רק יש דברים שהם עניין של טעם,

כסוגים שונים של זקן ופאות, שהם לא הדיון כאן.

לא יודע עם מי יצאת, אני יודע מי החברים שלי מהישיבה הכבדה...

והם ממש בסדר בקטע הזה (רובם נשואים או בדרך).

אגב, "רבב" זה לא כל לכלוך,

אלא שומן או שכבת זרע, שזה פחות הדיון...

בס"ד
רובם מתקלחים, וכן מזיעים, אולי קצת מפתיע אבל בנים לרוב מזיעים יותר מבנות, והשכבות הנוספות לא עוזרת לא להזיע.

בנוגע לציצת על הבגדים, עניין הלכתי טיפה{אני אישית על החולצה תמיד} השלוחן ערוך כותב "עיקר מצוות טלית קטן ללובשו על בגדיו"
מכאן הפירושים
משלוחן ערוך הרב {בעל התניא} יוצא שהכוונה כפשוטו{זה מה שנראה לי גם}
משנה ברורה: שהבד לא יהיה על הגוף ממש אלא על גופייה והציציות בחוץ{רוב האנשים}
המקובלים{לרוב מצוי אצל ספרדים}: הכל בפנים, טלית קטן זה אור פנימי קטן.

זקן, פאות תלוי בסגנון הבן אדם, רובם מסדרים, ואלא שלא אמרו שיש משהו בקבלה{לא בדקתי ממש}

ועוד הערה על ללמוד מהחרדים, סידור פאות זקן נכון, אבל אצל החסידים לפחות עד החתונה מתקלחים בלי סבון{סיבות הלכתיות שאפשר להתווכח ולמצוא פתרונות לדעתי}

מעבר לזה מבין שקשה לך ואת הפריקה, גם אני לא אוהב סירחון יתר ורוב בני האדם ככה, אבל קצת הגזמת באמירה שככה רובם.
רובם מסודרים ונחמדים וכו' וכו'.

ובכלל לא הרוב. וזה תלוי ישיבה..

וכן, אני רוצה מישהו דוס.. אז חבל לי שיראה מוזנח..

חבל לפספס בחורים טובים ונחמדים בגלל המראה..

את יודעת כמה ירקות בודקים מתולעים בגלל 'מיעוט המצוי'...?

ואני בכלל חיזקתי את דברי התוכחה שלה, גם אם הם זירוז למזורזים.

יש פה דיון אחר, על ציצית נקייה מעל החולצה,

שאולי לא מזניחה אותו, אך השאלה היא אם הוא מזניח אותה...

בהנחה שהוא מתכוון להמשיך כך גם אחרי החתונה (יש לו איזה אידאל בזה),

הייתי מציע לו להתחתן עם בחורה שתקבל אותו כמו שהוא.

השאלה היא איך לא לגרום לה לסיים על זה את הקשר קודם...

בס"ד
ואני אומר שגם בהרבה ישיבות ובחורים זה לא מצוי.

בנוגע לחלק מהדברים היה חשוב לי להעיר את העניין ההלכתי, כבר פסלו אותי על הציצת מעל הבגדים למשל אז אני יודע שזה מפריע ומבין, אבל חושב שתדעי שזה לא מעצלות אלא כי באמת יש עניין לראות את הציצת ולזכור שאתה עבד ה'{וזה מאד בנה לי את האשיות}{ואם תרצי אני יכול להרחיב כמה שזה חשוב לי}
וזה תלוי אדם, אני לא חושב שהציצת מעל הבגדים מזניחה אותי{אני מכבס אותה ורואה בזה הרבה ערך.}

ואם את נפגשת עם מישהו שיש לו כמה פרטים שנראים לך לא מסודרים, תשאלי, יכול להיות שהוא לא מבין בזה פשוט כמו רוב הבנים, יכול להיות שיש לבן אדם בעיית הזעה או שהוא רץ לאוטבוס.

 

בעוד מנהג המקובלים הידוע לא חושש לזה.

"אותם אנשים המשימים הציצית בתוך המכנסים שלהם, לא די שהם מעלימים עיניהם ממה שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה`, עוד מבזים הם את מצות השי"ת, ועתידים הם ליתן את הדין על כך, ומה שאומרים טעם למעשיהם מפני שהולכים בין הנכרים, לזה היה די להם שישימו הציציות בתוך הכנף, ואלו היה להם איזה דורון ממלך בשר ודם שחקוק עליו שם המלך, כמה היו מתקשטים בו תמיד לפני האנשים, קל וחומר בציצית שרומז על שם הקדוש ברוך הוא, כמה מתכבד האדם הנושא שמו עליו" (מ"ב ח, כו. לאשכנזים בלבד...)

נצא מנק' מבט שהתופעה אכן קיימת, כי עובדה שיצאת עם בחורים כאלה..

ונניח שיצאת עם יותר מאחד כזה..

אך מכאן ולהשליך את ההזנחה שתיארת על "הרבה ישיבות"??

גם אם בכל ישיבה יש את האחד או שניים שמתנהגים בצורה כזו להגיינה בסיסית, 

אין להסיק מכך על כל הישיבה או על "הרבה ישיבות" כמו שציינת לעיל..

הטיפול צריך להיות נקודתי,

אך גם ברמה הלאומית - 

איני מעוניין להוציא לעז על שום ציבור בארץ, אך ראוי בהחלט שהרבנים בכל המגזרים יוציאו פסק

הלכה שמחייב את כ-ו-ל-ם להתקלח בכל יום ולשים דיאודורנט כלשהו..במיוחד בימי הקיץ אך גם בימים אלו..

עכ"ל ואז"ג

ואפילו אפשר להבין אותה, קצת...

בהתחלה ילך רגיל, מפגישה חמישית ישים על החולצה?

אצלו זה כנראה אידאל כל הזמן...

[אגב, חסידי חב"ד לא הולכים כך,

למרות מה שהביא בשם שו"ע הרב של אדמו"ר הזקן].

לא תמיד יש צ'אנס לדבר, אלא חותכים על זה ישר...

אני לא מתווכח איתך, אני בסך הכל מנסה למצוא איתך פתרון לאנשים במצב הזה..

אחרת, כל מה שאמרת די חסר משמעות...

התופעה ידועה לכולם, והועלתה כאן פעמים רבות.

בתור בייניש מישיבה כבדה, תמיד ניסיתי להתאים בגדים לפני פגישות,

הרבה יותר מאשר ביום רגיל (ואין צריך לומר מקלחת וכו').

ואני לא סטייליסט גדול בכלל...

יש לי הרבה חברים מהישיבה, ומשאר ישיבות כבדות, שנוהגים כך.

אני מכיר אחרים, מהישיבה ומחוצה לה, לא כ"כ כאלה, ובלי טאקט ושאר ירקות...

צריך מישהו קרוב אליהם עם רגישות, שיסב את תשומת לבם לנושא.

וגם בגדים יש לזה בהחלט השפעה

ילדים שגרים בפתח תקווה ולומדים ברמת גן , מרגישים חנונים עם הם לא נראים לפחות כאילו הם יצאו ממעצר על "תג מחיר".

אבל אני מכיר את זה ויודע שזה רק אצל הילדים. בשיעור ד' המצב משתפר.

טעם אישי

הזנחה

טעם אישי- זה אדם שהולך עם מכנסים חומים וחולצה אדומה מכופתרת שזה באמת מצחיק אבל זה יותר מצוי אצל בחורי ישיבה

הזנחה- זה כמו שהזכרת לא להתקלח(מה???) זקן מוזנח, מרושל ועוד

ברובם המכריע אני חושב שזאת לא מחלת נפש (חוץ מהקטע של המקלחת) אלא דבר שניתן לשינוי

יש מקרים של ציצית מעל החולצה אבל זה יותר שייך לחסידויות מסוימות כך שזה לא ממש אקטואלי לכאן  

להתקלח כל יום בקיץ ולשים דאודורנט. ולא רק לפני דייטים.

הרבה לפני הדייטים, זה פשוט חילול השם.

את ממש צודקת... אדם צריך לדאוג שהבגדים שלו יהיו נקיים, להתקלח, וכל מה ששייך לעניין...

כל שכן אדם שמייצג את התורה!

רק רציתי להגיד משהו בנושא, 

מתוך היכרות פה ושם עם חבר'ה כמו שציינת.. אני חושב שזה נובע לפעמים מתוך זה שבנאדם נכנס לתורה, לעבודת ה',

נכנסת לה הרגשה של שחרור מסויים ממה שהעולם חושב עלי... הרגשה שמהיום זה רק אני והקב"ה

(ואולי גם רוצים לברוח מהגאווה) מה גם שלגבר אין יותר מידי "יצר הרע" להתקשט, ככה שזה תופס מהר תאוצה. 

ומתוך זה מתחילים קצת להזניח את המראה החיצוני, קצת יותר מידי.   

זה מזכיר קצת את ההרגשה של גברים מסויימים אחרי תקופה של נישואים, כבר לא אכפת להם להשמין וכו'

אז הערת הערה מצויינת כי כן צריך להיות מסודר ונקי, ואדרבא זו מצווה של קידוש ה' (ולהפך, חילול ה')

וזה גם עבודה על המידות, כי אפילו שלך לא אכפת איך אתה נראה ומה חושבים עליך אבל אתה נותן מעצמך לקב"ה 

וגם לאשתך לעתיד (או בהווה). כי לה כן אכפת וזה מפריע לה 

אז מעכשיו אפשר להיות נקי לשם שמים! 

יש כמה בישיבה שאני ממש ממש רוצה לומר להם, מה נסגר אתכם תתקלחו!!!
אבל את האמת שמדובר באחוזים די נמוכים קצת הגזמת בעיני..

קראתי איפשהו שלנשים יש חוש ריח יותר חד מגברים, אולי זו הסיבה שאתן שמות יותר לב.

ח פעם ביומייםמ ואם ימים חמים להתקלח פעמיים ביום

יש בהחלט חבר'ה שלא מחליפים בגדים/מתקלחים שבוע

ומישהי1. בקיץ יש מצבים שאני לא יכול לחיות עם עצמי באותו גוף, את מדברת איתי על אותו בית?!

יש לי שתי בעיות. חוש ריח של כלב ציד ועובד בעבודה שמוציאה הרבה אנרגיה (וזיעה)

היהודים הם בני מלכים

ותלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה..

אין לי שום דבר נגד זקן ולא נגד ציצית בחוץ כל עוד הבן אדן נראה מסודר ונקי ולא איזה שלומפר

זה לא בייניש.  זה אדם מוזנח, ועצלן.

בכדי לצאת עם אחד כזה, עדיף להיות חסרת חוש ריח, חסרת טעם, לקויית ראיה.

"שמתי לב שבהרבה ישיבות רווחת התופעה של לגדל זקן"- מה זה קשור לישיבות?

ללכת עם ציצית על החולצה- זה תלוי במנהג ולא בהזנחה בד"כ

לא להתקלח שבוע- מישהו העיד לך? לא בטוחה שזה נפוץ כ"כ. ואם זה קיים זה רק אנשים הזויים.

נכון שכדאי להסתדר ולא לגדול כ-פרא, וצריך ונכון לשמור על הנקיון.

אבל מאיפה הבאת את ההכללה הזאת על הביינישים? הביינישים הרציניים מכירים את ההלכה והם יודעים שצריך להתנקות. אם יש כאלה זה לא קשור לישיבה.

אני לא יודעת מה הציעו לך, אבל אף פעם לא יצאתי עם אחד כמו שאת מגדירה. וגם לא ראיתי הרבה כמו שאת מתארת. וראיתי..

גם לחרדים יש מה ללמוד מאיתנו, הם קצת מגזימים. קצת הרבה... מרוב שהם מגזימים, יש שם יותר מידי כאלה שלצערנו הם רק קנקן בלי מה שיש בו (לא מתנצלת).

בכלל ב"ה בציבור שלנו הגברים הם באמת גברים. לא מגזימים עם התחפושת. מי רוצה להתחתן עם גבר שחושב יותר מידי איך הוא נראה? מתעטף בבשמים, בודק שכל שערה נמצאת במקומה? זה מגעיל. 

ואני אומרת את זה בתור אישה שניכר עליה שהיא כן מטפחת את עצמה... כל אחד שימלא את תפקידו בעולם.

צריך להפסיק לדרוש מהם להיות נשים, צריך גם גברים בעולם, ותאמינו לי שאין לנו כח להחליף אתכם. אתם גדולים

של הרב יואב מלכא הוא התייחס מהצד לנושא הזה.

כשנפגשים עם אור התורה, כש'מתאהבים' בה ונכנסים לגמרי לעולמה,

צריך לעשות 'כלים' לאור הזה- בסדר לימוד קבוע, מקום קבוע וכו'. 

יש שקורה מצב (הוא הדגיש שזה נפוץ יותר אצל גברים) שלא בונים מספיק את הכלים, מתרשמים מהאור אך אין סדר וקביעות.

זה יכול להתבטא בחוסר שימת לב לגוף- בביגוד, בהזנחת התזונה והשינה..

ההתעסקות ושאיבת הלב לעולם התורה, עלולה להשכיח את צורכי הגוף.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"