מיכל, נערה מקסימה בשנות העשרים המאוחרות לחייה, נפגשת על מנת למצוא את בחיר ליבה ולהקים בית יהודי אמיתי. כל בני הזוג אתם נפגשה, שידרו לה מסר דומה: "את לא נפתחת, אי אפשר להמשיך כך", וסיימו את הקשר. היא חווה תסכול וכאב ואינה מבינה למה הם מתכוונים ומה עליה לעשות. בניסיונות הראשונים שלה עם בני זוג סברה שהדבר מקרי ועליה רק לנסות שוב, אך בהדרגה החלה להבין שאולי אצלה יש חסימה ועליה לבררה. היא חיפשה כלי אבחון שיזהה חסימה זו כיוון שלא היה לה שמץ של מושג מאיפה להתחיל לחפש ומה להסביר למטפל.
היא הגיעה אלי לאחר שהתרשמה בשיחה המקדימה שאבחון פסיכו-כירולוגי, מבלי שהיא תצטרך לספר על עצמה מאומה, יכול להיות הגשר שלה לעצמה. האבחון הוא מדעי וללא עתידות ומתאר לאדם את הפוטנציאל המולד שלו, דבר חשוב ביותר כשלעצמו, אולם יתירה מכך, הוא מאפשר למאבחן חלון הצצה להיסטוריה של האדם מבלי שהוא יצטרך לספק את המידע. כיוון שלעולם האדם אינו יכול להיות אובייקטיבי לגבי עצמו, מרכיב זה הוא קריטי לגבי הדיוק באבחון.
התגלה לנו שמיכל פועלת מ"אמונות" הנובעות ממנגנוני הישרדות המנהלים את התנהגותה. "אמונות" הן דפוסי חשיבה והתנהגות, וה"אמונה" המפעילה אותה היא: "אסור לי להיחשף, אני לא יכולה בשום אופן לבטוח עד הסוף באנשים, רק קצת...."
מצד אחד, מיכל מאוד רוצה להינשא, ומצד שני היא לא נותנת אימון ולא נפתחת בפני בני הזוג הפוטנציאליים. שיקפתי לה מה הם מרגישים בחברתה ואיך הם חווים את החסימה שהיא משדרת על מנת שהיא תבין מה קורה בצד השני של המתרס. להמחשה נתבונן בדיאלוג לדוגמא בין מיכל ובן זוג במפגש היכרות: הוא שואל אותה שאלה: "ספרי לי על המשפחה שלך", והיא מגיבה: "למה זה מעניין אותך?", "למה אתה שואל?", ובמוחה הקודח מתרוצצות מחשבות ממחשבות שונות אודות הסיבות האפשריות לשאלתו: "אה, הוא בטח שואל כדי לראות אם אני מספיק טובה בשבילו, אולי הם לא מספיק ראויים עבורו, לא כדאי שאספר לו הכל, על זה הוא יחשוב כך, ועל הדבר ההוא יחשוב כך..."
ברור כשמש שכבר בשלב ההתחלתי של הקשר, הגבר מרגיש את המחיצה הגבוהה שמיכל מציבה בינה לבינו, הוא חש מותש, כמו במלחמה, זה מרגיש כמו לעבור דרך קיר ... אם איכשהו הוא מצליח להתגבר על משוכה זו, הוא כבר מצפה להבעה רגשית כלשהי מצידה, ואז הוא נתקל במערכת הגנות הכובלות אותה להתנהגות שכלתנית שאינה מחוברת עם הרגש.
אחד ממנגנוני הגנה אלו הוא "רציונליזציה". האדם מאמץ בילדותו מחשבה/אמונה לפיה "מסוכן/לא כדאי להביע רגשות, אם אגיב רגשית – אפגע", ולכן הוא חוסם את הרגש שלו. בשיחה אתו הוא ייתן את התשובות ההגיוניות למצבים השונים ואיש לא יוכל לסתור אותן, אלא שהאמת היא שהן רחוקות ממה שהוא מרגיש. אדם כזה מתקשה לשמוח באמת. לדוגמא, הוא ישתתף בחתונה של חבר, יחייך, יגיד מזל טוב ואפילו ייראה רוקד בשמחה, אך תנועות גופו והדברים שהוא אומר לא יהיו מחוברים לרגש האמיתי. בתוך תוכו הוא יתקשה להרגיש שמחה. זהו מנגנון הגנה הבולם את הספונטניות הטבעית של הרגש.
הבעות הרגש של מיכל, אינן תוצאה של רגש אמיתי, אלא תוצאה של נוסחה שכלית האומרת: "עכשיו תיראי שמחה". אנשים הנמצאים באינטראקציה עם אדם כזה, חשים את המעצורים שלו, דבר הבולם תקשורת כנה ואמיתית. מכל אדם מצופה, לא כל שכן מאשה, שהבעותיו הרגשיות יהיו אמיתיות, עמוקות ופנימיות, ולא תוצר של החלטה שכלית. אשה שאינה מחוברת לרגשותיה, לא מאפשרת לבן הזוג שלה ליצור אתה קירבת אמת.
זוגיות היא מערכת היחסים המורכבת ביותר בין אנשים. מחד, כשהיא טובה ונכונה, היא מעשירה, מספקת ומעניקה הזדמנות לבניין האישיות בהתפתחות רוחנית-אישית במידה ששום מערכת לא יכולה לתת. מאידך, כשהיא אינה טובה ונכונה, היא מתסכלת, מכאיבה, ואף גורמת להידרדרות והרס המתבטאים בגוף ונפש.
כיצד מתגברים על מחסום כזה המושרש עמוק בנפש האדם? הצעד הראשון הוא כמובן – מודעות. גילוי שורש החסימה מאפשר מרחב תמרון עמוק ולכן, ממנף ומעצים את יכולת השינוי. למה הדבר דומה? כמו חץ הנמתח לאחור, מקבל תנופה רבה יותר ונורה רחוק יותר.
הצעד השני הוא התבוננות באדם שלפנינו וזיהוי המחשבות לגביו: האם אנו חשות חשדנות? מה אומרות לנו המחשבות? למשל: "היזהרי, אל תגידי יותר מדי, בטח לא ביטויים רגשיים כי את עלולה להיפגע". נסו לזהות מתי לראשונה חשתן שכדאי להיזהר מקשר עם בני אדם? מה קרה אז? זהו את הפחד ואפשרו לזיכרונות לצוף.
הצעד השלישי הוא לעשות הרפיה של הגוף, והצהירו: אני כעת מוכנה לאפשר קשר פתוח וזורם, אני מרפה מכל מחשבה, אני מוגנת ובטוחה במקום בו אני נמצאת, הקב"ה אתי תמיד.
היכולת ליצור הרפיה יוצרת הפריה בקשר, ומאפשרת זרימה אנרגטית ורגשית. כשאנו מאפשרים לעצמנו להיפתח – הצד השני נפתח אף הוא.
ד"ר אהובה ניסן היא פסיכו-כירולוגית ומאמנת להעצמה אישית-זוגית-משפחתית
"
