יש איזה נקודה בפרשת השבוע שהאירה לי מאד, והחלטתי לשתף את הצדיקים שבפורום.
יש הרבה אנשים שחוזרים בתשובה. ברוך ה', כמובן. אבל מה זה באמת לחזור בתשובה
מה הסימן האמיתי שהבנתי שטעיתי, שאני באמת רוצה להשתנות?
אולי בזה שסיימתי את הש"ס? אולי בזה שאני קופץ על כל חומרא מזדמנת? אולי בזה ששרפתי את כל התמונות מהעבר?
הפסוק בסוף הפרשה אומר "ויגוע וימת אברהם וכו'...ויקברו אותו יצחק וישמעאל"
פירש רש"י: יצחק וישמעאל: מכאן שעשה ישמעאל תשובה, והוליך את יצחק לפניו.
לפעמים בנאדם מחליט לחזור בתשובה אבל מנופח בגאווה...
הוא רב עם ההורים, רב עם המשפחה, חושב שהוא מבין יותר מכולם.
איך תדע שבאמת חזרת בתשובה... בזה שנכנסה בך ענווה.. בזה שאתה מכבד את האנשים סביבך ומקדים אותם לפניך.
כל שכן שאתה מכבד תלמידי חכמים, (שהרי יצחק היה תלמיד חכם) ומרגיש בעצמך שראוי להקדים אותם שהרי הם מקיימים את רצון ה' ויכולים ללמד גם אותך.
וכך כותב הרמב"ם (ספר המדע, הלכות תשובה פרק שביעי הלכה ח)
בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה דַּרְכָּן לִהְיוֹת שְׁפָלִים וַעֲנָוִים בְּיוֹתֵר. אִם חֵרְפוּ אוֹתָן הַכְּסִילִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים וְאָמְרוּ לָהֶן אֶמֶשׁ הָיִיתָ עוֹשֶׂה כָּךְ וְכָךְ וְאֶמֶשׁ הָיִיתָ אוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ. אַל יַרְגִּישׁוּ לָהֶן אֶלָּא שׁוֹמְעִין וּשְׂמֵחִים וְיוֹדְעִין שֶׁזּוֹ זְכוּת לָהֶם. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵם בּוֹשִׁים מִמַּעֲשֵׂיהֶם שֶׁעָבְרוּ וְנִכְלָמִים מֵהֶן זְכוּתָם מְרֻבָּה וּמַעֲלָתָם מִתְגַּדֶּלֶת.
שנזכה בעזרת ה' לענווה אמיתית.
אשמח גם להערות או הארות 
