יש את הדפי קשר מהגן שבעלי שואל שאלות,

לפעמים אנחנו מכינים הצגה על פרשת השבוע.

אצל ההורים שלי היו עושים חידות עם משחקים וצעצועים.

אצלנו הם מאוד אוהבים פ"ש והפטרה אז בעלי מספר

יש תקופות ששרים שלום עליכם וכל טקס הקידוש, אח"כ הילדים אוכלים איתנו בערך רבע שעה

ואז אחד ההורים עובר איתם לשטיח כדי שהשני יוכל לאכול ואח"כ מתחלפים.

אנחנו משתדלים לשמור על אווירה נעימה ושבתית גם סביב המשחקים ולא רק סביב השולחן 

כי זה פשוט לא הולך אז במקום כעסים ובכיות מעדיפים את זה ככה.

כלומר הטיפ שלי-

במקום לריב איתם שיתנהגו יפה סביב השולחן, אנחנו מתאספים בשטיח ומעבירים את הפעילות המשפחתית והשבתית לשם.

עניין שחשוב לי להקפיד עליו בעיקר עם הבן זה ללבוש בגדי שבת גם אם זה לרבע שעה למרות שזו טרחה גדולה בשבילי לקלח ולהלביש את שניהם לכבוד שבת ואחרי שעה להחליף פיג'מה לשניהם (בשבתות קיץ היינו מכניסים שבת מוקדם אז זה היה ממש רבע שעה נטו שהם לבושים בגדי שבת עד אחרי הקידוש)

לפעמים (תלוי בזמני כניסת שבת) אם הילדים במצב רוח טוב אז אחרי הדלקת נרות אני שרה איתם שירי שבת, קוראים מדפי הקשר שלהם, עוברים על הציורים וכו'.

אצלנו אני לא אוהבת שבתות, בעיקר בגלל מתחים ביני לבין בעלי באשר לאופי שולחן השבת.

הוא בא ממשפחה יותר דוסית, סעודת שבת יכולה להימשך אצלם 3 שעות עם מלא שירים ודברי תורה ומלא מנות.

אצל ההורים שלי זריזים, לפעמים עוד לא סיימתי את המרק וכבר מגישים מנה עיקרית, דבר תורה כדי לסמן V ומעט שירים. תוך שעה וקצת מסיימים, אם יש אורחים אז עוד נשארים לדבר ליד השולחן אבל לא בדברי קודש.

אמנם שנינו מעידים על עצמנו שאנחנו רוצים משהו באמצע בין שני הסגנונות,

אבל דוקא עכשיו אחרי עשר שנות נישואין, כשכבר יש מגמה של חינוך הילדים דרך שולחן השבת, הקרע בינינו מעמיק סביב זה.

כן, ברור לי שזו לא הבעיה היחידה, ברור לי שהקושי בזוגיות שלנו הוא כללי וזו רק דרך ביטוי אחת של הדברים, ושאנחנו צריכים טיפול זוגי ושבעלי מצביע ברגליים נגד זה אז כרגע לא בתוך תהליך כזה, אף שהיינו אצל כמה מטפלים לטיפול קצר או ארוך.

בעלי רוצה להאריך, מצידו לתת דבר תורה של 3/4 שעה (לי בעצמי אין קשב כ"כ ארוך, לילדים לפעמים כן ולפעמים לא), מפריע לו שהילדים (9, 7.7) יורדים מהשולחן לשחק, מפריע לו אם אני מתעסקת עם הקטנה (2.5) באמצע הארוחה. 

גם לי מפריע שהם יורדים לשחק אבל מפריע לי כי אז הארוחה נמרחת ומרוב מתחים אני רק רוצה שיסתיים.

מנסה להתגבר על מה שקשה לי כדי לשפר את האווירה, לא תמיד מצליחה...

טוב לשתף. 

שלום לנשות חיל היקרות ביותר.

אני מרגישה שכאשר מכינים את הכל לפני כניסת שבת נכנסים באוירה שבתית, לפעמים חלות מאפה עקרת בית או משו מיוחד ולא שיגרתי- שכולם שמחים איתו.

ואז אחרי שהכל מוכן, האישה לבושה יפה-(זה מאד חשוב) והילדים(אם יש מוכנים),  אפשר להתעסק איתם עד שהבעל מגיע, ואז לשיר שירי שבת ולהתחיל את הארוחה-כאן אם יש בוגרים- אתם יכולים לקחת את הזמן(תלוי ברמת הרעב ולילדים לתת יותר מהר,אח"כ אם הם עוברים לשחק-אתם שומעים דבר תורה ככל יכולתכם אפשר משו של 5/10 דק' , אם יש ילדים כבר יותר בוגרים(אפילו ג')הם כולים להגיד משו ששמעו על פרשת שבוע-אצלנו החדרנו שבשבת צריך לומר דבר תורה סביב השולחן- זה מאד תורם לאוירת השבת, ולערך השבת בעיני הילדים..(בהתחלה זה היה קשה-עכשיו הם עושים זאת כמובן מאיליו.)

נ.ב. בנישואים המוותר הוא המאושר, בשביל השלום עושים הכל.ואם יש הערה לחכות שהכעס והמתח ממך ירד, ואז אם זה באמת חשוב לך זה יחכה לשעת הכושר המתאימה, ואז אפשר ליישב וולבן את הדברים בצורה מכבדת-ותראי שאין כוונה לא טובה לאף אחד, אלא צריך ללמוד אחד את השני ואת צרכיו.

זה מזכיר לי לפעמים אחד הילדים רוצה לספר לי-ואין לי סבלנות להקשיב- אז לפחות עד שאשתפר אני עושה עצמי מתעניינת ומתפעלת וכל פעם אני בשביחו 'אוזן קשבת'..חוכמת נשים בנתה ביתה-בהצלחה.

אולי תגידי לו שזה ממש חשוב ומוסיף שהוא ממלא את השולחן בדברי תורה אבל אולי אפשר סיפורי  צדיקים וסיפורי השגחה כדי שירתק את הילדים ולהוסיף חידון כדי שיהיה שמח..

בטווח גילאים של 3-15

עוגה של פרשת שבוע - שנה אחת הכנו יחד עוגה ועליה ו/או בתוכה אלמנטים הקשורים לפרשה ועל זה היה דיון אח"כ (פרשת וישלח -  פגישת יעקב ועשיו שהתכונן לדורון תפילה ומלחמה - על העוגה היו גיפים וחיילים וכד'. וכן דברים מקליקס (בגדי כהונה), מרים ומשה בתיבה (עוגה ועליה סוף ממקלות ביגלה, ים כחול מנייר צלופן, חמצוצים וכד')

חידון א"ב - שנה אחת עשינו חידון מענינים הקשורים לפרשה / חג על סדר הא"ב. רמת השאלות מותאמת לילדים.

סיפור- שנה אחת כל ילד בחר ספר והיה קורא ממנו במהלך השבת (הפרשה מספרת, מעינה של תורה, פאפראות וכד')

קופסת הפתעות - שנה אחת היינו (אשתי ואני) מכינים אלמנטים הקשורים לרעיונות מהפרשה בתוך קופסא מיוחדת שקוקטה לכך. והילדים היו צריכים לנחש מה הקשר (בתוך התיבה היו חפצים מהבית חלקי צעצועים וכד')

אין ספק צריך להכין ולהשקיע. אבל משתלם וכיף.

נכון, צריך להודות שלא כל שבת כולם היו בשיא (עייפות, עצבים, מצב רוח וכו'). אבל יש תכנית בשולחן שבת (כמובן, כולל שירים וכד')

בהצלחה לכולנו !

כלומר, שבעלך או את תשבו עם הילדים לספר קצת פרשת שבוע, סיפור צדיקים ולשמוע מהם מה הם למדו, ואח"כ לשחרר אותם לעיסוקיהם ושבעלך יגיד דבר תורה שמתאים לכם ולא לילדים.

ואם הוא לא משתף פעולה , תמצאי מישהי שתקבל אותך לבד . זה יכול להציל נישואים ולהפוך אותם למאושרים . בהצלחה.

כל סעודה מספרים קצת, במוצ"ש עושים חידון על הכל בתוספת שוקולד צ'יפס.

צריך להתאים לגילאי הילדים. 

אפשר לקום לסיבוב עם ריקוד של 3-4 דקות, אפשר לעשות הצגות על הפרשה- עם מטפחות וכובעים וזה מוסיף עניין, חידונים- א-ב על הפרשה. לבקש שיספרו משהו טוב שקרה להם השבוע.  להכין איתם שירון של שירי קודש אהובים עליהם ולתת להם לבחור שירים.

להתאים את אורך הסעודה לגילאי הילדים. 

 יש שלבים שזה לא פשוט ואפילו מתסכל . אבל אם מצליחים ליצור שולחן נעים ושמח, כשהילדים גדולים הם מצפים לשולחן שבת וזה מאד משמעותי.

אבל אני חושבת שבעלי לא נמצא במקום בשביל לקבל אותם.

הוא פחות מתחבר ליצירתיות שהצגתם אלא למסורתי ולמקובל, לפחות בעיניו.

כן, הוא מצליח להתאים את דברי התורה לילדים, מוסיף סיפורים מעניינים,

אבל כדי שהם יבינו רעיון של גדולים זה לוקח זמן וסבלנות 

ולכן מתיש...

תודה על הדאגה והחיבוק, אם יהיו חדשות טובות אשתדל לעדכן.

הילדים שותפים בעריכת השולחן ומקבלים מחמאות על העריכה,

לפי הסדר כל ילד אומר משהו, פרשת שבוע/ דבר תורה/ סיפור חסידי,

מתן התייחסות לדפי קשר וליצירות מהגן/ בית הספר,

חידון על פרשת השבוע לפי הגילאים השונים וחלוקת ממתק כלשהו (דואגים שכל אחד יידע משהו ויקבל)

סיפור חסידי שמרתק את כולם,

שירים שהם אוהבים.

(וגם אוכל אהוב עושה הרגשה טובה לשבת ליד השולחן....)

וגם אם הקטנים פורשים אחרי מנה אחת- השולחן עדיין מתקיים...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....