אני מרגישה שהגעתי לאין מוצא, אני מתוסכלת מאוד, לא מיואשת! אבל מתוסכלת.
מה עושים כשכבר נמאס משדכניות, והלכתי לא מעט לשדכניות או שדכנים כל מי שהציעו פשוט לא היה מתאים...
וניסיתי וניסיתי ושוב ניסיתי וזה לא היה זה..
פשוט מרגיש לי שהבחור שלי, לא אחד כזה שיילך לשדכנים, לא יודעת זה שריטה יכול להיות..
בנוסף אני בחורה דתייה שמנסה לשמור על עצמי כבר מגיל 18 ועכשיו אני כבר בת 26 ואין לי אף אחד
וזה כבר עצוב להיות לבד ולפעמים אני חושבת יאללה באלי ללכת לאיזה בר בא לי להתחיל עם איזה מישהו או
סתם לצאת עם איזה מישהו שמתחיל איתי ולדלג על כל הלבד הזה.. למה אני צריכה להיות לבד עדיין שאני חושבת
על זה אם הייתי קצת פחות דובית מזמן הייתי יוצאת עם מישהו...
אבל שוב חוזר אליי המצפון והשכל אומר זה לא בהכרח אומר שהן מאושרות מי שמתחתנת כל כך מוקדם,
ואז אני מוצאת את עצמי שוב לבד ואז שוב הסרט חוזר על עצמו תגידו יש לזה סוף?? זה קשה!!!!!!זה כל כך קשה!
איך אפשר להכיר מישהו נורמלי, אם לא רוצים ללכת לשדכנים ומצד שני אי אפשר להכיר בחורים מבחוץ?
.


