לאט לאט,עם הזמן הוא נהיה מוכר יותר,פתוח יותר,עם עולם,רצונות,רגשות שאת לומדת להכיר.

ואז,אם מגיעה אהבה היא ברורה הרבה יותר.וגם אמיתית.

מטרה? לכל דבר יש מטרה(כמעט),אבל זוהי מטרה טובה,לעתיד משותף יחד.

שאין דבר כזה אהבה ללא תנאים, כי האהבה בין בני הזוג היא תוצאה של אימון ביניהם, נתינה, מחויבות. כל אחד צריך לתת משהו מעצמו בכדי שהוא יאהב את השני והשני יאהב אותו ולא כ"כ יתכן מצב בו אדם מסויים ייתן את כל כולו בשביל השני ואילו השני לא יעשה דבר ועדיין אותו אדם ימשיך לאהוב אותו אהבה מלאה ללא שום תנאי.

אהבה ללא תנאים זה משהו שאני חושבת שמתקיים רק בין הורים לילדיהם, לפחות בגילאים המוקדמים בהם הילדים לא מעניקים מעצמם שום דבר וההורים נותנים בלי סוף ועדיין מי שאוהב פה בלי גבול זה ההורים.

ולפותחת הקישור, אני מאמינה כי קיימת אהבה וחיבה אמיתיים בין בני הזוג, אבל זה לא משהו שבה בקלות, צריך להתאמץ, לרצות להעניק מעצמך ולבוא בגישה שמבחינתך את תעשי הכל כדי שלבן הזוג שלך יהיה הכי טוב בעולם וכמובן לא לצפות שהאהבה תופיע ברגע.... וגם כשהיא כבר תשכון ביניכם בעז"ה, אף פעם לא להיות שאננים ותמיד לרצות לחזק אותה עוד ועוד.

בהצלחה רבה לך!

בין "זרים", כמו דוד ויהונתן

למה קשה לך להאמין שמישהו יכול לאהוב אותך באמת,בלי שום אינטרס?!

את לא מספיק חכמה/כריזמטית/נראית טוב/פלפלית/פיקחית/(ועוד מיליון תכונות חיוביות אחרות) בעינייך?

אין לי ספק שיש בך משהו מכל אלה.

בכל בן אדם באשר הוא ישנם יתרונות וחסרונות.

וכשמכירים אותו לעומק מגלים את אלה וגם את אלה.

ואם נשארים יחד למרות שנחשפים לחסרונות האלה,משמע שזה זניח לעומת היתרונות שעולים על החסרונות.

בהתחלה כמובן שישנו החשש הזה,אבל לאט לאט עם העמקת הקשר גם החסרונות שנראים בעינינו כחסרונות,נחשפים,

ואם מישהו נשאר איתו למרות שהם קיימים,משמע שזה לא מפריע לו והוא מוכן לקבל אותנו כמו שאנחנו.

פעם בא בחור לרב חשוב(אינני זוכרת את שמו), ואמר לו שהוא מהורהר כי לבת זוגתו יש גם חרונות.

והרב ענה לו:"מצוין ככה ההיא תוכל לסבול(לשון נשיאה) את החסרונות שלך",

לכל אדם יש חסרונות, גם לך וגם לו, אין מה לפחד שהוא יכיר את החסרונות שלך, כי זה בסדר

וגם לו יש חסרונות, ומטרת הנישואים היא לתרום אחד לשני מהמידת הטובות שבך,ו"חוכמת נשים בנתה ביתה",

לזהות קושי שיש לו, ולהרים אותו(את  בן זוגך) לעזור לו להתמודד עם החסרון.

וכשאוהבים, / רוצים בקשר טוב בניכם, אז מוכנים לעשות ולהשתפר אחד למען השני. 

אף אחד לא מושלם.. אך יחד אנחנו משלים מושלם!!

בהצלחה לכולם

אם את רואה שבן הזוג השני בא להכיר אותך כי הוא רואה בך דברים טובים, לא חייבים לבא בגישה שאולי הוא מנצל בי איזה תכונה שלי, אם כל אחד מכם הוא בא בגישה שרוצה לחלוק חיים משוטפים ורק לתת ולתת לשני, - אז זה שמוצא בך משהו שנותן לו להימשך אלייך - זה חייב להיות שזה היה, בכדי שירגיש שרוצה לתת לך (וכל זה אם שמת לב אם הוא באמת בא בכזה גישה ולא רק לקחת ולקבל ממך!!!)

