כמה שתנסי "להגביל" - יאחז בזה יותר.

תספקי תעסוקה חיובית, מעניינת, שתצריך את הידיים שלו למשהו אחר. שתצריך תקשורת. ואז אפשר לומר, רגע, נוציא את המוצץ, שנשמע מה אתה אומר..

וגם הרבה חום, שמחה..

ענ"ד.

גם שלי בת שנה ו9 חודשים.

לא מבינים כלום ממה שהיא אומרת, בגלל המוצץ.

אבל זאת לא סיבה להילחץ.

נשקי אותו וחבקי אותו. זה כל מה שהוא צריך.

בהצלחה.

אצלי היה ילד אחד עם שמיכה כל היום בגיל הזה ואחד עם מוצץ.

עם השמיכה לא הפריע לי בכלל - שמחתי שהוא מצא לו משהו שנותן לו תחושת ביטחון. ממש ממש לא ניסיתי להגביל. עבר מעצמו כשכבר לא נזקק לזה.

אבל אם המוצץ גם לי זה צרם, כי באמת ממש חסם את ההתפתחות השפתית שלו, וגרם להרבה תסכולים (הוא לא היה בשל להבין שבגלל זה לא מבינים אותו, ההסברים לא עזרו. כל רגע ניסה להחזיר את המוצץ לפה, ובכה נורא כשלא הבנו אותו).

את הילדים הבאים כבר גידלתי בלי מוצץ. לא רציתי להגיע שוב למצב כזה.

אני מקווה שאת תמצאי פתרונות טובים יותר...

הבן שלי מסרב וזה סוחט ממני את כל הכוחות.

תחשבי שבלילה במקום מוצץ הדבר היחיד שמרגיע אותו זה הנקה! סיוט!

אני גידלתי בלי מוצץ , וחבל על כל שעות השינה שנגזלו ממני , אבל בעיקר מהילדה שלי. מוצץ זה אחלה , מרגיע וטוב. הילדה שלי ינקה עד גיל 4 . והיו לה קשיים בשינה . גם היום ישנה מאוחר. מוצץ זה משהו שמרגיע את הילד , ואני לא מבינה מה הבעיה. דרך אגב , אני פשוט התחלתי מאוחר מדי , וניסיתי גם את המוצץ לסרבנים , שאני קראתי לו המוצץ למליינים כי הוא עלה 45 שקלים ולא רצתה . צריך להתחיל מוצץ בגיל מוקדם כי בגיל חדשיים זה כבר מאוחר . 

וכבר נמאס לי מהמוצץ, התחלתי להפסיק בהדרגה:

בהתחלה אמרתי לה שמוצץ מותר רק במיטה. אם היא רצתה מוצץ היא לקחה ורצה למיטה, נרגעה כמה דקות והוציאה.

אחר כך מותר רק בלילה,

ובגיל שלוש הפסקנו לגמרי

תשתדלי להסתכל על החיובי

כשקשה לו-יש לך איך להרגיע אותו

כשלא מצליח להירדם- המוצץ עוזר

נכון, זה מתסכל וגם אני בהתחלה חשבתי להילחם בזה (יותר בגלל שאנשים אמרו לי "מה, היא עדיין עם מוצץ? אבל היא כבר גדולה!) וראיתי שזה רק גורם לה להדבק בו יותר, אז מה עשיתי?

קודם כל הרפתי ואמרתי שממש לא אכפת לי

אח"כ קבעתי זמנים מסויימים שבהם אין מוצץ- למשל, בזמן המקלחת ובזמן האוכל

לפעמים אח"כ היא הייתה שוכחת ממנו ולפעמים ביקשה ואז הבאתי לה..

כשלא הייתי מבינה מה היא אומרת אז הייתי אומרת לה: "מתוקה, תחזיקי את המוצץ ביד (כדי שיהיה בשליטתה ואז יש סיכוי גדול יותר שתסכים להוציא) ותגידי לי כי אני לא מצליחה להבין"

לאחר מכן, היית אומרת את זה בכל פעם שהיא הייתה מדברת עם מוצץ גם אם הייתי מבינה (ובדר"כ הייתי מבינה..)

בכל מקרה, בעיניי זה עדיין גיל קטן שאין צורך עדיין לגמול אותה מהמוצץ, אני גמלתי לחלוטין רק בגיל 3+, פשוט דאגתי שישאר רק מוצץ אחד והיא ידעה שיש רק אחד והייתי שוכחת אותו מדי פעם במעון בעיקר בימי שישי וככה היה לה סוף שבוע בלי מוצץ, פעם אחת שכחנו אותו ביום שישי שבראשון אחריו היה תשעה באב ובשני היא נשארה בבית (כי בראשון לא הרגישה טוב) ואז הראתי לה שהיא יכולה בלי מוצץ, אמרתי לה שנקנה לה הפתעה אחרי שהיא תזרוק אותו לפח, ביום שלישי היא לקחה את המוצץ מהמעון ובדרך הבייתה זרקה אותו לפח

וזהו.

בגיל הזה אפשר להסתפק במוצץ רק בשינה ובנסיעות.

תנסי לומר לו שהמוצץ כל הלילה היה בפה שלו ו"עבד"קשה ועכשיו הוא רוצה לישון!

כל פעם תנסי להוריד עוד קצת ועוד קצת עד שהוא יתרגל שמוצץ זה רק כשהולכים לישון.

לתת לילד להיות תינוק כמה שהוא צריך להיות תינוק, ולהרשות לו להיות ילד כמה שהוא צריך להיות ילד. אפשר להגיד : אם תוציא את המוצץ אבין מה אתה רוצה להגיד , ואז תחזיר לפה . אבל אם הוא מסתובב עם השמיכה והמוצץ כנראה שהוא צריך אותם . למי בדיוק הם מזיקים?

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....