פתחתי ניק חדש.קשה לי עם האנונימי.
אני יודעת שהנושא בשרשור ההוא. אבל מרגישה שאיבדתי את זה.
אני מחזיקה את הילדה שלי ובוכה, היא לא מבינה מה קורה לאמא שלה.
זה אחרי שחזרתי היום מביקור אצל הרופאה שלי, כי הרגשתי משהו. משהו בולט בגוף. ונלחצתי.
היא בדקה וגם הרגישה, שלחה אותי לצילום. אומנם אמרה שזה לא מסוכן, אך אני משוכנעת שהיא מתוקף תפקידה מוכרחה להרגיע ולא להלחיץ בטרם התגלו נתונים. ואני כהרגלי המוטעה, מחפשת תשובות באינטרנט. קוראת, ונקרעת מבפנים.
מקווה שתהיינה בשורות טובות בעז"ה.
מרוב הלחץ חיפשתי את התור הכי קרוב לצילום אך זה דורש ממני לצאת מוקדם מהעבודה ועוד לא קיבלתי אישור על כך,
אדע רק באותו רגע. בעלי אומר שזה הניסיון, לסמוך על הקב"ה ולדעת כי התור יגיע בזמנו. הוא צודק.
אני פשוט לא מצליחה להשתחרר. מנסה ומנסה, עוזב אותי לכמה שניות, מסתכלת על האוצר היקר שה' שלח לנו,
מתמוגגת אהבה ואושר. ממששת את אותה בליטה, והכל צף. הכל חוזר חזרה, וחוזר חלילה.
שוב עולות המחשבות, שוב חושבת על הגרוע.
אז הגעתי למסקנה שאני חייבת לעשות משהו עם עצמי, להירגע.
קודם כל להירגע. כי ללמוד ולהתחזק באמונה זה מעולה וזו התשובה הנכונה.
אבל אני לא שם, לפני הכל אני חייבת להירגע. רוגע נכון ואמיתי.
מרוצת החיים, השיגרה, הלחץ בבית, בעבודה, בלימודים. פשוט לא בריא לי. ואין לי אפשרות לוותר על כלום.
הלוואי והייתי יכולה.
לא יעזור ללכת למסעדה, עושה לי עוד יותר לחץ, זה להתארגן, לפנות ערב.
בבית אני יושבת וכל הרשימת מטלות שמחכה לי, לא תורמת למצב.
וככה עובר עוד יום.
ואני חושבת על מה יהיה אם חלילה...
אני יותר מאשמח אם למישהו יש כלים לתת לי, רעיונות, עצות.
שוב, כמו בשרשור הקודם - טוב לי! חיים טובים הקב"ה נתן לי. תודה ה'!
**שאלה בתגובה האחרונה בשרשור הקודם, אשמח להעלות גם כאן את הנושא.
הציעו לי להתמקד בטוב של הקב"ה, זה כלי מעולה. זה רעיון נפלא. אני משתדלת להשתמש בו, אבל אז מתעוררת המחשבה שהרי כ"כ הרבה אנשים התמקדו בטוב, והיה להם טוב. צדיקים גדולים, רבנים! שאני כאין וכאפס לעומתם, אבל לצערנו הם בתוך הצרה הזו.
ואני מתפללת בפני בורא עולם, שיעצור את המגיפה הזאת. קשה לי לשאת את זה, לא יכולה לחשוב על זה.
אשמח לכל תגובה שתחמם את הלב!
תודה מראש.
