בוודאי שהצעירים אינם בגיל בשל לכך, גם למי שחושב שדמי כיס זו דרך טובה.

(אז עלה הצורך שלו)

נהגנו כמו שפירטה 'אם יהודיה' מתחתיי,וזה הסתדר מצוין! הילדים בהחלט מעריכים כסף.

רואה שיש כמות מסוימת של כסף וכשמוציאים אז אח"כ אין.

כמובן הוא לא הפנים את זה מיד כשהתחלנו בגיל חמש, זה תהליך. אבל זה היה זמן טוב להתחיל.

התחלתי אז כי אז הוא ביקש שיהיה גם לו כסף.

גם אני נתתי דמי כיס בסך כמה שקלים בשבוע לילדי במשך שנים, כמובן לפי הגיל והמצב.

תמיד התחלתי בכיתה א'.

אני חושבת שאם דמי הכיס שלהם, הם יכולים להשתמש בהם כרצונם (כמובן לפי העקרונות שאת מתווה להם).

אני תמיד אמרתי לילדים שלי שדמי הכיס מיועדים לקניית דברים שאני לא קונה לבית. אם זה פחית קולה ואם זה ארטיק טוב.

היו לי ילדים שחסכו והיו שבזבזו, אבל זה שלהם.

אם ילד בזבז אז פשוט לא היה לו! נראה לי שזה השיעור הכי טוב בכסף...

אם ילד חסך היה לו הרבה לקניית משהו גדול יותר.

אם הילדים שלך הסתירו ממך, את צריכה לעשות צעד אחורה ולשנות את הכללים.

לדעתי דמי הכיס מיועדים לקניית "שטויות" שליבם חפץ בהם שההורים לא קונים להם.

אפשר לדבר איתם ולהסביר מה היתרונות של החסכון ומה הם ירוויחו מכך, אבל מי שבוחר לבזבז, לומד בצורה הכי פשוטה מה קורה כשאין כסף!

לגבי ההערכה של הכסך, דוקא מתוך כך שיש להם את מספר השקלים שלהם והם רואים בברור מה קורה כשחוסכים ומה קורה כשמבזבזים, מתוך כך הם ילמדו לאט לאט להעריך ולהבין מה זה כסף.

הם גם יבינו כשאת אומרת שאין לך מספיק כסף לקנות להם כך וכך.

בהצלחה!

מטלות לימודיות - ניסיתי והיו הרבה בכיות וויכוחים - שהמורה טעה בהערכתו וגם אני מענישה בשלילת דמי כיס... 

ילדים גדולים יותר - אפשר לקחת סכום (נניח כספי המתנות מהבר מצווה) שהוא כאילו של הילד ולקנות בו אג"ח שנותן ריבית, אבל בסכומים האלה זה לא אפשרי.

פתחתי את זה בסיפור מהספר "שבעת ההרגלים לילדים מאושרים" של שון קובי

יש שם סיפור קולע על דוב וארנב שמרוויחים קצת כסף, הדוב חוסך ומשקיע בדברים שהוא מעוניין בהם לעומת ארנב שקונה שטויות שנהרסות מהר מאוד.

הסברנו לילדים שהכסף שלהם ובשבילם ופתחנו בדיון מי לדעתם נהג בחוכמה? הדוב או השפן?

הם מהר מאוד הבינו את המסר.

בהמשך עלו שאלות נוספות- אמא, חברה שלי קונה בסופר בכרטיס של המשפחה כשאנחנו מחכות בתחנה...דיברנו על זה, איפשרנו לה לקנות אך הסברנו מה כדאי לקנות- מסטיקים וחטיפים או משהוא שישביע? (היא בחרה שלא לקנות אבל אנחנו נתנו לה את האפשרות)

פעמים שהילדים ביקשו שנקנה להם משחק יקר- הצענו להם שיתחלקו עימנו בתשלום מדמי הכיס שלהם- כך גם הם הרגישו עד כמה הם מעוניינים בזה והאם כדאי להוציא על זה כסף

לרוב, הם ויתרו...העדיפו לחסוך...

שיבחנו אותם על קניות נכונות- הבת שלי נכנסה לחנות עם כל טוב ושקלה במשך חצי שעה (!) מה ישתלם לה, עד שבחרה בעבודת אומנות שתשמש אותה בהמשך...

דיברנו עם הילדים על ההבדל בין הסופרים שאנחנו קונים בהם- איפה כדאי לקנות מה ולמה?

הסברנו להם על נושא המותגים- אותו מוצר לא ממותג יהיה זול יותר (בכלל הם באים איתנו יחסית הרבה לקניות ואנחנו משתדלים להקנות להם הרגלי צריכה בריאים...)

בקיצור, לא נתנו להם כסף בלי בקרה, הדרכנו אותם צעד אחר צעד.

ב"ה, כסף מסתובב אצלנו בבית חופשי- הם יכולים לראות שקלים על המדף או במגירה והם לא יגעו בהם, הם מאוד הפנימו את הנושא.

חשוב לציין שבמקביל בעלי מאוד מדגיש שהכסף לא משמעותי ביחס לתורה- כשהוא סופר שטרות הוא שר "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וחסד" והילדים רואים ומפנימים.

יתכן מאוד שמאחר ואנו עצמאיים והם רואים לקוחות שבאים לבית ולמשרד, ממילא הם קיבלו יותר מושג כי גם על כך נשאלו הרבה שאלות ומושג העבודה הוא לא באוויר אלא מאוד מוחשי...

לאחרונה, בעלי הציע לבת שלי לעבוד איתו במשרד- עבודה מסויימת קלה ופשוטה שעל כל יחידה היא מקבלת שקל כדי שתרגיש בעצמה מה זה לעבוד...ובלי קשר היא מחפשת עבודות...לומדים

מקווה שעזרתי במשהוא...

ילד קטן צריך סיפוקים מיידיים. אנחנו מחנכים לדחיית סיפוקים וחסכון - אבל לא צריך לצפות שהם יהיו כמו מבוגרים...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....