יש הרבה רווחים כלכליים שאת צוברת בעבודה, כמו פנסיה שנחסכת לך לאןרך שנים, וכו'.

תבדקי אם אתם זכאים להנחה ממשרד התמת (יש סימולטור באתר). גם אם הפעם לא תהיו זכאים, ככל שיש יותר ילדים גדלה ההנחה (החישוב הוא ע"פ מספר ש"ש שלך וע"פ הכנסה לנפש).

ותשלום מינימום אמור להיות 5000 לחודש, לא?

יש יתרונות בלצאת לעבודה- תקשורת עם אנשים וההרגשה שעושים משהו.

הכל עניין של סדר עדיפות ומה יותר חשוב.

אם כלכלית זה לא משתלם ויש לכם מטרה של לחסוך- אז ענית לעצמך..

הקלאסי זה לקבץ עוד שניים-שלושה תינוקות ולפתוח משפחתון - את חושבת שזה יכול להתאים לך?

בכיוון אחר - אפשר לארגן מכירות בבית מפעם לפעם (מטפחות, תכשיטים, מה שמתאים. רק ליצור קשר עם המשווקים ולהציע); אפשר להיזכר מה הכשרונות שלך ולהשקיע בהם - אפייה, תפירה (המון אנשים מחפשים מי שיעשה להם תיקונים לבגדים), עבודות רקמה...

משהו בסגנון הזה יכול להתאים לך?

את אומרת שלא מתאים לך לעבוד משרה מלאה

אבל.. איזה עבודות יש בחצי משרה? (אפילו בוקר וערב, בלי שעות הצהריים)

יש עוד דברים כאלה בעולם?

אני לא מתכוונת לרדת עליך, לא מכירה ויודעת מה הכישורים שלך, אבל בטוחה שיש לך. חבל רק שלא חשבת על זה קודם.

אני לבת שלי אומרת:

תשקיעי בתיכון, תלמדי לבגרות רצינית 5 יחידות מתמטיקה ו5 יחידות פיזיקה. תלכי ללמוד מקצוע שווה אם יש לך ראש- אז הנדסת חשמל ואלקטרוניקה/ רפואה / משפטים... ואח"כ תתחתני או לפחות חכי עם הבאת ילדים. זו לא חוכמה לעשות ילדים ולומר אח"כ מה יהיה? איך אפרנס אותם? סוף מעשה במחשבה תחילה. נמאס לי מכל ה"צדיקים" שבתיכון רק מדברים על התפקיד שלנו להביא ילדים לעולם. אבל לא על מאיפה מאכילים אותם נותנים להם השכלה .. כשלך עדיין אין מקצוע. ולומר שאסור לחכות עם הבאת ילדים - מי שאומר את זה- גם יממן לך אותם?! ומה עלייך ? האם בגיל 50 כשהם יגדלו איכשהו, ואת תהיי אחרי 25 שנה של חיתולים והנקה, ותרצי לעשות משהו שמעניין אותך, אבל תגלי שחלון הזמן כבר עבר, והתקופה שיכולת לעשות משהו- נגמרה. ועדיין אין לך כסף פנוי לעשות משהו מעניין...

אני מהנדסת, דתית ואם ל 7. גדלתי בבית לא פשוט, וב"ה הגעתי לזה. 

יש עוד פאן ללימודים כאלו: אנחנו עם סגולה, אבל עם קטן. אנחנו צריכים את היכולות והכישורים של כל אחד  ו א ח ת   מאיתנו כדי לקדם את המדינה. מפיתוחים טכנולוגיים שמחזקים את הכלכלה, פיתוח המערכת הרפואית, שמירה על ביטחון המדינה וכו' וכו' יש לנו המון אתגרים. נשים שבוחרות לא לעבוד מחוץ לבית, מחלישות את החוסן של מדינת ישראל.

אם אין לך מקצוע- תעשי פעוטון אצלך בבית. כך תוכלי גם לעזור לפרנסתך וגם לנשים אחרות שעובדות.

שיהיה לך בהצלחה.

זה טוב ויפה להגיד מה שאת אומרת (הכל עניין של סדר עדיפויות בחיים) אבל על עבודה את אף פעם לא יכולה לסמוך באמת, נגיד ויש עבודה עם משכורת טובה והכל בסדר ויולדים ילדים ואז יש קיצוצים ומפטרים אותך ופתאום לא עלינו יש בעיה רפואית לאחד הילדים וצריך לעשות תיקון בגג?

מה עושים אז?

חיים מתוך אמונה, אם ה' הביא לי את הילד הזה, ואני בטוחה שאת מסכימה שילדים לא מגיעים בהזמנה אישית אלא רק עם התערבות אלוקית, הוא גם ידאג לפרנסה שלו.

בעלי השקיע כל חייו בבגרות ופסיכומטרי ושנים והרבה כסף בשביל תואר בהנדסת חשמל והוא מחפש עבודה כבר חצי שנה, אז מה לא עשינו בסדר לפי המשוואה שלך?

אין שחור ולבן, אין לחיות נכון ולא נכון כל אחד חי עם הבחירות שלו וה' דואג לכולם.

גם לי היה קושי דומה,

בתקופה שסיימתי תואר ראשון, ביטלו את פרוייקט הלביא. ופיטרו המון מהנדסים טובים. ואף אחד לא חיפש מהנדס"ירוק". ויותר גרוע, (היו כמה שאמרו לי בפנים שהם לא יקבלו אשה לעבודה - כשלבעלך אין את הבעיה הזו לפחות). 

אז ישבתי מדוכאת בבית, והחלטתי להמשיל לתואר שני. עבדתי כאסיסטנטית ובמשרה חלקית במט"ח, ולקראת סיום תואר שני ועם שיפור בשוק העבודה, (וכנראה בתוספת עוד תפילות) מצאתי עבודה בקלות.

אז עשיתם טוב, לא להתייאש, אם יש לו כח להמשיך ללמוד- מומלץ.

ועוד עצה שנתן לי מורה חכם שלי, הרב סולומון ז"ל : "לכי ללמוד תורה", אם הס"א יראה שיש לך עודף זמן ואת לומדת תורה- הוא יסדר לך עבודה".

וזה לא נכון "לחיות רק מתוך אמונה". האם תחצי בעיינים עצומות את כביש גהה בשבע בבוקר, ואם ה' ירצה יהיה טוב?

האם לך אין חובה ללמד את בנך תורה , להשיטו בנהר, וללמדו מקצוע ולהשיאו אשה... הרי אפשר לומר- "אי"ה, יהיה בסדר. הוא יעבוד היכן שהו..." לא. יש לנו חובה כדי שלא ילסטמו את הבריות בסוף. וחלק מזה זה לבנות לעצמך יכולת לפרנס ולתת לו. ולא רק לבעלך צריך שיהיה מקצוע. אם יש שני מפרנסים אחד יכול לגבות את השני בלימודים , באבטלה או מחלה חלילה. 

אפשר להמשיך עוד בכיוון הפטאליסטי-  

האם אפשר לאכול ג'אנק- ו אי"ה יהיה בסדר? 

לא לעשת ספורט - ולקוות שאי"ה נגיע לזיקנה בבריאות טובה? 

...

נכון שיתכן ויזמנו לנו נסיונות, קשיים ותקלות חלילה. אבל, צריך להתנהל בדרך הטבע ולא לסמוך על הנס.

לעבוד מהבית ולגדל את הילדים . להסתובב כל היום בחוץ זה לא צנוע ,ולא מתאים לאשה. תקראי את האגרת שכתב הגר"א לאשתו לפני שנסע לארץ ישראל. הגר"א ידע את כל הש"ס גמרא בגיל 12 , אז אני מניח שהוא ידע יותר משנינו. 

יום טוב

כאילו מי שלא למד מקצוע ואין לו תעודות ביד לא יצליח בחיים.

