איך הוא מתנהג כשאת לא נמצאת?

גם בגן הוא לא מעז לעשות דברים עם כולם מחשש שהוא יתבלבל או יפול או כל דבר כזה... לא ספורט ולא משחקים משותפים ואפילו לא ברכת המזון, כדי שלא ישמעו אותו אם הוא יתבלבל (ובבית הוא מברך ברכת המזון מההתחלה ועד הסוף ואומר כל מילה במדויק... החשש שלו לא נובע אפילו מתוך שהוא באמת חלש בזה, אלא רק כי הוא מפחד מאיך שהוא/אחרים יתפסו אותו ברגע שיכשל).

הגננת מנסה בכל דרך... ניסתה להתעלם, ניסתה לשדל, ניסתה בעדינות.. ניסתה קצת בכח.. כלום לא עובד...

למשל בברכת המזון היא נשארת בגן אחרי האוכל ומי שלא ידע לברך יושב לברך איתה שוב, ועם שאר הילדים שלא בירכו... אז הבן שלי לא מברך גם אז... אז הוא מפספס את החצר... וזה מצער אותו נורא!! היו כמה ימים שהוא לא רצה ללכת לגן עד שהוא סיפר לי שזו הסיבה.... אז דיברתי עם הגננת, הסברתי לה שגם זה נובע מאותה סיבה שהוא לא משתתף בספורט וכו'.. ושזו לא הדרך, כי הוא יהיה מוכן לפספס את החצר כל יום, ויבכה אח"כ בבית - ועדיין זה א יגרום לו לברך מול כולם....... 

אז למחרת הוא בירך רק עם השפתיים (מעצמו הוא החליט), וכך יצאה פשרה... הוא יוצא לחצר...

אבל הבעיה לא נפתרה

1- שמישהו בכל זאת מציק לו וצוחק עליו

2. שדרישות ממנו מוגזמות אולי בגן אולי בבית

3. הוא רוצה צומי בצורה כזאת ופה זה גם מתחלק לשתי אפשרויות

א. הוא לא מקבל מספיק 

ב. הוא רגיל ליותר מדי צומי 

ואם לא מצליחים לאה קרה כלום.

לפעמים אני בכונה עושה דבר שאני מפסידה למשל במשחק הכיסאות אני משחקת איתם ומפסידה בכוונה וחוזרת למקום שמחה ומאושרת וזה ממש עובד.

בנוסף ילד כזה לתת לו הרבה שליחויות לך תביא לי את התוף בבקשה- איזה כיף שאתה עוזר לי בלעדך לא היתי מסתדרת... זה נותן להם תעצומות ומנסיון זה מאוד משחרר ופותח.

שיהיה בהצלחה.

נב: מה עם טיפול רגשי?? בבעלי חיים למשל? תשלחי איתו מהבית ספר משחק ממתק שיחלק מדי פעם לכולם. שהגננת תקרה מהספר שלו סיפור לכולם??

אני יודעת שללכת לבריכה זה גם מאוד מעצים ביטחון אישי. בפרט שהולכים עם אחד ההורים- כך שמעתי מאשה בעלת תארים בחינוך וטיפול רגשי.

אני רווק ואין לי ילדים ואין לי חלילה כוונה לשפוט אותך או בעלך.

לפי מה שאת מספרת לילד יש יכולות טובות והשאלה מה מונע אותו להביא את היכולות לידי ביטוי. אולי פחד מכישלון? אולי התחושה שצריך להצליח בכל מצב? אולי כמו שכתבת פרפקציוניסט? אני לדוגמא לוקח את האחיינים שלי לטיול\סיבוב\גן והם עם אופניים אני כולי רועד מפחד שחלילה לא יפלו ובמידה מסוימת אני רואה שזה משדר אליהם (או שחוצים כביש. כמו שאחיינית שלי אמרה לי "אתה לא נחמד בכביש")

איך שאומרים אדם קרוב אצל עצמו וההמלצה שלו נותנת לך נקודת פתיחה טובה.

לא יודע אם עזרתי אבל התחושות של הילד שלך מוכרות לי באופן אישי אז מזדהה איתו 

ראשית, אני מסכימה מאוד עם האינטואיציה שלך שלא ללחוץ עליו - גם אם הוא רומז בכיוון.

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה שמיניתי אחת החברות שלי שתהיה "שוטרת" ותכריח אותי לעשות משהו שלא הסתדרתי איתו. היא סבלה מזה, ולי זה לגמרי לא הועיל. זו הייתה מחשבה ילדותית כזאת, שאם יכריחו אותי הקושי הפנימי ייפתר. כמבוגרות אנחנו יודעות שקושי לא פותרים על ידי לחץ.

