בס"ד
אז אני מקבל ולא מקבל

לא פונה לשדכנים עדיין
אבל אשמע לשמוע הצעות, ואציע את עצמי אם יש בסיס
לומד עוד על נישאוין, לקראת נישיאון, חינוך ילדים{שחשוב גם לרצון שלי להיות מורה וכו'..}

זהו
בהצלחה

בס"ד
אז אני מקבל ולא מקבל

לא פונה לשדכנים עדיין
אבל אשמע לשמוע הצעות, ואציע את עצמי אם יש בסיס
לומד עוד על נישאוין, לקראת נישיאון, חינוך ילדים{שחשוב גם לרצון שלי להיות מורה וכו'..}

זהו
בהצלחה

אם לא שאלת את עצמך את זה עד עכשיו [בניסוח זה או אחר] - אל תצא...

אם אין לך תשובה מספיק טובה - תנסה להעמיק אותה...

אם יש לך תשובה חד משמעית, אבל אין לך ניסוח מספיק טוב - יש מצב שתתחיל...

בתחושה שלי נטו, תנסה להתקדם קצת בינתיים.

כדי להקים בית צריך הרבה יציבות נפשית (שלא סותרת התקדמות),

ותעשו את הבירורים אם זה קיים אצלכם.

זה נכון בתחום השקפת העולם, וגם בתחום בניין הנפש.

אם לא מאוד לוחץ לכם להתחתן - אל תצאו, תחכו שזה ממש יבער...

בהצלחה רבה!!

אם כי אני מקבל את העצה (גם מתגובה אחרת).

ותודה על ההפניות לשאלות בירורים, כי האחרונות מעלות נושאים שלא חשבתי עליהם לפעמים.

סבוע סוב

מכוון לזה שנישואין זה לא פיקניק, יותר כמו רכבת הרים  אם זה לא בוער, זה עלול להקשות,

כי בקשר צריך לוותר, לספוג, להכיל, להתפשר- ומי שאין לו את ה"מנוע" הרבה פעמים פשוט אומר

"זה לא בשבילי" ומוותר במקומות שהיו יכולים להיות ממש הזיווג שלו.

אם אתה כבר בוער לחתונה, אתה תהיה מוכן יותר לוותר ולהתפשר, וגם הרגשות והרצון שלך להיטיב

לבת הזוג שלך יהיו חזקים יותר.

אם אתה מרגיש בשל לנישואין אז תתחיל לצאת גם אם אתה לא סגור על עצמך וגם אם לא בוער

אוי ואבוי למי שהגיע לסוף הבירור שלו בגיל 19...

אם אברהם אבינו ומשה רבינו בררו עד הסוף - גם לנו מותר.

נכון, יש לנו דרך, ויש לנו יציבות, אבל "באים בימים" (זה אפילו בפרשה),

באים וימינו איתנו, מתוך תוספת ברכה ובירור עצמי...

לדעתי, בשל לוותר על הדבר הכי קשה בעולם - חופש.

באיזה שהוא מקום, היתרון של רווק על נשוי הוא כמו של גוי על יהודי:

יש לו פחות מצוות ויותר 'חופש', אבל תכל'ס - החיים שלו ריקים וחסרי משמעות.

אין לי את המילים להסביר לך כמה נישואין ממלאים

(ובמקרה שלי זה יותר מייצג, כי הם לא היו משהו)

אבל הם לוקחים ממך את החופש, לגמרי.

אם אתה מוכן לזה - זו תחילתה של בשלות, ואולי של ידידות מופלאה...

בהצלחה רבה צדיק!

המושג הזה מאוד מעורפל-

ההלכה מגדירה שמי שיש לו "הרהורים" ישא אישה(אה"ע שם שם) הרבה מפרשים את זה כהרהורי עבירה,

ובצדק. ההדרכה שקיבלתי היתה אחרת- דווקא הרהורי קדושה, הרצון לבנות בית עד כדי כך שזה חלק מהחיים-

לא בלהסתכל ברחוב אם יש מישהי שאולי מתאימה להיות אישתי אלא שיש בראש איזו נקודה שכל דבר בוחנת

מהמקום של הבית- כל דבר עובר דרך פילטר של "בית", הרהורים על איך הבית שלי יראה, איך נתנהג בו,

מה יהיה בו ומה לא. זה כבר יותר בשלות.

ההגדרות של יועצים הן הרבה יותר מדויקות וחותכות.

עד כאן הטיפים מהירקן

מוכן אתה אף פעם לא, גם אנשים שהתחתנו בגיל 30+ לא באמת מוכנים. יש לך רצון? תקפוץ לים ותתחיל לשחות.

אני באמת לא יכול לתת לך תשובה חד משמעית כי אני לא מכיר אותך (וגם כי אני לא יועץ) אבל אני חושב שאם יש לך רצון גם להקים משפחה ואת הרצון ללמוד איך מקימים בית אז תתחיל. אף פעם אתה לא תרגיש ממש מוכן

יש לזה ביטוי ממש טוב באנגלית, אבל אני לא דובר אנגלית

תירגע.

spot on =)

מיותר לציין שתלמיד מרכז דאז ששמע את זה לא ידע מה לעשות עם עצמו =)

אם זה מחויבות לבן/ת זוג , לבניית בית , לילדים.

ללקחת אחריות על החיים שלך ולהתחיל לבנות אותם

אחרת זה סתם לאכול אותה פגה (כפרפרזה, כמובן...)

כמי שהיה בנישואים כושלים, הצורך היחיד שבא על סיפוקו ממנה זה לא להיות רווק, בקטע הבודד של המילה.

עם כל הקושי שהיה ועודנו, כ"כ הערכתי את זה...

לא יודע אם לזה כוונו חז"ל "שרוי... בלא חומה... ברכה... שלום" (יבמות סב)

זה מה שגרם לי לעשות ככל יכלתי, אולי להציל משהו מהסיפור הזה,

למרות שכל הנתונים היו לכאורה נגד המאמץ הזה...

תשאל את עצמך שאלות נוקבות, כמו:

מה אני מצפה מעצמי כאדם, כבן-זוג, כהורה.

מה אני מצפה מאשתי כאדם, בן זוג, הורה.

מי תרצה אותי לאור הנתונים שלי (אופי, דרך-חיים, לצערי מוצא / עדה וכו')

להתחתן עד גיל 20 ( לבנים , לבנות החיוב להתחתן הוא רק משום חשד ). 

עדיף להתחתן מוקדם, מאשר להגיע לגיל שלי ולהתחיל לחשוב על זה מחשבות

דר"א- 

"אז ניקח את כל הבנים שלא רוצים לעשות ביחד, ואת כל הבנות שלא רוצות לעשות ביחד ושהם יעשו ביחד"
ציטוט לגבי פולמוס ל"ג בעומר שנכחתי בו.
סתם בא לי לשתף את ההגיג הנ"ל =) 

(וגם: א':אההה!!!! איזה התרגשות! שרשור ראשון ומישהו הגיב!!!

       ב':מה הבעיות ש'ך ילד? תרגיע! 

=)

שבוע טוב

נחת על האמצע (סמיילי של קונספירציה)

העלו פה הרבה שאלות שלא חשבתי עליהן, אז לגבי זה:
האם אני מוכן לעול של אישה וילדים (כי זה דבר קיים):
מוכן לעול-אין לי שמצ, אני מניח שגודלים לתפקיד אם יש צורך, אך יכול להיות שיש לי את זה (אין לי אישה וילדים, אז איך אני יכול לדעת =)
האם יש לי סובלנות לתת לפעמים מבלי לקבל דבר בתמורה?
סובלנות לתת - tricky one. לפעמים אני נותן המון בבית, אבל גם מקבל. מצד שני לפעמים אין לי ממש כוח לתת, אבל זה חלק מהעניין הזוגיות,לא? שמשלימים אחד את השני?
האם אני מבין שנישואים דורשים עמול?

לגבי העמל(דומה לראשונה מבחינתי) - אני מבין שיש עמל אבל, שוב, לא הייתי במערכת יחסים יותר מידי (התלבט האם לצאת (דה?! שם שם) =) אז אני לא 100% סגור על מה זה אומר.

הצעה להתיעץ עם רבני בישיבה (שיעור ב'),והורים:
יעוץ עם רמי"ם - בגדול בישיבה שלי ההמלצה הכללית היא אחרי צבא להתחיל לצאת, באמירה שהצבא משנה את האדם לטובה ( שזו גם סיבה לא לצאת קודם)
חחח הנושא עלה בבית, ואבא שלי הפטיר "בגיל 17 הייתה מוכן לחתונה"-זה בקשר ליעוץ עם הורים =)))))))))))))סנטר)

אבל על שאלות אחרות - כמו למה  לצאת, מה בוער, האם אני מסוגל להכיל דעות שונות משלי, האם יש לי איזה מקום גרעין ברזל השקפתי, כמה אחראי אני...

כדאי להקים בית בישראל.
כי אדם לבד לא שלם, וככל שאחיה יותר ככה אתרגל לזה. עכשיו אני לא מוצא בזה הרבה חיסרון-שופך ת'לב לפני ה' כשאני חש צורך ומלבד זה? אהפוך להיות יותר עצמאי ואולי 'יבער' לי כי אני אהיה "האחד שלא 'בער' לו".

הכלת דעות? לאיודע, לא מבין למה אנשים מתעקשים לטעות, אני משתדל להקשיב לשני ולהתנהג בהתאם למסקנהת הצודק/לא צודק בלי קשר לזה יש לי צד להחזיק בו בדיון,מצליח בחלק נכבד מהפעמים אף לבצע זאת.
אם משהוא לא אוהב אבטיח, לגיטימי, אבל (כבר שמעתי אמירה מסוימת על תמימותי) יש שחור ולבן בהרב דברים, וכל השאר אפור, שזה גוונים של שחור ולבן.
אז אני מקבל דעות שונות, רק שיהיו דעות (מבוססות על הרגש זה גם נחשב דעה לענד). וזה יהיה עניין שבו קיום דעות שונות הוא לגיטימי. שיש על מה לדבר (אבל בחיוך עם סמיילי כזה ).

גרעין ברזל השקפתי, יציבות, מקצוע שאני מעוניין לעסוק בו-כן,כן ולא, לא, אולי?.
יש לי גרעין השקפתי מסוים, אבל הוא לא מבורר עד הסוף, ואני לא מבצע את כל הנגזר ממנו. ואני מדבר גם על דברים פרקטיים, לא אידיאלים נשגבים.
 

יציבות-אני די ריגשי לפעמים, ככה שקשה משהוא להשיג יציבות, ואני מאלו שאוהבים להתחיל דברים.
עיסוק שאני מעוניין לעבוד בו- השמצ רחוק ממני וההלאה כמטחווי קשת.

אחריות-יש עוד מה להתקדם בדבר

וכן, ואיפה אני מבחינת תפיסה ריאלית של קשיים ומציאת פתרונות...

קיצר-מסובך, אבל אם להיות אמיתי עם עצמי (עיקרון שלא מבוצע 100% )
אני חוששב שאני נותן תשובות חזקות לצד אחד, הצד שאני נוטה אליו.
אבל אני לא סגור.
 

הנה התשובה מישי1! חה! אני גם שמנדיק פה ושם!!!

אני חושב שאחד החסרונות בלהתחתן בגיל צעיר מדי (וזה משתנה, אבל באופן מאוד כללי - בנים לפני\תוך כדי צבא (הסדרניקים), בנות - אני מניח לפני גיל 20 בערך..), זה שזה קצת מקבע את האישיות שלך, הן המנטלית והן הרוחנית. כמובן שלא באופן סופי, כי האדם הוא דינאמי לכל אורח חייו, אבל יש גילאים שבו התנודות הן הרבה יותר חזקות.

כשאתה מתחתן, אז מי שמתחתנת איתך מכירה אותך כמו שאתה, ושינויים חדים מדי באישיות עלולים לערער את חוזק הזוגיות. ותחשוב מצידך, שהתחתנת עם מישהי, ופתאום היא משתנה ללא היכר. זה יכול לפגוע.

אז לפני שאתה מתחיל לחשוב עם מי אתה רוצה לבלות את החיים שלך במובן של הבת זוג, תחשוב עם מי אתה רוצה לבלות את החיים שלך במובן של עצמך. 

אסור לשכוח שכמו שאמרו לפני, נישואין זה בכלל לא פיקניק ודורש המון מבן אדם. וצריך לטעמי קצת להיבנות לפני. גיל 19 טיפה מוקדם. 

ולכן אמרתי באופן מאוד כללי.

בסופו של דבר, אני חושב שבצורה די אובייקטיבית ניתן לומר שגיל 18 הוא מוקדם מדי, לשני המינים. 

בגיל 20 לבנים, זה כבר מתחיל להיות יותר סובייקטיבי.

אין ספק שהבגרות הנפשית שלך הרבה יותר נבנית בצבא ובתור קצינה אני יודעת את זה. אין לך מה למהר לפני הצבא לפי דעתי. כל שכן שאתה בתהליך של גיבוש אישיות.

יש לי חבר שהיה בהסדר והתחתן לפני צבא והכל בסדר

ויש לי כמה קרובי משפחה שהתגרשו מחוסר בשלות ומלחץ להתחתן מוקדם.

יש דוגמאות ל2 הדעות.

אבל שיהיה בהצלחה,אני חושבת שכול עוד אתה שלם עם מה שאתה עושה זה בסדר.

נריה3-רווק בל"ח

מדרשיסטית!!-רווקה מחפשת בל"ח.

1+1=

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי