מה שכתבת "יום גינה ויום" בית זה בעיני הכיוון.

כלומר- מספיק שהילד במסגרת עד 4, הוא לא צריך שתהיה כזאת "מסגרת" גם אח"כ. תרשי לעצמך להיות זורמת יותר.

ביום קר- הולכים הביתה, מכינים כוס תה ומשחקים איזה משחק, ביום נעים- נשארים בגינה קצת, כל יום תחליטי מה בעצם את רוצה ומה מתאים לך לאותו יום.

עוד דבר- מבחינת רכישת כלים חברתיים- הוא מקבל את זה כל היום כשהוא נמצא בגן ובצהרון. נשמע, במיוחד בגלל שאת כותבת שאת מרגישה מעין חומה ביניכם- שעיקר הדגש שלך בשעות שלך צריך להיות על זמן אישי איתו.

אולי כדאי לך לחשוב על כמה רעיונות נחמדים שאפשר לעשות בבית- יום אחד להכין עוגיות ביחד, יום אחד לשחק, אפשר סתם לדבר, אפשר לספר סיפור, אפשר להכין ביחד ארוחת ערב, אפשר המון דברים.

ולסיום- כל הכבוד לך על המחשבה והזמן שאת משקיעה בזה.

במיוחד אם הגינה עושה לך טוב - רגיעה, מפגש עם חברות - אין סיבה לוותר. אפשר יום כך ויום כך, יום כך ויומיים כך. 

בס''ד

(אני יודעת שהמילים ''כלים חברותיים'' נשמעות קצת פלצניות...) בת 30 היקרה, את כותבת שבגן ובצהרון הוא מקבל כאלה בשפע. ואני אומרת: ''אולי כן ואולי לא''. התמודדויות חברתיות, הוא בטוח מקבל מלא שם. אבל האם יש לצוות את הפנאי ואת הגישה להסב אותן להזדמנויות למידה כפי שאני משתדלת לעשות? אני לא בטוחה... 

אבל בכל אופן נכון עשית כשעלית על תיאור החומה שכתבתי. ונראה לי שאת צודקת שעיקר הדגש שלי צריך להיות בזה.

שוב תודה

מבינה למה אני מתכוונת?

את יודעת שהשעות האלה איתו הן הזמן העיקרי שלך איתו ואולי לכן את מנסה להכניס אליהן את הכל.

חבל, עדיף שאת תהיי בנחת, בשמחה, ופשוט תתני לו את עצמך.

כלים חברתיים תמיד יש הזדמנויות לתת, ומלבד זאת- אם מדברים על מה שהיה בגן יכול להיות שיעלו כל מיני מקרים שדרכם גם תוכלי לתת לו כמה כלים כאלה. לאו דווקא צריך ליזום מצבים שבו יתרחשו ארועים כדי שתוכלי ללמד אותו.

בהצלחה!

יותר מפעם בשבוע-שבועיים

וכשכן הולכים לגינה- להיות שם לפחות שעה שעה וחצי

מאנונימי כי אני לא צליחה להכנס מהניק שלי

כמובן שאין שום חובה ללכת לפחות לשעה שעה וחצי

פשוט נראה לי שזה עדיף כדי למצות את מלוא ההנאה, במיוחד אם זה יציאה די נדירה

זה נכון לילדים שנמצאים במסגרת עד שעה יותר מוקדמת

לדעתי אם הילדים במסגרת עד 4 עדיף מאוד לא ללכת אח"כ לגינה בד"כ

לא ממש קריטי בגינה או בבית.

יש לנו (לאימהות) נטיה תמיד לא להיות מרוצות ולבקר את עצמינו.

חשוב לעניות דעתי, שהוא ירגיש שמח וטוב איתך, ואת תהיי פנויה ונעימה אליו, גם ככה את מתאמצת הרבה לפרנס וללכת ברגל.

הרבה הצלחה!

אני מעריכה מאוד את היכולת שלך ללכת יום יום כזה מרחק עם שניים!

אני במרחק של 10 דק' בין הבית למעון- היה לי ברור שקונים עגלה עם הלידה.

ואכן אני לוקחת אותם בעגלה, לפעמים היא הולכת כשממש בא לה וכשאני מעריכה שהיא לא תהפך ל"קוקו" אח"כ. 

השאלה אם זה יכול לעזור לך...? ייקצר זמן וישאיר יותר מרץ לילד.

ומצטרפת לשאר- העיקר לא לשקוע במודעות עצמית גבוהה מדי שקוברת אותך ברגשי אשמה...

בס''ד

תודה רבה ציירת עננים, אין לנו עגלה כפולה כי אין לנו כל-כך איפה לשים אותה כשהיא לא בשימוש... למרות שאנחנו שוב ושוב מעלים את האופציה מדי פעם. אבל ה''טרמפיסט'' (את יודעת מה זה?) עונה נראה לי על הפתרון הזה של לדחוף את שני הילדים. הבעייה היא שכל הדרך חזרה מהגן אל הבית בעליה רצינית ושלדחוף את שניהם עושה לי כאבי גב...

תודה רבה לכולן על כל התגובות... אני קוראת וזה באמת עוזר. בימים האחרונים אני עושה מאמצים מאד גדולים כדי להגיע לגן יותר מוקדם על מנת שנהיה פחות לחוצים בחזור. הרבה פעמים אני ממשיכה לשלב זמן גינה, אבל לזמן יותר קצר (כ-20 דק'). בינתיים החלטתי לחזור להשתמש בטרמפיסט בחזור (למרות שקשה לי לדחוף כאמור) על מנת שהדרך חזרה תהיה נעימה וחלקה ושאני לא אצטרך להוציא אנרגיות מטורפות ומיותרות כדי שהבן שלי יתקדם בקצב סביר.

ולגבי כל מי שהציעה לא לחיות במודעות עצמית יותר מדי גבוהה ולזרום יותר... טוב - זאת התמודדות החיים שלי . אני חושבת שאני משתפרת ושזה הרבה פחות עלול למנוע ממני מלהנות מהחיים (כפי שקרה לעיתים קרובות בעבר) אבל אני לא חושבת שאני אצליח או אפילו ארצה להשתנות ב-180 מעלות (זה בסך הכל גם תכונה ממש בונה).

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....