יש ימים שהיא גם ככה מופתעת שאני לא לוקחת אותה כי שלחו אותי למיון (אני באה לגן להגיד לה או מדברת איתה בטלפון של הגן), ואז אחותי באה, או שהיא מחכה לי בגן יותר מאוחר.
ילדים בני שנתיים אין להם אחיזה בזמן. היא מכירה רק יום שישי, או שמחר יום שישי, ושבת.
בגיל הזה הם לא מודעים לדברים האלו, וכל כך קשה לה גם ככה לחכות למסיבת חנוכה שתיערך ב... יום שני הקרוב..!!
אני כן מאוד מכינה אותה ואת הבית בצורות אחרות, העגלה שתשמש את התינוק החדש כבר מזמן לא בשימושה (וכן ריהוט אחר של התינוק אנחנו משתדלים לטשטש את הסנטימנטים שלה כלפיהם), אני מחזיקה המון תנוקות קטנים על הידיים ומשתפת אותה והיא כבר רגילה למצב הזה (שכנים, אחיין, וכו)
אנחנו מתפללות המון לתינוק, ואני מסבירה לה שזה לוקח זמן.
היא רואה את הבטן שלי כבר מזמן, וכבר מבינה שמשהו כאן לא הכי רגיל (לאמא יש 3 בטן ולאבא אין בטן. נחשו למה הכוונה 
.... בעלי בתת משקל) אני מדברת על זה שאני קצת שמנה ולכן אין לה כל כך מקום, אנחנו מספרים לה הרבה מאוד סיפורים על ילדים שנולדו להם אחים ואחיות (מספרים או בעל פה)
אני בטוחה שהיא גם מבינה דברים שהיא לא מצליחה להגיד לנו, כי השפה עדיין מאוד מוגבלת בגיל הזה, ואנחנו מדברים לידה ברמזים, או על ההריון והלידה, בלי להגיד לה ישירות או בלי לדבר על ה"תינוק/ת"
היא גם יודעת שתינוק לא יודע לדבר אלא רק לבכות וככה הוא מסביר שמשהו מציק לו.
הכל מסביב, כביכול לא נוגע בנקודה המהותית...
הפחד הגדול שלי שאדחה מדי את הסיפור וההכנה המהותית, ואז יהיה לה קשה מדי (כבר עדכנתי את בעלי שאני מתפללת ללדת בין ראשון לרביעי ושכמעט בכל מקרה אשתחרר לשבת כי היא לא תוכל לבקר אותי ויהיה לה קשה מאד, עדיפות ללידה בבית בשעות הבוקר המאוד מוקדמות, ואז להעיר אותה, לחגוג עם התינוק, לשלוח לגן ולעוף לבי"ח. הזויה, נכון?)
יצא א ר ו ך.....
עמכן הסליחה... 
)
....
)
על גברים זרים מהסוג שלא מסתכל עלייך....), היא יכולה לדבר על זה עם כל אחד באיזור.