אני תוהה אם הניסיון לשלב אותו בפעילות בחברת הרבה ילדים הוא לא מדרגה גבוהה מדי. אולי יש צורך בכמה שלבי ביניים קודם?

כשהוא רק אתכם - הוא מעז לעשות דברים?

וכשגם סבא וסבתא נמצאים? או חבר?

אפשר לעבוד על להגדיל את מעגלי ההעזה שלו לאט לאט, בהדרגתיות - לפחות כמה חודשים שירגיש לגמרי בנוח בכל מעגל לפני שעוברים למעגל הבא. מה דעתך?

דבר נוסף, הרבה פעמים רואים שהורים מקדישים את תשומת הלב להתמודד עם בעיה פנימית שלהם, אפילו כזאת שלגמרי לא קשורה לילדים - ואיכשהו במקביל רואים שיפור גם בהתמודדויות של הילדים. הם מושפעים בדרכים נסתרות.

כתבת שגם את מתמודדת עם בעיה דומה. אולי זה הזמן לעשות צעד קדימה? כתבת שסיגלת לך דרכים להתגבר - אולי תוכלי עכשיו גם למצוא את הדרך להשלמה פנימית, שתמוסס את הקושי? אני מאמינה שזה אפשרי.

בשינויים פנימיים כאלה, עזרו לי מאוד מאמרים של מאמנת אישית בשם עירית לוי. אם מעניין אותך - גגלי ותראי ישועות

רוב ברכה ונחת מהילדון המקסים שלך.

לגבי הניסיון לשלב אותו - זה דווקא חוג ממש קטן - 6 ילדים בסך הכל. תרגילים שהוא מאוד אוהב, ומדריך עם גישה מקסימה לילדים. בבית יש לו ביטחון ב"ה, גם עם סבא וסבתא ודודים.. אני חושבת שהבעיה מתחילה כשמדובר בילדים בגילו, שמסוגלים פחות או יותר לאותם דברים והוא מפחד לצאת "פחות" מהם.. באחד על אחד יש לו ביטחון... חברים מאוד אוהבים אותו והוא לא מתבייש מהם ברמת המשחק... כשמדובר בהישגיות הוא נרתע...

אני זוכרת לדוגמא, שכשהייתי בבית ספר יסודי קיבלנו גלגיליות חדשות לשיעור ספורט, ואני ממש זוכרת את עצמי יושבת ומסתכלת בעיניים כלות על כל הבנות שמתגלגלות להן בגלגיליות בחופשיות... אבל אני בשום אופן לא הסכמתי לנסות - כי פשוט פחדתי שלא אצליח......... ישבתי שם והשתוקקתי לנסות, אני זוכרת את זה עד היום... את הרצון ההוא שהיה לי וכבשתי אותו. פשוט לא העזתי. ממש אותו הדבר. ואני כל כך לא רוצה שזה יקרה לו....

וכן, אני עד היום מתגברת על זה... עברתי כברת דרך ארוכה מאוד, אני רחוקה מהמקום ההוא שהייתי בו.. ועדיין יש לי הרבה על מה לעבוד.. עובדת על זה בלי הפסקה.... אז יותר מזה אני לא יכולה לעשות מהבחינה הזאת אבל בהחלט אסתכל על המאמרים שהצעת.. תודה רבה!

אין לי הרבה זמן לפרט עכשיו אבל אולי כדאי להמציא משחקים "מצחיקים" שבהם דווקא צריך להכשל . כלומר מי שמפסיד הוא המנצח . ואז המתח שלו ירד .  גם אפשר לשתף את הגננת בבעיה ובמשחק . משחקים שבהם כולם מנסים להכשל וכולם צוחקים מזה .

הילד ששמו בתמונה (בעמוד של הפורומים, שמפרסמים שרשורים) באמת דומה לו.. 

קראתי את כל התגובות/עצות. אני לא פסיכולוג או פסיכיאטר אבל נראה לי שהבעיה כאן מאוד חריפה וכדאי להתיעץ עם איש מקצוע. [גם כשיש בעיה, תלוי במידת החריפות שלה. אם המצב לא כל כך קשה, אולי ההורים, המורים והאדם עצמו יכולים להתמודד בעצמם. כאן הבעיה חריפה מכדי להתמודד לבד.] בדרך כלל, אני נגד טיפול תרופתי, אבל כאן יש לי חשש שהבעיה היא אובססיב/קומפלסיב. לזה יש תרופה שמקבלים דרך הפה וזה עובד יופי. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה גם לך גם לבנך שהוא ממש ממש מקסים ומדהים ! גם את נשמעת אמא נהדרת.

לדעתי נשמע ממך שאת פועלת בכל הדרכים הנכונות ומבינה מאוד למצב ולליבו של הילד. ולכן אני חושבת שאם למרות זאת, אין עדיין שינוי או התקדמות, כדאי להתייעץ עם פסיכולוג/פסיכולוגית ילדים. (לעיתים אפשר לעשות זאת גם דרך הפסיכולוגית של הגן). אפילו פגישה אחת או שתיים. הבנתי שבכל מקרה בגיל הזה ההורים מטפלים (הפסיכולוגית נפגשת עם ההורים ולא עם הילד). אלא שההורים מקבלים הדרכה מהפסיכולוגית כיצד לפעול. לפעמים יש לה רעיונות מקוריים שלא חשבנו עליהם איך לעזור לילד. אני ממש ממליצה לך כי זה יכול לעשות ממש פלאים . (דרך אגב, אני לא פסיכולוגית אבל ישלי גם איזו בעיה עם הבת שלי בת 3 שמאוד מאוד ביישנית ואני גם בדרך להתייעצות..). חבל לגרום לילד כזו עוגמת נפש הוא בטח מאוד מתוסכל מהמצב. אם היה רק הענין של להפסיד בכבוד, זה קשה להרבה ילדים, אבל זה שהוא מונע מעצמו פעילויות שהוא אוהב, זה כבר מעיד שיש בעיה יותר עמוקה שמצריכה טיפול. זוהי דעתי בכל אופן בהצלחה ממש!!

אני בדיוק התחלתי ללמוד הוראה ואחד השיעורים זה פסיכולוגית CBT(לא טיפול בשורש הבעיה אלא טיפול מעכשיו והלאה..) שזה יכול להיות 2-3 פגישות ולדעתי כך תטפלי בבעיה שלך וכף זה גם יעבור אוטומטית לבן שלך...בהצלחה

אולי תנסי להראות לילד שלך מקומות שבהם את לא מושלמת, מול אחרים (חברות שלך, כך שתהיה הקבלה טובה), ותראי לו איך את מקבלת את המקומות האלו בשמחה, באהבה, ברוגע. אם זה עוזר- לחזור על זה שוב ושוב, שהוא יטמיע בתוכו את ההרגשה שמותר לטעות ולהיות מובך, והכל בסדר. העולם לא נהרס מזה

וגם בהתהוות כתבה עצות טובות

והבן שלך מקסים (: (והוא עוד לא בן חמש, נכון? הבכורה שלי חגגה חמש אתמול והוא קצת יותר קטן ממנה, אאל"ט).

אולי נגיד בבית, כשהוא מרגיש בנוח.. לשחק איזשהו משחק או לתת לו לעשות איזשהיא התעמלות כמו שהוא עושה,

אבל דווקא מי שמפסיד במשחק מקבל מחיאות כפיים ותשואות, כדי להראות שזה בסדר? או דווקא כשהוא לא מצליח או נופל- לקבל מחיאות כפיים?

ואז להמשיך ככה בחוג- אם הוא יסכים להשתתף- דווקא כשהוא לא מצליח לתת את המחיאות כפיים?

נשמע ילד מתוק.. הלוואי ויצליח לשחרר את הדבר הזה..

אגב, הייתי מנסה אולי משהו ברפואה אלטרנטיבית- דיקור סיני או אולי הומיאופתיה.. אני לא מבינה בזה יותר מדי אבל יש לזה היום תמיכה של קופות החולים. את מגיעה לרופא שמייעץ מה יכול לעזור מבין הטיפולים השונים..

לדעתי שווה לנסות, אולי זה יוכל לפתוח לו איזה דלת..

בהצלחה!

בתור אחת פרפקציוניסטית שהיום מטופלת במוח אחד. זה מאד עוזר..

שווה לנסות!

ב"ה

ראיתי את השרשור הזה הראשי אז קפצתי לראות

יש את הסרטון של ריצרד לבוי - כשהאסימונים נגמרים,

מומלץ בחום!!

בתור גננת מתחילה, נשמע לי הכי טוב, לשאול חברה פסיכולוגית, עם תיאור המקרה "האם לדעתך יש פה בעיה חריגה?". היא תוכל לענות תשובה חברית ומהירה.

את יכולה לבקש מהגננת להתייעץ לגביו עם פסיכולוגית הגן. (יש מקצוע כזה. בדר"כ למספר מכובד של גנים ממנים פסיכולוגית אחת. עוד לא פגשתי אותן. אני לא בטוחה מה נכלל בתחום העבודה שלהן. נשמע שהמקרה הזה יכול להכלל בכך. אם כי היא, כפי הידוע לי, לא מעניקה שיעורים מקדמים לילדי הגן. יותר עוסקת באיבחון ראשוני, לבקשת הגננת. שמעתי על מקרים שונים מזה שמופנים לפסיכולוגית הגן. יכול להיות שכאבחון ראשוני של לא/בעיה, מומלץ לבקש ממנה לצפות).

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות