הפער בתחום הדתי-

מה זה משנה למעשה? איפה זה פוגש אתכם?

יש לך ניסיון בהתמודדות הזו איתו? דיברתם על זה?

קרה לכם שהנושא הזה עלה והיה בעייתי?

הפער בתחום הכלכלי-

דווקא נראה לי שההיפך הוא הנכון, את לא בטוח תביני את צרכים שלו,

בד"כ מי שחי על פחות קל לו יותר לחיות, מי שרגיל להרבה, הוא זה שקשה לו,

כשאתם תחיו ביחד, והכסף יזרום מאיפשהו(גם מאיפה זה חשוב), לא תהיה ברירה

אלא להתמודד עם המכסה הכספית. לא זה יהיה קשה יותר כי הוא יצטרך "לרדת" אם

זה לא יהיה מספיק, את מקסימום תהני מהיותר.

הפער מצד המשיכה-

בתור חילונייה, קיבלת תמונה של "גבריות" מסויימת, שמושכת אותך,  שמדבר אלייך,

בעולם הדתי גברים הם שונים, גבריות מדברות אחרת ומתנהגת אחרת.

ההבנה השכלית של "גבריות" שהיא יותר טובה זה טוב, את רוצה בחור ש"גברי" באופן דתי,

אבל זה לא מדבר למשיכה שלך, את מזהה באופן פנימי דברים אחרים כ"מושך" - וזו עבודה.

האפשרויות שלך הן לשנות את התפיסה, אם אפשר, או לדעת לכוון למישהו שגם "מדבר"

בשפה של ה"משיכה" שלך- לא דווקא בעלי תשובה אם את לא רוצה, אלא בחורים שהם יותר,

משדרים גבריות שאת נמשכת אליה.

לפעמים בחורים בעולם הדתי הם "עדינים" כאלה, שזה משהו שיכול פחות למשוך.

תודה אנשים טובים!
עשיתם לי נחת ובעיקר גרמת לי לעשות שיקול דעת יותר ביישוב הדעת.
והנקודות שהעלתם חשובים מאד מאד!
ה' יגמול לכם בטוב!
שבת שלום וחודש טוב ומבורך

 

לגבי הפער הכלכלי, גם ביני ובין אשתי יש פער דומה. בעיקר מסיבות של התנהלות כלכלית, חיסכון מול צריכה ורמת חיים. אין ספק שזה משהו שמצריך גישור ולמידה, ולפעמים יכול להביא לפיצוצים, אבל לא נראה לי שזה משהו לחתוך עליו. תמיד יש פערים, וחיי נישואין כוללים עבודה.

אם כל הקושיות השכליות מתיישבות ורק הרגש חסר, לא ממהרים לחתוך. מנסים עוד, מוסיפים אלמנטים חווייתיים לפגישות, כמו טיול וכדו', ומנסים לעורר את הרגש. נראה לי ש-5 פגישות זה ממש מוקדם לפסול על רגש. חכי עוד 5.

שלום לך יקירה.

שלב חשוב בשידוך,איך יוצרים קשר?

א. יש נעימות לשוחח יחד.

ב. יש התאמה-מתחברים עם מה שהשני אומר לנו, ומעריכים דברים באישיותו(כמו שציינת)

ג. יש אוירה של גילוי לב, וישנם רגעים של שיתוף בחוויות.

ד. בכל תחום בו אנו רואים שיש חשיבות, יש דרך משותפת.

ראוי להדגיש שכל שלב מאפשר את התפתחותו של השלב הבא.

אני חושבת שכאשר "תשחררי מידע": 

ז"א לוותר על הפרטיות שלנו, לדבר על דברים שנוגעים לנו באמת.כך תוכלי לראות אם השני מתעניין בך, ואת בו.לא רק נימוס, אלא מהי תגובתו הרגשית על הדברים אותם חשפנו.

תמשיכי הלאה לשוחח על ערכים, ותבטאי כעת את הצורה בה את חייה את הדברים, וכיצד הם משתלבים בחיי היומיום. מה את עושה במיוחד, במה את משקיעה מאמץ, כיצד את מגיבה, ומה את מרגישה.....

מה שיוצר את הקשר הוא העובדה שהאחד חווה את השני. 

הקשר שנותר בעקבות ההכרות עם הרובד זה, הוא שמאפשר בד"כ להחליט.(ליקטתי מספר בענין שידוכים)

נ.ב. אני תמיד בעד תקשורת!!!!  המון בעיות היו נפתרות אם היינו משתמשים בכלי הנ"ל, לגבי החששות שלך בענין העבר-את יכולה להיוועץ עימו בעדינות בהצלחה רבה!!!!!!!אפשר להתיעץ עם רב מנוסה בענין סגירה-אבל הבחירה ביידיך בעז"ה.

מה שחסר לך בקשר הזה זה מאוד מאוד חשוב, אז כדאי לעשות עוד 5 פגישות אולי, כמה שצריך

ואם לא יתעורר רגש בכלל, אז לא כדאי לדעתי

ועוד משהו שחשוב לי להדגיש בתור בעלת תשובה ממשפחה חילונית

חשוב מאוד להתייעץ  גם עם אימא ולא רק עם רבנית

בדרך כלל לבעלי תשובה מציעים רק בעלי תשובה, לבני בעלי תשובה משתדלים להציע בני בעלי תשובה

למה הציעו לך אותו? מישהו עשה לך בירור עליו?

ועוד דבר לפעמים לרב או לרבנית יש אינטרס שבעל תשובה שהם עוזרים לו יישאר דווקא בזרם שלהם, ואז חשוב להם לחתן אותו עם מישהו שיעזור לו דווקא בדרך הזאת, אין בזה שום פגם, אבל לפעמים זה לא מתאים

כדאי שגם הורים שלך יסתכלו עליו, את לא חייבת לקחת כל מה שהם יגידו אבל לפעמים זה יכול לעזור מאוד

כדאי לברר היטב על השידוך המוצע.

חוץ מזה, חייבת להיות משיכה כלשהי ובודאי שלא דחיה. ע=אם לא מתקדם עוד 2-3 פגישות נראה לי כדאי לסיים את הקשר הזה.

בהצלחה רבה!

לדעתך יש סיבה מוצקת ומוסתרת על זה שהציעו לו אותי..
מעין חסרון משמעותי שיש לו שבגללו הציעו לו חוזרת בתשובה?

בד"כ בעולם החרדי- בעלי תשובה לא מתחתנים עם חרדים מבית.

גם העובדה שהוא רווק בן 30 זה לא רגיל בנוף.

זה לא אומר שבהכרח משהו בו בעייתי, אבל זה אומר שיש בו משהו שחורג

מהרגילות של החברה בה הוא נמצא.

זה יכול להיות טוב, זה יכול להיות בעייתי.

מומלץ לבדוק דרך השדכן\שדכנית מה הסיפור, אם יש מישהו שמבין בעסק הזה,

שיבדוק מה העניין, אם זה רק אדם מיוחד(שזה יכול להעיד משהו טוב מאוד)

או שיש פה משהו נוסף.

אז לדעתך העניין יכול להסתכם בכך שהוא בן 30 או כדאי לברר ולחפש את ה"קאצ'"
לי זה נראה מפליא מעט..
למה שירצה חוזרת בתשובה אם הכל נקי ושמור אצלו..

לא רגיל- זה תלוי חברה, כדי להגיע לגיל 30 רווק בעולם החרדי אתה צריך להיות קצת מיוחד,

זה לא שהוא התחיל לצאת בגיל 30, הוא מן הסתם מחפש כבר תקופה, לא קצרה ככל הנראה.

ואני לא אומר שזה דבר רע להיות מיוחד-

יכול להיות שהוא צדיק וטהור וה"בעיה" היחידה שלו היא דעות קצת עצמאיות, שמרתיעות שידוכים

פוטנציאליים ודווקא בעלת תשובה, יכולה להיות מישהי שתתאים לו.

זה יכול גם להיות יותר מזה(ויש סיפורים כאלו...)

ולכן תמיד עדיף לבדוק קצת יותר, אם יש משהו שמריח לא טוב.

אענה לפי סדר התהליכים:

1. רקע: לרקע שלכם יש השפעה על מערכת היחסים. ככלל ככל שהרקע דומה כך עשוי להיות יותר קל בציפיות שלכם אחד מהשני. אך בכל זאת גם אם הרקע שונה אפשר להסתדר. אמנם לוקח יותר זמן ויותר שיחות ולפעמים גם יותר מריבות אבל בסופו של דבר אפשר להסתדר יחד.

אנסה למנות היכן יכולים להיות תסכולים כתוצאה מאי תאום בציפיות:

א. כפי שכתבת, חיים משותפים, אין לך מושג מה התפיסה שלו בנושא וגם אצל איזה מדריך חתנים הוא יקבל הדרכה ויכול להיות התנגדויות מצידו לצרכים שלך כי מבחינתו כל העסק הוא דבר חדש שצריך לעכל אותו לאט לאט. אך גם בזה עם הרבה סבלנות והסברים על הצרכים שלך בסופו של דבר תגיעו להכל. המדע בתחום מדבר על תחנות של חצי שנה, שנה וחצי, שנתיים וחצי, חמש שנים, שבע וכו'.

ומצד שני מדובר באדם כבן 30 [ראיתי זאת באחד התגובות] שראה מה שראה ויודע מה שיודע ואולי מצפה למשהו בשל והוא מוכן להתחיל ממהירות של 100 קמ"ש.

ב. ציפיות בחינוך הילדים. גישה. שפה. ידיעה מה צריך ואיך לעשות זאת.

וגם בזה יתכן ואצלו בבית לא כל כך עמדו על החינוך כפי שהיה בבית סבא. וגם אם כן זה דבר נרכש שאת יכולה ללומדו אצל חברות, משפיעה וכו. כמו כן ללמוד ממנו איך הוא רוצה שיראו הדברים.

אז נכון שזה לא הכי אותנטי אבל הוא אוהב אותך וזה מספיק לו.

ג. הכלה של שפה. מנטאליות. תפיסה והתייחסות לדברים. סדרי עדיפויות. מקומות בילוי. שלדים בארון ובריחה במחשבות. [לא שצריך לדבר עליהם אבל איך את/הוא תתמודדו עם זה כשהוא אולי ישים לב לזה כשזה קורה].

התפתחות של רגש ומשיכת הלב: מהעצות לזה: א. תמני לו את המעלות שלו שראית בו עד עכשיו. ובקשי גם ממנו לעשות כך [ולאו דווקא באותה פגישה]. יש לעשות זאת באריכות מספקת ולהרחיב על זה את הדיבור כמו שאלות של איך הוא רואה את מה שאמרת, מה הוא אומר על הדברים, וכו'. הרעיון הוא לדבר על רגשות. יכול להיות שהוא גם מחכה לזה והוא נמצא איתך בדיוק באותו מקום. [אף על פי שזה יותר התפקיד שלו]

ב. לבלות במקומות שאפשר ללכת יחד כמו חוף ים [מקומות שאין בהם מראות חריגים] כמו כן לשבת יחד במסעדה [לא במקומות שיש הרבה בנות שבאות לשם]

ג. אפשר לשלב משחקי חשיבה וכדומה.

הפערים בדת: א. לפעמים המחשבה שאני בעל תשובה והוא דתי חרדי חסידי חב"דניק מבית יוצרת אשליה [ואולי הרגשה נחיתית] שהוא תמיד יותר דתי ותמיד יש פערים בדת. אבל לא תמיד זה נכון.

ב. אמרת לא כל כך נראה לך כל החזות החרדית. אז קודם כל זה מובן מאוד. דבר שני תפרידי בין כל העולם החרדי [שלא תמיד נעים לבעל תשובה לראות אותם, לבין בעלך שאוהב אותך והוא לא כמו כולם כי את מכירה אותו אישית ויודעת מיהו באמת. [אם בכל זאת עדין הוא נראה לך מרתיע זה דבר שצריך לתת עליו את הדעת].

פערים כלכליים: במידה והשידוך הוא חיובי לאחר הלחיים תפסי איתו שיחה קצרה וקולעת ותאמרי לו שיכול להיות שההורים לא יסתדרו עם ההוצאות ואינך רוצה להיכנס לזה ואת לא רוצה שזה ישפיע על היחסים ביניכם ואת מבקשת ממנו ששניכם תישארו מחוץ לתמונה. לפי התיאור שלך אותו הוא יבין זאת ויקבל את דעתך.

ההמשך יבוא...

אילו היית מבוגרת, אחרי פגישןת עם בחורים רבים, הייתי מציעה לך להתעקש, להמשיך, ולהיעזר באיש מקצוע.

אבל את מתחילה, זה הבחור הראשון שפגשת, לגיטימי שלא תתאהבי מיד  בראשון/שני/שלישי....

בלי התאהבות, או לפחות משיכה ורצון להיות יותר יחד, רצון להיפגש עוד ועוד, אינטימיות רגשית: רצון לשתף בסודות, בדיחות פרטיות, תחושה שיש בשיחות שלכם תכנים שלא מיועדים לזרים, בלי רצון לגעת, (לא מימוש הרצון חלילה! פשוט לרצות!)

בלי כל זה ,

 אחרי חמש פגחשות, חבל להתקדם.

יש עוד המון בחורים נחמדים  בעולפם.

בהצלחה!

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת