אם אין לך כוח אז אין כוח

אני באה מרקע אחר ויש לחץ הפוך 

ונמאס מזה

זה עניין פרטי כמה יש ילדים ומי מונע אז בדרך כלל יש לו סיבה ומי שלא מונע גם לו יש סיבה לזה

זה לא תחרות, הרי את צריכה לטפל ולגדל וללדת ולתפקד

אני יכולה להעיד על עצמי שבאחד ההריונות סחבתי עגלת תאומים עד מהתחלת ההריון ועד הסוף, ילדים צפופים זה מאמץ פיזי שלא מתאים לכולן

רק את יודעת מה מתאים ומה לא

יקרה, תנשמי עמוק, תהיי סבלנית, האם את כבר מבוגרת? את לא חושבת שגם אם תחכי קצת, עדיין תזכי לגדל משפחה ברוכה?

היום יש הרבה רבנים שאומרים ש"זו לא חכמה ללדת ילדים"! צריך להביא ילד לעולם כשיש כוח, רצון, יכולת, לטפל בו, לאהוב אותו, לתפקד ברוגע.

לא בצורה מושלמת, ברור שיש רגעי שבירה וצעקות ולפעמים אין כביסה וחסר לחם במקפיא, אבל בסך הכל את צריכה לתפקד ולתפקד יפה, ולא להרגיש שאת חנוקה ולא נושמת ומשתגעת.

גם אני אורמת שאני "משתגעת" אבל לא כל הזמן, בסך הכל אני יודעת שאני מסתדרת, ה' עזר לי ויש לי חמישה עם רווחים נחמדים, בעלי עוזר לי, הילדים יחסית נוחים, לפעמים אני לא מאמינה שאני מגדלת פה חמישה אבל תכל'ס אני מסתדרת, ומקווה לעוד בעוד כמה שנים.

לא מיד. לא למהר. זה באמת קשה כשהם קטנטנים. בהמשך, הראשונים שלך יהיו גדולים יותר ויעזרו לך עם הקטנים. וזה באמת באמת עוזר.

אני חייבת לומר שיש משהו חיובי בלחץ החברתי. אחרת הייתי מחכה מי יודע כמה...

אז תקחי קצת לחץ חברתי אבל הרבה חשיבה אישית.

מאוד כיף להיות בהריון כשאת ממש רצית את ההריון הזה, ולא כשהוא הגיע לפני שהספקת לחשוב על זה.

אני חס וחלילה לא מזלזלת בנשים הגיבורות שנותנות לקב"ה להוביל אותן בלי שום התערבות, הן מסוגלות לזה, אבל הן המיעוט.

כשהילדים פחות צפופים את הרבה יותר פנויה לכל ילד.

ילד צריך הרבה טיפול פיזי ותשומת לב לכל צרכיו, והכי הוא צריך - הקשבה אמיתית, חום ואהבה. ולא קל להקשיב לילד בן ארבע כשיש עוד שלושה תינוקות מתחתיו שצריכים אותך באותו זמן.

אין בעולם דבר מדהים כמו ילדים, וגידול ילדים יהודים זה התפקיד הכי הכי חשוב בעולם, ואני חושבת שדווקא לכן צריך לעשות את זה בצורה קצת מתוכננת ומושכלת - כמובן בגבולות ההלכה!!! - כדי לעשות את זה כמו שצריך.

המון הצלחה ונשיקות למתוקים שלך!!!

והרבה נחת!

ר

תחשבי רק על עצמך , על הילדים שלך והבית שלך

לכל מי שיש בעיות מבחוץ תעדכני שיצא לך מהחיים!

זה מה שאני עשיתי שהתחילו להסתכל לי על הבטן שהילד שלי היה בן שלוש +

הם פשוט לא הבינו איך אין לי עוד 2 בעגלה?!?

זה לא טוב להשוות בשום תחום. תחשבי תמיד שאת לא יודעת מה באמת קורה אצלה בבית ומן הסתם יש לה קשיים בתחומים אחרים כך שאין פה שום מקום להשוואה, לדעת שמה שהיא קיבלה מה' לא גורע מהחלק שלך בכלל, לחשוב כל הזמן שלא היית רוצה להתחלף עם אף אחת אחרת וזהו...

אבל זה באמת קשה. גם אם בתחום אחד ממש טוב, תמיד במשהו אחר משווים עם אחרים, מכירה את זה באופן אישי

הוא מדבר באחת ההרצאות שלו על כך שלכל רגש- גם שלילי יש תפקיד

והוא מזכיר גם את הקנאה

ואומר למשל שאם אישה מקנאת בחברתה שהיא מספיקה להתנדב יותר ממנה למשל וזה גורם לאישה למצוא עוד זמן להתנדב לקהילה, או ללמוד תורה למשל- אז לקנאה יש כאן מקום חיובי..

וגידול ילדים זה גם משהו טוב שיכול לצאת מהקנאה הזאת, לא?

לשמוח בחלקך. תחשבי על מעשים קונקרטים שיכולים לעזור לך לעשות את זה. אולי מחברת שבה את כותבת כל יום את כל הדברים הטובים שקרו לך ושעשית, אולי, כל פעם שעולה בך הקנאה הזו- לנתב אותה לתפילה לה', שיעזור לך לשמוח בחלקך ולהודות לה' על כל הטוב שנתן לך.

שמה שעוצר אותך מלהגשים את החלום זה רגעים של אובדן סבלנות\שליטה.

אני מכירה את זה מאוד..

וגם את המחשבה שאני רוצה משפחה גדולה, אבל גדולה ומאושרת..

רוצה בית מלא ילדים, אבל ילדים שמחים עם הורים נינוחים

אני ממליצה מאוד על הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו", שהמליצו עליו כאן בעבר

לי הוא מאוד עוזר לצאת ממצבים כמו שאת מתארת כאן, שאני מוצאת את עצמי חסרת אונים מול הילדים..

ותזכרי שככל שהם גדלים זה אמור להיות יותר קל..

ולכן אין טעם להשוות למי יש יותר ילדים.

אם הפרשים קטנים אז לא נכון בכלל

וגם אם הפרשים גדולים זה לא תפקיד שלהם

ישחקו ביחד כן , יעזרו אחד לשני כן , אבל לגדל????

ילדים בגיל קרוב משחקים יחד, ולכן לא בטוח ש5 ילדים יותר קשה משני ילדים .

אם תתחרי כל הזמן עם אחרים

לעולם לא תזכי להיות את -עצמך

תמיד תנסי להשיג אחרים בכל דבר וכמובן לא תצליחי.

ויותר מזה תהיי ממורמרת שלא היית את

הפתרון לתחרותיות הוא ייחודיות למצוא במה את מיוחדת ולהתמקד שם

זה נותן המון כוח, ומשחרר מהרצון להידמות למישהו אחר

וכמובן מעל הכול ישחרר אותך מהלחץ המתמיד של התחרות.....

שמי שרוצה הרבה ילדים,

צריך לדעת לשמור על איזון,

ובהתייעצות עם רב צריך לפעמים הפסקה ומניעה

כדי שלא יהיו צפופים מדי והאמא תשאר עם כח לגדלם.

ההפסקה- דווקא בשביל שכן יהיו הרבה ילדים...

וכמובן הכל בהתייעצות אישית, כי כל אחד שונה...

כי שניהם קטנים, 

אח"כ, כשיש כבר גם גדולים וגם קטנים-

קל יותר,

כי הגדולים שותפים ועוזרים

(כמובן הכל תלוי בחינוך ובסבלנות, אך זה באמת אפשרי.

לא שהם יהיו במקום אמא/ אבא אך כן יד נוספת, שמסדרת משחקים,

שוטפת כלים,

משגיחה לרגע על אח עד שאמא תטפל באח אחר וכד')

סבלנות...

גם תקופות קשות עוברות...

בהצלחה!