אנחנו לא מושלמים ועדין אפשר לאהוב מישהי אהבה ענקית

אפילו אם יש לה מגרעות שמפריעות לנו "על כל פשעים.."

ברגע שאתה אוהב מישהי כל המרגעות שאתה אולי ומוצא בה מתמעטים ונחשבים בעיניך לכלום

זה רק בתנאי שזה באמת אהבת נפש אמיתית , את אומרת אדם זר ובאמת הסיכוי שמישהו יתאהב במישהי כשההכרות

שלהם יזומה הוא נמוך ועל אחת כמה וכמה שיש לה כמה מגרעות שעלולות להפריע לו

"הכל סובב את האשכנזים". 

כי זה אומר שאם מוצאים מישהו שיש איזשהו מכנה משותף איתו- זה יחזיק

חזקי ואמצי, בהצלחה

[הבהרה: התכוונתי שאת יכולה לקחת את אהבה התלויה בדבר, לכיון חיובי]

כל השטויות של התאהבות ואהבה במבט ראשון ו"יודעת שזה זה" זה קישקושים שאין להם שום אחיזה במציאות

נכון , הכל שטויות אין אהבת נפש , מליונים ברחבי העולם ממציאים שטויות ואף אחד לא חווה את זה <צ>

המושג אהבה הוא מושג רחב , יש אהבה של אמא לבן , יש אהבה של בניה , ויש אהבת נפש אמיתית ללא כל קשר למעשים של בן הזוג או לעבר שלו או ללא משנה מה , זה מה שמכונה ברוב העולם אהבה אמיתית

וכל מי שלא חווה את זה לא יבין , מי שחווה ישר יסכים שהיא קיימת וגם שלא ניתן להעביר את התחושה למי שלא חווה את זה

הסיבה שלא כולם חווים את זה היא מפני שזה נדיר מאוד

לא בדיוק אהבה בלי תנאים או מטרה, אלא אהבה שלא קשורה בכלל לתנאים או למטרה.

באיזשהוא שלב (בחיי נישואין) החיבור והקשר עמוקים מספיק כדי שהאהבה תהיה מתחת (או מעל) להכל. בכלל בלי תנאים או מטרות.

חוצמזה שזה מזכיר לי בדיחה מהיומן של הבת שלי: "סבא שלי התחתן עם סבתא, אבא שלי התחתן עם אמא, אז למה שאני אתחתן עם מישהי שאני לא מכיר?"....

אבל הגעתי למסקנה שאני לא רוצה שיאהבו אותי בצורה כזאת...

אהבה בלי תנאים זאת אהבה ששמורה לתינוקות... אבל אני אדם גדול

אם הסביבה תאהב אותי בלי תנאים איך אני אשתנה? איך אתקן את המידות? 

אני אשאר כל החיים אגואיסט חס ושלום.. ואת זה אני לא רוצה.

אני רוצה ההפך... שאנשים יבואו אלי כי יש לי מה להציע...כי אני יכול לעזור להם.

אני רוצה שיהנו ממני ולא שיסבלו ממני כמו שהייתי תינוק.

ההפך אני יאהב את בן הזוג שלי בלי תנאים. אני אהיה האדם הגדול.

רשמתי באמת את מה שהרגשתי...

אהבה אמיתית שייכת רק בין שני בני זוג רוחניים (לאו דווקא במובן הדתי הסטריאוטיפי)

כאשר הראש והמעיים עובדים שעות נוספות התוצאה היא -לתאווה יבקש נפרד.

וזה לא סותר קבלת סיוע מהגורם הגשמי והמראה החיצוני , בתנאי שהמטרה רוחנית .

אם יש לך מטרה רוחנית ובעז"ה תמצאי בן זוג עם מטרה רוחנית הסיכוי טוב לאהבה ללא תנאים כמו שאת חולמת. 

לפותחת, אין מה לבקש אהבה כזו מאחר, זה יכול לבוא רק ממך

נכון שהאהבה מפחידה כי זה הופך אותך לפגיעה אבל כדי לקבל אהבה צריך לתת/להיות פתוח לאהבה

שמבוססת על האהבה, החל מחבר של נוחיות ועד לחבר המעלה-שמתואר כחברות על בסיס מטרה משותפת של התעלות ושיפור המידות. אהבה ללא מטרה מתאימה לסיפורי סינדרלה, ולמרבה הצער-לעיתים נגמרת בקול רעש גדול בבתי הדין למשפחה עם צאצאים אומללים או במעונות ויצ"ו. אגב, לחוות אהבה אמיתית מאדם זר-נשמע לי משפט עם סתירה פנימית במקצת.

מזל שההורים שלך לא חשבו כמוך כי אולי לא היית פה היום .. ?

אהבת נפש היא אחד הגורמים והסיבות לחיבור בין נשמות והדרך של בורא עולם לחבר בין בני זוג שבלי זה

יתכן מאוד שהמון סיבות היו גורמות להם דווקא להתרחק אחד מהשניה

חבל מאוד שאנשים פה לא מאמינים באהבה אמיתית שלאו דווקא בנויה על תן לי ואני יאהב אותך

זו אהבה רדודה!! מה זה שונה מאהבת אם לילד שלה? לא שונה בכלום..אפשר לומר שזו אהבה אפילו יותר פחותה

פה הוא עוד יצא ממנה אז אני מבין שהיא תאהב אותו , אבל פה? נתינה ונתינה ועוד נתינה. זה באמת ההאהבה שאתם מחפשים?

תפסיקו לראות אהבת נפש כמשהו שאחרי זה נגמר בבום , אתם לא יכולים באמת לדעת מי מהזוגות מחזיק יותר מעמד

מי שיתחיל והמשיך עם אהבת נפש או הזוגות שבנויים נטו רק על נתינה , אם אתם רוצה אהבה כזאת בכייף

רק אל תגרמו לאנשים לחשוב שהיא היחידה שקיימת כי זה פשוט להפסיד את אחת המתנות הכי גדולות בורא עולם ברא בחיים

כך הקב"ה ברא אותנו, יש לנו צרכים ורצונות(גברים ונשים) ואנחנו מחפשים מישהו שישלים ויספק לנו אותם,

לולא הצרכים האלו לא היינו שואפים להתחתן ולכן זה טוב להתחלה.

כמובן שבגלל שהקב"ה בתמונה הוא עוזר לנו להגיע לבן/בת זוג המיועד/ת לנו.

(כמובן גם בליווי תפילות שלנו ושל ההורים..)

בהמשך תוך כדי תנועה בשנות הנישואים ניתן לעבוד ולהגיע (לא תמיד...) לאהבה שאינה תלויה בדבר,

אבל גם אז נדמה לי שתמיד יהיו אי אילו נגיעות ... אא"כ אתה נהיה לגמרי צדיק...

בהצלחה!!!

מה גורם לך לחשוב שאפשר להגיע לאהבה שאינה תלויה תוך כדי נישואים ?

"ניתן לעבוד ולהגיע" ..עזבי פה כבר איבדת את זה לגמרי ,

את הבסיס אתם בכלל לא מבינים : אין אהבה עם כל אחד זה דבר נדיר וככזה הוא לא מגיע כי התאמצת ועבדת

זה משהו פנימי שמגיע נטו מהלב ואם הוא לא קיים הוא לא ניתן לבנייה ,

זו הסיבה שאתה לא מתאהב בכל מישהי שאתה מכיר וטוב שכך ! .

יש לנו אינטרסים נכון , אנחנו מחפשים מישהי שתבין אותנו וכו' אבל זה עם מישהי שאתה אוהב לכתחילה

ולא מישהי שאתה מנסה לעבוד איתה ביחד ולנסות בכח לאהוב , המציאות שלנו היא שאי אפשר בידיוק להתחתן

מתוך אהבה אמיתית כי הכל נבנה על שידוכים , פגישה שניים ואתה מתחת לחופה , במצב כזה זה בלתי אפשרי

הדעת נותנת שהסיכוי שתתגרש ככה הוא דווקא יותר גבוה בגלל שאין בסיס רגשי בכלל ופה מתחילה הבעיה

וגם אם יש בסיס רגשי הוא לא דומה לעוצמה של אהבת נפש אמיתית

ולא ניסיתי לומר להתחתן ללא רגש,

רק שלאחר החתונה אתה מבין שהתחתנת וכן בן הזוג מתוך אינטרסים גם אם זה בתת מודע וזו עובדה!

 תשמע כל הרצאה על זוגיות.

 אך מכיוון ש הזיווג הוא משמים ואנו נשמה אחת שהתפצלה לשני גופים ברור  שהאהבה בינינו היא אחת ויחידה ולא תהיה עם מישהו אחר,

אבל עדיין.. כדי להגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר( ושוב אדגיש- לא תמיד  לגמרי!)

יש להתאמץ ולעבוד- וזה לא דווקא שלילי, פשוט רק כך הקשר מתעצם ומחזק והאהבה ה"טהורה" מתגלה,

לדעתי לא לחינם הדוג' שניתנה  על אהבה שאינה תלויה בדבר היא על דוד ויהונתן ולא על איזשהו זוג נפלא מהתנ"ך,

מעורר שאלה לא?

לא הי-ה אף זוג מאבותינו הקדושים שיכלו להוות דוג?  קטונתי, אבל לדעתי זו נקודה למחשבה...

מקוה שהבהרתי את עצמי יותר.

וגם על השוני במבט על מהי אהבה שנחשבת ל"טהורה" יותר

הדרך שלך אומרת מתחתנים מתוך אינטרסים שזה לאו דווקא שלילי ומחזקים אהבה שהיא נסתרת ומעצימים אותה

הדרך שלי אומרת להתחתן עם בסיס של אהבת נפש מלכתחילה כי זה מה שיחזיק את הקשר

וגם כי זה הסימן הכי טוב שזה באמת היא , לא חסר זוגות שנפרדו ..

אני לא יודע סטטיסטיקה לגבי זה אבל נדמה לי שזה לא בצד של מי שהתחתן מתוך אהבת נפש .. ,

וסיבה נוספת שזה הרבה יותר כייף ככה אין על להיות ביחד כשמאוהבים !

אתם מבינים במשהו שלי אין הבנה אליו בידיוק כמו שאתם לא מבינים על מה אני מדבר

אתם מספרים לי על אהבה שצריכה זמן ובנייה , סבבה זה סוג של אהבה והכל טוב ויפה

לעומת זאת אתם לא יכולים להבין מישהו שחווה אהבה אמיתית , ורואים את זה פעם אחרי פעם בתגובות שלכם

מעריך את מה שאתם מאמינים בו אני מאמין במשהו שלדעתי יותר אמיתי

יש מה שנקרא רוח והיא שמתאהבת ומרגישה חיבור

גם אם זה בגלל צירוף נדיר של סיבות שלפעמיים

גם קשורות לפן חיצוני (מעט מאוד) זה לא אומר שזה לא בא ממקום שלם וטהור

בישביל לאהוב צריך שהרוח והנפש ידבקו אחד בשני וזה לא קורה עם כל אחת וזה מוכח

תשאל כל אחד מתי הגיע אהבת האמת הראשונה שלו ותראה מה יענו לך

אני אמרתי להתאהב מישהי שאתה לא מכיר? אה הבנתי אותך ..אתה אומר שצריך להכיר לעומק

ובכן התשובה לכך היא פשוטה , לא חייבים ..אבל צריך בהחלט תקופת זמן נחמדה ולא כמו שבשידוך אתה

נפגש פעם פעמיים וזהו , צריך פה לפחות חודש של התראות באופן יום-יומי בכדי להכיר אותה לדעת שהיא מושלמת בישבילך , לא כל אחת מושלמת בישבילך ..הסיכוי שתמצא מישהי שמוצאת חן בעיניך מהרבה בחינות זה קשה ..

אז מה נגיד על אהבת נפש שצריך פה חיבור של שלמות ? של דבקות האחת בשני ..?

זה לא סתם ככה באוויר ..זה מכלול של דברים שאתה מוצא בה שמצטרפים לשלמות אחת גדולה

שמעידה על חיבור

בוודאי שצריך לנהוג בתבונה בהתאהבות כמו בכל מקרה אחר בחיים ,

אם זה לא מתאים מבחינות מסויימות אז ברור שזה כואב וצריך לוותר .

אם זה מתאים לך לפי השכל ובמיוחד שאתה מאוהב אז לך על זה !

וכי אני טענתי שלא צריך לחשוב וללכת רק לפי הרגש נטו? לא .

אני רק נגד כל מי שטוען שצריך ללכת לכמה פגישות למצוא חן + התאמה שכלית ויש לך זוג לתפארת ,

אממ..על אהבה נחשוב אחר כך..נבנה אותה..כן בטח. המקסימום זו אהבה תלותית .

על אותו משקל אני יכול להגיד לך שדווקא זה מה שגורם לאנשים להתגרש אחרי זה

אני טוען שצריך גם וגם , גם רגש וגם שכל

אם כי אתה טועה לחלוטין בקשר למה שאתה יוצא נגדו.

צא ולמד כמה אנשים שאפילו לא מצאו חן אחד בעיני השני (לא בני זוג אלא סתם אנשים)ף כשלמדו להכיר אחד את השני הפכו לחברים בלב ובנפש.

שום אהבה תלותית, אהבה מתוך בחירה ושותפות עמוקה.

וכמה אנשים שזה קרה הפוך?

ללמדך שהעיקר הוא העבודה הזוגית שלאחר הנישואים.

שוב, התאהבות היא שער ושער נפלא - אשריו של מי שזכה לעבור דרכו לנישואין.

אפשר לעבור בשערים אחרים ועדיין להגיע לחיי נישואין מלאים ומאושרים ביותר.

יש את התנאים המחייבים ויש את התנאים שלא חייבים אבל היה כייף אם היה אותם.

אם היו מקשיבים לך רוב האנשים היו נשארים רווקים - כשהם מחכים בעיניים כלות לאותה התאהבות שתתאים לשכל

או עושים טעויות מאוהבות ומשלמים אחר כך.

 Love is all you need 

Not "Falling in love"

חברים טובים שעברו הרבה ביחד זה לא זוג .

זוג צריך אהבה רומנטית לא להיות רק חברים בלב ובנפש

את זה אתה יכול להשיג עם כל אחד אפילו עם בנים . . .

וזה בטח לא אומר שהם זוג .

כל היופי בבני זוג שיש אהבה רומנטית ולא עוד קשר של הדדיות ושותפות , נישואין זה לא עסק

העניין הוא שבהחלט אפשר להתאהב וזה יכול להגיע ולא צריך עיניים כלות ,

אבל אם אתה לא מכיר מספיק בנות הסיכוי שזה יקרה הוא לא גבוה ואז אתה מוצא את עצמך במצב בלתי אפשרי שדורשים ממך להתחתן עם מישהי שהכרת רק לפני שבועיים ,

ולא זה לא מתקבל על הדעת , לחתונה צריך לבוא עם ידיעה שמה שלא יהיה אתם תשארו ביחד

המשך החיים בנישואין יכולים להניב שותפות ועומק בקשר והכל טוב ויפה

אבל זה בהחלט לא יכול להוות תחליף לאהבה עם מישהי שנפשך חפצה בה

אהבה יכולה לייצב את הספינה ברגעי משבר בין בני זוג

כשאתה מתחתן עם מישהי שהכרת לפני שבועיים זה בעיה

נכון , הם יכולים להיות אחלה שותפים , אבל ממש לא מאוהבים אהבת נפש שתשאיר אותם ביחד למרות

כל הקשיים , כמו בעסק , גם שותפות כזאת יכולה להגמר

וביהדות יודעים טוב מאוד איך לעשות את זה עם שמירת טהרת המשפחה (לא שזה העניין המוחלט אבל זה יוצר את זה)

אני לא אומר שהתאהבות זה דבר שהוא בלתי פגיע , אבל הוא בסיס מאוד עוצמתי וחזק

לא משנה מה אתה תמיד תחזור למקור שזאת היא זה משהו מאוד עמוק

אני מאמין לך . אהבה בהחלט יוצרת חיבור מסויים

רק אני חושב שאף אחד פה לא עושה את ההבדלה בין אהבה רגילה

לאהבה של בני זוג , את לא רוצה להתחתן עם אחד הילדים בגן ? את מאוהבת לא?

אני חושב שהבנת את הרעיון..יש שוני וזה לא דומה , [אין פה אף אחד שחווה ויכול להעיד??]

אתה לא עובד בישביל להגיע לאהבת נפש זה בא לבד משום מקום וזו האהבה שאני שואף אליה ומדבר עליה

לדעתי זו הדרך של בורא עולם להגיד שהיא הכי מתאימה והדרך של הנשמה שלך

להגיד לך שהינה זו היא שהכריזו עליה 40 יום .

"הכל סובב את האשכנזים". 

אהבה קודם כל צריכה לבוא ממך- ככל שאת תתני לשני את תאהבי אותו יותר. אם אהבה זה תלוי בדבר- בטל דבר בטלה האהבה, ולכן כאמור נתינה- שזהו דבר שאי אפשר לבטל (מה שנתת נתת) היא יוצרת אהבה ללא תנאי!

אתן דוגמה: יש ציור שציירת. לקח לך 5 שעות לצייר אותו עד שהגיע לשביעות רצונך. למחרת חברתך נותנת לך במתנה ציור שצייר צייר מוכשר יותר, והציור יפה הרבה יותר ממה שציירת אמש. איזה ציור תאהבי יותר? מה יהיה חשוב לך יותר? התשובה די ברורה... כי הציור שלך, גם אם הוא פחות יפה- הוא שלך וחלק ממך טבוע בתוכו...

מאחלת לך שתמצאי את האחד שיהיה שווה לך להשקיע את עצמך בו ;)

לא הבנתי מה את מנסה לומר..ההפך כשאתה מקבל זה סימן שאתה אוהב רק כי נתנו לך

שום נתינה לא יוצרת אהבה , אולי יוצרת חיבה לנותן

איך זה יוצר אהבה שאני נותן למישהו?

גם אם אני יתן כל הון שבעולם למישהי זה אומר שאני התאהב בה? לא

הרסתי לך את כל התאורייה

לא הרסת לי את התאוריה. ראשית כל היא לא שלי.

ואני מדברת על הנותן- לא על המקבל. מי שנותן הוא זה שמתאהב. ולא מדובר על כסף- מדובר על נשמה.

במילים אחרות- אמא, תאהב את בנה, גם אם הוא לא הכי חכם ויפה. ואילו את השכן באותו הגיל, שהוא עם אייקיו גבוה ונראה יפה פי כמה, היא לא תאהב יותר- כי הוא לא שלה!! וזה לא בגלל שהילד הוא ביולוגי- אלה כי הוא שלה והיא השקיעה בו את נשמתה! היא סחבה אותו תשעה חודשים, הניקה, קמה בשבילו בלילות ובכתה איתו כשהוא הוציא שיניים וכו וכו...

תנסה\י להשקיע במי שאתה רוצה לאהוב, אם זה אח או אחות או חבר, זה עובד....!

עכשיו לגבי מה שכתבת

מז"א תנסה להשקיע במי שאתה רוצה לאהוב?

ואחרי זה אתם אומרים למה אני נגד כל התפיסה שלכם

אני צריך לרצות לאהוב? למה כי אין אופציה נורמלית להתאהב באמת מהלב?

אהבה מגיעה בלי שום התחכמויות בדרך ואתה לא יוזם אהבה אין דבר כזה בחיים !

יודעים מה? כן יש ..אבל היא האהבה שלכם . אתם רואים אהבה בצורה שונה ממני

אצלכם אהבה זה חברות עמוקה , אצלי אהבה זה התאהבות שבאה מהלב והנשמה נטו

בלי להתחכם , בלי לרצות לאהוב , בלי לתת , בלי לקבל , פשוט ישר מהלב

שונאת דיונים ובמיוחד בכתיבה. סליחהה שחשבתי שאתה בת חחח

כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן אהבה זה דבר שבונים. אהבה  זה לא תוצאה של מציאת חן ראשונית- זה דבר נרכש.  עובדה שכתוב "ואהבת את השם אלוקך..." רבים וטובים ממני כבר דנו על העניין: "אפשר לצוות על בנאדם לעשות משהו, אך איך אפשר לצוות בנאדם להרגיש?" תסתכל במקורות שלנו.... ואחרי שאתה משקיע ועובד באמת אז בדרך כלל אתה מקבל תמורה- "כמים פנים לפנים כן לב האדם" (כמו שהמים משקפים את הפנים כך לב האדם שמולך משקף את אותה הרגשה שאתה חש כלפיו)

וברגע שאתה אוהב (מהנשמה\ מהלב\ בלי התחכמויות וכו וכוכוכוכ) באמת אתה רוצה לתת כי זה עושה לך טוב! ואז זה מעגל קסמים- אוהב יותר נותן יותר וחוזר חלילה.

אז לסיום משפט שמספר לנו למה יש בישראל למעלה מ40% גרושים (ועוד הרבה שרוצים להתגרש...)

אהבה ממבט ראשון גירושין ממבט שני

 ואם זה לא מספק אותך מה שאמרתי... אתה מוזמן לדון בפרטי...

ציטוט שלך "אהבה זה לא תוצאה של מציאת חן ראשונית - זה דבר נרכש"

רואים שאת לא עקבת אחרי עד היום בדיונים על אהבה..

אבל לא צריך ללכת רחוק בכדי לראות שכתבתי את זה למעלה..

בישביל להתאהב אתה צריך לפחות חודש להכיר אותה יום יום להיות איתה להרגיש אותה

אהבה ממבט ראשון? לא מאמין באהבה ממבט ראשון ..אי אפשר להתאהב בכלום..

על מה הוא יתאהב? ממראה ? לא מתאהבים בגלל מראה.

מתאהבים בנשמה ! בנפש !

אתם רואים אהבת נפש כמשהו שהוא ..איך פעם מישהי כאן כתבה "זיקוקים"...

מה אני אגיד לכם?...תדברו עם מביני עניין אולי הם יפקחו לכם את העיניים

תאמינו לי לא תתחרטו על זה

אבל אני מבין אתכם..אפשר לומר שאנחנו הדתיים די מקופחים בעניין הזה

אין לנו אפשרות בידיוק להתחיל להתאהב..הכל צריך להיות מהיר ..שלא נגיע לגיל מאוחר חס וכרפס..

וצריך לפעול רק בדרך אחת..שידוכים..גם בשידוכים צריך להיות חכמים..להכיר את הבנאדם חודש..

התאהבת? אשרייך..לא התאהבת? באסה..עכשיו תצטרך להסתפק באהבה מובנת..איך שלא תקראו לזה

אבל גם זה יהיה קצת לא פייר להגיד לאנשים שהתחתנו ככה בדרך הזאת שהם לא אוהבים..הם כן , אבל זה כל כך

כלכך שונה ממה שאני מדבר עליו . אהבת נפש אמיתית.

מה אני אגיד לכם? תהנו ..זה נובע מזה לדעתי שאין אלטרנטיבה לשידוכים

הידוע מהספר "ראשית חכמה" בשם ר' יצחק דמן עכו:

"יום אחד מן הימים יצאה בת המלך מן המרחץ וירא אותה איש מיושבי קרנות ויאנח אנחה גדולה ויאמר מי יתן אותה ברשותי לעשות בה כטוב בעיני. ותען בת המלך ותאמר לו, בבית הקברות יהיה זה ולא הנה. כשמעו דבריה אלה שמח כי חשב שאמרה לו ללכת אל בית הקברות ולשבת לו שם, והיא תלך אצלו ויעשה בה כטוב בעיניו. והיא לא לזה נתכונה אבל רצתה לומר כי שם דווקא ישוו הקטן והגדול הנער והזקן הנקלה והנכבד (איוב ג, יט) קטון וגדול שם הוא, שמה יהיו שוים הכל, אבל הנה לא. כי בת מלך לא ייתכן שיקרב אליה אחד מן ההמון. ויקם האיש ההוא וילך אל בית הקברות וישב לו שם ויקשר מחשבת שכלו בה ותמיד יחשב בצורתה, ומרב חשקו בה הפשיט את מחשבתו מכל מרגש ושם אותה כלה בצורת האשה ההיא וביפיה ויום ולילה תמיד ישב בבית הקברות, ושם יאכל וישתה ושם יישן כי אמר אם לא תבא היום תבא למחר, כן עשה ימים רבים. ומרב פרישותו מכל מרגש לקשירת מחשבת שכלו בדבר אחד תמיד והתבודדותו וחשקו הגמורה, נתפשטה נפשו מהמרגשות ושבה להדבק במשכלות עד שמכל מרגש נתפשטה, ואפלו מהאשה ודבקה בשם יתברך, עד שלימים מעטים פשטה כל מרגש וחשקה במשכל האלהי ושב להיות עובד שלם איש האלהים קדוש, עד שתפלתו נשמעת וברכתו פועלת לכל עוברי דרכים אשר יעברו דרך שם, וסוחרים ופרשים ורגליים אשר יעברו דרך שם יטו אליו ויקבלו ברכתו עד שהלך שמו למרחוק".

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!