בע"ה
לענ"ד הבעיה בשורשה היא שיש תחושה של חוסר אונים. אני לא יכול לשלוט בילד 24 שעות. שנה הבאה הוא ייצא לגן והילד מופקד אצל אנשים אחרים. לפעמים הילדים חוזרים עם כל מיני מילים שהיינו מעדיפים לא לשמוע מהם, החוסר שליטה הזו מתסכל מאוד. ובצדק.
אז מה עושים? צריכים לדבר על זה עם הילד. ילד צריך לשמוע גם ביקורת על מעשיו הרעים, שלא יחשוב שאנחנו חושבים שסגנון הדיבור שלו הוא סבבה מבחינתנו.
מתי מעירים? ראשית, בסוף היום. אם אפשר במיטה לפני השינה- מה טוב. במהלך היום הילד נמרץ, משתולל. כשהוא בסוף יום הוא הרבה יותר רגוע ופתוח לשמוע שיחה רגועה ונעימה.
על מה מעירים? צריכים לדעת שכשאומרים לילד על הרבה דברים "לא", גדל הסיכוי שהילד לא יקשיב אלינו. הוא לא רובוט, הוא ילד. צריך להחליט בחינוך על קווים ברורים שאותם לא עוברים ועליהם אומרים "לא". מה שהחלטתם- לכו עם זה ואל תחששו, הילד צריך לפעמים לשמוע "לא", זה בונה את האישיות שלו שהוא גדל עם תחושה שהעולם אינו הפקר ויש דברים שהוא כרגע לא יכול לקבל, או יש התנהגות שלא באה בחשבון.
אוקי, הילד אמר מילה שאנחנו החלטנו שהוא לא אומר אותה- מה עושים? צריך להדגיש לילד 2 דברים: מה הייתה הטעות שלו וכיצד הוא מתקן אותה. איזו מילה הייתה לא בסדר וכיצד הוא היה צריך להתבטא במקום. לפעמים זה רק מילה בעייתית, ולפעמים כל המחשבה והמסר שהילד רצה לומר - הכל בעיייתי ולא מתאים. כדאי לשים לב למקרים השונים.
נקודה חשובה בקשר להתנהלות שלכם מול המשפחה- אם הילד יגדל בבית שבו הדיבור בפה נקי, הוא יגדל בסדר. הדוגמה האישית עוזרת לילד יותר מכל דבר בחינוך. יש חשיבות לסביבה טובה, למוסדות לימוד טובים וחברים איכותיים וכו', אך הדוגמה האישית היא מעל הכל. קשה להתנתק ממשפחה, אלא אם כן מדובר ממש במקרה של שפה מאוד בעייתית, וגם אז כדאי להתייעץ עם רב כיצד עושים את זה.
מעל הכל אתם צריכים לזכור- מה שלא תלוי בכם בחינוך- רק תפילות עוזרות. ותפילות עוזרות! בכל מקום, בכל מצב, ה' מחכה לדיבורים שלנו. בקשו עזרה ובורא עולם יעזור.
השתדלתי לעזור ולכוון, שיהיה הרבה בהצלחה.
. 
)