לגברים בכלל יש פחד ממחויבות לנשים יש פחדים מג'וקים ולכל אחד יש את הפחדים שלו. את יכולה להירגע- זה נורמלי לחלוטין, אל תפחדי- תחפשי בחור טוב, תמצאי ותעשי צעד-צעד. החתונה היא סה"כ ערב אחד וחבל בשביל ערב אחד להרוס חיים שלמים וטובים

תעשי סיבוב בריקוד עם מישהי ואז תקחי אותה לברכה ארוכה-ארוכה עד שמישהי אחרת תתפוס את מקומה

ולגבי מי שיבוא לרקוד- 

יש פה בפורום הרבה שישמחו לבוא לשמח!

אבל אפחד בארץ לא מעסיק כאלה, כי יש מתנדבים בד"כ.

סתם 

אני פשוט לא סוג של בן אדם שיודע ליצור קשרים עם אנשים.

אז אין הרבה לי חברות, לצערי הרב 

חתונה שיש בה יותר דיבורים ופחות ריקודים, חתונה שיש בה כמה נאומים משמעותיים, חתונה שיש בה... 

משו שיהיה בתבנית שישמח אותך ויתאים לאופי שלך ויעשה לך טוב

רק לא חתונה עם קומזיץ ופייקה

זה יהיה קשה מידי לדודים והסבים... 

החתונה היא בשבילך !!! קודם כל !! ובן זוגך גם כמובן

אחכ ההורים והמשפחה, שגם שמחים בשבילך. וכמובן שהאורחים והמשתתפים שם בשבילך.

את ממש לא צריכה לעשות 'כמו כולם'

את צריכה לעשות מה שטוב ומתאים לך

זו כנראה הנקודה המרכזית שאת צריכה לעבוד עליה בחתונה הזו- לא לעשות בשביל אחרים ובשביל להראות כמו אחרים , אלא להתחשב ברצונות ובצרכים וברגשות שלך !

את צריכה קודם כל לדדבר על זה עם הסובבים אותך, ולהוציא החוצה בדיבור את המחשבות האלה.

התחלה יפה מאוד שהעלית את זה פה בפורום, ההמשך- בפני אנשים. לדבר לדבר ולעסוק בזה

כל הזמן לבחון איך את עם הרגשות (לפעמים אחרי שמוציאים בדיבור מרגישים פתאום שזה דוקא לא כל כך כמו שהרגשנו לפני שהוצאנו ולפעמים להיפך- ההרגשה רק מתחזקת)

נקודה נוספת- אצל סתיים הרבה פעמים פחות מקודל להיות שונה ולהתנהג לפי מה מתאים לי אלא שומרים על הסטנדרט הסביבתי.. זה כמובן בא על חשבון האנשים ששונים מהכלל בדבר הספציפי הזה וכך הם נפגעים . זו טעות חמורה לדעתי..

בהצלחה רבה,

ותזכרי תמיד שאין שום בעיה ברגשות שלך ! את ככה וכך ה' ברא ורצה אותך ..

תבדקי עם החברות, בנחת, מי באה..

אם את רואה שזה יוצא מעט מידי - תגידי בשקט למישהי מכאן.. הרי את "ניק פעיל", אז מן הסתם כולן ממש תשמחנה לשמח אותך, זה לא סתם "לצאת ידי חובה"..  והן תבואנה רק לריקודים, אולי ישתו משהו - כך שלא מעמיס על ההוצאות...

[ותיצרי בשקט קשר עם מישהי מהן, תגידי לה שאת לא אוהבת לרקוד, ואם היא יכולה לארגן ריקודים כאלה שלא ממש יסחבו אותך.. שירקדו סביבך. ואם תיסחפי מהשמחה להצטרף - הרי אף פעם לא היית בחתונה של  עצמך - אז מעולה]

העיקר, לא לפחד כלל.... ממש יופי שאת מתחתנת. זה לתמיד..

[כעת - מקריאה שניה, לא הייתי בטוח אם זו שאלה מעשית, או רק "תיאורטית", כשתתחתני..  אז אם מעשית - יופי. אם לא - אז כשיגיע תוכלי לנהוג כך. אלא אם כן עד אז תגלי שבעצם יש לך לא מעט שבאות ואפשר לפתור את זה איתן..]

גם אני שונאת לרקוד, ובחתונות ובאירועים אף פעם לא רוקדת - או רק קצת, כדי לצאת ידי חובה.

ובחתונה שלי - כאילו ריחפתי מעצמי. אמנם רקדתי פחות מכלות אחרות, אבל עדיין הצלחתי להיות במרכז (פחד נוסף שהיה לי), ולרקוד.

מקווה שעזרתי.

בשורות טובות!

בס"ד

לגבי הפחד שלא יהיה מי שירקוד:

יש את צוות משמחים של ההנהגה הצעירה. אני יכול להגיד לך מ"בפנים"  שאת יכולה לבקש משמחים וגם משמחות מהארגון ולבקש שהמשמחים והמשמחות ישמרו על דיסקרטיות/יגידו שהם חברים של החתן והכלה.....

מדובר בבנים ובנות מהציבור הדתי לאומי שירקדו וישמחו מכל הלב וכולם יחשבו שהם חברות שלך וחברים של החתן והחתונה שלך תהיה שמחה ברמות על!. היו כבר הרבה חתונות שביקשו משמחים/ומשמחות וביקשו לשמור על הדבר בסוד.

את יכולה לבקש כמה משמחות ומשמחים שבא לך- ב"ה הצוות מונה מאות בנים ובנות.

ולגבי הפחד לרקוד:

גם אני עד גיל מאוחר לא רקדתי בהרבה חתונות בחיים שלי.אני ביישן מטיבעי. מה יחשבו עלי? ומה יחשבו עלי אם אני ארקוד באופן מפדח/אעשה תנועות מצחיקות? איזה תנועות לעשות בכלל? איך בכלל רוקדים? מה יחשבו עלי- אצא מטומטם לגמרי........................................................

אז זהו שזה היה בעיקר עד לא מזמן - לפני שהצטרפתי לצוות המשמחים.

אז החששות/הביישנות לא נעלמו לגמרי אבל אני במצב אחר לגמרי!

חתונה ראשונה הלכתי עם משהו שהוא כמו אח בשבילי(ככה הרבה פחות התביישתי) וביחד שימחנו בשמחה וחדווה רבים!

בסוף החתונה (סמוך ל7 ברכות שעשו שוב בסוף החתונה אחרי הריקודים והאוכל) הלכנו הביתה מאושרים ונהננו מאוד.

ביציאה מהאולם מיהרו לבוא אלינו 2 אנשים (אח ואחות החתן/הכלה נראה לי או בעלי קשר אחר אליהם) והודו לנו מעומק הלב(גם שנפרדנו מהחתן לפני כן הוא הודה לנו בעיניים דומעות לפי מה שזכור לי).

סיבה אחת מן הסיבות שהצטרפתי לצוות היא בשביל שאדע איך לשמח/לרקוד בחתונה משפחתית אם אצטרך…

אז את מוזמנת להצטרף למשמחות הרבות בצוות ועדיף שלחתונות הראשונות תגיעי לשמח עם חברה טובה וככה תעבדי על עניין הביישנות לרקוד ותלמדי איך לרקוד ועל הדרך תעשי מצווה עצומה של לשמח חתן וכלה:

mesamhim.wordpress.com/הצטרפות-למשמחים-ולמשמחות/

האתר של הצוות

הפייסבוק של משמחים ההנהגה הצעירה

שאם אתה מתחתן מעל גיל מסוים ולא בשנות ה20 המוקדמות מאוד- אף אחד לא יאמין שהם חברים שלך...

בס"ד

בהשערה שאת מתכוונת לגילאי ה30+:

זה נכון שהרוב סביבות שנות העשרים אבל יש גם בנים/בנות יותר מבוגרים.... אפשר לבקש מהם וגם מהגילאים של 23+....

כמובן שלא מבטיח כלום.

לרוב אלה שיש להם פחות קשרים חברתיים הם דווקא היותר מבוגרים, זה לא כמו מי שרק סיימה אולפנה ויש לה 100 חברות מהשכבה להזמין....

