יש לה תורניים מאוד מאוד, סגנון מרכז הרב

(אנחנו הכרנו בזכותה ואנחנו לגמרי לא קשורים למרכז..)

בעלה ר"מ במצפה יריחו וכך היא מכירה גם את הבחורים שם.

כשאתם אומרים ׳תורני מאד׳?

שהיא לא רוצה לשדך זוגות שלא יחיו על פי התורה.

יראת שמיים, שהמחליט הוא הקב"ה ולא הגחמות הפרטיות.

אני עובד אצלו ולא הוא עובד אצלי.

רובנו נופלים מדי פעם, אבל זה חיצוני לאורח החיים הפשוט שלנו.

יש לאדם מסלול של עבודת השם: מודה אני, נטילת ידיים, אשר יצר וכו',

והחטא הוא יציאה מקרית מהמסלול, ולא דרך קבע.

כך אני לפחות מבין את זה...

על הכתום זה רק תורני. אנחנו דור שאוהבים להתעסק בשטויות

התסכלי למעלה בכיוון צפון-מזרח.

ופעם נקלעתי בטעות (ובתמימות) לריש לקיש... פדיחה...

ישבתי עם הפנים לקיר ורציתי לקבור את עצמי...

אם זיכרוני (משיעור ב בערך...) לא מטעני - לא היה קיש אחד בתפריט...

וזה באמת עם ר' יוחנן וזה...

שבוע טוב!

"הכל סובב את האשכנזים". 

שהרי רק "עמך הסליחה", ולא איתנו...

ו... דבריי הוצאו מהקשרם...!!!

כי מן הב(א)ר הזאת ישקו את כל העדרים.
האף סטור. ושופריכים לנשיים.
סליחה על גולה וסורה.
הגולה באמת מקום . שהסמקתי בו בפעמיים שהייתי שם
אבל זה סתם תסבוך עצמי.

שזה נראה לי לא סוג אנשים שמתאימים לי,

אבל הבטחתי לברר.

ובאמת מהתשובות נשמע שזה אולי פחות מתאים....

אבל מסכימה איתך

אנחנו מתעסקים בשטויות

אלא משדכת לכאלה שרוצים בתים תורניים. מי שמתאים לו, בא/ה.

מסתבר שאנשים שמעוניינים בהגדרה כזו, לא פעם יש ביניהם מכנה משותף בכיוון.

בסופו של דבר, ההתאמה האישית היא הענין, אחרי הנתונים הראשוניים.

התייחסתי להגדרות.

לא אוהבת את כל תתי ההגדרות האלה שאמורות להגדיר מי דתי יותר ומי פחות..

אבל שוין. שיהיה להם לבריאות.

שיירא מהקב"ה, שיעמול בתורה, שיקיים מצוות בשמחה ודבקות,

שיאהב את א"י, שיהיה רמטכ"ל אחרי שירות במטכ"ל...

איפה כתוב בתורה שצריך להיות תורני-לאומי/חרד"ל/ כל הגדרה אחרת?!

הן ממשיכות לגנים ולבתי ספר ושאר מוסדות הלימוד

כי יש רק בית ספר דתי.. ויש... דתי תורני!!

(כי רק דתי כבר לא מספיק לנו..)

והן ממשיכות בעיקר בנק' המבט והשפיטה עד כמה האדם שמולי הוא דתי על פי מדד הדוסיות בו אני רואה את העולם.

הגדרה עצמית היא חשובה

ויש "רמות" דוסיות, בעצם ההגדרה,

מי שלא מעוניין להיחשב כ"דוס" זה מעיד על תפיסה מסויימת,

מי שלא רוצה להיקרא תורני, זו בחירה,

יש לה סיבה, ושורש פנימי מהותי של איך הוא תופס את עבודת ה'.

ופה יש הבדל(לפעמים עצום)

אז נכון, לא לנו לשפוט, לא לנו לחלק "נקודות", אבל כן צריך לדעת

עם מי מדברים, לא דומה מרכזניק לגושניק, ולא דומים חבר'ה מהיישוב

לעירוניסטים- זה לא פחות או יותר, זה סגנון ודגשים.

לברוח מהגדרה זו רעה חולה לא פחות מלדבוק בה.

בעיניי

במיוחד בין אלו שההגדרות האלו חשובות להם (כמו שהלליש וד. בערך אמרו)

אבל אני לא אוהבת לראות את השפיטה והחלוקה שזה יוצר.

מכירה המון אנשים צדיקים שלא משתמשים בהגדרות האלה וחיים יחד טוב מאוד. 

(ע"ע הצפון שהזכרתי.. ונראה לי שכך ברוב הארץ)

אז בבית הספר לומדים תלמידים ממשפחות שבחלקם האמא הולכת עם מטפחת מלאה וחלקם לא..

ולחלק יש אפילו טלווזיה בבית..(!) עדיין הם יכולים ללמוד ביחד.

אין פה בריחה מהגדרה. יש הגדרה ברורה, שייכות לציבור הדתי-לאומי. 

שהוא שונה מאוד במהותו מהציבור החילוני והחרדי.

מאמינה שבציבור הזה יש רצון לעבוד את ה' בצורה המלאה ביותר,

ובתוך זה יש המון דרגות... בסדר. כשמתחילים לחלק בתוך זה יוצר איזה עליונות בעיניי..

(מרכזניק-גושניק, עירוניסט-מהיישוב זה לא חלוקה ברמת דתיות אלה יותר מגדיר אופי או קו מחשבה ולכן זה שונה)

יש חלוקה מאוד ברורה בין חובשי הכיפה הסרוגה:

יש את מי ששומרים על ההלכה קלה כבחמורה, גם אם נפלו,

ויש את מי ששומרים על חלק מההלכה, בכוונת תחילה.

הנושאים החמים הם בעיקר צניעות, שבת, כשרות (תולעים וכו').

אם אדם סומך על רבותיו - מבחינתי הוא לגיטימי, גם אם רבו טועה.

[יכול להיות שרבו מחטיא את הרבים, אבל זאת כבר בעיה אחרת...]

מבחינתי, זה ההבדל המהותי בין תתי-המגזר בציונות הדתית.

האם זה אומר לשדך גושניק להר-המורניקית? לא, ממש לא [תלוי... וכו'].

אבל זה יכול להיות בסיס לחברות בין המשפחות...

ואיך תגדיר את הראשונים? ואיך את האחרונים?

לא נראה לי שההגדרות שהוזכרו מתחלקות לפי החלוקה שעשית.

אמרתי את דעתי, ממש לא ניסיתי להיכנס להגדרות [תרתי משמע].

מה לעשות, יש מחלוקות על כמה לימודי חול לשלב בחינוך,

מה שגורם לפתיחת בי"ס נוסף.

כל ההתיפיפות הזאת נגד ה'פלגנות' נשמעת לי ממש צבועה,

אלא אם כן הפלגנות נבעה מאליטיזם טהור שאין לו שום התיימרות לשיפור החינוך.

אני בעד שיהיו בכל מקום גדול כל תנועות הנוער, שכל משפחה תשלח לאן שמתאים לה,

ולא פחות בעד שיהיו שיתופי פעולה בין התנועות בכל מקום...

אלה שני המקומות המרכזיים בהם יש הגדרות כאלה, חינוך ושידוך...

ושיש כמה תנועות נוער המתאימות להן.. מצוין.

גם זה שיש מוסדות לימוד שונים עם דגשים שונים זה מקובל והגיוני.

אבל כשמתחיל להיפתח בית ספר לכל תת-השקפה... זה הפריווילגיות (המצערות לדעתי) של ריבוי דוסים במקום אחד.

של ההורים- ויש מספיק הורים בשביל לתת לילדים שלהם את ההשקפה שלהם-

מה רע בזה?

שהילד חי בבועה מאוד הומוגנית. שהוא מבין שזו הדרך הנכונה ורק זו.

זה יוצר צימצום מחשבה בעיני. חוסר קבלה של דרכים מעט שונות. 

וגם יוצר את מבט הדסומטר הזה..

מה יקרה אם הוא ילמד עם חברה שטיפה שונים ממנו? שקצת יותר פתוחים/סגורים ממנו?

שיתוודע קצת יותר לעולם האמיתי בו הוא חי- שם לא כולם חושבים בול כמו ההורים שלו..

בחינוך, באמת יש ענין של "חממה" - מקבל חינוך טוב, לפני שמכיר מה שמסביב. לגיטימי לחנך למה שמאמינים בו. ילד צעיר, לא אמור דווקא "לקבל דרכים שונות", אלא לאהוב גם אנשים אחרים.

אבל אכן, כאשר זה ב"רזולציות" גבוהות מידי (לא יודע אם בפעל יש דבר כזה אצלנו), גם זה עלול ליצור בעיה לפעמים. מכל מיני צדדים. אלו באמת שאלות קשות, שצריך לבדוק לגופו של ענין. שיזכו כולם להגיע בעז"ה להתלבטויות הללו..

זה דווקא טוב בועה, זה מגן, זה מציל, יש צורך בהגנה, ככל שמתבגרים הצורך יורד.

אין בעיה שילמד עם חבר'ה שטיפה שונים ממנו- הבעיה כשלומדים אצל\עם אנשים

שכל תפיסת העולם שלהם שונה לחלוטין אבל העטיפה החיצונית דומה.

אני מעדיף אנשים שברור מה הם מאשר כאלו שמושיטים לפנים סימני כשרות, כאשר

יש להם גם סימני טרפה.

אין בעיה עם מחלוקות, יש בעיה עם עיוותים.

בעולם האמיתי יש המון דעות וגישות, צריך ללמוד לחיות איתם, זה מוסכם על כולם, גם

מוסכם שיש דעות לגיטימיות יותר או פחות.

ולפעמים יש הבדלי גישות גדולים מדי.

תיוג הוא לא דבר רע- הוא דבר נצרך במקרים האלו.

כשאדם בגיל 20 פוגש מחלוקת זה שונה מילד בן 8.

לכן צריך בתי ספר שונים לפעמים.

אז איך את יכולה לבוא ולהגיד: אני מקבלת את זה שכל אחד רוצה לחנך איך שהוא מאמין, אבל עוצרת בעניין החממה? זה גם חלק מהחינוך.

ואם יש מספיק הורים כדי לפתוח בית ספר - מצויין. ככה עובד שוק חופשי.

אני פשוט לא מסכימה עם דרך החינוך הזו.

אבל הבעיה היא שבאופן מעשי זה לא תמיד קורה בצורה כ"כ נחמדה.

משום מה תמיד דורשים פתיחות כלפי מי ש"פחות" כביכול- מי שיש לו טלוויזיה בבית, וכד', אבל לא דורשים פתיחות כלפי מי שלמשל, מקפידה ללכת עם גרביים, או דברים מהסוג הזה.

איכשהו טלוויזיה בבית לא תעורר לעג אצל הילדים בכיתה וגרביים כן.

למה? למה זה ככה?

לא יודעת.

אבל אני בעצמי כבר מרגישה את זה על הילדה שלי, שב"ה לומדת בבי"ס מעולה עם אוכלוסיה מגוונת. ואיכשהוא- היא זו שתבוא הביתה ותגיד לי שהיא רוצה שרוול קצר, ולא נראה לי שהחברה עם השרוול הקצר חוזרת הביתה ואומרת לאמא שהיא רוצה שרוול ארוך. עובדה.

וזה כואב לי כי אני באמת לא רוצה שהיא תגדל באופן כזה סגור ומקובע. אבל מצד שני תמיד ה"דוסים", צריכים ללמוד לעמוד על שלהם בקטעים האלה.

וחוצמזה- יכולה גם להיות חברה מאוד הטרוגנית שבה כולם סופר דוסים. אנחנו גרים ביישוב כזה. הטרוגני מאוד, אבל בניגוד לשילוב ה"מצטלם יפה" של ישוב דתי חילוני, אצלנו זה ישוב דתי- חרדי.

וגם כאן ילדים מכירים טווח רחב של טיפוסים וסוגי אנשים, בלי לוותר על שפיץ מההקפדות ההלכתיות שלהם.

זה לא פשוט לחנך במקום הטרוגני.

זה יוצר דילמות שאולי לא נוצרות בבית ספר הומוגני.

זה מצריך חינוך מספיק חזק מהבית ויותר שימת לב.

אין ספק.

אשרייך שאת שולחת את ביתך לשם ומתמודדת גם עם האתגרים שזה יוצר.

טרם זכיתי לעמוד מול סוגיות אלה למעשה אבל מקווה שכשאגיע לשם, אדע לעשות את הבחירה הנכונה. מקום שמחנך לתורה ויראת שמים עם מגוון של בנים/ות ממשפחות שונות. מקווה שיהיה לרצון ה'..

(אם הובן מדברי שאני בעד חינוך מעורב חילונים-דתיים, אז אני לא.)

את הדברים אני כותבת (גם) מניסיון אישי.

למדתי עם אוכלוסיה מאוד מגוונות של בנות. 'ערסיות', מושבניקיות, דוסיות כאלה ואחרות..

לא אומר שזה תמיד רק טוב ופשוט אבל אני שמחה כ"כ שלמדתי שם.

עוד מנסה להסביר לעצמי מה היה לי טוב בזה..

אולי החיבור הפשוט עם בנות מהרבה סגנונות. גם כאלה שהבתים שלהם שונים בהחלט משלי, ולמרות זאת, נוצרו חברויות קרובות.

הייתי צריכה לראות איפה אני בתוך זה ומהי דרכי.

אפשר לומר שבמקום הזה, מתוך המפגש הזה עם המגוון (שקיים בחוץ נרצה או לא), הדרך שלי רק התחדדה לי.

אבל בוודאי שכאשר ילד בא הביתה ומבקש לראות סרט, כי גם האחרים רואים, או בת שמבקשת שרוולים קצרים, כמו הדוגמה שהובאה כאן - זה לא פשוט. לפעמים עולה במחיר. וגם עצם ההרגשה הילדותית ש"רק אותו חוסמים"... קל וחומר כאשר מביאים תכנים גרועים מדברים שרואים.

עם זה, אכן אי אפשר להתעלם שלפעמים החברה המגוונת, יכולה גם לתרום דברים אחרים, כל זמן שאין כניסה של דברים מושחתים. וגם אי אפשר להתעלם, שגם בחבית "נקיה", נוצרת "תחתית חבית" חדשה, מאלו שבתוך ה"נקי". צריך חוכמה גדולה בדברים הללו.

ככלל, לענ"ד עדיף כמה שאפשר מקום "נקי", אבל לא בפלומבות. אם יש שם ילדים פראי אדם, לפעמים זה גרוע בהרבה.

וגם, לדעת איך להתמודד ולחנך מול מציאות שאינה סטרילית, בדיעבד.

אבל בהחלט צריך לעשות את המקסימום שניתן, ברמת השתדלות סבירה.

וברור שעיקר העבודה זה חינוך לערכים, אבל זה על גבי מצע של מציאות תומכת ולא מנוגדת. בסופו של דבר, באסכולה הפתוחה ילדים גדלים בסתירה גדולה בין המציאות לחינוך, וזה מביא נזקים גדולים.

(אני מסכים עם דבריך ומוסיף ומחדד.)

והבית שלי היה חזק.

ובכל זאת- יש דברים שהגעתי אליהם יחסית בשלב מאוחר יותר של חיי דוקא בגלל ה"פתיחות" הזאת. לא שאני מצטערת על זה. זה היה המסלול שלי ובו אני הלכתי, וב"ה שהגעתי לאן שהגעתי.

אבל כן הייתי רוצה שקו ההתחלה של הבנות שלי יהיה יותר גבוה מקו ההתחלה שלי.

ואין מה לעשות- החברה משפיעה מאוד מאוד. ברמה שכשהבת שלי פוגשת בנות דודות שחיות בסגנון אחר מאוד משלנו היא בכלל לא מבינה את מה שהן אומרות, השפה שלהן פשוט שונה משלה! וגם הם "דוסים", אם נרשה לעצמנו להיצמד רגע להגדרות.

ולעומת זאת- אני רואה כמה הילדות שלי מקבלות מגנים וכיתות שהרף ה"דתי" בהם הוא גבוה. זה לא ענין של הלכה או של אינטרנט כן או לא. זה ענין הרבה יותר מהותי- מה נכנס לילדה בין השורות? מה המסרים שעוברים בצורה לא מילולית וגלויה? כמה דיבורים על תפילה, על תורה, על רצון ה', על גמילות חסדים, ועל מה לא? 

אני כן חושבת, מתוך נסיוני עם הילדות שלי שגדלות להן בנחת, שלפחות בגילאים הנמוכים- חשיפת יתר עלולה לגרום לבלבול. "חממה" זה בהחלט טוב כדי לבסס את הערכים שחשובים לנו להעביר לדור הבא. בגיל בוגר יותר ילד גם יכול להחשף לעוד. אבל בגיל הרך ותחילת יסודי- הטרוגניות יתר עלולה להזיק.

ואגב, ההחלטה שלנו לגבי בית הספר בכלל היתה ממניע אחר לגמרי..

יש הבדלים(משמעותיים) בין "דוס לדוס" אפילו רק בקווי החשיבה והסגנון, מה שמצריך להפריד,

כי באמת יש חילוק.

יש גם הבדלים ברמה הדתית וברצון כלשונך "לעבוד את ה' בצורה המלאה ביותר",

אבל זה דין למקום וזמן אחרים.

בין קווי השקפה וגישות - אפשר להתחבר סביב הבסיס המשותף של הרצון לעבוד את ה',

בין רמה דתית שונה לכתחילה, זה כבר יותר מסובך, אך אפשרי, תודות להגדרות ברורות ומדויקות.

אני לא מכיר את הצפון, רק את ירושלים, כאן זה נצרך, לחלוטין, אם רוצים לשמור על שפיות.

להגדיר את עצמך בתוך זה?

מילא לצורך שידוכים..אבל זה לא נגמר שם.

חייבים לדעת מי אתה ומה אתה, מאיפה את בא ולאן אתה הולך,

מה כיוון החשיבה שלך.

אחרת אתה תלוש.

למה השבטים נצרכו לדגלים, אבנים, שמות ותפקידים שונים?

למה לא מישמש אחד גדול? כל אחד עושה מה בא לו?

כי יש מהות פנימית שונה לכל זרם-

וכנ"ל גם לאומות העולם.

אדם צריך דגל, אחרת אין לו בשביל מה לצעוד,

יש דגלים רחבים יותר ופחות- דגל מחנה אפרים הוא דגל יותר כללי מדגל מחנה דן,

אבל עדיין- יש היררכיה, יש סדר, יש גבולות.

וזה כשהכל כשר וטוב.

אבל כאשר יש מי שרוצה להכניס עיוותים במסווה של "כשרות", צריך לדעת מי לנו

ומי לצרינו.

יש מלחמה בציבור הדתי היום, וההתעלמות ממנה היא מצערת מאוד-

יש מי שמכניס עיוותים קשים על מנת לשנות את המצב לרצונו, שאינו תמיד

קשור בהכרח לרצון ה'.

כשיש מלחמה צריך לדעת עם מה מתמודדים.

והיום, אנחנו במלחמה, מבית ומחוץ.

כך קיבלתי מרבותי.

מרגישה שפויה עם הכרה ברורה בדרכי ובלי ההגדרות הנ"ל.

ומלחמות...פה אתה כבר נכנס לנושאים אחרים..

(שיש לי תחושה שגם עליהם יהיה לי חלוקה איתך, אבל מה הקשר לענייננו?)  

בקשר למלחמות

בלי קשר לשאלה האם יש מלחמות או אין, או כיצד. במלחמה, בהתמודדות,

יש צורך להגדיר את הצדדים, אם אתה לא יודע מה הצדדים, מי רוצה מה,

ובאיזה כלים הדברים מתרחשים- אתה מחוץ למשחק.

ניקח כדורסל כדוגמא-

אתה חייב לדעת באיזה קבוצה אתה משחק, על איזה סל להגן ואיזה סל לתקוף,

אם אתה לא יודע מה ההגדרה שלך- אתה יכול לקלוע לסל של הקבוצה שלך,

או לגרום לה להפסיד, כי אתה לא רוצה לשחק והיא מאבדת שחקן.

הגדרות כנראה נצרכות יותר במקום שיש מלחמות.

איפה ש'שקט' יותר, שם לא רואים בהם צורך.

כנראה שמפה נובעת חוסר ההסכמה בנינו.

אתה חי במלחמות האלה. אני לא.

אנחנו לא בוחרים אם לחיות במלחמה או לא,

אנחנו בוחרים אם להתעלם או לא,

גם הצרפתים חושבים שאין מלחמה,

אובאמה עדיין טוען שיש "טרור קיצוני ואלים" בלי לקרוא לו "טרור איסלמיסטי",

מלחמות לא מבקשות רשות מאיתנו.

מי שאכפת לו ממה שקורה, מי שבאמת רוצה לעבוד את ה' בצורה המלאה ביותר,

שומע את הקריאה אל הדגל- "לכו לחמו בלחמי",

מי שלא יתעורר בזמן ימצא את עצמו במקום שהוא לא ציפה לו,

אני מכיר את התהליכים, אני נמצא בהם,

אני מכיר את האנשים והמילים והיחס,

כן- ירושלים היא מקום של בירורים ולכן כאן זה יוצא חזק יותר.

השאלה האמיתית היא מה רצון ה' בעולם,

כיצד הוא מתגלה, וכיצד אפשר להופיע אותו יותר,

זו השאלה המרכזית.

יש מי שרוצה שרצון ה' יופיע, יש מי שלא רוצה,

פשוט וקל,

וקל מאוד לדעת מה אנשים רוצים, בשביל זה יש הלכה וחכמים,

מי שרוצה את ה"י הולך על פיהם, מי שלא- לא.

אבל לא כאן המקום לפתוח נושאים שכאלו,

רק הייתי חייב להגיב על ה"אתה חי במלחמות האלו אני לא",

יום אחד הגבול יעבר ותגלי שמי שדוגל ב"גבולות פתוחים"

נכנסים אליו עוד כמה דברים חוץ ממה שהוא ציפה...

פתחת פה נושא שזה לא השעה וכן הניצלו"ש מכדי להתחיל לענות..

רק אומר, הגבולות שאני מדברת עליהם לא כאלה פתוחים. אבל הכל כמובן יחסי..

ואולי הם דורשות יותר עירנות ויוצרות יותר מורכבות, אך זה לא מפחיד אותי.

(בכלל כל הגישה הדת"לית היא מורכבת מידי. אז בוא נהיה חרדים ונסתלק מן הספק.)

אני אפסיק בזאת את דיוננו המרתק כי יום ארוך מחר.

תודה על התגובות!

דיברתי על מצב כללי.

רק אומר-

אין בעיה עם מורכבות, בהתאם ליכולת הקליטה של האדם. הגישה הדתל"ית אינה מורכבת

מדי, היא מורכבת רק לרוצים אותה כזו.

וכפי שאמרתי מקודם והסכמת- לא המקום ולא השעה.

לילה טוב.

זה ממש לא מדוייק שיש אנשים שרוצים שרצון ה׳ יתגלה בעולם ויש כאלה שלא.

אני חושבת שאני עושה דברים למען זה שרצון ה׳ יתגלה בעולם, גם ברמה האישית וגם ברמה כללית יותר,

ובכל זאת כשאתם מגדירים ׳דתי תורני׳ ואני מדמיינת את האנשים שאתם מדברים עליהם 

(אם אני לא טועה בדמיונות שלי. אבל נראה לי שלא),

לא הייתי מגדירה את עצמי בתוך הקבוצה הזאת.

יכול להיות שאנשים מסויימים לא יסכימו איתי שכל מה שאני עושה זה בדיוק רצון ה׳

(ואני לא רפורמית או משהו. וברור גם שיש לי המון לאן להתקדם)

אבל גם חרדים לא יסכימו איתך שמה שאתה עושה זה רצון ה׳. לדוגמא כשאתה הולך לצבא וטוען שזו מלחמת מצווה (לא יודעת לגביך ספציפית, אבל באופן כללי)

זה הרבה יותר מורכב מאיך שאתה מציג את זה

ותרגישו חופשי לנצל״ש

זה מפסיק להיות פשוט כשרוצים לטשטש את העשייה נגד(או לא למען) רצון ה' בתור

הבנה שונה של רצון ה'-

יש מחלוקות בעם ישראל, כבר שנים, מאז שנפטר משה רבנו, אין ברירה-

יש דרכים שונות להבין את רצון ה'- יש 70 פנים לתורה, וכל פוסק ואדמו"ר

וגדול תורה שמנהיג ציבור מנהיג על פי הסגנון שלו והתפיסה שלו.

ההבדל ביני לבין חרדים הוא הבדל לימודי- הוא שייך לבית המדרש, ניתן להתווכח

עליו בטיעונים הלכתיים, ממקורות ההלכה, כולו נשען על דברי רבותינו, לאורך כל

הדורות, בעוד הם סוברי כשיטה מסויימת, אני סובר כשיטה אחרת, כך גם בין ספרדים

לאשכנזים, תימנים ליקים, שו"ע רמ"א ועוד מחלוקות.

יש הבדלים שהם הבדלים ברצון לממש את רצון ה' בעולם, אין פוסק שמתיר לא לשמור

נגיעה, או לא ללכת עם כיסוי ראש, אין פוסק שמתיר לסמוך על "כשרות ציבורית" של

אדם שמצהיר על עצמו ככשר על אף שהוא מוחזק כגוי מכיוון שהוא מחלל שבתות

בפהרסיא. יש דברים שהם מחוץ להלכה, יש 70 פנים, אבל רק 70 ולא יותר.

יש מי שהולך על פי רבותיו, יש מי שהולך על פי הרב גוגל, או הרב נוח שמקל,

וזה בפירוש הליכה נגד רצון ה' - "מקולי דבית שמאי ומקולי דבית הלל..."

כאשר אנשים רוצים להתיר לעצמם דברים בבחינת "מאחר ששנה ושילש נעשית לו

כהיתר" אז הם בוחרים לעוות את התורה לרצונם, לא על פי אף פוסק.

לא דיברתי על חלב נוכרי, פאה או כיסוי ראש, שירת נשים, עלייה להר הבית, שהם

כולם נתונים במחלוקת הלכתית, כי יש פוסקים שאומרים אחרת, ופה נכנס המקום

של הבנה אחרת של רצון ה'- אצל מי שהתמחה בלימוד רצון ה'.

כאשר באים אנשים כמוני כמוך שטוענים שיש להם מה להגיד על רצון ה' והוא נגד

כל הפוסקים- אז יש הבדל.

כפי שהיא נתפסת (התמונה של אנשים שאנחנו חושבים עליהם בראש כשאומרים דתי תורני)

לא מכניסה תחתיה את כל מי שרוצה לממש את רצון ה׳ בעולם והולך לפי ההלכה.

דתי תורני הרבה פעמים מדבר על סגנון, ולא רק על רמת שמירה על ההלכה

או שאולי אני תופסת את ההגדרה הזאת אחרת ממה שאחרים תופסים אותה

גם יכול להיות

אבל בוודאי שחשוב בפעל להשתדל ללכת לאורה של תורה, ככל האפשר.

ה"הגדרות" זה דבר שביסודו הוא מצער. גם כלפי "חילוני-חרדי" (ואם את זה את כן מקבלת - אז לא נכון לומר ש"הציבור הדת"ל שונה מאד במהותו" מהם... כי בתוך מה שאת מגדירה כציבור הזה, יש בוודאי הבדלים גדולים יותר בין חלקו לחלקו מאשר בין חלקו לבין "חרדים" מסויימים, למשל, בהרבה נושאים. ואני לא בטוח שכל גווני הדת"ל היו מקבלים את הגדרתך שעניינם, במודע, הוא "רצון לעבוד את ה' בצור המלאה ביותר"... הלוואי. אשרייך על המבט החיובי).

אבל כאשר באים לחפש מכנה משותף לצרכי שידוך, למשל, כבנושא המדובר. אז מי שאומר שרוצה בית "תורני", יש להניח שמתאימה לו בכללי מישהי שגם כן רוצה בית כזה.. לפני ההמשך לגבי ההתאמה האישית החשובה.

כך שזה לא קשור ל"חיים טוב ביחד". אפשר לחיות טוב ביחד עם גוונים מאד שונים מאיתנו. כולם אהובים. ה"קיטלוגים" גורמים תחושה לא טובה בהחלט.

אבל כאשר מחפשים מישהו דומה לצורך הקמת בית - אז חשוב לדעת.

מוטב היה, אם לא היו "הגדרות" - והיה ניתן לומר: מישהי יראת שמיים, מידות טובות, צנועה, דקדוק במצוות, מתחשבת וכו' וכו'.... אבל כאשר מישהי רוצה לשדך ל"סאקלה" מסויימת, היא רשאית לתת איזו הגדרה כוללנית - "תורניים".. מי שמרגיש כך - כנראה שייך לזה, או לפחות שואף...

[אגב, גם לגבי חינוך, זו באמת דילמה קשה. ילד שצופה בבית בטלוויזיה, כאשר הוא נמצא במקום שהאחרים לא - זה יותר התמודדות לא פשוטה לפעמים. קשה להכריע בזה]

ההגדרה הזו חוסכת כמה משפטים.

אממה..יש בתוכה כ"כ הרבה דקויות שעדיין שניים שיגדירו את עצמם ככאלה יכולים להיות ברמה דתית שונה למדי.

כך שבפועל זו הגדרה שעוזרת לקבוצת האנשים שאוהבים להגדיר את עצמם ככה ולכן יש בניהם מכנה משותף...

נכון שיש דקויות והבדלים. בשביל זה יש מי שמשדכת, ויש גם היכרות אישית.

אבל זה לא "מי שאוהבים להגדיר את עצמם ככה", אלא מי שיודעים למה הכוונה בכך לצורך החיפוש. מי שלא רוצים בכך, זה כבר מצמצם את ה"תחום". לא סתם יש שיימנעו מכך. המכנה המשותף הוא שאיפה די בהירה.

להגדיר תתי-הגדרות זה רע בעיניך, אבל ליצור הפרדה מהחרדים, כולל השוליים הלאומיים שלהם מחד, ולשים תחת הגדרה אחת (דתי לאומי) מבקשי רצון ה' המקפידים על קלה כבחמורה יחד עם כופרים גמורים זה סבבה ואחלה?

שאלה: עם איזה מגזין את יותר מזדהה, משפחה או מוצ"ש?

[אם הייתי... כשהייתי...]

בא מבוגר אחד לישיבה, וכששאלתי אותו מה הוא צריך, ענה 'יש לי בן שבדק פה, ובאתי לראות את המקום'.

אחרי שחזרתי מהמכולת שמחוץ לישיבה, ראיתי שהוא יוצא ושאלתי איך היה.

הוא אמר 'ראיתי שיש אנשים כמוך, וראיתי שיש אחרים. הספיק לי'.

למדתי ממנו שיעור חשוב, שבע"ה בל"נ איישם בעצמי.

ואחרי ביקור כזה בבי"ס - כל הכותרות והתיוגים לא מעניינים...

לא תמיד מה שרואים משקף...

תלוי מאיזו זווית מסתכלים

"נ"ט" - ישר מוחו קופץ לקדוח ביו"ד סי' צה בפטריוטיות ולא בפטריוט.

אם את רוצה שיחת חיזוק בביטחון בה' - לכי אליה!!

עזבי את ההצעות, עזבי את השידוכין [ברור שזה עוזר בהתמודדות],

אבל "עיקר נתינתו התורה לישראל הוא כדי שישימו בטחונם בה'"!! (גר"א משלי כב, יט).

לא ראיתי הרבה אנשים שחיים ברמה הזאת... מדהים...

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב