תמיד קורה שהילדים פתאום זורקים לחלל האוויר מילים לא נעימות, זה יכול להיות גם מהגן לפעמים. לא להתרגש יותר מדי, אולי אפילו להתעלם, ואז הם ישכחו מזה ויבינו שזה לא גורר צומי

אבל צריך להסביר לו שבבית שלנו לא מדברים ככה. רק סבתא אומרת את המילים האלו.

ולתת לו מילים טובות במקום המילים הרעות.

ובגן הוא ייחשף ליותר מילים ממה שאת מאמינה.

יום אחד הבן שלי חזר מהגן ואמר לא עילנו את המילה "חרא". בהתחלה הזדעזעתי אבל אז חשבתי שהוא בטח שמע.

שאלתי אותו מה הפירוש והוא לא ידע מה להגיד אז הסברתי לו את הפירוש והוא כל כך התבייש במה שהוא אמר.

אני לא אומרת כלום, לא למי שמדבר ככה ולא לבנות שלי, שכבר יותר גדולות.

זו המשפחה שלנו, לטוב ולמוטב, ואני לא מתכוונת לשנות אותם או אפילו לרמוז שההתנהלות או השפה היא בעיני לא טובה.

אני רק יכולה להגיד לך שילדים הם חכמים. הם קולטים היטב איך אבא ואמא מדברים, והם קולטים את ההבדל בין זה לבין איך סבתא או דודים מדברים.

ואם סבתא משתמשת במילה מסוימת שאצלנו בבית אני לא מרשה להם להגיד, בעיקר לא אחת לשניה, אז הן מבינות יפה מאוד. נראה לי שאולי קצת לא נוח להן או לא מובן להן איך סבתא מדברת ככה, אבל זו סבתא שלהן, כמו שכתבתי- לטוב ולמוטב, והיא אוהבת אותנו ואנחנו אוהבים אותה. גם אם היא אומרת מילים שאנחנו לא אומרים. ומעולם לא קרה לי שהערתי להן על מילה לא יפה והן אמרו לי "אבל סבתא אומרת ככה". מעולם, מעולם לא קרה לי, ב"ה.

ילדים מבינים שיש הבדל בין הבית שלהם לבתים אחרים והם מקבלים כמובן מאליו שמה שבבית שלהם הוא זה שקובע לגביהם...

(אגב- זה גם יכול להיות בתחומים אחרים- סבתא שלא מכסה את הראש ואמא כן, סבתא ודודות שלא מתלבשות צנוע ואמא כן, לסבתא ולדודים יש טלוויזיה ולנו לא וכו' וכו'. )

אנחנו ב"שליחות עצמית" . 

אצלנו הבנים כן נהנים לגלגל מדי פעם על הלשון מילים וביטויים, לפעמים מהסוג הגרוע ביותר, שהם שומעים בחוץ.

אני מפסיקה אותם מיד ואומרת שאני לא מרשה לדבר ככה. אבל אין הרבה דברים שאני לא מרשה ביום יום, ולכן אם אני עומדת על זה, שאת זה אני לא מרשה, הם מיד מפסיקים.

בדרך כלל זה מספיק.

ולילד שמתעקש להמשיך אני מסבירה שהנשמה שלו מצטערת מזה, שהקב"ה מצטער מזה, ושקשה ללמוד את התורה הקדושה אם לא שומרים על קדושת הדיבור.

לגדולים יותר אני מסבירה שהם אפילו לא יודעים מה הם הוציאו מהפה כרגע,ואם זה שייך, אני אפילו מסבירה במה מדובר.

אני מניחה שעצם התחושה שלנו כמשפחה שאנחנו בסוג של "שליחות" במקום שבו אנחנו נמצאים, נותנת כוח - למשל, כשהיה המונדיאל הבנים ביקשו שנקנה להם חליפות ספורט "כמו כולם".

אני אוהבת לזרום עם הילדים ולאפשר להם עד כמה שניתן, אז קניתי להם חליפות, ואז בעלי שם לב שיש בדגלי המדינות צורות צלב. בהסכמתם גזרנו מכל חולצה את הריבוע שעליו התנוסס הסמל הזה, והם הסתובבו גאים במדי הספורט שלהם והסבירו לילדי השכנים למה יש ריבוע גזור...

כל משפחה שמשתדלת לחנך ליראת שמים ולהקפיד על דיבור נקי יכולה להרגיש ב"שליחות" בסביבה שבה הילדים חשופים למה שלא היינו רוצים שיחשפו אליו.

אני מיד אומרת שאצלנו לא מדברים ככה, ושאנחנו שומרים על הפה שלנו נקי וכו' וכו'.

במשפחה של בעלי גם זורקים מילים לא יפות מידי פעם 

והם יודעים שאנחנו לא אוהבים את זה

אצלינו זה שונה כי גם חמותי מעירה להם 

ואומרת שכשאנחנו באים צריך לשמור על הפה

והיא עובדת איתם על זה גם כשאנחנו לא שם 

כשקורה ויש פליטה אני כבר תמיד אמרתי להם איי מזה

ואז הילד מבין שזה משהו שאת לא אוהבת 

הוא לצערינו ייחשף לזה אבל הוא מבין "לא בבית ספרינו"

 אני חושבת שכדאי שיקחו באותו זמן את הילד לשכן או לחבר.

או לבקש מהמשפחה לא לדבר זאת לידו ולחנכו שזה מילים שיהודי, בן של ה' לא משתמש

במילים אלו.

או מהשכנים.

בעיני זה יותר גרוע.

וכבר כתבו רבים שאפשר לחנך ילד שאצלנו לא כך וכו' והילדים מקבלים זאת כמובן מאליו (מנסיון).

אז חיים עם זה . הכי חשוב , שאתם ההורים שלא לא מדברים מילים לא יפות . 

בע"ה

לענ"ד הבעיה בשורשה היא שיש תחושה של חוסר אונים. אני לא יכול לשלוט בילד  24 שעות. שנה הבאה הוא ייצא לגן והילד מופקד אצל אנשים אחרים. לפעמים הילדים חוזרים עם כל מיני מילים שהיינו מעדיפים לא לשמוע מהם, החוסר שליטה הזו מתסכל מאוד. ובצדק.

אז מה עושים? צריכים לדבר על זה עם הילד. ילד צריך לשמוע גם ביקורת על מעשיו הרעים, שלא יחשוב שאנחנו חושבים שסגנון הדיבור שלו הוא סבבה מבחינתנו. 

מתי מעירים? ראשית, בסוף היום. אם אפשר במיטה לפני השינה- מה טוב. במהלך היום הילד נמרץ, משתולל. כשהוא בסוף יום הוא הרבה יותר רגוע ופתוח לשמוע שיחה רגועה ונעימה.

על מה מעירים? צריכים לדעת שכשאומרים לילד על הרבה דברים "לא", גדל הסיכוי שהילד לא יקשיב אלינו. הוא לא רובוט, הוא ילד. צריך להחליט בחינוך על קווים ברורים שאותם לא עוברים ועליהם אומרים "לא". מה שהחלטתם- לכו עם זה ואל תחששו, הילד צריך לפעמים לשמוע "לא", זה בונה את האישיות שלו שהוא גדל עם תחושה שהעולם אינו הפקר ויש דברים שהוא כרגע לא יכול לקבל, או יש התנהגות שלא באה בחשבון.

אוקי, הילד אמר מילה שאנחנו החלטנו שהוא לא אומר אותה-  מה עושים? צריך להדגיש לילד 2 דברים: מה הייתה הטעות שלו וכיצד הוא מתקן אותה. איזו מילה הייתה לא בסדר וכיצד הוא היה צריך להתבטא במקום. לפעמים זה רק מילה בעייתית, ולפעמים כל המחשבה והמסר שהילד רצה לומר - הכל בעיייתי ולא מתאים. כדאי לשים לב למקרים השונים.

נקודה חשובה בקשר להתנהלות שלכם מול המשפחה- אם הילד יגדל בבית  שבו הדיבור בפה נקי, הוא יגדל בסדר. הדוגמה האישית עוזרת לילד יותר מכל דבר בחינוך. יש חשיבות לסביבה טובה, למוסדות לימוד טובים וחברים איכותיים וכו', אך הדוגמה האישית היא מעל הכל. קשה להתנתק ממשפחה, אלא אם כן מדובר ממש במקרה של שפה מאוד בעייתית, וגם אז כדאי להתייעץ עם רב כיצד עושים את זה.

מעל הכל אתם צריכים לזכור- מה שלא תלוי בכם בחינוך- רק תפילות עוזרות. ותפילות עוזרות! בכל מקום, בכל מצב, ה' מחכה לדיבורים שלנו. בקשו עזרה ובורא עולם יעזור.

השתדלתי לעזור ולכוון, שיהיה הרבה בהצלחה.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.