הקדמה:
א) אני לא מנסה לפגוע באף אחת
ב) אתן בנות, ואתן מדברות במקרה הזה תיאוריה נטו. יש כאן בנים שמגישים לכן את המציאות כפי שהיא, זה נראה לי יותר אמין.
ג) יכול להיות שלא תשתכנעו, כי בסופו של דבר זו ההרגשה שלכן. אז אם אתן לא מתכוונות להשתכנע, הדיון הזה מיותר.
גם אני אדבר בתור אחד שהיה בקרבי.
בוא נתייחס לחתך הרחב יחסית של האוכלוסייה הדתית לאומית; הסדרניקים ומכיניסטים. (בכוונה לא מכניס הסדר מרכז, כי להם כבר יש אופי משלהם, וכשאתה מתגייס לצבא בגיל 23+, נשוי בחלק מהמקרים, הצבא פחות ישפיע עליך)
ברוך ה', התחנכנו במוסדות דתיים לאומיים ליראת שמים, עבודת ה', ועוד מידות רבות וטובות. אחד הערכים שהנחילו לנו הן בתיכונים והן בישיבות\במכינות, הוא התרומה לעם ישראל. האווירה מורגשת, והנתונים שמתפרסמים מדי שנה מוכיחים, כי שיעור הגיוס בקרב הציבור הדתי לאומי (ואל תתחילו איתי הסדר-לא הסדר, לכל צד יש טיעונים מעולים) הוא גבוה ביותר.
יתר על כן, שיעור הגיוס בציבור שלנו, שמתגייס לשירות קרבי, הוא הגבוה במדינה.
יש אלפי תפקידים בצה"ל. אלפי. יותר מאלפי. חלקם חשובים יותר, חלקם חשובים פחות. אל תתני לכותרת לבלבל אותך. יכול להיות צנחן או גולנצ'יק שעשו שלוש שנים, אבל הצבא שחק אותם דתית, הם לא נהנו בכלל, עשו את מה שהם עשו מתוך הכרח, ורק חיכו לסוף. שברו שמירות על ימין ועל שמאל (או יותר נכון, לא שמרו מעולם), שיקרו למפקדים שלהם במצח נחושה וגנבו ציוד רב מהבסיס.
לעומתו, יכול להיות בחור שהלך למסלול 'שחקים'. שזה לא קרבי. ממש לא. אבל התרומה שלו למדינה חשובה לאין ערוך.
אני מכיר אישית, חברים טובים שלי, שהם בג'וב בקריה. מה הלו"ז שלהם? 6 וחצי בבוקר הם מתייצבים בקומה, ולא יוצאים משם עד עשר בערב. טוחנים עבודה. כשבאותו זמן יושב פז"מניק במוצב נידח, ולא עושה מטבחים ולא עושה שמירות אלא פעם ביום פתיחת ציר ופעם ביום סגירת ציר. וואו, לוחם. תותח. מקריב. מסירות נפש.
יש כאלה שיש להם פרופיל 97, אך הם גאוני מחשבים. אז הם הולכים ליחידות סייבר. זה פחות חשוב מחפ"ש (חייל פשוט) בגבעתי? פחות תורם? פחות אידיאליסטי?
על חבריי הטובים ביותר, נמנים גם ג'ובניקים. בד"כ, בציבור שלנו, מי שלא לוחם זה או שאין לו את הפרופיל המתאים, או שהוא הלך למסלול מיוחד כי יש לו את הכשרון. ושם, בתלפיות, חבצלות, גאמא, צריכים את הטובים. תשאלי כל אחד שבדרגה מספיק גבוהה כדי לדעת את זה. הם אנשים מדהימים, אין בהם טיפת חוסר הקרבה למדינה.
אסכם. לא הכותרת היא מה שעושה את הבנאדם. האישיות שלו היא זו שעושה אותו. ועל כן, אין לכן לשפוט אף אחד על פי העבר הצבאי שלו. זה עושה עוול גדול מאוד. כמו שיפסלו בנות על מי שלא עשתה קומונה, כי היא לא מספיק עשתה לילות לבנים בחייה. כן, אותו דבר.
בשורות טובות!
)