כי בלי זה העולם לא שלם.
יש בזה גם את הצד האגואיסטי, גם את הצד האידאלי, גם את הצד הבוגר, גם את הצד הילדותי,
גם את השריטות הכי קשות וכואבות שלי, גם את נקודות הכוח הכי חזקות שלי,
גם את ההתמודדות עם הפחדים הכי עמוקים, גם את האושר הגדול ביותר.
לשאול למה להתחתן זה כמו לשאול דג למה לחיות במים.
אין חיים אמיתיים לפני זה,
כל החיים שלפני הם הכנה לזה.
מהצד האגואיסטי- באמת עדיף שלא להתחתן, אלא אם כן את/ה שומר/ת הלכה, ואז יש צרכים רגשיים/נפשיים שלא יכולים
להתמלא בשום דרך אחרת.
מהצד האידאלי- זה לא נכון שיש עוד המון מצוות שעוד לא קיימנו, אין אף מצווה שעליה אומרים חז"ל- שהאדם שרוי
"בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא אורה, בלא חומה", אין אף מצווה שהקב"ה מחכה לאדם שיקיים אותה ואם לא-
הוא מוותר עליו("תפחנה עצמותיו"), זו המצווה הבסיסית ביותר- "לא תוהו בראה לשבת יצרה", היא מרכז הבריאה.
אבל שוב-
האדם לא שלם לפני שהוא התחתן, אדם שחסר לו חצי מעצמו- מחפש אחריו ורוצה להשלים את החצי הזה.