ההורים שלי קנו לי את המסעדה שבסוף היקום |מאושר|ריעות.
והחיים שלי יפים וטובים כל כך
ובעיקר
הם אמיתיים
ספר טובקמנו ונתעודד

בס"ד

 

הומור מהסוג הקליל, ואפילו הוביל אותי לכמה מחשבות עמוקות

 

תתחדשי!

אההה... זה ספר.ירא ורך לבב

לא הבנתי מה פשר המשפט....

איזה משפט?ריעות.
"ההורים שלי קנו לי את המסעדה שבסוף היקום"קמנו ונתעודד

בס"ד

 

זה באמת יכול להישמע מוזר בלי להכיר את הספר..

הא, כאילו שהם לא היו קונים לי מסעדה בסוף היקוםריעות.
אם הייתי מבקשת
ואם היה להם כסף לזה
אוליקמנו ונתעודד

בס"ד

 

אבל אז הייתה בעיה קשה להגדיר את הזמן שבו פעולת הרכישה התבצעה.

 

למרות שבטח עוד לא הגעת לשם.

מתחילה את פרק ארבע. אז לאריעות.
ההורים שלי קנו לי את המסעדה שבסוף היקוםירא ורך לבב

תנסי לקרוא את זה אם את לא יודעת שזה שם של ספר..

עדיין נשמע הגיוני.ריעות.אחרונה
כלומר, כשיודעים איךהראש שלי עובד.
תודה ריעות.
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך