לגברים בכלל יש פחד ממחויבות לנשים יש פחדים מג'וקים ולכל אחד יש את הפחדים שלו. את יכולה להירגע- זה נורמלי לחלוטין, אל תפחדי- תחפשי בחור טוב, תמצאי ותעשי צעד-צעד. החתונה היא סה"כ ערב אחד וחבל בשביל ערב אחד להרוס חיים שלמים וטובים

תעשי סיבוב בריקוד עם מישהי ואז תקחי אותה לברכה ארוכה-ארוכה עד שמישהי אחרת תתפוס את מקומה

ולגבי מי שיבוא לרקוד- 

יש פה בפורום הרבה שישמחו לבוא לשמח!

אבל אפחד בארץ לא מעסיק כאלה, כי יש מתנדבים בד"כ.

סתם 

אני פשוט לא סוג של בן אדם שיודע ליצור קשרים עם אנשים.

אז אין הרבה לי חברות, לצערי הרב 

חתונה שיש בה יותר דיבורים ופחות ריקודים, חתונה שיש בה כמה נאומים משמעותיים, חתונה שיש בה... 

משו שיהיה בתבנית שישמח אותך ויתאים לאופי שלך ויעשה לך טוב

רק לא חתונה עם קומזיץ ופייקה

זה יהיה קשה מידי לדודים והסבים... 

החתונה היא בשבילך !!! קודם כל !! ובן זוגך גם כמובן

אחכ ההורים והמשפחה, שגם שמחים בשבילך. וכמובן שהאורחים והמשתתפים שם בשבילך.

את ממש לא צריכה לעשות 'כמו כולם'

את צריכה לעשות מה שטוב ומתאים לך

זו כנראה הנקודה המרכזית שאת צריכה לעבוד עליה בחתונה הזו- לא לעשות בשביל אחרים ובשביל להראות כמו אחרים , אלא להתחשב ברצונות ובצרכים וברגשות שלך !

את צריכה קודם כל לדדבר על זה עם הסובבים אותך, ולהוציא החוצה בדיבור את המחשבות האלה.

התחלה יפה מאוד שהעלית את זה פה בפורום, ההמשך- בפני אנשים. לדבר לדבר ולעסוק בזה

כל הזמן לבחון איך את עם הרגשות (לפעמים אחרי שמוציאים בדיבור מרגישים פתאום שזה דוקא לא כל כך כמו שהרגשנו לפני שהוצאנו ולפעמים להיפך- ההרגשה רק מתחזקת)

נקודה נוספת- אצל סתיים הרבה פעמים פחות מקודל להיות שונה ולהתנהג לפי מה מתאים לי אלא שומרים על הסטנדרט הסביבתי.. זה כמובן בא על חשבון האנשים ששונים מהכלל בדבר הספציפי הזה וכך הם נפגעים . זו טעות חמורה לדעתי..

בהצלחה רבה,

ותזכרי תמיד שאין שום בעיה ברגשות שלך ! את ככה וכך ה' ברא ורצה אותך ..

תבדקי עם החברות, בנחת, מי באה..

אם את רואה שזה יוצא מעט מידי - תגידי בשקט למישהי מכאן.. הרי את "ניק פעיל", אז מן הסתם כולן ממש תשמחנה לשמח אותך, זה לא סתם "לצאת ידי חובה"..  והן תבואנה רק לריקודים, אולי ישתו משהו - כך שלא מעמיס על ההוצאות...

[ותיצרי בשקט קשר עם מישהי מהן, תגידי לה שאת לא אוהבת לרקוד, ואם היא יכולה לארגן ריקודים כאלה שלא ממש יסחבו אותך.. שירקדו סביבך. ואם תיסחפי מהשמחה להצטרף - הרי אף פעם לא היית בחתונה של  עצמך - אז מעולה]

העיקר, לא לפחד כלל.... ממש יופי שאת מתחתנת. זה לתמיד..

[כעת - מקריאה שניה, לא הייתי בטוח אם זו שאלה מעשית, או רק "תיאורטית", כשתתחתני..  אז אם מעשית - יופי. אם לא - אז כשיגיע תוכלי לנהוג כך. אלא אם כן עד אז תגלי שבעצם יש לך לא מעט שבאות ואפשר לפתור את זה איתן..]

גם אני שונאת לרקוד, ובחתונות ובאירועים אף פעם לא רוקדת - או רק קצת, כדי לצאת ידי חובה.

ובחתונה שלי - כאילו ריחפתי מעצמי. אמנם רקדתי פחות מכלות אחרות, אבל עדיין הצלחתי להיות במרכז (פחד נוסף שהיה לי), ולרקוד.

מקווה שעזרתי.

בשורות טובות!

בס"ד

לגבי הפחד שלא יהיה מי שירקוד:

יש את צוות משמחים של ההנהגה הצעירה. אני יכול להגיד לך מ"בפנים"  שאת יכולה לבקש משמחים וגם משמחות מהארגון ולבקש שהמשמחים והמשמחות ישמרו על דיסקרטיות/יגידו שהם חברים של החתן והכלה.....

מדובר בבנים ובנות מהציבור הדתי לאומי שירקדו וישמחו מכל הלב וכולם יחשבו שהם חברות שלך וחברים של החתן והחתונה שלך תהיה שמחה ברמות על!. היו כבר הרבה חתונות שביקשו משמחים/ומשמחות וביקשו לשמור על הדבר בסוד.

את יכולה לבקש כמה משמחות ומשמחים שבא לך- ב"ה הצוות מונה מאות בנים ובנות.

ולגבי הפחד לרקוד:

גם אני עד גיל מאוחר לא רקדתי בהרבה חתונות בחיים שלי.אני ביישן מטיבעי. מה יחשבו עלי? ומה יחשבו עלי אם אני ארקוד באופן מפדח/אעשה תנועות מצחיקות? איזה תנועות לעשות בכלל? איך בכלל רוקדים? מה יחשבו עלי- אצא מטומטם לגמרי........................................................

אז זהו שזה היה בעיקר עד לא מזמן - לפני שהצטרפתי לצוות המשמחים.

אז החששות/הביישנות לא נעלמו לגמרי אבל אני במצב אחר לגמרי!

חתונה ראשונה הלכתי עם משהו שהוא כמו אח בשבילי(ככה הרבה פחות התביישתי) וביחד שימחנו בשמחה וחדווה רבים!

בסוף החתונה (סמוך ל7 ברכות שעשו שוב בסוף החתונה אחרי הריקודים והאוכל) הלכנו הביתה מאושרים ונהננו מאוד.

ביציאה מהאולם מיהרו לבוא אלינו 2 אנשים (אח ואחות החתן/הכלה נראה לי או בעלי קשר אחר אליהם) והודו לנו מעומק הלב(גם שנפרדנו מהחתן לפני כן הוא הודה לנו בעיניים דומעות לפי מה שזכור לי).

סיבה אחת מן הסיבות שהצטרפתי לצוות היא בשביל שאדע איך לשמח/לרקוד בחתונה משפחתית אם אצטרך…

אז את מוזמנת להצטרף למשמחות הרבות בצוות ועדיף שלחתונות הראשונות תגיעי לשמח עם חברה טובה וככה תעבדי על עניין הביישנות לרקוד ותלמדי איך לרקוד ועל הדרך תעשי מצווה עצומה של לשמח חתן וכלה:

mesamhim.wordpress.com/הצטרפות-למשמחים-ולמשמחות/

האתר של הצוות

הפייסבוק של משמחים ההנהגה הצעירה

שאם אתה מתחתן מעל גיל מסוים ולא בשנות ה20 המוקדמות מאוד- אף אחד לא יאמין שהם חברים שלך...

בס"ד

בהשערה שאת מתכוונת לגילאי ה30+:

זה נכון שהרוב סביבות שנות העשרים אבל יש גם בנים/בנות יותר מבוגרים.... אפשר לבקש מהם וגם מהגילאים של 23+....

כמובן שלא מבטיח כלום.

לרוב אלה שיש להם פחות קשרים חברתיים הם דווקא היותר מבוגרים, זה לא כמו מי שרק סיימה אולפנה ויש לה 100 חברות מהשכבה להזמין....

אז כנראה שאם עברת את גיל 22 [25 אם ארצה להיות נחמדה אתכם..] והזמנת משמחים, יחשובו אולי שאחיך הקטן נסחף במוזמנים.....

בס"ד

מנסיון של דיבור עם כלות וחתנים, הפחד שלהם הוא שלא יהיה שמח בארוע. הם רוצים שיהיה שמח, שתיהיה אוירה יהודית בחתונה שלהם.
יש חלק שמעדיפים שנגיד שהמשמחים חברים של הזוג, אבל יש גם חלק שמפרסמים אתזה שהגיעו משמחים לחתונה שלהם.

התפקיד של המשמחים הוא לשמח, והם בהחלט ממלאים את תפקידם נאמנה.
ישנם זוגות שמבקשים שהמשמחים יהיו יחסית בוגרים כדי שיראו חברים של בני הזוג, ואכן מגיעים חבר'ה בוגרים שעושים שמח לזוגות.

בס"ד

לא מזמן הייתי בחתונה, והמשמחות פשוט הרסו את הערב!!

הם לא נתנו לאף אחת להתקרב לכלה ולרקוד איתה,

אם הכלה מנסה לרקוד עם ביתה, אחרי שתי שניות המשמחות מעיפות אותה ולוקחות את הכלה למעגל שלהן,
כנ"ל אחות הכלה, וחברות טובות שלה שבאו מרחוק.

אני אישית ממש לא מבינה את הצורך בהרבה רוקדות.
מעדיפה שיהיו עשרים נשים, אבל כאלו שאני אוהבת, וכייף לי שהן כאן,

ולרקוד ולשמוח איתן,

מאשר שיהיו הרבה רוקדות ואני לא מכירה את הרוקדות בחתונה של עצמי...

הייתי בחתונה אחרת של חברה טובה, והיא התחתנה בגיל 35,

ואין לה הרבה משפחה כי לשני ההורים שלה אין אחים ואחיות,

וגם לסבים ולסבתות- ז"א אין בני דודים ואין משפחה.
החתן עולה חדש, וגם לא הייתה כמעט אף אחת מהצד שלו.

בכל זאת היא לא הזמינה את כל הקהילה,

למרות שכולם היו באים,

אלא הזמינה רק חברות ממש קרובות. 
כשהכלה נכנסה אז כולן קמו ורקדו איתה,

אבל לאחר שהסבתות והנשים המבוגרות התיישבו היינו אולי עשר רוקדות,

היינו אולי עשר רוקדות, אבל רקדנו מכל הלב, ושמחנו איתה, והיא הייתה מאוןשרת.
לא יישבנו לרגע, כי אחת הרגישה את המשמעות האמתית.

לא כחלק מתפאורה סתמית, אלא חברות קרובות שעברנו איתה ביחד הרבה במסלול הזה...

(למדנו ביחד מהיסודי)

וזו הייתה החתונה הכי שמחה שהייתי בה.

כי היו רק כאלו שבאמת באמת מאד שימח אותם המאורע,

כאלו שהשמחה הזו נגעה הכי עמוק בנפש.

והשמחה הזו התפרצה ונשפכה על רחבת הריקודים באופן שמעלה אותך טפח מעל הקרקע.

חתונה לא צריכה להיות מדד למצב החברתי שלך,וכ',

אלא היום בו את שמחה עם כל מי שמח בשמחתך, על בניית בית נאמן בישראל.

אני ממש לא מבינה מה אנשים זרים (משמחים?) אמורים לעשות שם.

וכך שורפים 100,000 שח בכמה שעות

חתונה היא משהו משמעותי כל כך ועמוק, כך שלא צריך להוסיף לה פחדים מיותרים.

גם אני לא אוהבת לרקוד.

1- בזמן החתונה שלך את חושבת אחרת.  כך שאת לא מתמקדת בזה שאת אוהבת או לא לרקוד.

2- אני לא אוהבת לרקוד אז לא הגזמתי, עשיתי סיבובים במעגל (אבל בלי להזיע), יושבים קצת, מדברים קצת, יוצאים קצת מהמעגל. וממש לא מרגישים.

3- דעי לך שגם נשים מבוגרות אוהבות לרקוד ולשמח, ובמיוחד חברי משפחה טובים. כך שהמעגל לא חייב להיות מורכב מבני עשרים. וגם מהם לא צריך עשרות. עשר יכולות בהחלט לעשות שמח.

4- לא לבחור אולם גדול אם החתונה קטנה אלא מקום נעים ולא גדול, כך בודאי לא יהיה ריק.

5- התזמורת תעשה את ההבדל, תבחרי אחת שמתאימה למוסיקה שאת אוהבת, ותזמורת שמחה.

דבר נוסף, אולי קצת משונה, לפעמים שמתחתנים זה זמן להחזיר קשרים ישנים שניתקו.  חברה טובה מאוד שמשום מה ניתק הקשר, והיית מאוד רוצה לראות אותה ולחדש הקשר, וזו סיבה למסיבה. ומוסיפים חברה למעגל.

בהצלחה

אם טרם מצאת את המיועד תמשיכי לחפש ורק אחרי שתמצאי תגיעי לשלב הבא של ארגון החתונה והחתונה עצמה, עד אז אין מה לדאוג.

אם כבר מצא אותו והרגע הגדול מתקרב, אז מה שחשוב זה לא מה יגידו האורחים בחתונה, אלא ההרגשה שלכם כבני זוג ובמידה מסוימת גם ההורים והאחים שלכם.

שני בני הזוג צריכים להגיע להסכמה ביניהם האם הם רוצים חתונה גדולה או צנועה, באולם מפואר, בבית כנסת או אפילו בחיק הטבע.

האם לבן זוגך, משפחה גדולה או הרבה חברים, אם כך זה פותר את הבעיה של אולם ריק.

כפי שהציעו לך ישנם פתרונות להגדלת מספר המגיעים והמשמחים חתונה , ומנגד אפשר ללכת לחתונה צנועה בבית כנסת או בחיק הטבע (בתאום עם הרשויות הרלבנטיות) , אם אתם מתביישים מקהל המוזמנים אפשר להודיע בחופה, שבחרתם בחתונה צנועה כי החלטתם שבמקום לבזבז את כספי הוריכם על חתונה ראוותנית החלטתם לתרום סכום מכובד לארגון....

אם את ממש ממש לא רוצה לרקוד בחתונתך ובן זוגך תומך בכך, יש פתרונות רבים שיעזרו לך למלא את הערב בפעילות אחרת. דוגמאות - להצטלם עם האורחים היושבים ליד השולחנות, לברך את האורחים, ל"החטף" למעגל ריקודי הגברים ולשבת במרכז ליד בעלך.

תתכננו את הארוע, כך שאת ובעלך תשמחו בו והוא יתאים לאופי והרצונות שלכם ותתעלמו מכל הדברים הרגילים והמקובלים בחתונות אחרות. חוץ מטקס החופה עצמו (שגם אותו ניתן לעצב בתאום עם עורך הקידושים) ושבע ברכות בסיום הערב שום דבר אינו חובה.

לגבי הריקודים

א. לעשות תשובה, לא רוקדים כי זה נעים אלא כי זו הדרך של בני אדם לשבח להשם ולשמוח יחד. מכיר אנשים שרוקדים רק בחתונות ומצוות דומות (קידוש לבנה).

ב. במציאות בפועל זה ממש לא קשה בחתונה של עצמך לרקוד קצת. מקסימום תתנחלי אצל הגברים יותר זמן ותראי איך אחרים טורחים על זה.

כל הרעיון של 'המשמחים' שהוזכרפה הרבה - לא ממש מדבר אליי, זה נשמע לי יותר מידי אומלל. כאילו מציב אותי בסטטוס ממש נמוך שאני לא נמצאת בו (ב"ה).

אבל ממש עודדתם אותי בכיוונים אחרים - לא חשבתי על זה שבצד החתן גם יגיעו כנראה אנשים, למשל. או על הרעיון של חתונה בפורמט שונה.

אז תודה רבה

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי