפשר גם למצוא כמה דברים באינטרנט באתרים של מלוות התפחות

בהצלחה והרבה נחת!

א. את צודקת שאת רוצה לברר דברים.

במקום להלחץ הייתי מבקשת מרופא הילדים הפניה למכון להתפתחות הילד 

שיגידו לך אם יש בסיס לחששות שלך או לא.

לחיזוק חגורת הכתפיים:

בקשי מרופא הילדים שלך הפניה לפיזיוטרפיסטית.

התיעצי איתה אם ההתפתחות נורמאלית או לא

התיעצי לגבי שיטות מקצועיות יותר לחיזוק פיזי.

כשאת שמה את התינוק על הבטן נסי לשים אותו מול הטלויזיה.

או לתלות לו מובייל שנתלה על דופן המיטה - כמו ציפור שמניעה כנפיים וכו'

שיספק לו עניין.

שימי לו תמונות בשחור לבן מסביבו.

נ.ב

אם הילד שלך מתקדם ברצף,

אם טיפול פיזיוטרפי משפר את תיפקודו

אל תילחצי יותר מידי אם הילד מתקדם קצת יותר לאט.

מנסיון, בדור של היום, שמשכיבים תינוקות על הגב

(בניגוד לדור של לפני 20 שנה ומעלה)

תינוקות מתרגלים להתנגד לשכיבה על הבטן.

מחקרים חדשים מראים שהיום הרבה יותר תינוקות מתרגלים \

להחזיק את הראש על הצד בגלל השכיבה על הגב.

פיזיוטרפיסטית בשלב זה תוכל ללמד אותך איך למנוע את התופעה גם אם ילדך

מתפתח לגמרי בסדר ותחסוך לך צורך לחפש פיזיוטרפיסטית בעתיד.

המון הצלחה ובריאות

ללכת ליעוץ התפתחותי - זה ממש לא אסון.

אם תלכי - ויגידו לך שהכול בסדר, זה פשוט ירגיע אותך.

טיפולים פרא-רפואיים, הם לא אנטיביוטיקה. הם טיפולים טבעיים. אז למה לא?

אם המטפלת היא טובה ומקצועית, הטיפול יהיה חוויתי.

אז תעשי את זה בכיף. אבל באמת בכיף.

מזל טוב! והתאוששות קלה.

מציעה לך לפנות לעמותת "שלוה" בירושלים,

לתוכנית "אני ואימי" 02-6519555.

יש להם תוכנית התערבות פרא רפואית-

עושים לתינוק אבחון ובודקים אם יש צורך בהתערבות.

אם הכל בסדר, מרגיעים אותך.

ואם יש צורך בהתערבות יש בוקר טיפולים קבוע בחינם, בימי שלישי

עם מטפלים מקצועיים ומנוסים בתינוקות-

פיזיותרפיה, קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק, הידרותרפיה וכו.

ממליצה בחום.

התינוקת שלי סבלה ברמותתת מגזים. בגיל חודשיים לא חייכה בכלל(ובאמת אפשר להבין אותה!)

אני הלכתי לקינזיולוגית(מוח אחד) לא כל אחד יודע לטפל בזה טוב אז תבררי לפני.

היא עשתה לה טיפול נפשי (קשה להסביר אבל זה עובד!)

ובשניה שיצאתי ממנה ראיתי שיפור משמעותי! רק אל תלכי לכל אחד, תבקשי המלצות..

בכללי אני מאמינה שכל דבר פיזי שעובר עלינו נובע ממשהו נפשי..וכמובן חשוב ללכת לרופא אבל אם כבר הלכת והוא אמר שאין מה לעשות אז שווה לנסות!

יש לי המלצה על מישהי מעולה מירושלים..

גם לנו, יותר נכון לקטנה עזרו טיפות הגרפווטר, לנו הרוקח המליץ ובמקביל התייעצנו עם רופאת הילדים, חשוב להגיד שלוקח לטיפות כמה ימים להגיע לספיגה מלאה ולהשפיע, אבל ההמתנה השתלמה, שילבתי עם הטיפות ערסול וככה העברנו את שלושת החודשים.

אמבטיות ועיסויים, ושינויי תזונה (כשמניקים)

לחברות שלי עזרו מנשא וסימיקול

ויש כאלה ששלבו הכל..

אני בדר"כ לא כותבת בפורום, במיוחד כשכתבו לך הרבה דברים נכונים ואמיתיים, אך ראיתי שהתייחסו בעיקר לצד אחד של הדברים ולעיתים זה מחוסר ניסיון בקשיים התפתחותיים.. חשוב לי שתשימי ךלב לצד השני. אנחנו עברנו הרבה עם הבן שלנו  מבחינה רפואית והתפתחותית ואחד הדברים שהכי למדתי הוא שאין כמו אינטואיציה של אמא!

הדברים החשובים שכתבו לך- 

* ללכת לרופאת ילדים טובה ובעלת ניסיון וכן לרופאה התפתחותית טובה- לא לחוצה אך מנוסה- שתראה את הילד. אני לא ראיתי את הילד שלך וגם לא שאר האנשים בפורום אז לדאוג שאנשים בעלי ניסיון ישמעו אותכם, ואת התחושות שלכם ויראו את הילד.

* לקבל פיזיותרפיה וטיפולים פרא רפואיים- שלווה זה מקום מעולה. יפה ומקסים ויש להם ניסיון עם קשיים התפתחותיים. לדאוג שיקבל אבחון מקיף- ואז או שזה ירגיע אתכם או שבאת יפנו אתכם לבדיקות ולטיפולים הנכונים. חוץ מזה שפיזיותרפיה ואשת מקצוע בתחום שתיתן לך כלים לעבוד איתו- זה תמיד טוב, במיוחד אם יש רפלוקס. בהקשר לרפלוקס- לא מכירה את הסיפור אך יכול להיות שלא הצליח לינוק טוב גם בגלל שרירים חלשים (טונוס נמוך)?- שווה לבדוק גם את זה אצל רופאת התפתחות

* תגידי לעצמך (בקול!) וגם לו- שלא משנה מה יש לו ומה יהיה את הכי אוהבת אותו, ותמיד תהיי איתו ובשבילו, והוא מקסים ומתוק בעינייך ותעברו את זה ביחד. תגידי את זה, תשירי את זה, תחזקי את עצמך, את בעלך ואותו. תרבי במגע מלטף- ובסוגים שונים של מגע נעים. (במיוחד כשיש איזה עיכוב בראייה- המגע והתחושה יותר עוצמתיים ומשמעותיים). שימי לב אם הוא מחייך בתגובה למגע או לקול מסוים- ותחזרי על זה  יותר.. 

*זמן איכות של סתם כיף והנאה- שלך עם הקטנצי'ק, של בעלך איתו (רק כיף וטוב - בלי דאגות ומשימות), שלך עם עצמך ושל שניכים יחד- אל תטבעו בהתחלה הלא פשוטה הזו. הזמן הזה זה מה שנותן כוחות

* להקשיב לאינטואיציה שלך- כמו שכתבתי- מה שאני הכי למדתי הוא שהתחושות שלי הן המדד הכי טוב. אם את הולכת לרופאת ילדים ולרופאת עיניים- ואת עדיין לא רגועה, אל תרפי! תלכי לעוד רופא או תחזרי אליהם, גם אם את לא יודעת להגדיר את זה במונחים הנכונים זה לא אומר שאת לא צודקת. (ולהורים שהרגיעו אותך- כך זה ילד בכור, אני לא חושבת שזה מניסיון של קשיים בהתפתחות כמו חוסר מיקוד ועקיבה וחיוך מועט שלא ממוקד מבט- לנו לצערנו כן יש ניסיון כזה.) את הכי טוב מכירה את הילד ומחוברת אליו.

קבלה של תורים לרופא התפתחות ושל טיפולים- יכולה להיות עם הרבה בירוקרטיה ולקחת זמן רב - כן לזרז את זה ולהתעקש שתקבלו בזמן סביר. שוב, לא מתוך לחץ אך מתוך מודעות וכהשתדלות מעשית נכונה.

לצערי, התיאור שלך מאוד הזכיר לי את הבן שלנו בגילאים אלו שיש לו בעיות התפתחותיות שונות ועברנו איתו הרבה, אני מקווה שרוב הסיכויים שהסיפור שלכם מאוד שונה  שונה אבל מה שקפץ לי לעין שכתבת- "לא עוקב אחרי צעצועים ולא ממקד מבט שמחייך"- זה תיאור שמאוד אופייני לבעיה התפתחותית בראייה, (שאנו מכירים מקרוב). קודם כל- הייתי מבקשת הפנייה לרופאת עיניים ילדים- וקובעת תור . התורים בדר"כ מאוד ארוכים כך שאם יעבור עד אז- מצוין. אם לא- חשוב לבדוק כי יש טיפול שבהחלט יכול לשפר. בינתיים- כשהוא רגוע כמובן, 

* תבדקי לאן העיניים שלו רוב הזמן מופנות, האם למשהו מסוים, האם למקור אור? אלו חפצים יותר מושכים אותו

* לגבי החיוך- תבדקי אם מחייך יותר כתגובה לגירוי שמיעתי או תחושתי- צחוק שלך, ליטוף וחיבוק, שיר ודיבור- תשלבי ביניהם-  ותגבירי את הגירויים שאליהם מחייך יותר. כמה שיותר קשר תקשורתי וחיוכים זה טוב לשניכם.

* האם כשמחייך אליכם- מסתכל לכיוון מסוים ,(למעלה, לצד, לכיוון האור, למטה..)?

* תנסי לעבוד איתו עם גירויים חזותיים נוצצים- זהב וכסף וכן גירויים בצבע אדום (אלו הצבעים של, הראייה הכי בסיסית), תנסי לעבוד איתו בחדר ללא פלורוסנט או מקור או מלאכותי, נסי  מעט גם לעבוד קצתבחדר חשוך כשאת מאירה את הגירוי הראייתי (הזוהר- בזהב וכו') בפנס ומזיזה אותו מצד לצד.

אשמח לענות לך ולפרט אם תרצי בפרטי. המון בהצלחה ובע"ה שהכל יתברר כחששות שווא. הרבה נחת ושמחה.

שכיבה על הבטן, הרמת ראש ומעקב אחרי חפצים...

קודם כל לכל תינוק יש את הקצב שלו... כמובן חייבים להיות עירניים, אבל בשלב הזה עוד אין לכם סיבה לדאגה...

הבן שלי גם היה עם רפלוקס, לא רק פולט אלא ממש מקיא כל כמה זמן... ולכן לא הייתי שמה אותו כמעט בכלל על הבטן כי פשוט הוא היה מקיא את כל הארוחה..... ואז בגיל חודשיים וחצי, כשלקחתי אותו לטיפת חלב, האחות לא הייתה מרוצה מכך שהוא בקושי מצליח להחזיק את הראש... אמרתי לה את הסיבה, אבל יש אחיות בטיפת חלב שלא יכולות לא להלחיץ... ואז היא התחילה לבדוק אם הוא עוקב אחרי חפצים, והוא לא עקב בכלל...... הביאה עוד אחות, גם היא ניסתה - והוא לא עקב - כלום! (רציתי להגיד לה שהיא כנראה לא מספיק מעניינת בשביל שהוא יעקוב אחריה, אבל שמרתי את זה לעצמי..)

בקיצור הן התחילו להפנות אותי לרופא כזה ואחר, התחילו להסביר שיכול להיות שהוא לא רואהההה וכו וכו....

אני כבר מנוסה עם טיפות חלב ויודעת שהן פשוט כאלה... הן מלחיצות... אבל בדרך הביתה המחשבות התחילו להציק לי... ולקחתי אותו לרופא הילדים שלנו שהוא גם רופא התפתחות.

הוא כמובן הרגיע אותי מיד, ואמר שצריך להסביר לאחיות בטיפות חלב שיש גם ילדים בריאים בעולם....

אז בגיל חודשיים וחצי הוא לא עשה מה ששאר ילדי גילו עושים - אז מה?! היום הוא בן 5 חודשים, התחיל לזחול.. מתהפך חופשי.. מחייך לכולםםם, עוקב וגם תופס חפצים והכל בסדר ב"ה...

תני לו את הקצב שלו... תעקבי כמובן.. אבל אל תתני לאף אחד להלחיץ אותך... גם לא לתינוקות אחרים

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...