דווקא בגלל שהם כל כך אוהבים ולחוצים שנצליח... זה קצת יוצא משליטה.

יש להורים קצת פחד לנסות לרדת לראש שלנו ולהבין אותו, כי הם מפחדים שזה יתן לגיטימציה לבעיה.

לכן הם עוברים ישר לעצות והאשמות כדי לכאורה לא לתת לך את האפשרות להרגיש שזה נורמלי להמצא בבעיה כזאת.

(מה שכמובן מתברר כטעות... כי בנאדם צריך שיבינו אותו ורק אח"כ יתנו לו עצות)

לא אגיד לך שאני יודע איך להתמודד במאה אחוז... אבל מה שאני עושה זה..

קודם כל מזכיר לעצמי שזה רק מאהבה.. ומנסה בכל זאת לשמוע את ההאשמות והעצות..(שורה תחתונה יש סיכוי טוב שהם צודקים) ומנסה להרגיע אותם שאני כן מנסה למצוא... האחרון לא תמיד מצליח אבל מה נעשה 

לא הכל סתום.. שום דבר לא "סתום וסגור ואין לאן לברוח".... חלילה.

זה קשה. הרגשה מאד לא נעימה. ההורים שלך כנראה נלחצו, ואז כבר מאכילים אחד את השני בחששותיהם....

זה שבכלל איכפת לך ממה שהם אומרים - זה בגלל שיש לך קשר איתם. אם הייתם מנותקים מבפנים, לא היה כ"כ איכפת לך.

כדאי להבדיל בין התחומים: תגידי לעצמך - הם אבא ואמא שלי, יופי..

עד לתחום הזה.  זה שלך, אינם יודעים מה עובר עלייך.

הרי מעצם זה שהם אומרים, "בוודאי עושה משהו לא בסדר", כשאת יודעת שלא שייך בכלל... את יכולה לראות שהם פשוט לא קוראים אותך בתחום הזה נכון, בכלל. אז תחייכי לעצמך, כמו שהיית שומעת שמדברים על מישהי שאת מכירה ומישהו אומר עליה משהו מאה שמונים מעלות בכיוון ההפוך - ותחיי את חייך בשלוה.

כל אחד בקצב שלו. יש בנות מעולות, שהתחתנו יותר מבוגרות ממך. לא מזמינים - אבל קורה. התפקיד של הסביבה בעת כזו, הוא להסביר פנים. הבת מבינה בעצמה שיש ענין להתחתן....  תעזרו לה בקושי. תחייכו, תשבחו על העמידה כשברור שקשה, תעסקו בעניינים אחרים שממלאים את חייה. צאו מהלחץ. בלחץ לא בונים כלום.

גם את. יש לך ענין להתחתן? אז תדעי שההתעלמות מההורים בנושא הזה, זה חלק מהדרך. למה? כי כמה שיותר בלחץ, כך את פחות את, פחות מקרינה מה שאת. פחות שמחה לקראת הענין.

אם תביני שזה ממש חלק מהענין, זה "אקטיב" לא רק "פסיב".. כלומר: המצ"ר אינו משהו שרק נפעל אלא גם פועל - אז יקל עלייך להחליט להתעלם מהשטויות הללו. תגידי לעצמך, אני באמצע משימה, דווקא ע"י הנינוחות.  לא סותר השתדלויות נורמליות שבווודאי את עושה, כי את רוצה - לא בגלל מישהו אחר.

תתפללי על מה שאת חושבת שצריך, מלבד התפילות ה"קבועות". גם להתפלל זה לא בלחץ. ועל זה תתפללי כמיטב יכולתך. זה לא בדיוק "פינוק", אולי גם יעזור להתחדש בכמה עניינים אחרים שאת מתפללת עליהם..

ולא "העצבת וביאסת".. אם כי אכן מצער. אדרבה, בשביל מה המקום הזה קיים?... "איש את רעהו יעזורו".

הצלחה רבה. בשו"ט.

אני מאוד מבינה אותך, אבל אצלי למשל זה לחץ של ההורים מכיוון אחר (אני נשואה אך טרם יש ילדים).

גם כשהייתי רווקה, היה לחץ מאוד גדול מצד ההורים להתחתן.

כמובן שזה נובע מתוך דאגה, אך אני כן חושבת שאת צריכה להגיד להם מה את מרגישה. שזה לא נעים לך להרגיש את הלחץ שלהם, שזה מכאיב, ואת גם ככה בעצמך רוצה להתחתן (ובעז"ה זה יבוא), ומבקשת את המרחב.

ובכל מקרה, גם אם תחליטי שאת לא רוצה לשתף אותם, או שזה לא יעזור, תדעי בעצמך שבעז"ה הכול יסתדר. תפילות כן מאוד עוזרות, וזה ממש ממש לא פינוק להתפלל על זה. 

בחג החנוכה הקרוב כדאי להתפלל מול נרות החנוכה, וכך בכל יום ותבקשי מה' שיגשים את כל משאלותייך.

הרב אליהו היה אומר גם שסגולה גדולה למציאת זיווג היא להגיד בכל יום: "אנא ה', קרב אליי את הטוב, הרחק ממני את הרע, ועשה כטוב בעינייך".

ובכל מקרה, דברי עם ה' במילותייך שלך. אין תפילה שלא מתקבלת בשמיים. 

והכי חשוב, אל תתייאשי אפילו לא לרגע אחד. תהיי חזקה, תמשיכי לעשות טוב, וה' יביא לך גם את הטוב בעז"ה!!

ההורים שלנו מרוב דאגה, לפעמים פשוט מוחצים אותנו בלי לשים לב. הם כבר מתחילים להתייאש, חושבים שאנחנו לא שומעים כלום ולא מבינים כמה כואב לנו מהם. צריך לדבר עם ה', להדק את הקשרים עם החברות הכי טובות, לעשות מאמצים ולהאמין שיהיה הכי טוב שיש. שולחת לך מלא חיבוקים מרחוק ואם את רוצה לשפוך את הלב בפרטי... אני כאן.

1. הלחץ אף פעם לא מוביל למקום טוב.

2. את ילדה טובה? זה נראה לי עיקר הבעיה

3. מה זה עניינך איזה דבר יותר חשוב להתפלל עליו. את חושבת שאת צריכה להתפלל על משהו? שיישרף כל העולם, תתפללי על מה שאת צריכה  

4. נראה לך שהכל סתום וסגור ואין לאן לברוח? זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך

אז תראי כמה את נותנת. אשרייך.

בוודאי שאין מקום להתרשמות יתר מהביקורת. "תתרגמי" אותה לדאגה, לך - חייכי עצמך על רצונם הטוב - ותמשיכי בשלך.

ואל תפסיקי לחפש/לשמוע הצעות במקביל לעזרה לאחיך.

תסבירי גם לו, שהביקורת שלהם היא מדאגה - והכי חשוב כעת זה לא להתייחס לענין הזה בכעס, אלא לנסות לצאת מההרעלה הזו כמה שאפשר מהר, לטובת עתידו. את לא צריכה להתרכז ב"הסברה" להם; מספיק שפעם אחת-פעמיים תאמרי שאת מנסה גם לעזור לו ושלא נראה שכעס יעשה את זה, וגמרנו. תפעלי כמו שצריך.

תצליחי בעזרה לו, תצליחי בעזרה לעצמך, גם הורייך ישמחו בסוף. את נשמעת מעולה.

ראשית כל שאפו על הפתיחות והפריקה

שנית הייתי מציע לך לכתוב ולכתוב ולכתוב לעצמך ואם יתאפשר לך לנסח משהו להורים במכתב ולתת להם זה יהיה מצויין.

שלישית בהערכה גסה אני מעריך שיש לך משהו שמונע ומעכב אותך מלהתחתן [תקני אותי אם אני תועה] איני רוצה לפרט כי אין לי בסיס מוצק לעניין.

אם זה אכן נכון הייתי מציע לך לפנות לעזרה בעניין

להקים בית [בגילך] זהו דבר שצריך לעבוד על כך שלא יפריע.

מעבר לכך, עם כל הקושי שבמצבך אין לי ספק שאת צריכה לעשות שיחה רצינית עם איש חכם שהוא או רב או מטפל ולבחון יחד איתו את הברירות שעומדות בפנייך.

לדעתי את צריכה לדאוג לעצמך, להקים בית ולהתבסס בכיוון הזה. דבר זה ייטיב איתך מכל בחינה.

המצב הנוכחי יכול להמשיך לשאוב אותך עד בלי די, ולכן לדעתי צריך להפריד בין ענינייך הפרטיים לבין משפחתך.