כשבעלך יסיים לימודים ויהיה יותר פנוי לבית,

גם תרוויחו יותר אז תביאו עוד בעז"ה.

אני לא יודעת בת כמה את, אבל אפשר לחכות עוד שנה/שנתיים, כשקצת יגדלו, אתם תתבססו ותהיה לך יותר עזרה ואז תביאו עוד.

גם אני חלמתי וחולמת על הרבה ילדים,  (שש- שבע גג)

אני עם ארבע כרגע,

אבל עם כל החלום שלי בין השני לשלישי עשינו הפסקה של שלוש וחצי שנים.

לא הייתי מסוגלת לפני.

וגם אני כמוך מחשבת כל הזמן, בן כמה הקטן שלי לעומת הקטן שלה....

בת כמה אני לעומתה וכו......

מנסה להפסיק לחשוב ולבטוח בקב"ה שהוא יאיר את עייני מתי לנסות שוב (כרגע  מונעת כי הקטן עדיין לא בן שנה).

הרבה כוחות לך ולילדים, והכי חשוב - שמחה בחלקך

יש בזה הרבה הגיון.

אצלנו היה רווח של 3 וחצי שנים (אחרי מרווח של שנה וחצי בין הראשונים), וזה נתן הרבה מאוד.

הגענו לגידול השלישי ממקום אחר. 

אני לא מנעתי, מצד שני לא התחלנו טיפולים עד שהרגשתי שהילדים כבר גדולים ופחות שובבים ודורשים תשומת לב ויש מקום בנפש לעוד אחד...

אבל בגלל שאנחנו בטיפולים, מהתחרות הזו של כמה יש לי וכמה לה, יצאתי כבר ממזמן...

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

תודה על האזהרה החשובה. במרחב הווירטואלי אי אפשר תמיד לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות, לא לשתף פרטים אישיים או תמונות רגישות, ולחסום ולדווח כשמשהו מרגיש לא תקין. טוב שיש מקום להתייעץ ולתמוך זה בזה, אבל תמיד מתוך זהירות ושמירה על הביטחון האישי. 🙏

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם

מקצועות שאפשר לעבוד גם באופן עצמאי, אבל כרגע לא חושבים על זה

צריך להתכונן לסערה הגדולה בשנים הקרובות.

בעלי אולי כן, באמת צריך לקחת בחשבון

תסתכלו על החיסכון שלכם כעל סל, שצריך להספיק לכל צרכיכם:

מתנות לילדים בחתונה, עזרה בלימודים אקדמיים וכיוצ''ב, וגם הצרכים האישיים שלכם - שיפוץ, רכב, פרישה בכבוד.

אחרי שתגיעו להבנה כמה יש לכם ומהם הצרכים שלכם, תוכלו לבחור כמה לתת לילדים.

אני לא חושב שזה אחראי לתת לילדים את כל הכסף, ואז להישאר בלי משהו מכובד עבור עצמכם.

להגיע לגיל 60 בלי חסכונות זה מסוכן מאוד, אלא אם כן קרנות ההשתלמות באמת יהיו שוות סכומים גבוהים במיוחד.

אנחנו מרוויחים עכשיו יותר ריבית

ברגע שנמשוך משם כסף הקרן תקטן ואפסיד את הריבית הגבוהה שאנחנו מרוויחים עכשיו.

אני חושבת שבגלל שאני יודעת שאצטרך את רוב הכסף לילדים אני מעדיפה ליצור לי עכשיו, כשאני עוד לא מחתנת קופה שהקרן שלה תגדל בשנים האלה, במקום עוד 10 שנים למצוא את עצמי עם קופה כמעט ריקה.

בוודאי שלא נתן לילדים כסף ונשאר בלי כלום, אבל הכסף הזה מלכתחילה יועד בשבילם.

בסוף יש לכם סכום מסוים היום, ויהיה לכם סכום מסוים בעוד עשור.

גם אם הכסף הזה כולו נמצא בקופה אחת וגם הוא נמצא בארבעים קופות, זה אותו הכסף והוא יעשה בסך הכל את אותה התשואה.

