גב' X- לא הצלחתי להתקשר לבנק, בבוקר הייתי עסוקה ו…
אדוןX – לא הצלחת להתקשר לבנק?? מה, הייתה בעיה בטלפון? (בכעס)??? יש לך שיתוק באצבעות???
את מבינה עד כמה זה חמור??? מה כל כך קשה להתקשר לבנק?? לא ידעתי שהתחתנתי עם XYZJH!!!…………בלה בלה…
המטפל: גב' X בבקשה חזרי על דברי בעלך מילה במילה, ומר X עכשיו אתה מקשיב, עד הסוף!
גב' X: חוזרת על דברי בעלה בדיוק – מילה במילה-
אדון X: אני אמרתי את המילים האלו? לא יכול להיות! כך אני דיברתי? לא התכוונתי/ לא הבנת אותי/ את טועה…..
המטפל: אדון X עכשיו אני מבקש שתחשוב רגע ותגיב על מה שאמרה אשתך, בצורה מכובדת ונימוסית- מותר לך לכעוס על מה שקרה עם הבנק, אבל רצוי שתביע את זה בצורה מתורבתת יותר ולא תשתמש בקללות.
אדון X: אשתי היקרה, למה לא הצלחת להתקשר לבנק? (שימו לב שהוא מבין שלא הקשיב קודם, אבל עדיין לא מסוגל להגיב בצורה אחרת.)
הדוגמא הזו מעידה על כמה דברים- יש לאיש קושי גדול להקשיב עד הסוף, ורק חלק מהמשפט מספיק לו כדי להתחמם, ואז, באימפולסיביות שלו הוא שופך את כל מה שמגיע לפה, וזה כולל הרבה פעמים גם שפת גוף לא נעימה. ובסופו של דבר הוא גם לא מודע לחלוטין, אם בכלל- למה ולאיך שאמר את הדברים.
אם הדוגמא שנתתי לא הייתה אצל המטפל, אלא בבית, וזה נגמר בצעקות שלו, ובדמעות של האישה
דבר נוסף שיכול לקרות הוא ששעה לאחר מכן, אחרי שהדברים עוכלו אצלו הוא יכול לצאת עם הצהרות כאלו:
"מתוקה שלי, את יודעת, אני חושב שדווקא טוב שלא דיברנו עם הבנק, עדיף לדחות את זה ביום יומיים.."
הוא כבר שכח שצעק, שהיו דמעות (הוא לא מבין בכלל על מה..),ומשוכנע שגם אהובתו כבר שכחה, הנה היא מחייכת…
(אלא מה? איך אפשר להישאר אדישה מול החיוך הזה? ברור שהוא אוהב אותי! והוא לא התכוון להעליב, אבל מתי אני אצליח להסביר לו שהוא פוגע בי, אם הוא בכלל לא זוכר מה קרה? ואם, בזמן הכעס עצמו, אין בכלל עם מי לדבר?)
אז, עכשיו לשיטת אימאגו בבית- לא להיכנע לחיוך. ברגע שהבן אדם מתאפס על עצמו, ו"שוכח" מכל העניין, זה הזמן להכות בברזל.
אבל, לא לשכוח שהוא עדיין לא נרפא מהפרעת הקשב שלו-
אז- לא לנאום!
ערכי בראשך את מה שאת רוצה להגיד, השתמשי במילות מפתח מקפיצות בתחילת השיחה. היי קיצונית כמוהו בדברייך אבל ללא קללות, וללא התייחסות לדברים שקרו בעבר.
עוררי את תשומת ליבו באמצעים מבהילים- (עוד פעם אחת אתה אומר לי
"XYZJH" אני עוזבת את הבית! אלי אף אחד לא ידבר ככה גם לא אתה!)
דרשי ממנו לחשוב לפני שהוא פולט שטויות.
ועשי איתו הסכם שבכל פעם שהוא עומד להתחיל לאבד את קור רוחו ולדבר בצורה שלא מקובלת עלייך- את תעשי לו סימן שמקובל על שניכם- סימן שיזכיר לו לעצור, להוריד הילוך ולחשוב דקה לפני שהוא מתפרץ.
זה לא יעצור את כל ההתפרצויות, אבל לפחות חלק גדול מהן.
לגבי הניסיון להראות לו נקודת מבט שונה- יש פה שני תהליכים סותרים- מצד אחד ה-ADHD הרגיל, עובר ממחשבה למחשבה במהירות, ולא כל אחד יכול לעקוב אחרי התנועה המהירה של רכבת המחשבות שלו, בנוסף, הרבה פעמים בעלי הפרעות קשב וריכוז נוטים לשנות את דעתם מהקצה אל הקצה במהירות מבהילה. כשמישהו הוא כזה, כדאי לחכות יום יומיים עד שדעתו תתייצב.
התהליך הסותר הוא- שהם מקובעים, וקשה להם לראות איך יכול להיות שמישהו חושב אחרת מהם, מן עקשנות כזו… וכמובן כשהם משנים את דעתם זה לא בגלל שמישהו שכנע אותם…
איך חיים עם זה?
קודם כל למדי לדבר איתו בקיצורים- חשבי מה חשוב לך לומר, מקדי את דברייך במשפטים קצרים ומדויקים, רצוי עם שורה תחתונה שמגיעה מהר. לפעמים כדאי לתת את השורה התחתונה בהתחלה- כדי שהוא יוכל להבין על מה מדובר, ושאם הקשב שלו נגמר באמצע, עדיין המסר נקלט אצלו- כי הוא היה מגולגל בחמש- שש המילים הראשונות שאמרת. כן, לפעמים את תואשמי בפולניות בגלל זה אבל זה עובד!
דוגמא:
גילה: השיחה עם המורה של דני ארכה כמעט שעה, בגלל זה לא עניתי לטלפון כשהתקשרת.
גיל אחרי שתיקה של כדקה (איך היא ידעה שאני עומד לשאול אותה למה היא לא ענתה לטלפון?): על מה דברתם כל כך הרבה זמן? מה היה לכם כבר לקשקש?
גילה: אם היית בא ומקשיב, היית גם אתה יודע שיש הרבה בעיות לבן שלך בבית הספר, ומוכרחים לעשות משהו!
גיל: אני מקשיב…. מה היא אמרה?
גילה: אתה בטוח מקשיב? תעזוב את המחשב, תכבה את הפלאפון ותסתכל עלי.
גיל: שנייה, זה מאיר מהעבודה בטח שוב נפל המתח…
גילה: אין בעיה, אני אטפל בזה בעצמי, אבל תדע שזה עומד לעלות הרבה כסף!
גיל: מאיר, אני לא יכול עכשיו! אני עוד שעה חוזר אליך….גילה! אל תלכי! אני מקשיב, הנה סגרתי את הניד…
עכשיו גילה מתלוננת אצל המטפל: כל החיים אני צריכה לקצר קיצורים בשבילו? אף פעם הוא לא יוכל להקשיב להגיגי ליבי? אני לא יכולה לספר לו על מה שכואב לי, על מה שעובר עלי, מה אני אוהבת, ומה לא. הוא פשוט לא מקשיב. אין לי שותף… לעומת זאת כשהוא רוצה לספר על עצמו או על העבודה שלו אני הראשונה שהוא בא לספר לה, היחידה שתומכת, מעודדת… זה פשוט לא פייר!
נכון! זה לא פייר. אבל הרבה מאוד זוגות שאחד מהם הוא ADHD, מתמודדים עם הקושי בהקשבה, במתן אמפטיה, בריכוז, ובהפנמה של הצורך להיות שם בשביל בן הזוג. יש זוגות שלא מצליחים להסתדר עם זה, והזוגיות מתפרקת. יש זוגות שבהם האיום בפרוק המשפחה מכריח את בן הזוג ה"מעופף" לשנות את התנהגותו, לקבל טיפול, ולהתאמץ מאוד כדי להציל את המצב. יש זוגות שמסתדרים עם זה, ובן הזוג ה"מוזנח" מוצא לעצמו אפיקים אחרים לשפוך את ליבו, ובמקביל לטפח את הזוגיות במקומות שבהם היא מוצלחת, מאושרת, וטובה.
לאן אתם מתקדמים?
את חיה את זה, והקביעות שלך משקפות את האמת שלך, וזה נשמע עצוב.
אבל. נראה לי ש -
אם אין תהום נוראית, איבה, וניכור מוחלט - אפילו זוגיות לא בריאה כמו שאת מתארת - עדיין אפשר לתקן.
מה הסיבה לחוסר התקשורת ?
למה את כועסת עליו ? למה הוא כועס עלייך ?
אולי מה שאת חושבת שהוא עושה במכוון, או מאדישות - נובע ממקום אחר בכלל ? וממש לא נעשה בכוונה ?
צאו מהבית, יציאה מתוכננת, ותדברו.
כדאי מקום כייפי, מקום שבעבר היה לכם טוב בו.
גם אם זה נראה לך אבוד - תשבו ותדברו.
דבור, בונה עולמות. תבנו עולם חדש. דברו ללא עלבונות, ללא ציניות, עם עדינות, וכבוד הדדי. אפילו שיהיה מעושה בתחילה.
אם קיימת אפשרות להחיות מחדש אצלכם את הכבוד ההדדי, בהמשך תחיה האהבה .
בטח תוכלו להגדיר לעצמכם - מה צריך להשתנות, אצל כל אחד מכם.
