יש לה תורניים מאוד מאוד, סגנון מרכז הרב

(אנחנו הכרנו בזכותה ואנחנו לגמרי לא קשורים למרכז..)

בעלה ר"מ במצפה יריחו וכך היא מכירה גם את הבחורים שם.

כשאתם אומרים ׳תורני מאד׳?

שהיא לא רוצה לשדך זוגות שלא יחיו על פי התורה.

יראת שמיים, שהמחליט הוא הקב"ה ולא הגחמות הפרטיות.

אני עובד אצלו ולא הוא עובד אצלי.

רובנו נופלים מדי פעם, אבל זה חיצוני לאורח החיים הפשוט שלנו.

יש לאדם מסלול של עבודת השם: מודה אני, נטילת ידיים, אשר יצר וכו',

והחטא הוא יציאה מקרית מהמסלול, ולא דרך קבע.

כך אני לפחות מבין את זה...

על הכתום זה רק תורני. אנחנו דור שאוהבים להתעסק בשטויות

התסכלי למעלה בכיוון צפון-מזרח.

ופעם נקלעתי בטעות (ובתמימות) לריש לקיש... פדיחה...

ישבתי עם הפנים לקיר ורציתי לקבור את עצמי...

אם זיכרוני (משיעור ב בערך...) לא מטעני - לא היה קיש אחד בתפריט...

וזה באמת עם ר' יוחנן וזה...

שבוע טוב!

אבל משהו בי מסרב לעשות זאת בפורום הזה...

גם ההרמה להנחתה גאונית!

שהרי רק "עמך הסליחה", ולא איתנו...

ו... דבריי הוצאו מהקשרם...!!!

כי מן הב(א)ר הזאת ישקו את כל העדרים.
האף סטור. ושופריכים לנשיים.
סליחה על גולה וסורה.
הגולה באמת מקום . שהסמקתי בו בפעמיים שהייתי שם
אבל זה סתם תסבוך עצמי.

שזה נראה לי לא סוג אנשים שמתאימים לי,

אבל הבטחתי לברר.

ובאמת מהתשובות נשמע שזה אולי פחות מתאים....

אבל מסכימה איתך

אנחנו מתעסקים בשטויות

אלא משדכת לכאלה שרוצים בתים תורניים. מי שמתאים לו, בא/ה.

מסתבר שאנשים שמעוניינים בהגדרה כזו, לא פעם יש ביניהם מכנה משותף בכיוון.

בסופו של דבר, ההתאמה האישית היא הענין, אחרי הנתונים הראשוניים.

התייחסתי להגדרות.

לא אוהבת את כל תתי ההגדרות האלה שאמורות להגדיר מי דתי יותר ומי פחות..

אבל שוין. שיהיה להם לבריאות.

שיירא מהקב"ה, שיעמול בתורה, שיקיים מצוות בשמחה ודבקות,

שיאהב את א"י, שיהיה רמטכ"ל אחרי שירות במטכ"ל...

איפה כתוב בתורה שצריך להיות תורני-לאומי/חרד"ל/ כל הגדרה אחרת?!

הן ממשיכות לגנים ולבתי ספר ושאר מוסדות הלימוד

כי יש רק בית ספר דתי.. ויש... דתי תורני!!

(כי רק דתי כבר לא מספיק לנו..)

והן ממשיכות בעיקר בנק' המבט והשפיטה עד כמה האדם שמולי הוא דתי על פי מדד הדוסיות בו אני רואה את העולם.

הגדרה עצמית היא חשובה

ויש "רמות" דוסיות, בעצם ההגדרה,

מי שלא מעוניין להיחשב כ"דוס" זה מעיד על תפיסה מסויימת,

מי שלא רוצה להיקרא תורני, זו בחירה,

יש לה סיבה, ושורש פנימי מהותי של איך הוא תופס את עבודת ה'.

ופה יש הבדל(לפעמים עצום)

אז נכון, לא לנו לשפוט, לא לנו לחלק "נקודות", אבל כן צריך לדעת

עם מי מדברים, לא דומה מרכזניק לגושניק, ולא דומים חבר'ה מהיישוב

לעירוניסטים- זה לא פחות או יותר, זה סגנון ודגשים.

לברוח מהגדרה זו רעה חולה לא פחות מלדבוק בה.

בעיניי

במיוחד בין אלו שההגדרות האלו חשובות להם (כמו שהלליש וד. בערך אמרו)

אבל אני לא אוהבת לראות את השפיטה והחלוקה שזה יוצר.

מכירה המון אנשים צדיקים שלא משתמשים בהגדרות האלה וחיים יחד טוב מאוד. 

(ע"ע הצפון שהזכרתי.. ונראה לי שכך ברוב הארץ)

אז בבית הספר לומדים תלמידים ממשפחות שבחלקם האמא הולכת עם מטפחת מלאה וחלקם לא..

ולחלק יש אפילו טלווזיה בבית..(!) עדיין הם יכולים ללמוד ביחד.

אין פה בריחה מהגדרה. יש הגדרה ברורה, שייכות לציבור הדתי-לאומי. 

שהוא שונה מאוד במהותו מהציבור החילוני והחרדי.

מאמינה שבציבור הזה יש רצון לעבוד את ה' בצורה המלאה ביותר,

ובתוך זה יש המון דרגות... בסדר. כשמתחילים לחלק בתוך זה יוצר איזה עליונות בעיניי..

(מרכזניק-גושניק, עירוניסט-מהיישוב זה לא חלוקה ברמת דתיות אלה יותר מגדיר אופי או קו מחשבה ולכן זה שונה)

יש חלוקה מאוד ברורה בין חובשי הכיפה הסרוגה:

יש את מי ששומרים על ההלכה קלה כבחמורה, גם אם נפלו,

ויש את מי ששומרים על חלק מההלכה, בכוונת תחילה.

הנושאים החמים הם בעיקר צניעות, שבת, כשרות (תולעים וכו').

אם אדם סומך על רבותיו - מבחינתי הוא לגיטימי, גם אם רבו טועה.

[יכול להיות שרבו מחטיא את הרבים, אבל זאת כבר בעיה אחרת...]

מבחינתי, זה ההבדל המהותי בין תתי-המגזר בציונות הדתית.

האם זה אומר לשדך גושניק להר-המורניקית? לא, ממש לא [תלוי... וכו'].

אבל זה יכול להיות בסיס לחברות בין המשפחות...

ואיך תגדיר את הראשונים? ואיך את האחרונים?

לא נראה לי שההגדרות שהוזכרו מתחלקות לפי החלוקה שעשית.

אמרתי את דעתי, ממש לא ניסיתי להיכנס להגדרות [תרתי משמע].

מה לעשות, יש מחלוקות על כמה לימודי חול לשלב בחינוך,

מה שגורם לפתיחת בי"ס נוסף.

כל ההתיפיפות הזאת נגד ה'פלגנות' נשמעת לי ממש צבועה,

אלא אם כן הפלגנות נבעה מאליטיזם טהור שאין לו שום התיימרות לשיפור החינוך.

אני בעד שיהיו בכל מקום גדול כל תנועות הנוער, שכל משפחה תשלח לאן שמתאים לה,

ולא פחות בעד שיהיו שיתופי פעולה בין התנועות בכל מקום...

אלה שני המקומות המרכזיים בהם יש הגדרות כאלה, חינוך ושידוך...

ושיש כמה תנועות נוער המתאימות להן.. מצוין.

גם זה שיש מוסדות לימוד שונים עם דגשים שונים זה מקובל והגיוני.

אבל כשמתחיל להיפתח בית ספר לכל תת-השקפה... זה הפריווילגיות (המצערות לדעתי) של ריבוי דוסים במקום אחד.

של ההורים- ויש מספיק הורים בשביל לתת לילדים שלהם את ההשקפה שלהם-

מה רע בזה?

שהילד חי בבועה מאוד הומוגנית. שהוא מבין שזו הדרך הנכונה ורק זו.

זה יוצר צימצום מחשבה בעיני. חוסר קבלה של דרכים מעט שונות. 

וגם יוצר את מבט הדסומטר הזה..

