לקחת שן שום (לילדים - את הכי קטנטנה, ואם אין, אז לחתוך חתיכה מלבנית קצרה, ברוחב גפרור).

אם זו חתיכה שהחלק הפנימי הצורב של השום חשוף בה, למרוח בקרם, או אפילו חמאה או מרגרינה כדי למנוע צריבה וחלילה כוויה של הרירית העדינה בפי הטבעת, ולהחדיר פנימה בעדינות באופן שהיא לא תיפלט החוצה (מחילה על התיאורים).

יותר חשוב - להוריד מהתפריט לגמרי סוכר ומתוקים, לפחות לכמה ימים. זה מועיל במיידי. כבר בלילה הבא לא מרגישים אותן יותר.

אח"כ אפשר לחזור אל המתוק בצורה מתונה..

ללעוס חופן גרעיני דלעת קלופים טבעיים (לא קלויים). יש להשיג בכל סופר.

ומישהי בפורום הורות המליצה על שמן גרעיני דלעת. תעשי שם חיפוש.

בהצלחה.

מכיוון שאני לא נוהגת "לדחוף" להם דברים לטוסיק (גם לא מדחום)

אני קוצצת שתי שיניים ומכניסה לתוך מיץ.

הם שותים ומה שנכנס לגוף-נכנס.

פצצה של פיתרון!!

שזה יוצר בעיות בזהות המינית.

אני יודעת גם שבמעונות כבר לא בודקים חום דרך הטוסיק, בגלל הבעייתיות הזו.

תודה על האיחול. הוא כניראה לא אוהב סופגניות. לא מעוניין לצאת.

מכמה סיבות, שבעומק הן בעצם  סיבה אחת:

1) המקום עדין ביותר, וכל שריטה או צריבה קלה שם יכולה לגרום לסבל רב.

2) אזור פרטי ואינטימי. נכון, בטיפול בתינוקות הכללים שונים מעט מאצל מבוגרים, ועדיין - כל עוד יש ברירה, אני מעדיפה להימנע מפעולות פולשניות שם. כמו לדוגמה שבהריון ולידה זה לגיטימי שרופא יעשה בדיקה פנימית לפי הצורך, אבל רובנו נעדיף להימנע מכך כשזה לא הכרחי, כשקיימות דרכים אחרות.

בעיניי חשוב להיות רגישים ביחס לאזורים אינטימיים - גם של תינוקות. זה לא הכל או לא כלום.

3) ואני גם לא הייתי שוללת על הסף חשש להערת ניצני תחושות שזה לא הזמן וההקשר הנכון להעיר אותן. לא מופרך בעיני.

אבל מכאן ועד להמנעות ממדידת חום רקטאלית (שהיא דבר מקובל כבר הרבה מאוד שנים אצל תינוקות) כדי שלא לפגוע בזהות המינית- הדרך קצת ארוכה...

בוודאי שאני אעדיף לא להחדיר שום לפי הטבעת, אבל אם זו ה"עזרה הראשונה" לילדה שלא מצליחה לישון באמצע הלילה- אני אכן אעשה זאת, ובלי נקיפת מצפון וגם בלי חששות לבעיות בזהות המינית.

זו דעתי, בכל אופן.

האמת שאני כמעט ולא מודדת חום בכלל, בשום דרך. לרוב אין למידע הזה משמעות מעשית בשבילי. משככי חום אני נותנת לפי רמת סבל ולא לפי מעלות (יש ילד שיסבול נורא ב38, ויש ילד שגם ב40 רק יהיה קצת קווץ'). וחום ברמה שצריך לרוץ לרופא בדחיפות אני יכולה לזהות גם בלי מדחום... אז מדידת חום רקטלית נראית לי דבר לא הכרחי ברמה ששווה את הבעייתיות בפעולה כזאת. מקסימום אני אמדוד בבית השחי ואוסיף חצי מעלה. ממש לא נראה לי קריטי שיהיה לי תיעוד מדויק על הפיפס.

בשבילי זה לא שיקול. יש די הרבה דברים שמקובלים הום בטיפול בתינוקות, ואני מסתייגת מהם. יש גם די הרבה דברים שהיו מקובלים המון שנים עד שהגיעו למסקנה שהם בעייתיים ושינו את ההמלצות.

והחום היה כבר 40

מישהי רשמה פה לא מזמן על טיפול נגד תולעים ע"י שמן זרעי דלעת... שווה לבדוק. מעבר לזה אני לא יודעת.

רפואה שלמה, במהרה!

להכניס שום למאכלים. 

לאכול חופן גרעיני דלעת על בטן ריקה

לשים כל לילה בפי הטבעת גוש של וזלין/חמאת שיאה שימנע מהתולעים לצאת להציק ולהטיל ביצים. ככה במשך 8-10 ימים. 

לחילופין יש משחות שארומתרפסיות מוכרות שיש בה גם שמנים ארים שהורגים את התולעים 

בהמשך לחשש מפציעה וכו אני שמעתי על האופציה לרסק שן שום ולערבב עם טיפה שמן זית ולהכניס עם מזרק לתוך פי הטבעת (זה אגב מה שעשיתי בסוף אתמול...)

זה היה לה לא נעים (אולי שורף?) אבל נרגעה תוך כמה דקות.

מה שכתבו כאן למרוח רק מבחוץ זה נשמע מעולה אבל אני קצת חוששת שזה לא מספיק....

יש למישהי עוד נסיון עם מריחה מבחוץ/עם ריסוק והחדרה פנימה???

גרעיני דלעת מקווה להשיג בימים הקרובים אבל אני בספק רב אם ביתי תסכים לאכול את זה.......

כמו כן, מה דעתכן לגבי טיפול משפחתי?? השאר לא מתלוננים... לטפל בהם בכל זאת ע"י שום??

שוב תודה ורק בריאות!!

עדיף כבר לחתוך שום בעובי גפרור, למרוח במרגרינה ולהכניס - ניסיתי על עצמי את השיטה עם השום הכתוש והשמן זית וקיבלתי כוויה נוראה שם.

גם לא הייתי בשום אופן מתעסקת עם מזרק באותו מקום, חבל - את עלולה לפצוע אותה חלילה חלילה ואז זה סיפור של הימנעות מיציאת מעיים וכו' שעלול להסתבך וגם טראומה.

שן שום דקיקה קלופה או חתיכונת קטנה יעשו את העבודה מצויין.

את יכולה לעשות את הפעולה הזו מאוחר בלילה כשהיא ישנה שינה עמוקה, ממילא התולעים יוצאות להטיל ביצים בסביבות חצות.

לשאר המשפחה לא הייתי מטפלת כל עוד לא מתלוננים. לא כולם נדבקים. זו נטיה של מי שגם נוטה יותר למתוקים.

כל האחרים יכולים פשוט לאכול גרעיני דלעת - ללעוס היטב היטב כדי להעצים את הספיגה במעיים.

בהצלחה.

להיזהר מאד.זה עלול לעשות כוויה.
אני לא בעד

תולעי מעיים אפשר לחסל ע"י גרעיני דלעת קלופים! קיים ברשתות המזון. אפשר להשיג גם אבקה בחנויות מסוימות טבעוניות.  יש לאכול אותם על קיבה ריקה (יותר יעיל) במשך מספר ימים וזה עושה את העבודה יש בהם חומר שקוטל את התולעים ולכן גם אם אוכלים כשאין זה סוג של מניעה מתולעים והם לא מתפתחים. לילדים שמסרבים אפשר לקצוץ בסלט. שווה שווה שווה! כותבת מנסיון לבן שלי לא עזר שום דבר כמה שום דחפתי לו, גם דרך הפה אכל המון ולא ראיתי תוצאות ומהרגע שהתחלנו עם זה מצאנו את הפתרון הסופי לתולעים... וחוץ מזה להוריד מהמתוקים שמרבים את התולעים. שיהיה בהצלחה!

זה ממש פיתרון מושלם ועוזר תוך כמה דקות.

לנו היה מקרה אם ילד אחד שכל הזמן חזרו לו התולעים ולא עזר שום דבר. הינו שמים לו שום 10 ימים ברצף ולמרות זאת התולעים הגיעו שוב ושוב.

התיעצנו עם מישהי מומחת לתחום הנ"ל והיא הביאה לנו תרופה (סירופ) בטעם בננה שמתאים במיוחד לילדים, וראו איזה פלא! תוך משלושה ימים התולעים נעלמו ולא חזרו לתקופה ממושכת וארוכה.

חשוב לי להדגיש שעם כל הילדים השום עבד נפלא ורק איתו לא. (את הסירופ הנ"ל אפשר להשיג בבתי מרקחת)

יש לי עוד פיתרון אולי לא הכי נעים אבל עוזר.- חוקן

חוקן זהו מין בקבוק עם צינור דק שממלאים את הבקבוקון הזה במים ולוחצים עליו כשהצינורון הדק טיפה בתוך פי הטבעת. מה שקורה זה שכל המים נכנסים לקיבה (התולעים חיות וגדלות בקיבה) ואז הילד/ה ירגיש צורך דחוף לשירותים, אך צריך אחרי שמכניסים את המים אל תוך פי הטבעת לנענע את הילד/ה בזהיארות ובעדינות ולספור עד 10 ורק אז לתת לו ללכת לשירותים. (מומלץ לעשות פעולה זאת על משטח כשהילד/ה שוכב/ת וכשמגיע העת לנענע אותו פשוט מגלגלים אותו מצד לצד אפשרות שהילד/ה בעצמו יעשה פעולה זאת) 

ומה שקורה כשהילד/ה מגיע לשירותים הוא מעצם מוציא את כל המים שנכנסו לקיבה. 

מה שהחוקן עושה זה שהוא שוטף את כל התולעים ולא משאיך מהר שום זכר.

פעולה זאת טובה ביותר וניתן להתיעץ עליה עם רופא המשפחה

את החוקן ניתן לקנות בבתי מרקחת.

בהצלחה

אני באופן אישי לא אוהבת לתת לילדים שלי וורמוקס

והם גם ברוך ה' לא סובלים הרבה מתולעים

אבל כשזה כן קורה אני עושה אמבטיית סוכר.

חברה המליצה לי, בתחילה צחקתי.... אבל ניסיתי וזה עובד 100%

הבת שלי בת 5 התעוררה בלילה והיה ברור לכולנו שזה תולעים....

מילאתי לה כ-20 ס"מ מים חמימים באמבטיה ושפכתי לשם חבילת סוכר.

(כדאי להמיס את הסוכר קודם כל בכלי קטן עם מים ממש רותחים ואז להוסיף למים באמבטיה- זהירות! לא לעשות את זה כשהילד בתוך המים)

הושבתי אותה עם משחקים כ-20 דקות וזהו!!!! נגמרו התולעים.

אפשר לעשות את זה כמה ימים ברציפות, ההסבר הוא שתולעים אוהבים מתוק ויוצאים למים המתוקים הללו.

אצלנו זה  עזר

ואל תרגישי שאת אמא מזניחה או משהו מהסוג הזה כי זה קורה גם לאמהות הכי פדנטיות, נקיות ומצוחצחות

חנוכה שמח!

קודם כל הרבה פעמים רואים אותם יוצאים.... 

הילד מתעורר בלילה עם בכי- מגרד לו ולא נוח לו....

לפעמים יש כאבי בטן במשך היום, כמה ימים ללא סיבה נראית לעין- לא קלקול קיבה, לא עצירות

קרוב לפי הטבעת מכוונים פנס כשהוא צורח. 

ורואים דברים לבנים קטנים זזים

טחני גרעיני דלעת לא קלויים ופזרי על האוכל. כל אוכל שהוא. מספר פעמים ביום,3-4 ימים ברצף. זו תרופה טבעית ופלאית. אצלי כבר אחרי יום-יומיים היה שיפור (נדבקתי מהנכדים). ניתן להכנס לגוגל ולראות מהו החומר שנמצא בגרעינים ומרחיק את התולעים.

בהצלחה!

למרוח סביב פי הטבעת ווזלין בנדיבות.

התולעים "יוצאות לטייל" ונדבקות לווזלין ומתות.

נוסה בהצלחה עם ילדה בת 7 ומאז ב"ה אין תלונות.

כמובן, שאפשר לקחת "וורמוקס" אבל יש לתרופה טעם מגעיל וזה דורש טיפול משפחתי והרתחת הסדינים.

בהצלחה,

אפשר להשיג בבתי המרקחת

למרוח בפתח פי הטבעת (וקצת פנימה) עם האצבע או עם קיסם אוזניים, התולעים נדבקות למתיקות הדביקה הזו , בקיצור הן מתות על זה....

סליחה על העיכוב בתשובה לא הגעתי למחשב בימים האחרונים...

אך טוב וסוף חנוכה שמח!

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.

אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך

(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך

אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?

ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?

ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?

זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

להיות ביחד, לעשות ביום אחרי איזשהו זירוז טבעי - דיקור/רפלקסולוגיה , ואז בערב אחרי שוב להיות ביחד.

היא אמרה שזה תמיד עובד לה, שווה לנסות

(פעם בשבוע 37, פעמיים בשבוע 38, ועוד פעם בשבוע 40).

ב"ה אצלי תמיד הלידה הסתיימה באותו יום שבו התחלנו את הזירוז.

בכל הפעמים ניסיתי לעשות זירוזים טבעיים לפני - בעיקר רפלקסולוגיה ודיקור (בשתי הלידות האחרונות בשע"צ היה לי גם דיקור תוך כדי הלידה עם מדקרת שעובדת בבית החולים). זה אף פעם לא גרם לי להתחיל לידה, אבל אולי זה כן עזר לזה שהלידות התפתו בצורה טובה והתקדמו יחסית מהר (ואולי זה לא באמת השפיע, קשה לדעת רק על פי הניסיון שלי, לא יודעת מה היה קורה בלי...).

בעז"ה שיהיה בשעה טובה ובקלות!

לקראת לידה

היא מאד נעימה

מקבלת לדעתי במוצא, או שאולי שינתה כתובת בינתיים.

בהצלחה

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?

אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.

אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.

חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק

המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

הייתי עם הטבעת במשך כמה חודשים. במהלכם כן עליתי כמה קילו (שרציתי להעלות, הייתי לפני זה במשקל שנחשב כתת תזונה ולא הצלחתי להעלות, אז הטבעת דווקא עזרה לי). אני חושבת שבהתחלה עליתי כמה קילו ואז נשארתי במשקל יציב במשך עוד כמה זמן, זה לא שעליתי במשקל כל הזמן ברצף.

לא יודעת כמה זה עוזר לך. בטח זה משפיע שונה על כל אישה.

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות