וברצוני לשתף אתכם במצבי הנוכחי, אם כהשראה לאנשים המתמודדים עם קשיים משלהם, ואם בכדי לעדכן את אלו שקראו את דבריי בעבר.
התחלתי לימודים אקדמאים. החשש היה גדול והאתגרים רבים, אך מתוך אמונה ביכולתי להתפרנס בכבוד ולתפקד בחברה כאדם מן השורה, החלטתי ללמוד לתואר ראשון במוסד אקדמאי מוכר. נפגשתי עם ראשת החוג ועם הדיקן וסיפרתי בגלוי על הקשיים שלי ועל ההתמודדות הנפשית שמלווה אותי ופוגעת בתפקוד התקין שלי ביומיום. הם גילו הבנה רבה משחשבתי ואף הביעו הערכה כלפיי על המוטיבציה הגדולה להשתקם ולהתמודד. אני שמחה שבחרתי לשתף ולהיות גלויה במצבי ובכך לאפשר מסגרת מכילה וגמישה במוסד האקדמי.
ובמישור שונה, שהוא זה שגרם לי לכתוב דווקה בפורום הזה, אשתף גם כן; אני התחלתי להיפגש, לצאת לדייטים ולראות בחלומי להקים בית חלום מציאותי בר השגה.
עם כל החששות מהקשיים בהקמת משפחה במצבי, והחששות מהקבלה והכלה שאני עלולה לא למצוא בגברים הפוטנציאלים, מצאתי נכונות להקשיב ורגישות למצבי המורכב. פגשתי גבר עדין וטוב לב שפתחתי בפניו את סודותיי ושיתפתי בהפרעה הקשה ממנה אני סובלת.
מדוע בחרתי לשתף ולבעצם להיחשף כך בפני אדם זר? כיוון שאני חושבת שהפתיחות והיכולת להגדיר באופן מובן וכן את מצבי, חיוניים ליכולת לנהל חיים נורמלים עם אדם נוסף. שכן ללא היחשפות כנה, וללא יכולת לתת אמון באדם אחר, לא אוכל לנהל מערכת יחסים זוגית תקינה ויציבה.
הגבר אותו הכרתי לקח את הדברים ברצינות הראוחה ועם זאת לא נבהל וברח כל עוד נפשו בו, אלא התעניין והסתקרן, ולמד להכיר חלק מהדמויות שחולקות את גופי.
האם נקים יחד את ביתינו? איני יודעת. רק הקל יודע - כל.
אך נהיר וברור לי שיש בעולם אנשים המסוגלים לראות עצמם בזוגיות עם אשה במצבי, וכי יש לי מה לתרום מעצמי לקשר זוגי. ואלו תובנות חשובות ומעצימות.
מאחלת לכולנו שנאמין בכוחנו ונמצא את מקומינו כאן בעולם וכן את האדם שנועד לנו מימי בראשית.
דידי.