מה יקרה אם הוא ילמד עם חברה שטיפה שונים ממנו? שקצת יותר פתוחים/סגורים ממנו?

שיתוודע קצת יותר לעולם האמיתי בו הוא חי- שם לא כולם חושבים בול כמו ההורים שלו..

בחינוך, באמת יש ענין של "חממה" - מקבל חינוך טוב, לפני שמכיר מה שמסביב. לגיטימי לחנך למה שמאמינים בו. ילד צעיר, לא אמור דווקא "לקבל דרכים שונות", אלא לאהוב גם אנשים אחרים.

אבל אכן, כאשר זה ב"רזולציות" גבוהות מידי (לא יודע אם בפעל יש דבר כזה אצלנו), גם זה עלול ליצור בעיה לפעמים. מכל מיני צדדים. אלו באמת שאלות קשות, שצריך לבדוק לגופו של ענין. שיזכו כולם להגיע בעז"ה להתלבטויות הללו..

זה דווקא טוב בועה, זה מגן, זה מציל, יש צורך בהגנה, ככל שמתבגרים הצורך יורד.

אין בעיה שילמד עם חבר'ה שטיפה שונים ממנו- הבעיה כשלומדים אצל\עם אנשים

שכל תפיסת העולם שלהם שונה לחלוטין אבל העטיפה החיצונית דומה.

אני מעדיף אנשים שברור מה הם מאשר כאלו שמושיטים לפנים סימני כשרות, כאשר

יש להם גם סימני טרפה.

אין בעיה עם מחלוקות, יש בעיה עם עיוותים.

בעולם האמיתי יש המון דעות וגישות, צריך ללמוד לחיות איתם, זה מוסכם על כולם, גם

מוסכם שיש דעות לגיטימיות יותר או פחות.

ולפעמים יש הבדלי גישות גדולים מדי.

תיוג הוא לא דבר רע- הוא דבר נצרך במקרים האלו.

כשאדם בגיל 20 פוגש מחלוקת זה שונה מילד בן 8.

לכן צריך בתי ספר שונים לפעמים.

אז איך את יכולה לבוא ולהגיד: אני מקבלת את זה שכל אחד רוצה לחנך איך שהוא מאמין, אבל עוצרת בעניין החממה? זה גם חלק מהחינוך.

ואם יש מספיק הורים כדי לפתוח בית ספר - מצויין. ככה עובד שוק חופשי.

אני פשוט לא מסכימה עם דרך החינוך הזו.

אבל הבעיה היא שבאופן מעשי זה לא תמיד קורה בצורה כ"כ נחמדה.

משום מה תמיד דורשים פתיחות כלפי מי ש"פחות" כביכול- מי שיש לו טלוויזיה בבית, וכד', אבל לא דורשים פתיחות כלפי מי שלמשל, מקפידה ללכת עם גרביים, או דברים מהסוג הזה.

איכשהו טלוויזיה בבית לא תעורר לעג אצל הילדים בכיתה וגרביים כן.

למה? למה זה ככה?

לא יודעת.

אבל אני בעצמי כבר מרגישה את זה על הילדה שלי, שב"ה לומדת בבי"ס מעולה עם אוכלוסיה מגוונת. ואיכשהוא- היא זו שתבוא הביתה ותגיד לי שהיא רוצה שרוול קצר, ולא נראה לי שהחברה עם השרוול הקצר חוזרת הביתה ואומרת לאמא שהיא רוצה שרוול ארוך. עובדה.

וזה כואב לי כי אני באמת לא רוצה שהיא תגדל באופן כזה סגור ומקובע. אבל מצד שני תמיד ה"דוסים", צריכים ללמוד לעמוד על שלהם בקטעים האלה.

וחוצמזה- יכולה גם להיות חברה מאוד הטרוגנית שבה כולם סופר דוסים. אנחנו גרים ביישוב כזה. הטרוגני מאוד, אבל בניגוד לשילוב ה"מצטלם יפה" של ישוב דתי חילוני, אצלנו זה ישוב דתי- חרדי.

וגם כאן ילדים מכירים טווח רחב של טיפוסים וסוגי אנשים, בלי לוותר על שפיץ מההקפדות ההלכתיות שלהם.

זה לא פשוט לחנך במקום הטרוגני.

זה יוצר דילמות שאולי לא נוצרות בבית ספר הומוגני.

זה מצריך חינוך מספיק חזק מהבית ויותר שימת לב.

אין ספק.

אשרייך שאת שולחת את ביתך לשם ומתמודדת גם עם האתגרים שזה יוצר.

טרם זכיתי לעמוד מול סוגיות אלה למעשה אבל מקווה שכשאגיע לשם, אדע לעשות את הבחירה הנכונה. מקום שמחנך לתורה ויראת שמים עם מגוון של בנים/ות ממשפחות שונות. מקווה שיהיה לרצון ה'..

(אם הובן מדברי שאני בעד חינוך מעורב חילונים-דתיים, אז אני לא.)

את הדברים אני כותבת (גם) מניסיון אישי.

למדתי עם אוכלוסיה מאוד מגוונות של בנות. 'ערסיות', מושבניקיות, דוסיות כאלה ואחרות..

לא אומר שזה תמיד רק טוב ופשוט אבל אני שמחה כ"כ שלמדתי שם.

עוד מנסה להסביר לעצמי מה היה לי טוב בזה..

אולי החיבור הפשוט עם בנות מהרבה סגנונות. גם כאלה שהבתים שלהם שונים בהחלט משלי, ולמרות זאת, נוצרו חברויות קרובות.

הייתי צריכה לראות איפה אני בתוך זה ומהי דרכי.

אפשר לומר שבמקום הזה, מתוך המפגש הזה עם המגוון (שקיים בחוץ נרצה או לא), הדרך שלי רק התחדדה לי.

אבל בוודאי שכאשר ילד בא הביתה ומבקש לראות סרט, כי גם האחרים רואים, או בת שמבקשת שרוולים קצרים, כמו הדוגמה שהובאה כאן - זה לא פשוט. לפעמים עולה במחיר. וגם עצם ההרגשה הילדותית ש"רק אותו חוסמים"... קל וחומר כאשר מביאים תכנים גרועים מדברים שרואים.

עם זה, אכן אי אפשר להתעלם שלפעמים החברה המגוונת, יכולה גם לתרום דברים אחרים, כל זמן שאין כניסה של דברים מושחתים. וגם אי אפשר להתעלם, שגם בחבית "נקיה", נוצרת "תחתית חבית" חדשה, מאלו שבתוך ה"נקי". צריך חוכמה גדולה בדברים הללו.

ככלל, לענ"ד עדיף כמה שאפשר מקום "נקי", אבל לא בפלומבות. אם יש שם ילדים פראי אדם, לפעמים זה גרוע בהרבה.

וגם, לדעת איך להתמודד ולחנך מול מציאות שאינה סטרילית, בדיעבד.

אבל בהחלט צריך לעשות את המקסימום שניתן, ברמת השתדלות סבירה.

וברור שעיקר העבודה זה חינוך לערכים, אבל זה על גבי מצע של מציאות תומכת ולא מנוגדת. בסופו של דבר, באסכולה הפתוחה ילדים גדלים בסתירה גדולה בין המציאות לחינוך, וזה מביא נזקים גדולים.

(אני מסכים עם דבריך ומוסיף ומחדד.)

והבית שלי היה חזק.

ובכל זאת- יש דברים שהגעתי אליהם יחסית בשלב מאוחר יותר של חיי דוקא בגלל ה"פתיחות" הזאת. לא שאני מצטערת על זה. זה היה המסלול שלי ובו אני הלכתי, וב"ה שהגעתי לאן שהגעתי.

אבל כן הייתי רוצה שקו ההתחלה של הבנות שלי יהיה יותר גבוה מקו ההתחלה שלי.

ואין מה לעשות- החברה משפיעה מאוד מאוד. ברמה שכשהבת שלי פוגשת בנות דודות שחיות בסגנון אחר מאוד משלנו היא בכלל לא מבינה את מה שהן אומרות, השפה שלהן פשוט שונה משלה! וגם הם "דוסים", אם נרשה לעצמנו להיצמד רגע להגדרות.

