דווקא בגלל שהם כל כך אוהבים ולחוצים שנצליח... זה קצת יוצא משליטה.

יש להורים קצת פחד לנסות לרדת לראש שלנו ולהבין אותו, כי הם מפחדים שזה יתן לגיטימציה לבעיה.

לכן הם עוברים ישר לעצות והאשמות כדי לכאורה לא לתת לך את האפשרות להרגיש שזה נורמלי להמצא בבעיה כזאת.

(מה שכמובן מתברר כטעות... כי בנאדם צריך שיבינו אותו ורק אח"כ יתנו לו עצות)

לא אגיד לך שאני יודע איך להתמודד במאה אחוז... אבל מה שאני עושה זה..

קודם כל מזכיר לעצמי שזה רק מאהבה.. ומנסה בכל זאת לשמוע את ההאשמות והעצות..(שורה תחתונה יש סיכוי טוב שהם צודקים) ומנסה להרגיע אותם שאני כן מנסה למצוא... האחרון לא תמיד מצליח אבל מה נעשה 

לא הכל סתום.. שום דבר לא "סתום וסגור ואין לאן לברוח".... חלילה.

זה קשה. הרגשה מאד לא נעימה. ההורים שלך כנראה נלחצו, ואז כבר מאכילים אחד את השני בחששותיהם....

זה שבכלל איכפת לך ממה שהם אומרים - זה בגלל שיש לך קשר איתם. אם הייתם מנותקים מבפנים, לא היה כ"כ איכפת לך.

כדאי להבדיל בין התחומים: תגידי לעצמך - הם אבא ואמא שלי, יופי..

עד לתחום הזה.  זה שלך, אינם יודעים מה עובר עלייך.

הרי מעצם זה שהם אומרים, "בוודאי עושה משהו לא בסדר", כשאת יודעת שלא שייך בכלל... את יכולה לראות שהם פשוט לא קוראים אותך בתחום הזה נכון, בכלל. אז תחייכי לעצמך, כמו שהיית שומעת שמדברים על מישהי שאת מכירה ומישהו אומר עליה משהו מאה שמונים מעלות בכיוון ההפוך - ותחיי את חייך בשלוה.

כל אחד בקצב שלו. יש בנות מעולות, שהתחתנו יותר מבוגרות ממך. לא מזמינים - אבל קורה. התפקיד של הסביבה בעת כזו, הוא להסביר פנים. הבת מבינה בעצמה שיש ענין להתחתן....  תעזרו לה בקושי. תחייכו, תשבחו על העמידה כשברור שקשה, תעסקו בעניינים אחרים שממלאים את חייה. צאו מהלחץ. בלחץ לא בונים כלום.

גם את. יש לך ענין להתחתן? אז תדעי שההתעלמות מההורים בנושא הזה, זה חלק מהדרך. למה? כי כמה שיותר בלחץ, כך את פחות את, פחות מקרינה מה שאת. פחות שמחה לקראת הענין.

אם תביני שזה ממש חלק מהענין, זה "אקטיב" לא רק "פסיב".. כלומר: המצ"ר אינו משהו שרק נפעל אלא גם פועל - אז יקל עלייך להחליט להתעלם מהשטויות הללו. תגידי לעצמך, אני באמצע משימה, דווקא ע"י הנינוחות.  לא סותר השתדלויות נורמליות שבווודאי את עושה, כי את רוצה - לא בגלל מישהו אחר.

תתפללי על מה שאת חושבת שצריך, מלבד התפילות ה"קבועות". גם להתפלל זה לא בלחץ. ועל זה תתפללי כמיטב יכולתך. זה לא בדיוק "פינוק", אולי גם יעזור להתחדש בכמה עניינים אחרים שאת מתפללת עליהם..

ולא "העצבת וביאסת".. אם כי אכן מצער. אדרבה, בשביל מה המקום הזה קיים?... "איש את רעהו יעזורו".

הצלחה רבה. בשו"ט.

אני מאוד מבינה אותך, אבל אצלי למשל זה לחץ של ההורים מכיוון אחר (אני נשואה אך טרם יש ילדים).

גם כשהייתי רווקה, היה לחץ מאוד גדול מצד ההורים להתחתן.

כמובן שזה נובע מתוך דאגה, אך אני כן חושבת שאת צריכה להגיד להם מה את מרגישה. שזה לא נעים לך להרגיש את הלחץ שלהם, שזה מכאיב, ואת גם ככה בעצמך רוצה להתחתן (ובעז"ה זה יבוא), ומבקשת את המרחב.

ובכל מקרה, גם אם תחליטי שאת לא רוצה לשתף אותם, או שזה לא יעזור, תדעי בעצמך שבעז"ה הכול יסתדר. תפילות כן מאוד עוזרות, וזה ממש ממש לא פינוק להתפלל על זה. 

בחג החנוכה הקרוב כדאי להתפלל מול נרות החנוכה, וכך בכל יום ותבקשי מה' שיגשים את כל משאלותייך.

הרב אליהו היה אומר גם שסגולה גדולה למציאת זיווג היא להגיד בכל יום: "אנא ה', קרב אליי את הטוב, הרחק ממני את הרע, ועשה כטוב בעינייך".

ובכל מקרה, דברי עם ה' במילותייך שלך. אין תפילה שלא מתקבלת בשמיים. 

והכי חשוב, אל תתייאשי אפילו לא לרגע אחד. תהיי חזקה, תמשיכי לעשות טוב, וה' יביא לך גם את הטוב בעז"ה!!

ההורים שלנו מרוב דאגה, לפעמים פשוט מוחצים אותנו בלי לשים לב. הם כבר מתחילים להתייאש, חושבים שאנחנו לא שומעים כלום ולא מבינים כמה כואב לנו מהם. צריך לדבר עם ה', להדק את הקשרים עם החברות הכי טובות, לעשות מאמצים ולהאמין שיהיה הכי טוב שיש. שולחת לך מלא חיבוקים מרחוק ואם את רוצה לשפוך את הלב בפרטי... אני כאן.

1. הלחץ אף פעם לא מוביל למקום טוב.

2. את ילדה טובה? זה נראה לי עיקר הבעיה

3. מה זה עניינך איזה דבר יותר חשוב להתפלל עליו. את חושבת שאת צריכה להתפלל על משהו? שיישרף כל העולם, תתפללי על מה שאת צריכה  

4. נראה לך שהכל סתום וסגור ואין לאן לברוח? זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך

אז תראי כמה את נותנת. אשרייך.

בוודאי שאין מקום להתרשמות יתר מהביקורת. "תתרגמי" אותה לדאגה, לך - חייכי עצמך על רצונם הטוב - ותמשיכי בשלך.

ואל תפסיקי לחפש/לשמוע הצעות במקביל לעזרה לאחיך.

תסבירי גם לו, שהביקורת שלהם היא מדאגה - והכי חשוב כעת זה לא להתייחס לענין הזה בכעס, אלא לנסות לצאת מההרעלה הזו כמה שאפשר מהר, לטובת עתידו. את לא צריכה להתרכז ב"הסברה" להם; מספיק שפעם אחת-פעמיים תאמרי שאת מנסה גם לעזור לו ושלא נראה שכעס יעשה את זה, וגמרנו. תפעלי כמו שצריך.

תצליחי בעזרה לו, תצליחי בעזרה לעצמך, גם הורייך ישמחו בסוף. את נשמעת מעולה.

ראשית כל שאפו על הפתיחות והפריקה

שנית הייתי מציע לך לכתוב ולכתוב ולכתוב לעצמך ואם יתאפשר לך לנסח משהו להורים במכתב ולתת להם זה יהיה מצויין.

שלישית בהערכה גסה אני מעריך שיש לך משהו שמונע ומעכב אותך מלהתחתן [תקני אותי אם אני תועה] איני רוצה לפרט כי אין לי בסיס מוצק לעניין.

אם זה אכן נכון הייתי מציע לך לפנות לעזרה בעניין

להקים בית [בגילך] זהו דבר שצריך לעבוד על כך שלא יפריע.

מעבר לכך, עם כל הקושי שבמצבך אין לי ספק שאת צריכה לעשות שיחה רצינית עם איש חכם שהוא או רב או מטפל ולבחון יחד איתו את הברירות שעומדות בפנייך.

לדעתי את צריכה לדאוג לעצמך, להקים בית ולהתבסס בכיוון הזה. דבר זה ייטיב איתך מכל בחינה.

המצב הנוכחי יכול להמשיך לשאוב אותך עד בלי די, ולכן לדעתי צריך להפריד בין ענינייך הפרטיים לבין משפחתך.

"מתחת לאדמה"..

את לא מרגישה שיש משהו מעכב - אז מן הסתם שאין.

בחורות, שאומרים להן שאולי יש משהו ש"מעכב", עלולות לחפש משהו כזה, כולל להמציא יש מאין ולסבך את עצמן..

המשפחה תופסת אצלך מקום ראשון, את רגישה יותר - יופי. תנצלי את זה לרצון חזק להקים משפחה משלך, ולהיות רגישה אל הנפשות שבה.. 

[אם היית חשה באיזה מקום, בגלל האובדן, חשש מלהתחתן שמא תחווי ח"ו אובדן, היה מקום לעזור. וגם אז היית יכולה לעזור לעצמך, ע"י הגברת ערך הענין, שמחה וביטחון ורצון לבנין.  אבל במה שאת כותבת, את נראית לגמרי לענין, עם איכפתיות מסביבתך הקרובה - תכונות מצויינות לנישואין]

ולא "לברוח" אל עניינים דחופים יותר, כמו שכתבת על התפילה. אם את תינשאי, בוודאי זה יוסיף טוב גם לעצמך, וגם למשפחה, כולל אחיך, שיהיה לו עוד בית תומך..

את כבר לא ילדה קטנה ואת לא צריכה את הזמזמת של ההורים אצלך בתוך הראש.

תמצאי שותפות , תמצאי עבודה, לכי לגור במקום מגניב , תתחילי את הבוקר ב"קפה מסריק" ותראי שהעולם יכול לחייך גם אלייך.

וזה יהיה טוב גם לך, להורים שלך ולמשפחה שלך

הכאב שלך כ"כ נוגע לי ואני כ"כ מכירה אותו.

חשוב לי לומר לך שדווקא הנושא הזה של לבנות בית בהחלט עומד בראש סדר העדיפויות

וצריך לקבל קדימות הכי גבוהה בתפילותייך ובתפילות אוהבייך ומבקשי טובתך!

כל בית נאמן שקם הוא לבנה, ממש לבנה של אותו בית מקדש שלישי ונצחי שלו אנו מייחלים.

קחי את הדמעות כשהן פורצות ותמנפי אותן לתפילה על זה, דבר עם הקב"ה במילים שלך , שתפי אותו בכאב ותבקשי

בתחינה להיגאל (כן גאולה פרטית זה מותר וחובה!)

לגבי הכאב של הורייך - הייתי ממליצה (כמובן רק אם זה מתאים) לשתף אותם ולהרגיע אותם שאצלך הכל בסדר והעיכובים

הם מהקב"ה שמעריך את כוחותייך לעמוד בניסיון הזה ואנא הורים יקרים תאזרו בסבלנות , תתפללו והכל יגיע בזמן המדויק והנכון.

עלי מעלה, מעלה כי כוח עז בך!

מברכת אותך שתמריאי עם כנפי הרוח שנתן לך ה' במתנה ותשתפי אותנו במהירה בשמחותייך.

אל יאוש! זה יבוא!

תביני לבד, גיל 27 הוא ממש אבל ממש לא מאוחר. אנשים מצפים ממך להתחתן בגלל תכתיב חברתי ולא בגלל אהבה.

לא שווה להתחתן בגיל 21 ולהיות כל החיים "על אוטומט", לא מאמין בזה. תתחתני אך ורק מתי ש*את* רוצה ומרגישה מאוהבת.

מספיק עם השטויות האלה של לשדך בכח. קחי את הזמן, את בסדר גמור.

אני ממש מבינה את הכאב שלך!

האמת שמה שעזר לי בעניין הזה היה יעוץ-קואוצ'ינג. עשיתי עבודה רצינית על הקשר עם ההורים שלי וזה ממש ממש עוזר. אני למדתי לשים את הדברים במקום הנכון שלהם. להורים שלנו אכפת מאיתנו ודואגים לנו. הדבר היחיד שרואים לנגד עיניהם זה הרצון לראות אותנו מאושרים, אבל--לא תמיד מצליחים להעביר את המסר מבלי להכאיב לנו בנקודה שגם ככה רגישה אצלנו. 

התהליך שהתחלתי בכלל לא היה מהמקום הזה, פשוט הפיצוצים והדילמות הובילו לנקודה הזאת.

תמיד יש על מה לעבוד ולאן להתקדם, אבל אני יכולה לומר לך בוודאות שהמצב היום הרבה יותר טוב מאשר לפני שנתיים כשהחלתי את התהליך.

בקיצר, אני ממש ממליצה על קואוצינג, גם בשביל זה וגם שאת תרגישי יותר טוב עם כל מה שאת עוברת!

אם את רוצה יש לי מישהי מעולה!תפני אלי בפרטי, אתן לך בשמחה את הפרטים.

בהצלחה רבה !!

אשמח לשוחח איתך באישי..

כדאי לך באמת לחשוב על עצמך ועל זה שהגיע זמן להקים בית

אני לא מכירה את אחיך ומאחלת לו רק טוב אבל תהליך שלו יכול לקחת שנים ועוד שנים ואת תישארי לבד, לא מגיע לך ולא מגיע להורים שלך שגם בן שלהם יסבול וגם בת, יכול להיות שבעוד כמה שנים את תרגישי כעס כלפיך וכלפיו שלא הקמת בית וחבל

כבר בגיל שלך קשה מאוד למצוא, יש לי כמה וכמה חברות רווקות אבל לבעלי אין אפילו חבר רווק אחד

גם בעבודה שלו - כל הגברים תפוסים ויש כמה וכמה רווקות מאוחרות

את נשמעת מקסימה ובע"ה, גם את תמצאי את שלך, בבהירות הלב והדעת, בשמחה וטוב לבב!!

אם מצבך הכלכלי מאפשר זאת עלייך לעזוב את הבית ולגור לבד או עם חברות במצב דומה לשלך. מקום המגורים צריך להיות במרחק של כחצי שעה הליכה מההורים, כך שבשבתות תוכלי להגיע לארוחות בלי להשאר לישון אצלם, אבל מצד שני לא יהיו קפיצות יומיומיות שלך אל הורים או יותר גרועי מכך להפך.

הנתק מההורים יצמצם את הלחץ שלהם עלייך ואולי גם יוריד קצת את הלחץ הפנימי שהם חשים בכל פעם שהם רואים אותך.

גם נתק חלקי מהאח הצעיר יקל עלייך נפשית ויאפשר לך ליצור קשר טוב יותר עם הבחורים שאת נפגשת איתם. הצלתו של אחיך איננה משימה אישית שלך, זה אומנם תפקידם של ההורים ולא שלך אך אם הם לא מסוגלים לעשות זאת, תעזרי ביתר האחים שלך (גם אם הם נשואים ועסוקים בבעיות היוםיום). אם את רואה שהלחץ על אחיך לא משפיע, תרדי ממנו. כמו שהלחץ של ההורים עלייך להתחתן לא עושה לך טוב, כך הלחץ שלך על אחיך לצאת מהסמים לא עושה לו טוב.

לאחר תעברי לגור בנפרד, תזמיני אותו אלייך מדי פעם לארוחות , אבל תשתדלי לא להרבות בשיחות בנושא הסמים אלא על  עניינים אחרים שחשובים לכם.

נ.ב הרבה פעמים בעיית סמים לא ניתנת לפתרון בגלל שזו הסביבה החברתית שלו. אם זה המצב, חשוב להרחיק אותו מהחברים הללו ולעזור לו למצוא חברים אחרים שלא משתמשים.

יקרה.

גם אחרי מעל 30 שנה, אני חשה את הכאב שלך.

הגעתי לגילך וב"ה זכיתי להקים בית ברוך ילדים באושר רב.

ובתובנות לאחור, מבינה ויודעת שאם בתקופה ההיא היתה יותר פתיחות לנושא, היה מקל עלי ועל הורי בודאי.

לכן, כל כך מציעה לך להחיל את הוריך כפי שהם להבין שהכל ממקום של אהבה ודאגה כנה, גם אם לא בדרך הטובה לך.

ובמקביל חשוב מאד להתיעץ על המצב עם בעל מקצוע מבין, שיוכל לייעץ לך ולכוון אותך בנפתולי המצב המשפחתי והאישי שלך.

ובע"ה יקל עליך התהליך ותזכי לקול ששון וקול שמחה!

אל יאוש! הקב"ה משלם בכפלים!

                                        אמא, סבתא ובחורה בעבר.

שאת לא היחידה   צרת רבים נחמת טיפשים שבת שלום

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי