בננו הבכור (מתוך ארבעה) עלה השנה לכיתה א בשעה טובה. עוד שינוי הוא שנולדה לו לפני חודש וחצי אחות.
כרגע כמעט מידי יום אחה"צ הוא "חוטף קריזה" ומתעצבן בצורה לא הגיונית.
צורח, בוכה, מתחצף, בועט בחפצים, מאשים את בני המשפחה בהתנהגותו.
הוא ממש בלתי אפשרי.
מהבוקר אני כבר מפחדת מהצהרים: מה היום הוא יעשה לנו.
אני מרגישה שאני לא יודעת איך מתמודדים.
מה התגובה שלי כאמא צריכה להיות כל פעם שזה קורה.
אני חושבת שזה בא מהתסכול של שיעורי הבית. כי הוא איטי ולוקח לו המון זמן להכין אותם,
ולפעמים הוא צריך למחוק ולתקן ואז הוא מרגיש לא מושלם- כשבאופיו הוא פרפקציוניסט.
עד עכשו מה שניסיתי הוא לא להיגרר לכעס שלו (מאד קשה... הכי קל לי לכעוס עליו בחזרה)
לשמור על שלווה, להציב גבול ברור- ככה לא מדברים לאמא, כשתירגע ולא תבכה אעזור לך,
הכנסתי אותו לחדר להירגע.
אבל הוא בועט בדלת ובמיטות ואני מפחדת שהם יישברו. אתמול כבר בעט בכיסא ושבר אותו!!!
אובדת עיצות. מה עושים איתו... איך עוזרים לו להתגבר על העצבנות הנוראה. הוא לטענתו מצדיק את עצמו
שהוא מתעצבן בגללנו (בני המשפחה) ומתרץ תירוצים מתירוצים שונים מה עשינו ולמה אנחנו אשמים במצב רוח שלו.
כך שהוא לטענתו בסדר. הוא מסכן, לא יודע להכיל את רגשותיו, אבל גם אני מסכנה לא פחות.
אני מצידי לא מוכנה שכך ייראו חיינו, שבויים בידי גחמות מצב רוחו, מפחדים שיתרסק עלינו וישבור לנו חפצים
כי שורה עליו המוזה... מה לעשות?