ולעומת זאת- אני רואה כמה הילדות שלי מקבלות מגנים וכיתות שהרף ה"דתי" בהם הוא גבוה. זה לא ענין של הלכה או של אינטרנט כן או לא. זה ענין הרבה יותר מהותי- מה נכנס לילדה בין השורות? מה המסרים שעוברים בצורה לא מילולית וגלויה? כמה דיבורים על תפילה, על תורה, על רצון ה', על גמילות חסדים, ועל מה לא? 

אני כן חושבת, מתוך נסיוני עם הילדות שלי שגדלות להן בנחת, שלפחות בגילאים הנמוכים- חשיפת יתר עלולה לגרום לבלבול. "חממה" זה בהחלט טוב כדי לבסס את הערכים שחשובים לנו להעביר לדור הבא. בגיל בוגר יותר ילד גם יכול להחשף לעוד. אבל בגיל הרך ותחילת יסודי- הטרוגניות יתר עלולה להזיק.

ואגב, ההחלטה שלנו לגבי בית הספר בכלל היתה ממניע אחר לגמרי..

יש הבדלים(משמעותיים) בין "דוס לדוס" אפילו רק בקווי החשיבה והסגנון, מה שמצריך להפריד,

כי באמת יש חילוק.

יש גם הבדלים ברמה הדתית וברצון כלשונך "לעבוד את ה' בצורה המלאה ביותר",

אבל זה דין למקום וזמן אחרים.

בין קווי השקפה וגישות - אפשר להתחבר סביב הבסיס המשותף של הרצון לעבוד את ה',

בין רמה דתית שונה לכתחילה, זה כבר יותר מסובך, אך אפשרי, תודות להגדרות ברורות ומדויקות.

אני לא מכיר את הצפון, רק את ירושלים, כאן זה נצרך, לחלוטין, אם רוצים לשמור על שפיות.

להגדיר את עצמך בתוך זה?

מילא לצורך שידוכים..אבל זה לא נגמר שם.

חייבים לדעת מי אתה ומה אתה, מאיפה את בא ולאן אתה הולך,

מה כיוון החשיבה שלך.

אחרת אתה תלוש.

למה השבטים נצרכו לדגלים, אבנים, שמות ותפקידים שונים?

למה לא מישמש אחד גדול? כל אחד עושה מה בא לו?

כי יש מהות פנימית שונה לכל זרם-

וכנ"ל גם לאומות העולם.

אדם צריך דגל, אחרת אין לו בשביל מה לצעוד,

יש דגלים רחבים יותר ופחות- דגל מחנה אפרים הוא דגל יותר כללי מדגל מחנה דן,

אבל עדיין- יש היררכיה, יש סדר, יש גבולות.

וזה כשהכל כשר וטוב.

אבל כאשר יש מי שרוצה להכניס עיוותים במסווה של "כשרות", צריך לדעת מי לנו

ומי לצרינו.

יש מלחמה בציבור הדתי היום, וההתעלמות ממנה היא מצערת מאוד-

יש מי שמכניס עיוותים קשים על מנת לשנות את המצב לרצונו, שאינו תמיד

קשור בהכרח לרצון ה'.

כשיש מלחמה צריך לדעת עם מה מתמודדים.

והיום, אנחנו במלחמה, מבית ומחוץ.

כך קיבלתי מרבותי.

מרגישה שפויה עם הכרה ברורה בדרכי ובלי ההגדרות הנ"ל.

ומלחמות...פה אתה כבר נכנס לנושאים אחרים..

(שיש לי תחושה שגם עליהם יהיה לי חלוקה איתך, אבל מה הקשר לענייננו?)  

בקשר למלחמות

בלי קשר לשאלה האם יש מלחמות או אין, או כיצד. במלחמה, בהתמודדות,

יש צורך להגדיר את הצדדים, אם אתה לא יודע מה הצדדים, מי רוצה מה,

ובאיזה כלים הדברים מתרחשים- אתה מחוץ למשחק.