אז כנראה שאם עברת את גיל 22 [25 אם ארצה להיות נחמדה אתכם..] והזמנת משמחים, יחשובו אולי שאחיך הקטן נסחף במוזמנים.....

בס"ד

מנסיון של דיבור עם כלות וחתנים, הפחד שלהם הוא שלא יהיה שמח בארוע. הם רוצים שיהיה שמח, שתיהיה אוירה יהודית בחתונה שלהם.
יש חלק שמעדיפים שנגיד שהמשמחים חברים של הזוג, אבל יש גם חלק שמפרסמים אתזה שהגיעו משמחים לחתונה שלהם.

התפקיד של המשמחים הוא לשמח, והם בהחלט ממלאים את תפקידם נאמנה.
ישנם זוגות שמבקשים שהמשמחים יהיו יחסית בוגרים כדי שיראו חברים של בני הזוג, ואכן מגיעים חבר'ה בוגרים שעושים שמח לזוגות.

בס"ד

לא מזמן הייתי בחתונה, והמשמחות פשוט הרסו את הערב!!

הם לא נתנו לאף אחת להתקרב לכלה ולרקוד איתה,

אם הכלה מנסה לרקוד עם ביתה, אחרי שתי שניות המשמחות מעיפות אותה ולוקחות את הכלה למעגל שלהן,
כנ"ל אחות הכלה, וחברות טובות שלה שבאו מרחוק.

אני אישית ממש לא מבינה את הצורך בהרבה רוקדות.
מעדיפה שיהיו עשרים נשים, אבל כאלו שאני אוהבת, וכייף לי שהן כאן,

ולרקוד ולשמוח איתן,

מאשר שיהיו הרבה רוקדות ואני לא מכירה את הרוקדות בחתונה של עצמי...

הייתי בחתונה אחרת של חברה טובה, והיא התחתנה בגיל 35,

ואין לה הרבה משפחה כי לשני ההורים שלה אין אחים ואחיות,

וגם לסבים ולסבתות- ז"א אין בני דודים ואין משפחה.
החתן עולה חדש, וגם לא הייתה כמעט אף אחת מהצד שלו.

בכל זאת היא לא הזמינה את כל הקהילה,

למרות שכולם היו באים,

אלא הזמינה רק חברות ממש קרובות. 
כשהכלה נכנסה אז כולן קמו ורקדו איתה,

אבל לאחר שהסבתות והנשים המבוגרות התיישבו היינו אולי עשר רוקדות,

היינו אולי עשר רוקדות, אבל רקדנו מכל הלב, ושמחנו איתה, והיא הייתה מאוןשרת.
לא יישבנו לרגע, כי אחת הרגישה את המשמעות האמתית.

לא כחלק מתפאורה סתמית, אלא חברות קרובות שעברנו איתה ביחד הרבה במסלול הזה...

(למדנו ביחד מהיסודי)

וזו הייתה החתונה הכי שמחה שהייתי בה.

כי היו רק כאלו שבאמת באמת מאד שימח אותם המאורע,

כאלו שהשמחה הזו נגעה הכי עמוק בנפש.

והשמחה הזו התפרצה ונשפכה על רחבת הריקודים באופן שמעלה אותך טפח מעל הקרקע.

חתונה לא צריכה להיות מדד למצב החברתי שלך,וכ',

אלא היום בו את שמחה עם כל מי שמח בשמחתך, על בניית בית נאמן בישראל.

אני ממש לא מבינה מה אנשים זרים (משמחים?) אמורים לעשות שם.

וכך שורפים 100,000 שח בכמה שעות

חתונה היא משהו משמעותי כל כך ועמוק, כך שלא צריך להוסיף לה פחדים מיותרים.

גם אני לא אוהבת לרקוד.

1- בזמן החתונה שלך את חושבת אחרת.  כך שאת לא מתמקדת בזה שאת אוהבת או לא לרקוד.

2- אני לא אוהבת לרקוד אז לא הגזמתי, עשיתי סיבובים במעגל (אבל בלי להזיע), יושבים קצת, מדברים קצת, יוצאים קצת מהמעגל. וממש לא מרגישים.

3- דעי לך שגם נשים מבוגרות אוהבות לרקוד ולשמח, ובמיוחד חברי משפחה טובים. כך שהמעגל לא חייב להיות מורכב מבני עשרים. וגם מהם לא צריך עשרות. עשר יכולות בהחלט לעשות שמח.

4- לא לבחור אולם גדול אם החתונה קטנה אלא מקום נעים ולא גדול, כך בודאי לא יהיה ריק.

5- התזמורת תעשה את ההבדל, תבחרי אחת שמתאימה למוסיקה שאת אוהבת, ותזמורת שמחה.

דבר נוסף, אולי קצת משונה, לפעמים שמתחתנים זה זמן להחזיר קשרים ישנים שניתקו.  חברה טובה מאוד שמשום מה ניתק הקשר, והיית מאוד רוצה לראות אותה ולחדש הקשר, וזו סיבה למסיבה. ומוסיפים חברה למעגל.

בהצלחה

אם טרם מצאת את המיועד תמשיכי לחפש ורק אחרי שתמצאי תגיעי לשלב הבא של ארגון החתונה והחתונה עצמה, עד אז אין מה לדאוג.

אם כבר מצא אותו והרגע הגדול מתקרב, אז מה שחשוב זה לא מה יגידו האורחים בחתונה, אלא ההרגשה שלכם כבני זוג ובמידה מסוימת גם ההורים והאחים שלכם.

שני בני הזוג צריכים להגיע להסכמה ביניהם האם הם רוצים חתונה גדולה או צנועה, באולם מפואר, בבית כנסת או אפילו בחיק הטבע.

האם לבן זוגך, משפחה גדולה או הרבה חברים, אם כך זה פותר את הבעיה של אולם ריק.

כפי שהציעו לך ישנם פתרונות להגדלת מספר המגיעים והמשמחים חתונה , ומנגד אפשר ללכת לחתונה צנועה בבית כנסת או בחיק הטבע (בתאום עם הרשויות הרלבנטיות) , אם אתם מתביישים מקהל המוזמנים אפשר להודיע בחופה, שבחרתם בחתונה צנועה כי החלטתם שבמקום לבזבז את כספי הוריכם על חתונה ראוותנית החלטתם לתרום סכום מכובד לארגון....

אם את ממש ממש לא רוצה לרקוד בחתונתך ובן זוגך תומך בכך, יש פתרונות רבים שיעזרו לך למלא את הערב בפעילות אחרת. דוגמאות - להצטלם עם האורחים היושבים ליד השולחנות, לברך את האורחים, ל"החטף" למעגל ריקודי הגברים ולשבת במרכז ליד בעלך.

תתכננו את הארוע, כך שאת ובעלך תשמחו בו והוא יתאים לאופי והרצונות שלכם ותתעלמו מכל הדברים הרגילים והמקובלים בחתונות אחרות. חוץ מטקס החופה עצמו (שגם אותו ניתן לעצב בתאום עם עורך הקידושים) ושבע ברכות בסיום הערב שום דבר אינו חובה.

לגבי הריקודים

א. לעשות תשובה, לא רוקדים כי זה נעים אלא כי זו הדרך של בני אדם לשבח להשם ולשמוח יחד. מכיר אנשים שרוקדים רק בחתונות ומצוות דומות (קידוש לבנה).

ב. במציאות בפועל זה ממש לא קשה בחתונה של עצמך לרקוד קצת. מקסימום תתנחלי אצל הגברים יותר זמן ותראי איך אחרים טורחים על זה.

כל הרעיון של 'המשמחים' שהוזכרפה הרבה - לא ממש מדבר אליי, זה נשמע לי יותר מידי אומלל. כאילו מציב אותי בסטטוס ממש נמוך שאני לא נמצאת בו (ב"ה).

אבל ממש עודדתם אותי בכיוונים אחרים - לא חשבתי על זה שבצד החתן גם יגיעו כנראה אנשים, למשל. או על הרעיון של חתונה בפורמט שונה.

אז תודה רבה

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"