גם לי היו תינוקות של או הכל או כלום שהתישו אותי, ולא היתה ברירה אלא לגמול אותם, למרות שאחרים הנקתי עד גיל 3.
שנה וחצי זה יפה מאוד מאוד. אשרייך.
אם החלטת לגמול - דבר ראשון תקני כרוב. אל תתחילי בלי זה.
זה ענין של כשלוש יממות לא פשוטות, ואז החלב מתמעט מאוד,וכמעט נפסק לגמרי.
הכרוב יעזור לחמם את המקום כדי לשמור על זרימה קלה מאוד, קבועה (לשים רפידות, אם את נוטה לטיפטופים), כך שהגודש לא יהפוך לדלקת חלילה.
עדיף לא לשאוב בכלל. עם כרוב אפשר להסתדר בלי לשאוב.
אפשר גם לגמול יותר בנחת ובאריכות, להוריד כל יום ארוחה, אבל זה לא כל כך מתאים לפעוטות שצמודים להנקה.
אחרי שלוש יממות, בדרך כלל השד חוזר להיות רך, וכמעט מרוקן (זה השלב להפסיק עם הכרוב, כדי שהזרימה הקלה שהוא יוצר תיפסק, ולא יווצר עוד חלב.
זה לא שלב פשוט משום שגם לך וגם לתינוק מאוד קשה, וצריך לחבק הרבה, ולהסיח את הדעת, ולעניין במזונות אחרים ופעילויות מעניינות אחרות, (ולפעמים גם להתמודד עם תסכול של התינוק שהוא מבטא בהנפת אגרופים ובעיטות...) בזמן שאת עצמך גדושה וכואבת - וגם המצב הרוח וכו'
.
אבל לפעמים אין ברירה.
תתארגני מראש עם כל מיני דברים טעימים בשבילה, ומשחקים, וגם עזרה של בעלך.
לי היה עקשן אחד שניסיתי לגמול בגיל שנתיים, והוא פשוט שכב למרגלות המיטה שלי כל הלילה ומירר בבכי...
. בסוף נשברתי - כנראה לא לחלוטין הייתי שלמה עם זה.
במקרה הזה זה היה טוב, כי הוא היה רגיש לחלב והמשיך להגיב קשה לצמיחת שיניים, כך שזה היה לתועלת שנשברתי והמשכתי להניק אותו בסבלנות עד גיל שנתיים וחצי.
בגיל שנתיים וחצי, כשהוא כבר היה בגן, נסעתי לאחותי ליומיים והשארתי אותו לבעלי שהסתדר איתו יפה, ובינתיים החלב שלי נגמר.
בהצלחה.