ניקח כדורסל כדוגמא-

אתה חייב לדעת באיזה קבוצה אתה משחק, על איזה סל להגן ואיזה סל לתקוף,

אם אתה לא יודע מה ההגדרה שלך- אתה יכול לקלוע לסל של הקבוצה שלך,

או לגרום לה להפסיד, כי אתה לא רוצה לשחק והיא מאבדת שחקן.

הגדרות כנראה נצרכות יותר במקום שיש מלחמות.

איפה ש'שקט' יותר, שם לא רואים בהם צורך.

כנראה שמפה נובעת חוסר ההסכמה בנינו.

אתה חי במלחמות האלה. אני לא.

אנחנו לא בוחרים אם לחיות במלחמה או לא,

אנחנו בוחרים אם להתעלם או לא,

גם הצרפתים חושבים שאין מלחמה,

אובאמה עדיין טוען שיש "טרור קיצוני ואלים" בלי לקרוא לו "טרור איסלמיסטי",

מלחמות לא מבקשות רשות מאיתנו.

מי שאכפת לו ממה שקורה, מי שבאמת רוצה לעבוד את ה' בצורה המלאה ביותר,

שומע את הקריאה אל הדגל- "לכו לחמו בלחמי",

מי שלא יתעורר בזמן ימצא את עצמו במקום שהוא לא ציפה לו,

אני מכיר את התהליכים, אני נמצא בהם,

אני מכיר את האנשים והמילים והיחס,

כן- ירושלים היא מקום של בירורים ולכן כאן זה יוצא חזק יותר.

השאלה האמיתית היא מה רצון ה' בעולם,

כיצד הוא מתגלה, וכיצד אפשר להופיע אותו יותר,

זו השאלה המרכזית.

יש מי שרוצה שרצון ה' יופיע, יש מי שלא רוצה,

פשוט וקל,

וקל מאוד לדעת מה אנשים רוצים, בשביל זה יש הלכה וחכמים,

מי שרוצה את ה"י הולך על פיהם, מי שלא- לא.

אבל לא כאן המקום לפתוח נושאים שכאלו,

רק הייתי חייב להגיב על ה"אתה חי במלחמות האלו אני לא",

יום אחד הגבול יעבר ותגלי שמי שדוגל ב"גבולות פתוחים"

נכנסים אליו עוד כמה דברים חוץ ממה שהוא ציפה...

פתחת פה נושא שזה לא השעה וכן הניצלו"ש מכדי להתחיל לענות..

רק אומר, הגבולות שאני מדברת עליהם לא כאלה פתוחים. אבל הכל כמובן יחסי..

ואולי הם דורשות יותר עירנות ויוצרות יותר מורכבות, אך זה לא מפחיד אותי.

(בכלל כל הגישה הדת"לית היא מורכבת מידי. אז בוא נהיה חרדים ונסתלק מן הספק.)

אני אפסיק בזאת את דיוננו המרתק כי יום ארוך מחר.

תודה על התגובות!

דיברתי על מצב כללי.

רק אומר-

אין בעיה עם מורכבות, בהתאם ליכולת הקליטה של האדם. הגישה הדתל"ית אינה מורכבת

מדי, היא מורכבת רק לרוצים אותה כזו.

וכפי שאמרתי מקודם והסכמת- לא המקום ולא השעה.

לילה טוב.

זה ממש לא מדוייק שיש אנשים שרוצים שרצון ה׳ יתגלה בעולם ויש כאלה שלא.

אני חושבת שאני עושה דברים למען זה שרצון ה׳ יתגלה בעולם, גם ברמה האישית וגם ברמה כללית יותר,

ובכל זאת כשאתם מגדירים ׳דתי תורני׳ ואני מדמיינת את האנשים שאתם מדברים עליהם 

(אם אני לא טועה בדמיונות שלי. אבל נראה לי שלא),

לא הייתי מגדירה את עצמי בתוך הקבוצה הזאת.

יכול להיות שאנשים מסויימים לא יסכימו איתי שכל מה שאני עושה זה בדיוק רצון ה׳

(ואני לא רפורמית או משהו. וברור גם שיש לי המון לאן להתקדם)

אבל גם חרדים לא יסכימו איתך שמה שאתה עושה זה רצון ה׳. לדוגמא כשאתה הולך לצבא וטוען שזו מלחמת מצווה (לא יודעת לגביך ספציפית, אבל באופן כללי)

זה הרבה יותר מורכב מאיך שאתה מציג את זה

ותרגישו חופשי לנצל״ש

זה מפסיק להיות פשוט כשרוצים לטשטש את העשייה נגד(או לא למען) רצון ה' בתור

הבנה שונה של רצון ה'-

יש מחלוקות בעם ישראל, כבר שנים, מאז שנפטר משה רבנו, אין ברירה-

יש דרכים שונות להבין את רצון ה'- יש 70 פנים לתורה, וכל פוסק ואדמו"ר

וגדול תורה שמנהיג ציבור מנהיג על פי הסגנון שלו והתפיסה שלו.

ההבדל ביני לבין חרדים הוא הבדל לימודי- הוא שייך לבית המדרש, ניתן להתווכח

עליו בטיעונים הלכתיים, ממקורות ההלכה, כולו נשען על דברי רבותינו, לאורך כל

הדורות, בעוד הם סוברי כשיטה מסויימת, אני סובר כשיטה אחרת, כך גם בין ספרדים

לאשכנזים, תימנים ליקים, שו"ע רמ"א ועוד מחלוקות.

יש הבדלים שהם הבדלים ברצון לממש את רצון ה' בעולם, אין פוסק שמתיר לא לשמור

נגיעה, או לא ללכת עם כיסוי ראש, אין פוסק שמתיר לסמוך על "כשרות ציבורית" של

אדם שמצהיר על עצמו ככשר על אף שהוא מוחזק כגוי מכיוון שהוא מחלל שבתות

בפהרסיא. יש דברים שהם מחוץ להלכה, יש 70 פנים, אבל רק 70 ולא יותר.

יש מי שהולך על פי רבותיו, יש מי שהולך על פי הרב גוגל, או הרב נוח שמקל,

וזה בפירוש הליכה נגד רצון ה' - "מקולי דבית שמאי ומקולי דבית הלל..."

כאשר אנשים רוצים להתיר לעצמם דברים בבחינת "מאחר ששנה ושילש נעשית לו

כהיתר" אז הם בוחרים לעוות את התורה לרצונם, לא על פי אף פוסק.

לא דיברתי על חלב נוכרי, פאה או כיסוי ראש, שירת נשים, עלייה להר הבית, שהם

כולם נתונים במחלוקת הלכתית, כי יש פוסקים שאומרים אחרת, ופה נכנס המקום

של הבנה אחרת של רצון ה'- אצל מי שהתמחה בלימוד רצון ה'.

כאשר באים אנשים כמוני כמוך שטוענים שיש להם מה להגיד על רצון ה' והוא נגד

כל הפוסקים- אז יש הבדל.

כפי שהיא נתפסת (התמונה של אנשים שאנחנו חושבים עליהם בראש כשאומרים דתי תורני)

לא מכניסה תחתיה את כל מי שרוצה לממש את רצון ה׳ בעולם והולך לפי ההלכה.

דתי תורני הרבה פעמים מדבר על סגנון, ולא רק על רמת שמירה על ההלכה

או שאולי אני תופסת את ההגדרה הזאת אחרת ממה שאחרים תופסים אותה

גם יכול להיות

אבל בוודאי שחשוב בפעל להשתדל ללכת לאורה של תורה, ככל האפשר.

ה"הגדרות" זה דבר שביסודו הוא מצער. גם כלפי "חילוני-חרדי" (ואם את זה את כן מקבלת - אז לא נכון לומר ש"הציבור הדת"ל שונה מאד במהותו" מהם... כי בתוך מה שאת מגדירה כציבור הזה, יש בוודאי הבדלים גדולים יותר בין חלקו לחלקו מאשר בין חלקו לבין "חרדים" מסויימים, למשל, בהרבה נושאים. ואני לא בטוח שכל גווני הדת"ל היו מקבלים את הגדרתך שעניינם, במודע, הוא "רצון לעבוד את ה' בצור המלאה ביותר"... הלוואי. אשרייך על המבט החיובי).

אבל כאשר באים לחפש מכנה משותף לצרכי שידוך, למשל, כבנושא המדובר. אז מי שאומר שרוצה בית "תורני", יש להניח שמתאימה לו בכללי מישהי שגם כן רוצה בית כזה.. לפני ההמשך לגבי ההתאמה האישית החשובה.

כך שזה לא קשור ל"חיים טוב ביחד". אפשר לחיות טוב ביחד עם גוונים מאד שונים מאיתנו. כולם אהובים. ה"קיטלוגים" גורמים תחושה לא טובה בהחלט.

אבל כאשר מחפשים מישהו דומה לצורך הקמת בית - אז חשוב לדעת.

מוטב היה, אם לא היו "הגדרות" - והיה ניתן לומר: מישהי יראת שמיים, מידות טובות, צנועה, דקדוק במצוות, מתחשבת וכו' וכו'.... אבל כאשר מישהי רוצה לשדך ל"סאקלה" מסויימת, היא רשאית לתת איזו הגדרה כוללנית - "תורניים".. מי שמרגיש כך - כנראה שייך לזה, או לפחות שואף...

[אגב, גם לגבי חינוך, זו באמת דילמה קשה. ילד שצופה בבית בטלוויזיה, כאשר הוא נמצא במקום שהאחרים לא - זה יותר התמודדות לא פשוטה לפעמים. קשה להכריע בזה]

ההגדרה הזו חוסכת כמה משפטים.

אממה..יש בתוכה כ"כ הרבה דקויות שעדיין שניים שיגדירו את עצמם ככאלה יכולים להיות ברמה דתית שונה למדי.

כך שבפועל זו הגדרה שעוזרת לקבוצת האנשים שאוהבים להגדיר את עצמם ככה ולכן יש בניהם מכנה משותף...

נכון שיש דקויות והבדלים. בשביל זה יש מי שמשדכת, ויש גם היכרות אישית.

אבל זה לא "מי שאוהבים להגדיר את עצמם ככה", אלא מי שיודעים למה הכוונה בכך לצורך החיפוש. מי שלא רוצים בכך, זה כבר מצמצם את ה"תחום". לא סתם יש שיימנעו מכך. המכנה המשותף הוא שאיפה די בהירה.

להגדיר תתי-הגדרות זה רע בעיניך, אבל ליצור הפרדה מהחרדים, כולל השוליים הלאומיים שלהם מחד, ולשים תחת הגדרה אחת (דתי לאומי) מבקשי רצון ה' המקפידים על קלה כבחמורה יחד עם כופרים גמורים זה סבבה ואחלה?

שאלה: עם איזה מגזין את יותר מזדהה, משפחה או מוצ"ש?

[אם הייתי... כשהייתי...]

בא מבוגר אחד לישיבה, וכששאלתי אותו מה הוא צריך, ענה 'יש לי בן שבדק פה, ובאתי לראות את המקום'.

אחרי שחזרתי מהמכולת שמחוץ לישיבה, ראיתי שהוא יוצא ושאלתי איך היה.

הוא אמר 'ראיתי שיש אנשים כמוך, וראיתי שיש אחרים. הספיק לי'.

למדתי ממנו שיעור חשוב, שבע"ה בל"נ איישם בעצמי.

ואחרי ביקור כזה בבי"ס - כל הכותרות והתיוגים לא מעניינים...

לא תמיד מה שרואים משקף...

תלוי מאיזו זווית מסתכלים

"נ"ט" - ישר מוחו קופץ לקדוח ביו"ד סי' צה בפטריוטיות ולא בפטריוט.

אם את רוצה שיחת חיזוק בביטחון בה' - לכי אליה!!

עזבי את ההצעות, עזבי את השידוכין [ברור שזה עוזר בהתמודדות],

אבל "עיקר נתינתו התורה לישראל הוא כדי שישימו בטחונם בה'"!! (גר"א משלי כב, יט).

לא ראיתי הרבה אנשים שחיים ברמה הזאת... מדהים...

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.