איך לעשות דברים בבית? או כשהיא ישנה או כשהיא במנשא או לתמרן כל הזמן. אין יותר מדי אפשרויות. לגייס לטובת התקופה הזאת את המתכונים המהירים והפשוטים ולשמוח שאלו הצרות שלנו 
זמן לאחיות: יש דבר שנשמע מאוד פשוט אבל קשה ליישם אותו, ועם זאת הוא המפתח בעיני לפתרון של הרבה בעיות ולמניעה של בעיות חדשות: זמן אישי עם אבא, זמן אישי עם אמא לכל אחת. לכל אחת ביום ובשעה קבועים עד כמה שניתן.
זה קשה להכניס את זה ללו"ז, גם לי זה עדיין לא מסתדר אחרי הלידה ובינתיים רק בעלי לוקח אותם מדי פעם לזמנים אישיים. זה כ"כ חשוב. כ"כ חשוב שילדה תרגיש שעכשיו אבא או אמא רק שלה. אפילו אם זה חצי שעה או פחות- עצם העובדה ש100% של תשומת הלב מופנית אליה זה עושה הכל. אפשר לדבר, אפשר עם הגדולה ללמד אותה לרקום, או לשחק משחק או לספר סיפור, או לטייל בחוץ או לשוחח על מה שהיה בגן או להכין עוגיות ביחד- וכיד הדמיון הטובה.
ועוד רעיון לגבי הקדשת הזמן. נראה לי שהענין הוא לאו דווקא הזמן אלא תשומת הלב וההרגשה ש"אמא רואה אותי". ואת זה אפשר לתת להן די בקלות. מספיק שאת מתיישבת איתן ליד השולחן ומציירים ביחד ציור, או שתוך כדי שאת עושה משהו את פשוט מדברת איתן ואולי מסבירה להן מה את עושה, או כל דבר אחר שבו את בעצם נותנת להם את עצמך. גם לשתף אותם במה שאת עושה אפילו להגיד "מתוקה, תסתכלי בחלון ותגידי לי אם יש עננים. כן? יש? איזה צבע- לבן או אפור? אפור? זה סימן שעוד מעט ירד גשם, בואו תעזרו לי להכניס את הכביסה מהר מהר שלא תירטב". וכד'
כדאי גם לנצל שבתות שבהן את איתן הרבה- לראות יצירות מהגן, לדבר על דברים שלמדו, לשבת בנחת ולספר סיפור, לשחק משחק וכד', וגם- לשתף אותן: שיערכו את השולחן, שיביאו לך ירקות מהמקרר לסלט וכד'.
לגבי ההעלבויות- מן הסתם הן נובעות מסוג של קנאה ותחרות שיש ביניהן. מה שיש לה- גם אני רוצה. "למה היא"????השאלה הנצחית. לדעתי דרך האמצע היא הכי טובה- לגלות אמפטיה "אני רואה שגם את מאוד רוצה" אבל לא לתת להן לנהל אותך במובן הזה שכל פעם את צריכה לתת לשתיהן מה שהתכוונת לתת לאחת. כן הייתי מונעת מצבים כאלה ומראש קונה או מכינה דברים בזוגות (מה שקונים- בדר"כ לשתיהן) אבל לא הכל. לשאלה המנצחת "אבל למה לה יש???" אני עונה לפעמים "את רוצה שכשהיא תהיה חולה גם את תהיי חולה? שכשיברח לה פיפי בלילה גם לך יברח? כל אחת היא ילדה בפני עצמה". ודברים כמו שתארת עם הבגד- קביעת תורות יכול להיות כלי עזר. גם בדברים כמו מי יושבת ליד אמא בארוחת צהריים, מי מביאה טיטול לתינוקת, ושאר דברים כאלה.
צריך לזכור שלמרות שהן הגדולות בעצם הן קטנות....וכך להתייחס אליהן, בלי לצפות שיבינו מעצמן או שיוותרו כל הזמן מעצמן.
). המצב הזה יוצר כמה קשיים בהווה, אז רציתי לשאול:
. תודה רבה!