חזרתי הלילה מחתונה של חברה הצעירה ממני בשמונה שנים
זה היה מוזר , לא כל כך הכרתי חברות, וגם בכנות שאין לי מה לעשות עם ילדות קטנות...
בכלל היה לי מאוד מאוד קשה, בגלל שלאחרונה (קרי לפני שבוע) הסתיים קשר משמעותי מאוד.
אני כבר ראיתי את עצמי כלה ובסוף שום כלום.
ופתאום להיות בחתונה כזאת של צעירים שיודעים מהחיים כמעט שום דבר
ולשניהם הם הראשונים אחד של השני.
במה הם יותר טובים ממני? מה הם עשו שאני לא עשיתי?
למה אצלי הכל כל כך תקוע ומלא כאב, ואצלם ככה זורם ואין להם מושג מה זה מרגיש להיות לבד.
זה נשמע שאכפת לי שיש אנשים שטוב להם.
לא אכפת לי הלוואי שלכולם יהיה טוב
מה שמפריע הוא הכאב שהולך איתי לכל מקום.