"מתחת לאדמה"..

את לא מרגישה שיש משהו מעכב - אז מן הסתם שאין.

בחורות, שאומרים להן שאולי יש משהו ש"מעכב", עלולות לחפש משהו כזה, כולל להמציא יש מאין ולסבך את עצמן..

המשפחה תופסת אצלך מקום ראשון, את רגישה יותר - יופי. תנצלי את זה לרצון חזק להקים משפחה משלך, ולהיות רגישה אל הנפשות שבה.. 

[אם היית חשה באיזה מקום, בגלל האובדן, חשש מלהתחתן שמא תחווי ח"ו אובדן, היה מקום לעזור. וגם אז היית יכולה לעזור לעצמך, ע"י הגברת ערך הענין, שמחה וביטחון ורצון לבנין.  אבל במה שאת כותבת, את נראית לגמרי לענין, עם איכפתיות מסביבתך הקרובה - תכונות מצויינות לנישואין]

ולא "לברוח" אל עניינים דחופים יותר, כמו שכתבת על התפילה. אם את תינשאי, בוודאי זה יוסיף טוב גם לעצמך, וגם למשפחה, כולל אחיך, שיהיה לו עוד בית תומך..

את כבר לא ילדה קטנה ואת לא צריכה את הזמזמת של ההורים אצלך בתוך הראש.

תמצאי שותפות , תמצאי עבודה, לכי לגור במקום מגניב , תתחילי את הבוקר ב"קפה מסריק" ותראי שהעולם יכול לחייך גם אלייך.

וזה יהיה טוב גם לך, להורים שלך ולמשפחה שלך

הכאב שלך כ"כ נוגע לי ואני כ"כ מכירה אותו.

חשוב לי לומר לך שדווקא הנושא הזה של לבנות בית בהחלט עומד בראש סדר העדיפויות

וצריך לקבל קדימות הכי גבוהה בתפילותייך ובתפילות אוהבייך ומבקשי טובתך!

כל בית נאמן שקם הוא לבנה, ממש לבנה של אותו בית מקדש שלישי ונצחי שלו אנו מייחלים.

קחי את הדמעות כשהן פורצות ותמנפי אותן לתפילה על זה, דבר עם הקב"ה במילים שלך , שתפי אותו בכאב ותבקשי

בתחינה להיגאל (כן גאולה פרטית זה מותר וחובה!)

לגבי הכאב של הורייך - הייתי ממליצה (כמובן רק אם זה מתאים) לשתף אותם ולהרגיע אותם שאצלך הכל בסדר והעיכובים

הם מהקב"ה שמעריך את כוחותייך לעמוד בניסיון הזה ואנא הורים יקרים תאזרו בסבלנות , תתפללו והכל יגיע בזמן המדויק והנכון.

עלי מעלה, מעלה כי כוח עז בך!

מברכת אותך שתמריאי עם כנפי הרוח שנתן לך ה' במתנה ותשתפי אותנו במהירה בשמחותייך.

אל יאוש! זה יבוא!

תביני לבד, גיל 27 הוא ממש אבל ממש לא מאוחר. אנשים מצפים ממך להתחתן בגלל תכתיב חברתי ולא בגלל אהבה.

לא שווה להתחתן בגיל 21 ולהיות כל החיים "על אוטומט", לא מאמין בזה. תתחתני אך ורק מתי ש*את* רוצה ומרגישה מאוהבת.

מספיק עם השטויות האלה של לשדך בכח. קחי את הזמן, את בסדר גמור.

אני ממש מבינה את הכאב שלך!

האמת שמה שעזר לי בעניין הזה היה יעוץ-קואוצ'ינג. עשיתי עבודה רצינית על הקשר עם ההורים שלי וזה ממש ממש עוזר. אני למדתי לשים את הדברים במקום הנכון שלהם. להורים שלנו אכפת מאיתנו ודואגים לנו. הדבר היחיד שרואים לנגד עיניהם זה הרצון לראות אותנו מאושרים, אבל--לא תמיד מצליחים להעביר את המסר מבלי להכאיב לנו בנקודה שגם ככה רגישה אצלנו. 

התהליך שהתחלתי בכלל לא היה מהמקום הזה, פשוט הפיצוצים והדילמות הובילו לנקודה הזאת.

תמיד יש על מה לעבוד ולאן להתקדם, אבל אני יכולה לומר לך בוודאות שהמצב היום הרבה יותר טוב מאשר לפני שנתיים כשהחלתי את התהליך.

בקיצר, אני ממש ממליצה על קואוצינג, גם בשביל זה וגם שאת תרגישי יותר טוב עם כל מה שאת עוברת!

אם את רוצה יש לי מישהי מעולה!תפני אלי בפרטי, אתן לך בשמחה את הפרטים.

בהצלחה רבה !!

אשמח לשוחח איתך באישי..

כדאי לך באמת לחשוב על עצמך ועל זה שהגיע זמן להקים בית

אני לא מכירה את אחיך ומאחלת לו רק טוב אבל תהליך שלו יכול לקחת שנים ועוד שנים ואת תישארי לבד, לא מגיע לך ולא מגיע להורים שלך שגם בן שלהם יסבול וגם בת, יכול להיות שבעוד כמה שנים את תרגישי כעס כלפיך וכלפיו שלא הקמת בית וחבל

כבר בגיל שלך קשה מאוד למצוא, יש לי כמה וכמה חברות רווקות אבל לבעלי אין אפילו חבר רווק אחד

גם בעבודה שלו - כל הגברים תפוסים ויש כמה וכמה רווקות מאוחרות

את נשמעת מקסימה ובע"ה, גם את תמצאי את שלך, בבהירות הלב והדעת, בשמחה וטוב לבב!!

אם מצבך הכלכלי מאפשר זאת עלייך לעזוב את הבית ולגור לבד או עם חברות במצב דומה לשלך. מקום המגורים צריך להיות במרחק של כחצי שעה הליכה מההורים, כך שבשבתות תוכלי להגיע לארוחות בלי להשאר לישון אצלם, אבל מצד שני לא יהיו קפיצות יומיומיות שלך אל הורים או יותר גרועי מכך להפך.

הנתק מההורים יצמצם את הלחץ שלהם עלייך ואולי גם יוריד קצת את הלחץ הפנימי שהם חשים בכל פעם שהם רואים אותך.

גם נתק חלקי מהאח הצעיר יקל עלייך נפשית ויאפשר לך ליצור קשר טוב יותר עם הבחורים שאת נפגשת איתם. הצלתו של אחיך איננה משימה אישית שלך, זה אומנם תפקידם של ההורים ולא שלך אך אם הם לא מסוגלים לעשות זאת, תעזרי ביתר האחים שלך (גם אם הם נשואים ועסוקים בבעיות היוםיום). אם את רואה שהלחץ על אחיך לא משפיע, תרדי ממנו. כמו שהלחץ של ההורים עלייך להתחתן לא עושה לך טוב, כך הלחץ שלך על אחיך לצאת מהסמים לא עושה לו טוב.

לאחר תעברי לגור בנפרד, תזמיני אותו אלייך מדי פעם לארוחות , אבל תשתדלי לא להרבות בשיחות בנושא הסמים אלא על  עניינים אחרים שחשובים לכם.

נ.ב הרבה פעמים בעיית סמים לא ניתנת לפתרון בגלל שזו הסביבה החברתית שלו. אם זה המצב, חשוב להרחיק אותו מהחברים הללו ולעזור לו למצוא חברים אחרים שלא משתמשים.

יקרה.

גם אחרי מעל 30 שנה, אני חשה את הכאב שלך.

הגעתי לגילך וב"ה זכיתי להקים בית ברוך ילדים באושר רב.

ובתובנות לאחור, מבינה ויודעת שאם בתקופה ההיא היתה יותר פתיחות לנושא, היה מקל עלי ועל הורי בודאי.

לכן, כל כך מציעה לך להחיל את הוריך כפי שהם להבין שהכל ממקום של אהבה ודאגה כנה, גם אם לא בדרך הטובה לך.

ובמקביל חשוב מאד להתיעץ על המצב עם בעל מקצוע מבין, שיוכל לייעץ לך ולכוון אותך בנפתולי המצב המשפחתי והאישי שלך.

ובע"ה יקל עליך התהליך ותזכי לקול ששון וקול שמחה!

אל יאוש! הקב"ה משלם בכפלים!

                                        אמא, סבתא ובחורה בעבר.

שאת לא היחידה   צרת רבים נחמת טיפשים שבת שלום

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.