לנסות לברר מה מעיק עליו - שהוא יוציא מה שיושב לו על הלב, עם הנחיה מצידך, לנסות לשים את האצבע על הנקודה.

 מצד שני לומר שגם לך קשה. לומר שאת רוצה לעזור.

עם המידע וההבנה של מה מפריע בדיוק לגשת למחנכת/רב וגם ליועצת בזריזות. לא לתת לזה להימשך.

יש הרבה דרכים שאפשר להקל על הילד. אני אתן כמה דוגמאות (גם לילדים שלי לא קל, הם מאובחנים - אבל אין להסיק מזה מסקנות - יתכן שזו התחלה קשה, והדברים יסתדרו בהמשך) :

למשל, בתי היתה פרפקציוניסטית. ראיתי שהיא מקדישה שעות לצביעת כל כנף פרפר ועלה כותרת בצבע אחר, בדיוק רב, כשהמשימה היא בעצם פעולת חשבון והצביעה היא שולית. אמרתי לה שאני לא מרשה לה לצבוע את כל הציור אלא לסמן נקודה בלבד בצבע שמבקשים בהוראות.

או למשל - בני מתקשים בקריאה וכתיבה. לפחות בחשבון אני כותבת במקומם את רוב התשובות ומשאירה להם לכתוב מדגם מייצג בלבד כדי לא לעייף ולתסכל אותם. הכל בתיאום עם המורים - אבל אני בפירוש עומדת על זה מול המורה ומסבירה שאם נתעקש על ביצוע המטלות מתחילתן ועד סופן, הילד לא יעמוד בתסכול. עושים את המטלה בדרך היעילה ביותר כך שהילד בכל זאת מפיק ממנה רווח לימודי אבל היא לא מייאשת.

בהצלחה.

זה כל כך מעצים.

אני מזמינה אותם אלי ל"משרד" - למיטה, עם התינוק, ולפעמים גם הקטנים שמציירים וצובעים על הרצפה לצד המיטה שלי.

אנחנו עובדים יחד ונהנים. אני מחלקת מחמאות על כל מה שאפשר - על האופן שבו הוא אוחז את העיפרון, ממש על כל מה שניתן למצוא. וגם מתייחסת בהומור למה שאפשר ומצחיקה אותו ומשמחת אותו. וזה הופך להיות זמן של חמימות וקירבה והנאה.

הילד מגיע למחרת עם חווית ההצלחה, ההנאה והחום לביה"ס ממקום אחר לגמרי. וגם אם הוא לא מצליח שם, לא נורא, הוא יודע שבבית עם אמא הוא יצליח מה שהוא יכול, מתוך שמחה.

וכדאי גם לבדוק אם אין לו חסר תזונתי.

מחסור בויטמינים מסוימים יכול להשפיע על מצב הרוח

אולי תנסו אפילו להוסיף לו ויטמין B,D  לאוכל בלי שירגיש ותראו אם יש שיפור.

היה לי אותו דבר עם הבן שלי כשהיה בכיתה א'.

בדרך כלל הסדר הוא כזה : קודם סערת נפש או מצוקה רגשית (אפילו קלה), שגורמת לפעילות יתר של מערכת העצבים. זו בתורה שואבת מן המאגרים (בעיקר) ויטמיני B, ואז יש חסר, שמתבטא בנטיה לכעס ועצבנות, וחוזר חלילה.

אם הילד סה"כ מתפקד וחיוני, אין צורך בויטמינים בצורת תוסף מזון. אפשר פשוט להקפיד שיאכל ביצה ליום, ומדי יומיים להכין לו לאכול  2 ביצים. בדרך כלל זה ימלא מחדש את המאגרים וירגיע את מערכת העצבים.

נחום תקום

או שק חבטות כל שהוא 

ולא לומר לו שזה בשביל זה 

כדי שלא ייתרגל לזה 

ועם הזמן אולי זה יעבור

שלום, נהורה23

שולחת לך באישי טיפ לטיפול ראשוני, מנסיוני כמטפלת במח-אחד.

בהצלחה.

א. שיעורי בית לילד בכיתה א' לא צריכים לקחת יותר מרבע שעה, וודאי אם הוא מסיים בשלש. תדברי עם המורה שלו. גם לי יש ילד איטי יותר, והוא היה חוזר עם המווווון שיעורי בית כי הוא לא הספיק לעשות הכל בכיתה. דיברתי עם המורה שלו והיא אמרה "השתגעת?? ברור שהוא לא צריך לגמור הכל! רבע שעה וזהו!". תגידי לו שהוא חייב לעשות רק רבע שעה, והמורה מרשה לו, ותשימי לו טיימר. ברור שילד יהיה מתוסכל לגמרי אם הוא צריך לשבת ולעבוד שעות בבית. 

ב. אני חושבת שדיבורים על מי אשם בהתפרצות שלו לא ממש מועילים, הם ישר מכניסים אותו למגננה. טרם נולד הילד שאומר "כן, אמא'לה, הכל באשמתי. אני ישר רץ לעבוד על מידותי", אבל בזמן רגוע אולי כדאי לדבר איתו על מה יכול לעזור לו להירגע, וכמו שאמרו כאן האחרות, לברר איזה דברים מציקים לו בחייו. 

ג. תבדקי עם עצמך איזה התנהגויות לגיטימיות מבחינתך להבעת כעס, ואיזה לא. בכי וצעקות לדוגמה יכולים להיות לגיטימיים. שבירת חפצים וחוצפה - לא. כל עוד הוא נשאר בהתנהגויות לגיטימיות, את יכולה אולי להגיד לו שאת רואה שהוא מאוד כועס, ואז פשוט להיות שם בשקט ולהכיל את הכעס שלו. אחרי שעובר קצת זמן אפשר להציע "יעזור לך כוס תה להירגע?" (או חיבוק, או מה שזה לא יהיה.). אם זה עובר להתנהגויות בעייתיות, אני הייתי מיד מעבירה לחדר, ומודיעה לו שהוא יכול לצאת רק כשהוא נרגע. ואל תתרגשי מבעיטות במיטות או בדלת. תבהירי לו שמה שהוא שובר בתוך החדר שלו - פשוט יישאר לו שבור, ותעמדי בזה! (כמובן שזה לא אומר שעד גיל שמונה עשרה תהיה לו מיטה שבורה, אבל כן ייתכן שכמה ימים טובים הוא ייאלץ לישון על מזרון על הרצפה) 

ד. רעב! ילדים רעבים הם ילדים היסטריים. גיליתי שלא משנה אם אכלו בבית הספר או לא, כשמגיעים הביתה או אפילו בדרך כדאי מיד לדחוף משהו. 

ה. תשתדלי לנטרל אצלך את תחושות הפחד וחוסר האונים. תגידי לעצמך שאת המבוגרת, שיש לך תכנית פעולה מסודרת (הכלת כעס, העברה לחדר וכדו'), ושאם זה לא עובד, את תבדקי מה כן עובד. אני אומרת מניסיון - גם לי יש ילד עם בעיות התפרצות, ומתוך המתח - מה הוא יעשה עכשיו, זה דופק גם אותי, ובעצם גם אותו כי אני לא מצליחה לראות אותו באור חיובי אם אני כל הזמן במתח של מה הוא יעשה. אז קשה לצאת מזה, אבל כדאי לנסות. 

בהצלחה....

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....