הבת שלי בת שנה, ועדיין נרדמת לרוב בהנקה.

 אולי אפשר לנסות להרגיל אותה לשיטות הרדמה אחרות במקום ידיים: הנקה, מוצץ, נדנוד בעגלה... אבל לא לתת לה לבכות יותר מדי.

בהצלחה!

זה באמת כלי חשוב להקנות להם!

אבל זה עוד לא הזמן.

תינוקת בת 3 חודשים עוד קטנה מידי בשביל ללמוד להירדם לבד.

(יש תינוקות שיודעים מהרגע שנולדו, אבל אלה יחידי סגולה)

בנוסף, גם אם כרגע תלמדי אותה לעשות את זה זה יכול עוד להשתנות כל כך הרבה פעמים..

ממליצה לך כרגע להרפות, להרדים אותה בדרך שנוחה לך, ועוד כמה חודשים להתחיל ללמד אותה לאט לאט איך לישון לבד.

ממליצה לך בחום לקרוא את הספר "לישון בלי לבכות", מסביר מצויין על כל עניין השינה אצל תינוקות ונותן כלים מצויינים!

וחייבת להגיד עוד משהו..

לפעמים אנחנו שוכחים שתינוקות הם בני אדם קטנים..

אני אישית לא הייתי רוצה להירדם בבכי ובהרגשה שההורים שלי נטשו אותי, ואני בטוחה שגם התינוקות שלנו יעדיפו ללמוד להירדם עם חיבוק והרגשה שאמא או אבא איתי..

אולי רק לנחם שלא רק אצלך זה ככה...

שלי בן 11 חדשים ונרדם אולי פעמים ספורות לא על הידיים.

בד"כ הוא נרדם עלי.

עוד שיטה שהרגלתי אותו לא מזמן לקראת הכניסה לגן זה להרדם עטוף בשמיכה בנידנוד בעגלה.

אם כן, למה לא להרדים אותה על הידיים?

היא באמת קטנטונת ויכול להיות שקשה לה להרדם לבד.

אצלי עד גיל שנה נרדמו בהנקה ואז הייתי מעבירה למיטה שלהם.

כשאבא יושב ליד ושר שירים...

את הבכור ניסינו ללמד להרדם לבד אחרי גיל חצי שנה, כשממש עוד לא היה בשל לזה. הוא למד בזמנו, אבל נוצרו לו מזה הרבה בעיות רגשיות, ועד היום הוא מפחד מלהיות לבד בחדר. זה לא היה שווה את זה.

רעיונות מאנחנו עושים- 

מקלחת

החשכה חלקית של החדר

משחק רגוע ולפעמים עיסוי קטן ומרגיע (תחפשי בגוגל עיסוי תינוקות)

ואז שיר לילה טוב

נדנוד קל על הידיים

והוא נרדם

שמים אותו במיטה

אחרי חודש זמן ההרדמה מתקצר מאוד.

ב3 שעות בין הארוחות שלפני השינה אני משחקת ומפעילה אותו 

ככה שהוא לא הולך לישון

וכשמגיע זמן השינה אז הוא כבר עייף ושמח להרדם

אני חושבת שזה מתאים לגיל גדול יותר שהם ישנים כמעט ורק בלילה.

הבן שלי גם בגיל של הבת שלה- והוא ישן כמה פעמים במהלך היום..

אני ממש לא רוצה שיתרגל לישון בצורה כזאת כי הוא צריך לישון גם באור יום..

ב"ה הקטן שלנו נרדם כשהוא מתעייף

אולי צריך כמה נדנודים בעגלה

גילוי נאות- עכשיו הבן שלי ממש לא נרדם לבד!! עובד לפי תקופות שבוע נרדם לבד, שבוע הנקה/נדנודים/ליטופים וכו'..

מה שקראתי ונוסה- אם היא נרדמת בצורה כלשהי אז זה כי ככה היא רגילה והיא לא יודעת להירדם לבד במיטה שלה..

מה שצריך לעשות זה "להראות לה" שהיא כן מסוגלת להירדם לבד במיטה בצורה חיובית.

איך?

את מרדימה אותה איך שהיא רגילה להירדם (הנקה/ידיים...) וממש רגע לפני שהיא כבר רדומה לחלוטין- את מניחה אותה במיטה שלה. היא צריכה את ההרדמות הסופית סופית לעשות במיטה.

אם היא מתעוררת ובוכה- כמובן להרים ולהרדים שוב ולהניח רגע לפני הרדמות סופית..

ולאט לאט תתחילי להניח אותה במיטה רגע קודם. 

תתחילי את ההרדמה בידיים ותניחי אותה במיטה שתשלים את הפעולה..

ובעז"ה עם הרבה תפילות- היא תלמד להירדם במיטה שלה..

ושוב- זה תקופות ואני חושבת שאין מה להילחם בזה... כאמור- עכשיו הוא נרדם בנדנודים של העגלה (אפילו לא בעריסה)

ממש מבינה לליבך..

זה ממש מגביל אותך אליה..

איך שרדת כדי לספר??

זה תורם המון לילד

לזרום איתו בדרך שלו ולא לכפות עליו בהתחלה משהו שאנחנו רוצים

יישר כוחך

מעריכה אותך

כי לרוב התגובות שאני מקבלת זה שזה באשמתי ושכל תינוק אפשר ללמד לישון במיטה. ומה לעשות שזה לא תמיד נכון יש לכל תינוק אופי משלו ואם הדרך היחידה "ללמד" את התנקות שלי זה דרך בכי שעות למשך ימים אני מעדיפה לתת לה לישון עלי כל עוד היא צריכה את זה.

לגבי איך שרדתי אני סטודנטית אז הייתי מכינה לי חומר לימוד לקרוא לזמן שהיא ישנה.

לפני שעברנו לשינה משותפת באמת עברנו הרבה לילות לבנים..

אני יכולה לספר לך שגם בטיפת חלב עודדו אותי להרגיל וללמד את התינוק להירדם לבד ללא תיווך..

אצלנו, אישית, בפעם הראשונה  לקח 40 דקות על השעון ובפעם השנייה 20 דקות, פעם שלישית כבר 8 דקות.. קסם.

מאז, כמובן שהיו תהפוכות ולפעמים שוב היינו צריכים להתחיל את התהליך כאילו מחדש (למשל חגים וכאלה).

אני שמתי לב שעקביות זה נורא חשוב.

להיות עקבי- שירדם גם ביום וגם בהרדמה ללילה לבד. 

וכמובן טקס של שינה ג"כ עוזר להכניס אותו לזה...

דבר נוסף, אם באמצע ניסינו לשים עליו יד וללטף אותו, שמתי לב שזה רק מפריע לו ומתחיל את כל התהליך מחדש...

ולא פשוט בכלל, אבל הכי חשוב זה הרוגע, לדעת שהוא אכל, שהחלפת לו טיטול, ששום דבר לא מציק לו והוא פשוט עייף ורוצה לישון, רק לא יודע איך. ולשדר, לשדר לתינוק שאת מאמינה בו שהוא יכול להירדם לבד.

לכל הטוענות, שזה עוד לא הזמן, אני מאלה שגורסות שחינוך הוא מגיל 0!

ובנוסף אם תינוק לא נרדם ובוכה גם בידיים עד שנרדם הרבה זמן, אז מה הטעם?

גם התינוק מותש, גם האמא מותשת (כולל כאבי גב, ברכיים וכו') וגם לא התקדמנו ועזרנו לו.

בהצלחה.

חיזוקים וחיבוקים 

ולכן מגיל אפס חשוב לי ללמד אותו כל מיני ערכים שלא עולים בקנה אחד עם השארת תינוק בוכה לבד

זאת סיסמא.

והוא לא לבד!!

הוא יודע ובטוח שאבא ואמא תמיד בשבילו...!

שומרים עליו, מגנים עליו, מאמינים בו, עוטפים אותו ודואגים לו.

אין לי בעיה לשמוע, לי לא מתאים ואני לא מסוגלת לנקוט בדרך הזו.

אבל מכאן ועד לשלול אותה, לערער את הביטחון ועד להוציא רע את מי שכן מאמין בגישה הזו...

אני לא אומרת  את מי שעושה ככה היא רעה או משהו כזה. כל אמא רוצה בטובת ילדיה בסופו של דבר, זה ברור.

פשוט נראה לי שלילד זו חוויה מאוד מאוד לא נעימה ומאוד מאוד משמעותית- לבכות כ"כ הרבה זמן בלי לקבל מענה.

יש תינוקות כאלה, ואין בעיה איתם.

אבל רוב התינוקות שאני מכירה חושבים במצב כזה שהם לבד בעולם. הסקת מסקנות של תינוקות היא לא כמו של מבוגרים. עדיין אין תפיסה של משהו שנמצא מחוץ לטווח הראייה, ולפעמים גם לראות לא עוזר ואם לא מרגישים מגע הם לא באמת יודעים שהוא קיים.

אמא יכולה לדעת בקלות אם התינוק שלה הוא מהסוג שיודע שההורים שם גם כשהוא מונח בלול - להסתכל עליו ולראות אם הוא מתנהג כמו מישהו שמרגיש בטוח ומוגן ועטוף, למשל כמו שהוא מתנהג כשהוא בידיים - או כמו מישהו שמרגיש לבד בעולם. ההבדל מאוד ברור לעין.

מצטערת אם זה מוציא את הביטחון. באמת שאין לי שום דבר נגדך ואני לא רוצה לפגוע בהורות שלך. אבל אני כן חושבת שדיון בפורום הוא הזדמנות לגיטימית להגיד מה דעתי על נושא כלשהו. אני למדתי בלי סוף דברים מהודעות בפורום של נשים שהסבירו מה דעתן על נושאים ופתחו לי את הראש למחשבות שלא עלו בדעתי. גם אם הן היו רחוקות מאוד ממה שהאמנתי לכתחילה.

סימן שהכול סבבה איתו - תקראו את זה:

"מחקר שנערך בניו זילנד ופורסם בכתב העת Early Human Development, ניסה לבדוק את יעילות שיטה זו. החוקרים מדדו במשך חמישה ימים את כמויות הקורטיזול (הורמון המופרש בשעת לחץ) ברוק מתינוקות בני חמישה עד עשרה חודשים, שנדרשו להירדם בעצמם. דגימות רוק נלקחו גם מהאמהות שלקחו חלק בניסוי, ששהו בחדרים סמוכים ושמעו את ילדיהן בוכים, אך לא יכלו לעשות דבר.

ביום הראשון לתוכנית בכו רוב התינוקות 20 דקות לפחות, ובמקביל נרשמה עלייה ברמות הקורטיזול אצל התינוקות והאמהות כאחד. ביום השלישי כבר הפסיקו התינוקות לבכות, ואולם רמת הקורטיזול שברוק שלהם נותרה גבוהה - הוכחה להיותם לחוצים, ובו-זמנית גם לכך שנכנעו, ושאין בכוונתם להמשיך במחאות. האמהות לעומת זאת נרגעו כשהבכי פסק, ולא ייצרו עוד קורטיזול.

לפיכך, מדגישים החוקרים כי הפסקת הבכי אין פירושה רגיעה. "התינוקות פשוט אינם יודעים כיצד לטפל בחרדת הנטישה שלהם", קבעו כותבי המחקר."

http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1812567

עכשיו הפכתם מאות ואלפי תינוקות לתינוקות חרדים....

למשל במחקר הזה, מדובר בתנאי מעבדה ולא במציאות.

כלומר, החוקר הוא שהחליט מתי התינוק צריך ללכת לישון, להפריד בינו לבין אמו וכו'..

זה לא בא מתוך היכרות עם האם והתינוק, לא מרצון האם וכפי שמצוין האם אפילו מתוסכלת מהמצב.

במחקר אחר-

נמצא שתינוק חרד הוא תינוק שאמו לא נענית לצרכיו בד"כ ויש 2 דרכי התבטאויות: בניתוק ואדישות או בבכי מתמיד.

מדובר פה על אמהות אכפתיות, המספקות את צרכי ילדיהן ונוקטות דרך מסוימת כדי ללמד את ילדיהן לישון.

לא חייבים לבחור בדרך הזו, אבל מפה ועד צורת ההתבטאות השוללת את זו הדרך ומכפישה את האמהות שנוקטות בה....

אני בטוחה שלב כל האמהות שבוחרות כך נחמץ כשהן שומעות את בכיו של תינוקן בזמן ההשכבה, ועם זאת הן יודעות ומרגישות שזה הכי טוב ונכון בשבילו.

הרבה תפילות ואמונה כי בורא עולם ינחנו בדרך הנכונה לחינוך ולגידול ילדינו.

לכל הדואגות על הבכי..

אם נצרף את הזמן בו התיוק בוכה עד שהוא מתרגל להרדם לבד,

מול הבכי שלו מתוסכל כאשר הוא מנסה להרדם..

לדעתי, לתת לו לבכות בצורה מושכלת בכדי ללמד אותו להרדם ולחסוך בכי רב יותר..עדיף.

אני לא הולכת עם השיטה הזו. ורציתי לשאול- איך אפשר לשמוע בכי של תינוק 40 דקות?

לא מתהפכת לך הבטן מכל הכיוונים?

ניסיתי את זה פעם אחת עם הגדולה. ואחרי 20 דקות פשוט לא הייתי מסוגלת, נפשית.

אצלנו זה עבד.

אמנם בגיל גדול יותר בגיל שנה וחצי,

אחרי שכל לילה הקטן היה קם כל שעתיים, מנסה להרדים אותו במשך חצי שעה- שעה,

בקושי ישן עוד שעה וחוזר לילה-

אחרי שנה וחצי שלא ידעתי מה זה לישון,

התפקיד עבר לבעלי.

וראו זה פלא- תוך יומיים היה שינוי,

תוך שבועיים הוא למד לישון לילה שלם!!!

מאז ועד היום טפו טפו (היום הוא בן 4)

עד היום אני לא מבינה איפה הייתנו קודם, היינו יכולים כבר מגיל שנה להרגיל אותו שאבא קם בלילה ולכן לא אטרקציה לקום, והוא היה מרוויח אמא שמחה ועירנית ביום.

עם הקטנה שלנו (כיום בת שנה וחצי) היה שונה לגמרי,

אני בעד להתאים את השיטה לתינוק (ולגיל המתאים...)

אבל יש תינוקות שזה מה שהם צריכים,

ואם קשה לאמא שתצא מהבית ותשאיר את המשימה לאבא שבד"כ יפעל יותר לפי שהכל ולא לפי הרגש.

(כמובן בהפעלת שיקול דעת מתי השיטה לא בכיוון...)

רק לגבי הגזים. אצלי אין. ב"ה...כבר ארבע ילדות וב"ה אין גזים. לכל היותר קצת כאבי בטן למשך שבוע בגיל 3 חודשים וזהו. 

לא יודעת למה.

אולי בגלל שאני משתדלת להקפיד על תזונה, אולי בגלל שאני מחזיקה הרבה אז פשוט הן בוכות הרבה פחות, אולי בגלל שכל בכי מייחסים אותו מגיל 0 לכאבי בטן ואם הילד על הידיים או במנשא הוא פשוט בוכה הרבה הרבה פחות...

ואם לא מתהפכת לך הבטן אז כנראה שיש לך בטן חזקה במיוחד. אני לא הייתי עומדת בזה.

אצלי זה ילד שלישי. בגיל שלושה חודשים העברנו אותו לחדר יחד עם האחרים..הוא למד להרדם לבד בשלושה ימים שהיה לי ולו קשה..

אבל מאז, הוא נרדם ברגע ששמים אותו על כרית בלול.. 

יש פרק שלם על איך להרדים את התינוק.

כדאי להרדים בצורה כזאת שלא תצטרכו "להעביר" אותה לישון כי אז הם מרגישים ומתעוררים.

תנסי להרגיע אותה עלייך, לשים אותה במיטה, ולהמשיך ללטף בעדינות, בתנועות קבועות.

יש לי תינוק בן חודשיים ולפעמים הוא נרדם תוך שניות, רק שאני מניחה אותו במיטה ולפעמים זה פשוט סיוט מתמשך,

נדנודים,טיול,על הידיים, על הבטן על הגב, שירים, טפיחות על הגב,דממה, חושך, אור , רעש... בקיצור הכל מנסים עד שכבר אני בוכה ומתוסכלת....

היום הבייבי היה לו קצת קשה להירדם וניסיתי לחשוב מה שונה היום מיום אחר ונזכרתי שהוא כמעט לא היה על הידיים שלי, הוא היה כזה רגוע וחמוד אז לא החזקתי אותו כמעט, אז חשבתי אולי יש לו קצת חוסר אז הרדמתי אותו על הידיים שלי.

יתכן שבמשך היום את לא מספיק מחזיקה אותו? או לחילופין יותר מידי מחזיקה והוא רגיל לידיים.? 

כדאי לנסות לבחון את העניין...

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים

מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

יש שיניים מורכבות ושיניים קלות.

בכל אופן, לי עקרו שן מורכבת מאד  

באותו יום הרגשתי זוועה

למחרת הרבה הרבה יותר טוב, 

ופעם אחרת עקרו לי שן בינה בקלות, והרגשתי מעולה, אפילן בלי משככחים, חזרתי לעבודה באותן בוקר

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.

ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…

ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.

אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה

וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל

לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.

בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

הולכת לישון

כדי לא לקום לילד קודח

הכןונה בגיל הקטן... אחרי גיל 5 לא

אין מחלוקת על זה שהאקמול לא באמת מטפל ב'מחלה'. אבל עצם זה שילד (וגם אני) לא סובלים. נותן לגוף את הכח להתמודד עם המחלה.

שינה טובה ובאופן כללי רוגע- שנכוף לא בסטרס של כאב בעיני הרבה יותר מקדמים את היכולת של הגוף להתרפא

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה