קודם כל, זה נאמר לגמרי בהומור.
ובקשר לדבר עצמו שנאמר - לא התכוונתי ח"ו בקטע של גאווה ומשחקי כבוד... כתבתי פה בפורום אתמול איפשהו, שלדעתי אין מקום למשחקי כבוד בעניינים האלה. זה נישואין, זה עניין רציני. זו אחת הבחירות הגדולות והמשמעותיות ביותר בחיים שלנו, וצריך לעשות אותה ואת כל מה שקשור בה לפי מה שמתאים. אני לא רואה פה שום מקום לאי-נעימויות או משחקי כבוד.
(ואם כבר משחקי כבוד - דווקא הצד החותך יכול להיחשב "מנצח"... אף-פעם לא חתכו אותי נשמע הרבה יותר "מנצח" מאשר אף-פעם לא חתכתי)
מה שהתכוונתי הוא, שאני שמח על כך שתמיד הייתי מוכן להמשיך. אני משתדל להיות במקום של - גם אם יש קשיים או בעיות, צריך לנסות להמשיך הלאה. כמובן, לא להגיע עם זה להגזמות, אלא כל עוד זה באמת עדיין יכול להיות שייך. ואני שמח על כך שב"ה, אעפ"י שבכל אחד מהקשרים שלי היו סיבות - רציניות ומשמעותיות יותר או רציניות ומשמעותיות פחות - לחשוב שזה לא מתאים, תמיד הגעתי למסקנה שעדיין יש בסיס מספיק טוב כדי להמשיך, וגם ברגע האחרון עוד הייתי מוכן לתת מעצמי ולנסות להתגבר על המניעות. כביכול מין נצחון עצמי כזה.
ושלא תצא טעות - אני בוודאי לא בא לשפוט את הבנות שהחליטו לסיים איתי קשרים! ממש לא. כל אחת וסיבותיה עמה, וכמו שאמרתי - זו אחת הבחירות המכריעות ביותר, צריך לעשות אותה נכון (ובוודאי שלא לגבי האחרונה, שמכיוון שהסבירה הכל אני לגמרי מבין ומסכים שהיה צורך לסיים).
ושוב, המשפט עצמו נכתב בהומור ובחיוך