כל משיכה תקטין את התשואה (שאגב יכולה להיות שלילית), אין איך לברוח מזה.

הקרן שלך לא תהיה כמעט ריקה, אם מראש לא תתני ממנה הכל, אלא תחשבי כמה את רוצה לעצמך ורק את היתר תחלקי לילדים.

קרן אחרת בצד אולי תתן נוחות פסיכולוגית, אבל מבחינה כלכלית אין שום הבדל. הרי היא ממילא תעשה תעשה תשואה קטנה כי מדובר בקרן קטנה, וזה בדיוק כמו שהכסף יהיה בקרן אחת שתלך ותקטן ככל שהילדים יתבגרו ויתחתנו.

אם עכשיו הקרן עושה 8% ברור שמשנה כמה נשאר אחרי שמשכתי.

בינתיים אני יוצרת לי קופה חדשה, לא מתוך הקרן הקיימת, למקרה שזה לא היה ברור, שעוד עשור או שניים גם תגיע בע"ה למימדים נחמדים, שיניבו לי כמעט את ה8% שהקרן הראשונה נתנה לפני שמשכתי ממנה.

אתה אומר שאם אני אקח את הכסף שאני רוצה לשים בקרן החדשה ואשים בקרן הראשונה עוד 20 שנה יהיה שם אותו דבר כמו אם אעשה עכשיו קרן חדשה?

כל שקל שאת מכניסה, מקבל 8% בשנה.

גם אם השקל הזה יהיה בקופה חדשה עם אותו המסלול, וגם אם יהיה בקופה הקיימת. אין שום הבדל. השקל הזה לא יודע איך קוראים לקופה שהוא נמצא בתוכה, לא יודע מה מטרתה ולא יודע האם הוא לבד או עם עוד מיליון ש''ח. זה לא משנה לו, הוא פשוט גדל ב8%.

יש משמעות במקרה כזה?

בהנחה שיש להם פנסיות והמון הוצאות ירדו (משכנתא, שכר לימוד לילדים ועוד הרבה הוצאות שקשורות לילדים)… זה לא אמור להספיק?

שנה של מצב סיעודי למשל, עולה הון עתק.

לא חושב שצריך לצבוע כסף ליעוד, אלא ליצור חיסכון

מהחיסכון הזה ניתן למשוך כסף לכל יעוד

אנחנו אישית כן פחתנו חסכונות כמספר הילדים, אבל רק מטעמי נוחות, כרגע כולם מושקעים באותו מסלול

דבר חושב שאני חושב שצריך לשדר לעצמכם וגם לילדים (בעז"ה בזמנו ובעיתו)

הם הולכים להתחתן ולא אתם. אתם לא צריכים לממן להם את החתונה

אתם יכולים לתת מתנה יפה אבל לא להיות אחראים על מימון החתונה

פחות משנה. זה רק כאילו מאפשר לך 'לצבוע' מראש את הכסף למטרות שונות, זה לא מגדיל או מקטין את החיסכון כשלעצמו.

נראה לי יותר הגיוני לראות כמה יש לכם כרגע, להעריך כמה יהיה לכם כשתצטרכו את הכסף, ולראות כמה תוכלו לתת לכל ילד כך שיישאר גם לכם חיסכון מספיק.

שתי נקודות שלא ראיתי שכתבו:

1- חסכון בסיכון גבוה מתאים באמת לטווח ארוך. בשנים הקרובות אולי יהיה צריך לשקול להעביר חלק לסיכון נמוך כדי שיהיה לכם יותר וודאות על הזמינות בדעת צורך( כדי שלא תהיו חייבים להוציא מהחיסכון דווקא בזמן שיש ירידות משמעותיות ).

2- שימו לב לא לכתוב את החיסכון על שם הילדים, אלא להשאיר על שמכם.

אם כן, יש יתרון בכמה חשבונות שונים שמאפשרים יצירה של שכבות מיסוי בקלות. אפשר גם באותו חשבון עם ניירות שונים לאותו מדד.