זה לגמרי נורמלי בגיל הזה. זה גם נורמלי בגיל 6 ויש אומרים אפילו אחרי.

חבל ליצור מתח סביב הענין הזה, זה בטח לא מוסיף לילדה או לך שום דבר טוב.

למה אין מצב לחזור לטיטול בלילה?

אני שואלת כי גם אני הייתי במקום הזה (עדיין...והן יותר גדולות...)

ואם לא מפריע לה- זה טוב. אז פשוט תלמדי אותה להוריד פיג'מה וסדין ולהכניס ישר למכונה (תדאגי שהמכונה תהיה פנויה בבוקר).

מה שאולי  יכול לעזור זה לקחת אותה פעמיים בלילה, אפילו בלי להעיר, פשוט לקחת. פעם אחת בערך שעה וחצי או שעתיים אחרי שהולכת לישון ופעם שניה שעתיים או יותר אח"כ. אצלנו בדר"כ כשאנחנו לוקחים פעמיים כולן קמות יבשות. (אנחנו צריכים לקחת שלוש כל פעם...)

ואם היא לא עושה כשלוקחים אותה- תפתו את הברז בשירותים לעשר שניות או יותר, הצליל של המים גורם להם לעשות...

לתת לשתות מספיק מוקדם יותר. לקחת כמה פעמים לפני השינה לשירותים, להציע לה לקום לבד אם תצטרך בלילה, ולדאוג שהדרך תהיה מוארת וחמה, להראות לה את זה מראש (אפשר גם לקחת "תוך כדי שינה", אם זה לא גורם לה לצער והיסטריה).

אפשר לומר לה שזה לא נורא, אבל בגלל שיותר נוח לקום יבשה, אז אם תצליח תקבל פרס כלשהו.  אם לא יואיל, לרדת מזה ולהגיד לה שננסה שוב עוד כמה זמן.

הלחץ, לדעתי, עושה בדיוק ההיפך..

אבל אפשר באופן מתון "לעזור" לכך.

עלייך ועל הילדה שלך לישון בלי טיטול  זה ממש מתסכל ומגעיל לישון עם פיפי ולקום עם ריח כזה.

הבת שלי בת 5 וישנה עם טיטול. ניסינו להוריד לתקופה לא הלך אז הפסקתי..

יש ילדים שזה יותר קשה להם.

אני לוקחת אותה לפני השינה לשירותים ומסבירה לה שאם היא מרגישה שיש לה בלילה שתעיר אותי ונוריד ביחד ואני ילך איתה לשירותים.

מובן שזה לא כיף לה לישון עם טיטול זה לא נוח ולא נעים והיתה מעדיפה בלי אבל היא מבינה שכרגע אין ברירה.

אמרתי לה שאם הטיטול יהיה נקי אז נוכל להפסיק לשים טיטול.

זה ניראלי ממש בלתי נסבל להמשיך בלי טיטול גם לכבס וגם לקום ככה לריח הזה.

אני ממליצה לך פשוט לקבל את זה ולהעביר לילדה את זה שזה בסדר ושאם היא שמה טיטול בלילה זה לא אומר 

שהיא תינוקת..

בגיל כזה קטן זה ממש ממש מקובל.

יש ילדים שמתחילים את הגמילה בגיל 3 כל אחד והקצב שלו.

נ.ב- יש מחלקה חדשה בשערי צדק שמטפלת בילדים שמרטיבים בלילה. הבנתי שזה דרך ביופידבק - את יכולה לברר..

בהצלחה.

לשלוט בצרכים שלו. איך את בדיוק רוצה לעשות את זה?

מה תשימי תינוק בן חודש בסיר?

אם היה אפשר לעשות את זה אז מן הסתם היו עושים.

אבל תינוק קטן בן חודש/ חצי שנה+ לא באמת יכול להבין את זה..

וגם אי אפשר כ"כ להסביר לו.

וגם למה לעשות את החיים קשים אם אפשר להשתמש בטיטולים.

העובדה היא שרוב הילדים מתחילים גמילה מגיל 2.. 2 וחצי ולרוב מסיימים ב3.. 3 וחצי.

הילדים מצליחים להיגמל ויש מעטים שיותר קשה להם.

כתבת "אם היה אפשר לעשות את זה אז מן הסתם היו עושים"

אז לידיעתך - מיליוני תינוקות בעולם גדלים ללא חיתול. באמת באמת.

אפילו בארצנו הקטנטונת יש כמה מאות כאלה בכל שכבת גיל.

אם זה מסקרן אותך את יכולה לחפש בגוגל "בלי חיתולים" או "שיטת הקשב" או "פשפושים" ועוד מילות קוד. אפילו בעברית יש על זה הרבה חומר, ובאנגלית בככל חבל"ז (ובסינית נראה לי שזה חלק אינטגרלי מכל טקסט על גידול תינוקות פחות או יותר).

לא אומרת שצריך לקום מחר ולאמץ את זה, אבל אף פעם לא מזיק להרחיב את האופקים.

לה לגדל ילד בלי טיטול והיא תגיד לך שזה היה סיוט

מה שעשו בעבר זה כל פרק זמן מסוים הורה היה שם את הילד על הסיר ומעל הכיור עד שהוא יעשה

או היו סמים חתיכות שמנות של גזה כדי שבגדים לא יירטבו אבל בפנים היה הכל רטוב וכתוצאה מכך הכל היה אדום דרך קבע

נמאס מהמלצה הזאת ללמוד מאפריקנים, הנה הם הסתננו אלינו בכמויות, האם אנחנו רואים בהם משהו טוב?

אגב גם לאימא לתינוק קטן מגיע לחיות בשקט ולא לרוץ אחרי תינוק עם בגדי החלפה כל הזמן

טיטול גם מקטין כמות כביסה וכמות הבגדים הנדרשת וחוסך ריח של סירחון שגם זה חשוב

ובאמת ילדים נגמלו בערך בגיל כמו היום, תקראי על מאה ה19, לא נתנו לילדים מכנסיים אצל גויים עד גיל 3-5 בכפרים , כנראה בגלל גמילה וכביסה, הסתובבו עם כתונת ארוכה וזהו

אולי גם באפריקה על אותו עקרון

הם קיימים כבר מאות שנים בתרבות המערבית.

המשפחות שאני מכירה שבוחרות לגדל ילדים בלי חיתולים - זה נראה די שונה מהתיאור שלך, מהרבה בחינות.

מאמינה לך כמובן שהיו גם תרבויות שככה זה נראה אצלן. אז לא אליהן אני שואפת.

(אגב, אני לא יודעת מה המצב היום באפריקה. ההשראה של התנועה הזאת היום היא בעיקר ממזרח אסיה.)

אין ברירה, אנחנו חיות בתרבות כזו, וזה חלק מהחיים שלנו.

הייתי רוצה מאוד להעניק לילדים שלי בזה ובבא את חווית העצמאות הזו, אבל החיים כל כך אינטנסיביים ועמוסים בכל כך הרבה חוסרי ברירה, וזה אחד מהם

גם צוות החינוך בגנים ובמעונות לא בשל לזה, ואגב, שנה וחצי זו קצת אופוריה 

אני ניסיתי לגמול את הבת שלי בגיל שנה וחצי והגננת לא הצליחה (היא עשתה כל מאמץ, אני לא מאשימה אותה) להושיב את הבת שלי יותר מ2-3 פעמים ביום על הסיר בשעה שזו התדירות השעתית שלה באותו גיל...

החזרנו את החיתול והורדנו שוב בחופש.

ובארצות הברית ערש התרבות והקדמה (יאא....) מסתובבים ילדים בני ארבע וחמש לא גמולים, ואני לא מעודכנת להיום, אין לי מושג מה קורה שם עכשיו...

הלוואי, הלוואי שהייתי מצליחה...

ולתת לילדה לגדול ולהפסיק לבד אבל אני מכירה גם גישה שבכל זאת קמים ויושבים לעשות פיפי, בסוף זה הופך להרגל

האם גם בקיץ היא הייתה מפספסת כל לילה? הקור מאוד משפיע. אצלנו בשנה שעברה הבת כמעט לא פספסה בקיץ, אבל בחורף לאחריו המיטה הייתה רטובה הרבה פעמים. תשימי לה פיג'מה חמה ושמיכה גדולה וחמה, כדי שהיא לא תצליח להוריד בלילה. לדעתי, עדיף לקחת אותה לשירותים בלילה כשהיא מתעוררת בעצמה ולא לעורר אותה במיוחד (במידה והיא מתעוררת)
. האם היא תמיד מצליחה לעשות בשירותים לפני שהיא הולכת לישון? מאוד חשוב להקפיד על זה! ואת בטוחה שהיא מרטיבה דווקא בלילה ולא מוקדם בבוקר כשהיא מתחילה להתעורר? אולי צריך לקחת אותה בזריזות לשחרותים בבוקר?

לקראת גיל שלוש גומלת ביום, וממשיכה לשים טיטול בלילה.

באיזשהו זמן הטיטולים מתחילים להיות יבשים קבוע, והילדים עצמם כבר אומרים שהם לא צריכים טיטול, ואז מוציאים ונגמר.

איכשהו, 

אף פעם לא גמלתי בלילה, 

ותכל'ס - אין פה אפילו מישהו אחד עם טיטול

בעיניי, זה סתם עבודה מיותרת.

אני חיכיתי וחיכיתי. וגם היום כשהגדולה בת 7 , אם לא הייתי מורידה טיטול- הטיטול היה נשאר רטוב כהוגן ברמה שמרטיב את כל המצעים גם. ואם לא אקח את כולן  פעמיים כל לילה לשרותים- אז בבוקר יהיו לי 3 סטים לפחות של פיג'מה ומצעים לכבס.

בקיצור- כיף לך, ה' חסך לך את הענין הזה...אבל ממש לא אצל כולם זה ככה.

ויכול להיות שזה קשור? אין לי מחקרים , אבל אני גדלתי בסביבה שמאוד הקפידו שבנות לא יושבות על רצפה או על משהו קר

ורק בקיץ לפעמים באות לחדר שלנו בלילה וישנות על שמיכה על הרצפה.

לא נראה לי קשור.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....