גם אין לך מושג מה הסיבה שבגללה אין לה תואר. לא כל אחד מסוגל לעשות תואר - אז הוא פסול מלהתחתן ולהביא ילדים?

אני גרה בעיר דרומית. לרוב רובם של התושבים כאן אין תואר. לא מסתדרים? מסתדרים ועוד איך.

ולך הפותחת - אני בטוחה שיש לך כישורים שאת יכולה להשתמש בהם. תחשבי יצירתי.

ואם יש לך כוח ורצון ויכולת את תמיד יכולה להתקדם לקראת תואר.

אני יכולה לספר על אבא שלי שעזב את בית הספר בגיל 16 ועבד בכל מיני עבודות מזדמנות.

את הבגרות הוא השלים כשאני נולדתי.

היום הוא דר. ומרצה באוניברסיטה...

אין דבר העומד בפני הרצון וה' עוזר. רק תחליטי על כיוון וה' יעזור לכם.

תואר, שטויות.

נשים שבוחרות לגדל את ילדיהן ולהשקיע בחינוך שלהם ולא לצאת למעגל העבודה, מוסיפות חוסן ובריאות נפשית בעם ישראל.

כל הכבוד לך שאת מהנדסת אבל הנדסה אינה חזות הכל.

היא יכולה לעשות כל דבר שתבחר ולהרוויח כסף טוב (ספרית, פאנית, תופרת, קייטרינג, מה לא?). היא לא חייבת דווקא לפתוח פעוטון.

לפתוח פעוטון נשמע אצלך כמו עונש - לא יצאת לעבוד? לפחות תעזרי לנשים אחרות לצאת לעבוד.

אני מכירה תהליך הפוך מהתיאור המפחיד של פולמוס - שנשים שנשארות בבית יש להן יותר מרווח נשימה והזדמנויות עם הילדים לגלות ולטפח דברים שהן טובות בהם, וכשהילדים גדלים ומתפנה להן זמן לעבוד (בהתחלה על אש קטנה ועם השנים יותר ויותר), הן הרבה יותר בשלות ומסוגלות ליזום, ליצור לעצמן עסקים, להגדיל ראש, ולא להפוך לברגים קטנים בעולם ההעסקה הדורסני...

והרווח לילדים מאמא בבית - לא יסולא בפז.

# דיברת על הנושא החברתי-מדיני-אידיאולוגי ועל החשיבות לעשות תואר. עד כמה שאני מבינה, אם כולם יעשו תואר, זה לא יהיה מוצלח ברמת המדינה. כלכלה נורמלית צריכה שיהיה בה איחוז מסוים של אנשים במשרות אקדמיות, אבל לא אחוז גבוה מדי. לדעתי להפך - צריך גם פחות ללחוץ שלכולם תהיה בגרות. צריך יותר תיכונים מקצועיים. המדינה צריכה שתהיה בה כמות מספקת של אנשים שמוכנים ושמחים לעבוד במקצועות טכניים, ושלא יהיה צריך בשביל זה לייבא כוח עבודה זול מחו"ל, דבר שגורם להרבה עיוותים.

# דיברת גם על הפרנסה של הילדים שנולדים. כדאי לקחת בחשבון שלרוב ככל שעולות ההכנסות המשפחתיות - עולות גם ההוצאות. יש את עניין המעון, שעלה כאן, ויש עוד הרבה - למשל האפשרות להניק ולא לתת תמ"ל (גם בשאיבה יש יותר הוצאות מהנקה ישירה); הצורך לרכוש מספיק בגדים יפים לעבודה מחוץ לבית, ולתחזק אותם במצב טוב (ניקוי יבש וכו'); הרבה פעמים נוצר צורך לקנות אוכל בחוץ בזמן העבודה; יש תשלום על נסיעות (גם לעבודה וגם למסגרות של הילדים); ילדים במסגרות חולים יותר (מוכח), כך שיש יותר הוצאות על תרופות; ועוד.

ברור לי שלא כל סעיף פה מתקיים לכל אחת שיוצאת לעבוד (כך שאין צורך תווכח איתי ולהוכיח לי שאת אף פעם לא קונה אוכל מחוץ לבית, למשל) - אבל בגדול כשבודקים הרבה תקציבי משפחות מגלים שבממוצע י שמכניס יותר - גם מוציא יותר.

את כותבת נחמד והכל אבל מפה ועד להציע לדחות את הבאת הילדים למען המקצוע והקריירה קצת נסחפת...ו -5 יחידות בכל מיני מקצועות זה לא מדד לכלום ולא מתאים לכולם, עם כל הכבוד!! יום טוב!!

זה נכון שההוצאות עולות, אבל לא באותו קצב כמו ההכנסות ולכן בנטו גם החיסכון עולה. ככה שזה כן משתלם לצאת לעבוד.

(בלי קשר לדיון עצמו)

כי זה מאפשר פרנסה לעוד משפחות כמו מטפלת שעבדה אצלי שנים, עוזרת, גנן וכן, מבשלי קייטרינג...

אבל בגלל שהמשכורות בהיטק גבוהות יחסית, נשאר לי בשוטף סכום ששוה בשבילו לעבוד, וזה עוד לפני שדיברתי ל זכויות סוציאליות ופנסיה. 

אני יכולה להרשות לתת לילדים יותר חוגים בלי לחץ.

ונחמד לי יותר לא להשאר עם החלוק בבית אלא ללכת לבושה סביר.

ונחמד לי יותר לעסוק בדברים מעניינים ומאתגרים, לפגוש אנשים, ...

אני ואישי שותפים בפרנסת הבית ומגבים אחד את השני.

- אני מסכימה מאוד עם זה שלא כל אחד צריך להיות אקדמאי. מי שלא מתאים לאקדמיה - הרבה פעמים מגיע להיות סוכן מכירות ובאמת מעט מדי מגיעים למיקצועות טכניים. וחבל. בעבר היו יותר יהודים שעסקו בכל מלאכה והיום פחות..

- אני גם מסכימה שאפשר תמיד - אלא רק שזה נעשה יותר ויותר קשה עם הזמן והילדים.

 מה שרציתי להדגיש זה-

1. שצריך לחשוב מראש (כמובן שלה' יש את המילה האחרונה) אבל אנחנו לא פטורים מלחשוב ולתכנן: 

ממה נחיה, מתי נתחיל להביא ילדים, ...

ולא קודם לעשות ואז לשבת ולחשוב כאילו ה..הפתעה! אה.. מה לעשות? 

זה לא ח"ו מחלה או אסון שנוחת בהפתעה. מה לא ידעת שיגיע ילד? לא ידעת שיעלה לך כסף? 

2. שנשים תגדלנה. לא להתחבא בבית (צנוע... שכחתי) ליזום ללמוד לעשות לחשוב בגדול. לא לחשוב שיהיה מי שיפרנס אותי ואני רק צריכה להיות יפה וצנועה ולקרא בלחש תהילים במטבח...

בעיניי אישית, בשביל הילדים שלי, חשוב לי יותר לאפשר להם שעות אמא מאשר חוגים. אני מרגישה שזה יותר משמעותי להם. באופן כללי שעות אמא נותנות להם יותר מהרבה דברים שאפשר לקנות בכסף...

וגם אני עוסקת בדברים מעניינים ומאתגרים, לגמרי להיות אמא בבית זה לגמרי מקצוע! מאגר, מתסכל, מספק, מצמיח... אני ממש לא אותו האדם שהייתי לפני עשר שנים.

כי זה מעסיק מבשלי קייטרינג ועוזרת ומטפלת.

זה השיקול?

מחילה אבל אני בהלם.

אולי למשק זה טוב שיש לי מטפלת. אבל לילד שלי זה טוב שיש אמא.

אני בכלל לא נכנסת לדיון של מה טוב יותר- לעבוד או לא.

אבל נקודת ההנחה הבסיסית היא שלילד הכי טוב להיות עם אמא שלו. (אמא שמחה וכו'. נכון. זה לא הדיון)

ילד שעם אמא יכול לינוק עד גיל מבוגר יותר בהרבה מקרים, וילד עם אמא מקבל הרבה מאוד דברים אחרים.

לענ"ד- ואני אומרת את זה בזהירות, כי אולי זה נשמע קיצוני.

החברה המערבית כולה והחברה הישראלית באופן פרטי הייתה יוצאת נשכרת מאוד אם ילדים היו זוכים להישאר עוד כמה חודשים טובים עם אמא שלהם.

אני חושבת שחלק מהטירוף הכללי של החברה המערבית היום נובע מזה שילדים ואמהות מגיל מאוד מאוד צעיר נכנסים למירוץ הזה. אני חושבת שאולי המשק מרוויח יותר משרות ויותר כסף, אבל החברה כחברה בסופו של דבר מפסידה מזה שאמהות נאלצות לחזור לעבוד בגיל כ" צעיר.

יודעת מה? אולי את צודקת. אולי החברה שמכריחה אמהות לצאת לעבוד בעוד התינוק כזה קטן מרוויחה עוד משרות של מטפלים, פסיכולוגיים ופסיכיאטרים. וזה אכן משתלם למשק.

ועכשיו תזרקו עלי עגבניות רקובות. אני את שלי אמרתי..

אני ממש לא אומרת שמי שיוצאת לעבוד היא לא בסדר, או שהתינוק שלה יצא מזה "שרוט".

גם אני נאלצת ולפעמים גם רוצה לצאת לעבוד בשלב זה או אחר.

אבל יש כאן איזו תמונה כללית של החברה שבה אנחנו חיים. ולחברה הזו יש מגמות. אחת מהמגמות היא מגמה של הפחתה במספר הילדים על מנת להקל על האם להשתלב במשק העבודה ללא הפרעות. וברור שזה גם משתלם למשק...

וצריך לראות את זה, ולהבין את זה, וגם להבין שיש למגמה הזו השלכות- בגוף (ע"ע כל המחלות שנגרמות מלחץ, עומס, ומאכילת אוכל לא ביתי- בגלל שאין זמן לבשל או אין מי שיבשל) וגם בנפש.

וגם אם אנחנו חיות בחברה הזו, זה לא אומר שאנחנו צריכות ליישר קו אידאולוגי עם המגמה הזו!

מותר לנו, וגם רצוי, שנדע להבחין בין ערכי החברה שבה אנחנו חיות, לבין הערכים האמיתיים שלנו.

וכשהבנו את זה- אז אפשר לגשת אל החברה שלנו בצורה מתוקנת יותר וברורה יותר.

וגם אם אני יוצאת לעבוד או נאלצת להשאיר תינוק בן 3 וחצי חודשים במעון אז לא לעשות מזה אידאולוגיה גדולה. אלא להכיר בזה שלא, זה לא המצב האידאלי, לפחות עבור רוב הנשים.

אגב, וזו הערה אחרונה: גם המצב הזה, שנשים לא מסוגלות להיות בבית- בפשטות עם התינוק או הילד שלהן- גם הוא נובע מגל האווירה שמסביב.

ההשוואה שלך מדהימה.

או שתהיי אישה יוזמת, תחשבי בגדול, או שתהיי יפה וצנועה ותגידי תהלים במטבח.

אוי נו, באמת.

דמגוגיה יפה.

יש נשים שהן בכלל לא דתיות ולא צנועת, ובטח שלא קוראות תהלים במטבח, אבל הן בוחרות לוותר על קריירה ולהיות בבית עם הילדים, אפילו בחינוך ביתי עד גיל תיכון. וחלק מהן בטוח היו יכלות להמציא אחלה נשק למלחמה באיראן. ובכל זאת זה מה שהן בחרו, והן לא פחות גדולות ממי שנהייתה יו"ר במקום שבו היא עובדת.

גדלות לא נבחנת רק במעשים. גדלות היא בנפש. והתקדמות אמיתית היא בנפש. ובעולם הבא אף אחד לא יתעניין במשכורת שלך או בבגדי המותגים ובחוגים שמימנת לילדים שלך. שם מסתכלים על הנפש. העל הנשמה וייעודה.

אם אישה יוצאת לעבוד ונמחקת מזה לגמרי- פיזית ונפשית- מה עשינו בזה?

וגם אם אישה בבית נמחקת זה גם לא טוב, ברור.

אבל ההשוואה הזאת היא באמת דמגוגית לחלוטין.

יישר כוח גדול לך, שאת מהנדסת והקמת משפחה לתפארה. אני בטוחה שהשקעת בכך הרבה עמל, וברור לי גם שהתועלת גדולה, ואת מקדשת שם שמים. חזקי ואמצי!

הזכרת מטרות חשובות לשאוף אליהן: תרומה לכלכלת המדינה, תרומה למאבק המוחות עם אויבינו. שני אלה באמת חשובים מאוד, אבל אני חושבת שכדי לא לצאת מפרופורציה כדאי לזכור במקביל שיש עוד הרבה מטרות נעלות לשאוף אליהן, והרבה דרכים לתרום לעם ישראל. אנחנו זקוקים לא רק לחוסן כלכלי ולחוסן ביטחוני, אלא לעוד הרבה רבדים של חוסן.

חוסן רוחני למשל. צריך רבנים. להיות רב, ללמד תורה ברבים, להדריך את כל הצמאים לדבר ה' - זה ייעוד חשוב.

עושר נשמתי. אנחנו צריכים אמנים. לא הייתי רוצה שלאה גולדברג תהיה מהנדסת או שש"י עגנון יהיה פיזיקאי.

חוסן נפשי. הרבה נשים שאולי נדמות לך כלא עושות שום דבר חשוב - עושות עבודה עצומה של בניית החוסן הנפשי של הדור הבא. מגדלות ילדים בבריאות נפש ושמחת יצירה. זו תרומה שלא תסולא בפז. וגם אומרות בלחש תהילים במטבח ומהפכות עולמות בכוחה של תפילה אמיתית מעומקא דליבא. כמו חנה שממנה למדו חז"ל דיני תפילה. אישה גדולה ומשפיעה, לא?

כתבת שאת רוצה שנשים תגדלנה. זה נכון, צריך לגדול. צריך שכל אדם יגדל ויעז ויאיר באור המיוחד שלו, שבשבילו הקב"ה הוריד אותו לעולם. יש אינספור דרכים להיות גדולים ומשפיעים, לא כדאי לצמצם את זה.

צריך לגדול. בחב"ד אומרים "אימתי קאתי מר לכשיפוצו מעיינותיך חוצה"; במרכז הרב אומרים "יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים, אל תכחש בם..."; ובברסלב בכלל רוצים שנהיה כחיות הנוהמות ביער... גם זו גדילה והעזה, גם זו תכלית חשובה

מה דעתך?

דווקא בשנים האחרונות העולם כל כך השתנה שלא חייבים תואר או לימודים. צריך לדעת מה רוצים ולמצוא הזדמנות, או ליצור הזדמנויות לעצמך. תראה היום, הצעירים שנולדו עם מחשבים, יודעים מגיל צעיר מה בדיוק הם רוצים לעשות כשיגדלו, רובם מצליחים להתקדם גם בלי תואר או 5 יח מתמטיקה. יש כל מיני מקומות שהמדינה מציעה ללמוד מקצוע, למצוא כיוון חדש בחיים, לשכת תעסוקה מציעים. חברה שלי למדה כשהיא הייתה בהיריון כבר, קבלה מקצוע והגיעה לעבוד במקום טוב. אני אומרת, ליצור לעצמך הזדמנויות

אני ממש מתנגדת למשפט

"נשים שבוחרות לא לעבוד מחוץ לבית מחלישות את החוסן של מדינת ישראל"

זה שאת יכולה להוציא 5 יחידות במקצועות המתבקשים ולהתמיד ולהצליח בלמידה של תואר משמעותי לא מתיר לך להתנשא על מי שלא יכול , כאילו הכל תלוי רק בהחלטה ללמוד.

לא כולם זכו במנת משכל מתאימה ללמודי הנדסה, ולמרות שהם מאד מאד התאמצו כל חייהם, תעודת הבגרות והפסיכומטרי שלהם לא מאפשרים להם להמשיך ללמודים אקדמים שיוכלו לפרנס אותם.

ויש מי שלא היו לו הורים תומכים, או עבר משברים בחיי המשפחה או הנפש. 

ויש עוד מלא סבות.

בקיצור,

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

העולם הוא לא שחור לבן.

כל הכבוד לאישה בלי תואר שמנסה את מזלה להתפרנס עם ילד.

ו...

תופתעי לגלות שיש הרבה מאד אנשים בעולמנו שמתפרנסים יפה מאד בלי תואר. אולי אפילו יפה יותר מאלה עם התואר.

אני יש לי תואר, ואני עובדת 80 אחוז משרה, קורעת את הצורה שלי ומרוויחה 4,500 שקלים.

בעלי היפר אקטיבי, לא סיים בגרות, לא למד תיכון, בטח שלא אקדמיה, פתח עסק והוא מצליח ומרוויח הרבה הרבה יותר ממני.

נראה לי שגם מטפלת יכולה להגיע לסכומים גבוהים יותר ממני. אז עשיתי תואר, ואני ממשיכה עכשיו בתואר השני, האם אהיה מזה עשירה? בטח לא. האם המשכורת שאני מקבלת מאפשרת לי חיים ברווח, גם לא. 

זה שיכולתי ללמוד זו מתנה מלמעלה. והיו לי קשיים לא פשוטים בדרך. אני רוצה לעודד בנות שיכולות - לעשות את זה.

הפניה ביקר לנערות /נשים שיכולות ומוותרות. בגלל לחץ חברתי / דתי (קו- כן ליישר קו) ומוותרות על עצמן בדרך.

וכן, גם עם ישראל מפסיד מזה:

אתם יודעים שאירן שהיא האייבת הגדולה ממזרח - בתקופה שלפני הסנקציות הכלכליות- נולדו בה כשש מליון ילדים בשנה!!!

ז"א כמעט כמו מספר היהודים בארץ. ואירן זו לא מדינה נחשלת ומפגרת. אלא מעצמה טכנולוגית. ולמרות היחס לנשים, הם שולחים סטודטיות לחקור במעבדות הכי מתקדמות בעולם גם עם חיג'אב. וברמה הלאומית -מולם אנחנו צריכים להתמודד.

אז מי שיכולה ללכת ללמוד מקצוע שיתרום במחקר רפואי, בפיתוח מערכות נשק, בחיזוק כלכלת המדינה (ע"י שתשלום הרבה מס הכנסה...) ובמשכורת שתאפשר לה ללדת ולגדל הרבה ילדים- שתעשה את זה. 

באירן מלכתחילה יש הרבה יותר אזרחים בישראל. הנתון הזה לא אומר כלום.

ובארה"ב נולדים יותר מ6 מליון תינוקות בשנה, אני מניחה.

אם מדברים על ילודה צריך לדבר על אחוזים. ובאחוזים- מדינת ישראל די גבוהה.

ויש הרבה מאוד בנות דתיות במעבדות ובאוניברסיטאות.

ויש הרבה בנות שהיו יכולות להיות שם אבל החליטו לוותר על זה כי יש משהו שיותר חשוב.

ומול איראן אנחנו לא נתמודד עם בנות במעבדות אלא עם דברים אחרים, שקשורים לחוסן המדיני של המנהיגים שלנו, ואין לזה טיפת קשר לאם אני בבית עם הילדה או יוצאת לעבוד. 

"לומר שאסור לחכות עם הבאת ילדים - מי שאומר את זה- גם יממן לך אותם?! "

זו לא טענה סבירה,

כמו שזה לא טענה:  "לומר שאסור להרוג תינוקות - מי שאומר את זה- גם יממן לך אותם?! "

כך מה שאמרת לא טענה.

היה ממש קשה לקרוא את זה

המטרה שלנו בחיים זה להיות קרייריסטיות? ולתרום למדינה בכל תחומיה??

אחכ תתחתני? מתי? שהיא תהיה עמוסה בלצבור ניסיון וכסף?

עוד משפט קשה הוא הנוסח שלך "חוסנו של העם היהודי"- נשים שלא יוצאות לעבוד.

הייתכן?

החוסן העיקרי הוא הבית המשפחה. המשך שושלת הדורות..

מקצוע זה לא הכל בחיים.. אפשרי מאוד ומומלץ לעשות אבל בשביל זה לדחות נישואין ולידה?

ומה עם הפן ההלכתי שיש בעיה למנע הריון אחרי נישואים?

יש ערכים הרבה יותר עליונים ביהדות!

חוצמזה שמפתח הפרנסה תלוי בקב"ה. יש לו את כל הדרכים היצירתיות לעזור למשפחות.

יש נשים שרוצות קרירה יש שמעדיפות אימהות יש שרוצות או חיבות לפרנס.

כל אחת תעשה חושבים עם עצמה מה נכון לה ולמשפחת.

אני אמא עובדת , שעד גיל מסים עבדתי כמטפלת.

התפטרתי מהעבודה והלכתי ללמוד,

היו לנו שני ילדים כבר ,בטקס חלוקת נוספה עוד אחת. זה מה שהתאים לנו. 

נשמע לא קשור לשירשור הפרגמטי הזה אבל...

כשהתחתנו גרנו בשכירות, נסענו בטרמפים כי לא היה לנו כסף לאוטובוס ובקושי עשינו שבתות בבית...

עכשיו יש לנו שבעה ילדים, ישתבח שמו וגם בית מהמם משלנו, רכב, ואנחנו מרשים לעצמינו הרבה יותר.

כלכלית עדיין אנחנו תמיד מרגישים שצריך עוד אבל זו עובדה גם אם אין לה שום הגיון-

ילדים מביאים שפע. כתוב שכל ילד מגיע עם הפרנסה שלו.

אז לא לדאוג קדימה בעניין הזה.

הבהרה:

זה לא אמור לעודד תפרנים שקשה להם כלכלית ללדת ילדים כדי להשלים את החוסר בכסף.

רק רוצה לומר, שאין צורך לדאוג איך מממנים עוד ילדים, כי אין לזה תשובה תכלסית כל מי שיש לו הרבה ילדים יודה שאין לו מושג איך הוא מכלכל אותם ושולח אותם לישיבות ואולפנות. אבל זו המציאות!

אין כאן פרטים מזהים בעצם

בהחלט יש נשים שיוצאות לעבוד אך ורק בשביל החברה, הרגשת ההגשמה העצמית והמשכורת מכסה את הוצאות הטיפול בילדים.

את בעצם צריכה לחשוב בעצמך מה את מעדיפה. את רוצה להיות בבית עם התינוק או את רוצה לצאת לעבוד?

הרבה פעמים משכורת התחלתית היא מינימום אבל בהמשך היא עולה.

אם את רוצה להישאר בבית עם התינוק אז כדאי לחשוב על עבודות מהבית. אם את לא רוצה לטפל בעוד כמה תינוקות (שזה עבודה קשה ומעייפת בעיני) תנסי לחשוב על עבודות מהבית שיכניסו עוד כמה מאות שקלים בחודש. מה חסר אצלכם במקום מגורים? רב הנשים דווקא עובדות? אז את יכולה להציע קייטרינג לשבתות, לארוחות ערב, גיהוץ בגדים (כמה שקלים לפריט), שמירה חד פעמי על תינוק חולה.

דווקא רב הנשים נשארות בבית? אולי תציעי לשמור כמה שעות בודדות בשבוע על ילד וככה לאפשר לעקרות בית כמה שעות חופש בשבוע לסידורים.

בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....