אפרט:

גם אני מנגן stairway ושאר סולואים... [אגב, מטאליקה עושה לי רע, ואני נמנע...]

שמעתי מוזיקה לועזית, למדתי ממוזיקה לועזית, ויש שם הרבה דברים ברמה.

אבל אני רוצה לבנות בית שהכל בו נובע מהקודש, שהקודש מכוון אותו.

הרבה מאוד פעמים, שמיעת מוזיקה לועזית היא סימן לניתוק התורה מהחיים.

יכול להיות אדם ששומר על ההלכה קלה כבחמורה, אך חייו לא נובעים מהקודש.

בשיקולים שלו קיים 'האם זה מותר ע"פ ההלכה', אך לאו דווקא 'מה הקב"ה רוצה'?

זאת הכללה, זה ממש לא מדוייק ויש הרבה יוצאי דופן.

אבל אם אדם רוצה להיות ניזון מתרבות אשר לא לנו היא - אומר הוא דרשני.

בקיצור, כל מקרה לגופו.

זו הגזמה פראית ממש.יש שירים לועזיים כל כך יפים! לפעמים הרבה יותר ממוזיקה ישראלית אפילו.

אבל בואי נשאל אותך ככה: אם מדובר בשירים לועזיים ממיטב שירי הפופ. כלומר, שירים של כל הזמרים המערביים של היום? 

לא מדברת על כל סוגי השירים הלועזיים,שישנם כאלה שהם לא לטעמי,

כמו שיש שירים עבריים שהם לא לטעמי.

להתבלבל ביני לבין חסדי הים- לכבוד הוא לי.

כלומר, של כל הזמרים האמריקאים האלה כמו בריטני ספירס וכאלה?(מקווה שהשם שנתתי לא מיושן מידי)

איכות מוזיקלית יש בשפע, משמעות ותוכן, קצת חסר, אם לא בעייתי...

בעיקרון נראה לי שבנושא זה כמו באחרים, מה שאת/ה דורש/ת מעצמך את/ה יכול/ה לדרוש מהמדויט/ת...

יש כאלה שהם בעד.

לא כולם רואים זאת בעין לא יפה.

לכל חי יש נשמה. אי אפשר לומר שלגויים אין נשמה כי זה לא נכון. ויש אפילו גויים טובים ומצויינים.

רלוונטי הלכה למעשה.

לא כ"כ משנה נשמה אלוקית או לא... משנה בעיקר התוכן שאנו משמיעים לעצמינו ולאחרים..

לשמוע מוזיקה לא ראויה שיהודי ונניח דתי חיבר, זה מותר?

נשמה היא חלק אלוק ממעל. חלקיק ממש מהשם. היא טובה תמיד תמיד תמיד גם אם יהודי חטא בחטאים החמורים בעולם  - שהם נחשבים לקליפות.

הנשמה שלנו מוזנת -  ממה שאנחנו בוחרים להזין אותה.

וברגע שנותנים לנפשו של גוי להשפיע על נשמתנו - נשמת היהודי 

לא משנה כמה הגוי הזה חמוד ומתוק (ואגב, כותבי ומלחיני המוזיקה הלועזית פחות ) - זה משפיע. מאוד מאוד מאוד.

זה יכול להתבטא במאות דרכים שונות אבל משפיע זה וודאי וודאי.

אין ספק שלכל יש השפעה אבל כל מה שהוא "יצירה" משפיע יותר ויותר על הנשמה.

ולכן צריך להזהר בזה מאוד.

[הדברים הנ"ל לקוחים מהחסידות [תניא, רבי נחמן, ועוד] , שהיא בעצם הופכת את מה שמותר מתורת הנסתר - למשהו שאפשר וצריך ללמוד ממנו לחיים - ]

ולא צריך להרחיק לכת עד לחסידות אם זה מרתיע אותך,

הרב קוק מדבר על זה המון.

היה מושפע מאוד מציירים, מוזיקאים, משוררים, סופרים והוגי דיעות גויים גמורים.

העניין לא גוי "חמוד ומתוק" אלא גוי *טוב*. יש כאלה. 

פתחי ספרים, תלמדי את הנושא לעומק.

האדם הראשון וחווה זו בחינה מסויימת.

מה שקרה אחר כך עם הנחש גרם לזריעת החושך והטומאה בעולם. אני אומר בעדינות, שהגויים -  האומות כולם, הם חלק מזה. 

אברהם יצחק ויעקב,

שרה רבקה רחל ולאה  - זו בחינה אחרת 

שם זה קודש מוחלט ואין ערבוב עם הטומאה

אנחנו משם, שייכים לשם. תסכימי איתי?

אבל לא חושב שצריך "ללמוד" אם לאדם יש נשמה או לא.

כל יצור חי יש לו נשמה. גם לגויים וגם ליהודים. יש גויים שהם בעלי נשמות הרבה יותר גבוהות מיהודים מסוימים. כל מה שקשור לקבלה, רקיעים, זוהר, ספירות וכו' וכו' יהיה קצת יומרני להגיד שכתוב שם כך וכך כי אין לנו הבנה לכוונת המשורר בעניינים האלה.

גם בזה אני לא מתיימר להבין. אבל זה לא אומר שלגויים אין נשמה.

הרב ליכטנשטיין ז"ל תמיד בשיעורים ומאמרים שלו היה משתמש בהוגי דיעות ומשוררים גויים והיה מושפע לטובה רבות גם מהם.

בלי לזלזל, אבל הרב ליכטנשטיין היה ליטאי בצורה קיצונית, לא נשמעו דברי רוח שם. לא הייתי מתפלא אם יצאו מהתלמידים שלו דרדעים למיניהם.

לגבי דברי "מודעת", האמת איתה, אבל החילוקים לא.

לגויים אין נפש רוח, יש רק נפש בהמית. מה שkly3 קורא לה נשמה.

הביטוי נשמה מופיע בהמון ספרים וכל פעם הוא מתייחס למשהו אחר.

החלוקה לנפש רוח ונשמה וגו' מקורה בעיקר בכתבי האר"י ז"ל.

בעיקרון אין לגויים את מה שיש ליהודים, יש חלוקה גדולה מאוד ומה שאמרת שיש גויים עם נשמה גדולה משל יהודים, זו הלצה לכל היותר. הכי גבוה שלהם הוא הכי למטה שלנו ודי למבין.

יש הבדל בין אדם לחיה, לא אמרתי שלא. אבל זה לא רק הרוח. הנפש האלוקית שעליה מדבר בעל התניא היא החלק הגבוה שגנוז בנפש, זה לא שייך עדיין לרוח וכו'.

וכל מה שיש לגויים לא מקביל ליהודים.

ה"רוח" שדיברת עליה אצל הגויים היא לא הרוח שיש ליהודים, כנ"ל לגבי ה"נשמה" שלהם שהבחור הנ"ל דיבר עליה".

לא שייך הויכוח הניצוחי הזה בין שתי הגישות.

לא יודע מי הרב שלך, כבודו במקומו מונח, אבל הוא מלמד במושגים מסויימים שצריך להיות מודעים למה הם.

הדברים שלי לא סותרים את הדברים שלו, אלא את ההבנה שלך בדברים שלו.

כדאי לא להכנס לעיון במה שלא אמורים לעיין פשוט, זה סתם יותר מלא טעויות ולא כיף לשבש דברי תורה (מנסיון!).

אני רגיל ללמד אנשים, אם כל אדם שלימדתי היה נעלב לא הייתי עובר את יו"כ.

לא מזלזל בהבנה, רק באתי לדייק את הדברים. לא שייך להכנס לפלפול כשלא מבינים נושא לעומק.

דרשן אחד אמר לי פעם משהו כזה "אם תדרוש בנושא שאתה לא מבין עד הסוף, יזלזלו בך", וכידוע כדי ללמד תורה אתה צריך שיכבדו אותך קצת (אחד משמונה בשמונה של כבוד לת"ח).

לא מדבר על הכבוד, כן? פשוט על ההבנה לעומק, ושם זה כבר קבלה שזה לא בשבילנו...

קודם כל אין לך מה להתנצל בפני אף אחד, רק ה' יודע אם כיוונת לשם שמים ואז שום דבר לא משנה.

דבר שני, לא באתי להתנצח (צ"ע בעבודה המידות), אלא לדייק את הדברים.

משתדל להיות נעים לבריות, אבל כשאני כותב, אני כותב חד ולעניין בלי פנפונים למיניהם.

המשכנו לענייני גויים ונשמה, וכלה בריב בין אנשים.

לא לריב, ילדודס.

הכל, בהשתדלות, לשם שמים

"הכל סובב את האשכנזים". 

וגם על פי הסוד יש חלוקה ב"נחלה" לעולם הבא, אבל לא כאן המקום.

כל החלקים הרוחניים של הגוי הם מהס"א, ולכן ככל שהגוי יותר "גבוה" רוחנית, ככה הוא בעצם יותר נמוך, ודי בזה למבין! למה אתה לא מבין רמזים.

כך כתוב בחז"ל במפורש, מי יחלוק?

ואני נחרץ, זה כתוב במפורש בחתימה שלי

בקצרה, כתוב שם אפילו על גרים משהו שקשור למה שאמרנו

"עולם הבא לגויים" וגוגל, תראי שם מקורות אם את רוצה, מודיע מראש שאת עלולה להתקל בדברים שלא כדאי להכנס אליהם.

נא לא להקפיד

נפש החיים שער א פרק ג-ד 

בדמיון זה כביכול ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבי רבוון כוחות ועולמות אין מספר. ומסרם בידו שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם עפ''י כל פרטי תנועות מעשיו ודבוריו ומחשבותיו וכל סדרי הנהגותיו הן לטוב או להיפך ח''ו כי במעשיו ודבוריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כח בכמה כחות ועולמות עליונים הקדושים ומוסיף בהם קדושה ואור כמ''ש (ישעי' נ''א) ואשים דברי בפיך גו' לנטוע שמים וליסוד ארץ. וכמאמרם ז''ל אל תקרא בניך אלא בוניך כי המה המסדרים עולמות העליוני' כבונה המסדר בנינו ונותנים בהם רב כח ובהיפוך ח''ו ע''י מעשיו או דבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים. הוא מהרס ר''ל כמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור. כמ''ש (שם מ''ט) מהרסיך ומחריביך וגו'. או מחשיך או מקטין אורם וקדושתם ח''ו. ומוסיף כח לעומת זה במדורות הטומאה ר''ל:...

..."כי הלא נבוכדנצר וטיטוס לא עשו במעשיהם שום קלקול כלל למעלה כי לא להם חלק ושורש בעולמות העליונים שיהו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם. רק שבחטאינו נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה. את מקדש ה' טמאו כביכול המקדש העליון. ועי"כ היה להם כח לנבוכדנצר וטיטוס להחריב המקדש של מטה המכוון נגד המקדש של מעלה. כמו שארז''ל (איכה רבתי) קמחא טחינא טחינת. הרי כי עונותינו החריבו נוה מעלה עולמות עליונים הקדושים. והמה החריבו רק נוה מטה. וזהו שהתפלל דוד המלך עליו השלום "יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות" ביקש שיחשב לו כאלו למעלה בשמי מרומים הרס. אבל באמת לא נגעו שם

מעשיו כלל כנ''ל:

כוזרי פרק א צז

אָמַר הֶחָבֵר: הַרְפֵּה לִי מְעַט, עַד שֶׁאֲבָאֵר אֶצְלְךָ גְדֻלַּת הָעָם, וְדַי לִי לְעֵד, שֶׁהַשֵּׁם בְּחָרָם לְעָם וּלְאֻמָּה מִבֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְחוּל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי עַל הֲמוֹנָם עַד שֶׁהִגִּיעוּ כֻלָּם אֶל מַעֲלַת הַדִּבּוּר. וְעָבַר הָעִנְיָן אֶל נְשֵׁיהֶם וְהָיוּ מֵהֶן נְבִיאוֹת...וְאִם הָיוּ בֵינֵיהֶם מַמְרִים הָיוּ נִגְעָלִים, אַךְ הֵם בְּלִי סָפֵק סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר הֵם בְּתוֹלַדְתָּם וְטִבְעָם מִן הַסְּגֻלָּה וַיּוֹלִידוּ מִי שֶּהָיָה סְגֻלָּה וְנִזְהָרִים בְּאָב הַמַּמְרֶה בַּעֲבוּר מַה שֶּׁיִּתְעָרֵב בּוֹ מִן הַסְּגֻלָּה אֲשֶׁר תֵּרָאֶה בִּבְנוֹ אוֹ בְּבֶן בְּנוֹ כְּפִי מַה שֶּׁתִּזְדַּכֵּךְ הַטִּפָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בְּתֶרַח וְזוּלָתוֹ מִמִּי שֶׁלֹּא נִדְבַּק בּוֹ הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי אַךְ בְּשֹׁרֶשׁ תּוֹלַדְתּוֹ שֶׁיּוֹלִיד סְגֻלָּה, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה כֵן בְּתוֹלֶדֶת כָּל הַנּוֹלַד מֵחָם וָיָפֶת.​

כל מה שאני מנסה לומר הוא שזה פשוט לא נכון שלגויים אין נשמה. לגבי חלוקות, אשאיר את זה לראויים ממני. אבל עצם נוכחות הנשמה נמצאת בכל יצור חי.

יש נפש שזה בלע"ז psyche

יש רוח שזה בלע"ז spirit או mental

ויש נשמה שזה בלע"ז soul

אלה דברים שונים לגמרי, את חלק הנשמה מקבלים רק על-ידי זכות, גם יהודים.

גם להיטלר הייתה נשמה. היא הייתה מושחתת ומטונפת אבל עדיין, הייתה לו נשמה.

זה שהנשמה שלו ירדה, אחרי התפגרותו מצורתו הגשמית, לשאול תחתיות ומקבל את מה שמגיע לה, אומר שעדיין הייתה לו נשמה.

וגם זה מספק כי זה תלוי ב"זכות" (בס"א הכל הפוך), רק שהכוח שלו להניע דברים כל-כך גדולים מעיד עליו שהייתה לו דווקא נשמה (מצד הטומאה כמובן)

נשמה קיימת אצל כל יצור חי

חלק רוחני קיים אצל כל יצור חי.

למרות שאתה יכול להשען על הראשונים המדקדקים שהיו קוראים נשמה או נפש להכל בכללות.

הכוונה לנשמה, נשמה ממש. גם בעברית גם בלועזית. ברוסית נשמה = душа.

בטל אז גם לסמוך על הראשונים והגאונים הפילוסופים לא בהכרח אתה יכול.

כידוע מתשובת רב האי גאון על אותם שעסקו בפילוסופיה.

זה לא אומר שדברי הרי"ף, רש"י, תוספות, רמב"ן, ר"ן, רא"ש וכו' בטלים.

לרמב"ן לא צריך ראיות, ולרש"י ישנן מספיק.

הרי"ף לא דיבר מילה בפילוסופיה, גם התוספות והר"ן והרא"ש.

אני מדבר על רבי שלמה אבן גבירול, רבי יהודה הלוי, הרמב"ם בענייני הסוד (כידוע מהאיגרת שלו שחזר בו) ועוד שדבריהם לא עומדים כנגד רב האי שהיה גאון וקדם להם ודיבר על בני דורו בכלל.

הפריבליגיה של לדעת דבריו של מי בטלים או לא. "לא עומדים כנגד רב האי גאון". אלו ואלו דברי וגו'. לעצם העניין, רק חכמי הקבלה והסוד התעסקו בעניינים האלה, ולהבין במה שהם התעסקו זה ממש לא כפשוטו.

על ראשי התיבות?

שם זה נראה לי כבד מידי לפתוח שרשור

אין מה לדאוג.

ולגבי גרים זה המקור ההוא בזוהר על למה כמה ואיך אבל זה לא עניין בשביל קטנים כמונו

ולהעלב מזה שאת מפחדת? לא יפה

כתוב בכל מיני מקומות (אחמ אחמ) שהצדיקים של הדור עסוקים בבריאת נשמות לגרים

אין לי מטרה לפגוע בכם באופן אישי, אני אעיר על מה שעולה מדבריכם.

קודם כל, jadataq,

להגיד שבדברי הרב ליכטנשטיין לא היה דברי רוח, זה פשוט פשע! ויותר מזה, זה מעיד על בורות עמוקה. מספיק לקרוא את 'מבקשי פניך' ואת 'באור פניך יהלכון', כדי לראות שהאדם היה בעל שיעור קומה לא רק הלכתית ולמדנית, אלא רוחנית ואמונית, לא פחות מאף גדול תורה אחר. העובדה שיצאו לו תלמידים שקצת פחות הולכים בדרך התורה והמצוות לא מעידה כהוא זה על דמותו ואישיותו.

הייתי אומר לך לבקש ממנו סליחה, אבל לצערנו הוא נפטר. אומר לך לחזור בתשובה באופן רציני ותו לא.

מודעת (וגם jadataq),

אני מבקש ממך, בכל לשון של בקשה, אל תדברי דברים אותם את לא מבינה. אני קורא מה את כותבת, ואני פשוט רואה (כפי שאת גם טורחת בכל הודעה כמעט לציין מחדש), שאלו רק ציטוטים ששמעת מרבך.

יש לכך כמה השלכות:

1) ייתכן שהציטוטים שלך לא מדוייקים, ואת רק מוציאה טעות תחת ידייך,

2) את בכלל לא מוציאה את עצמך חכמה, ואולי להפך. את רק אומרת דברים ששמעת בלי שהבנת אותם לעומק.

3) את גורמת לעצמך לחשוב שזה מה שנכון ואין אמת אחרת.

אז ככה, קודם כל קחי בחשבון שהדברים שאת אומרת נחמדים מאוד, אבל ייתכן שהם לא נכונים. אלו דברים שנכתבו במאתיים השנים האחרונות. לא שאני מזלזל בשום מידה לא באדמו"ר הזקן, לא ברב קוק ולא באף גדול תורה אחר, שכן אני כאין וכאפס לעומתם, אך קדמו להם אי אלו הוגים מחשבתיים אחרים בעולם היהדות.

מי שמבין מעט בגישתו הפילוסופית של הרמב"ם, לא מוכן לסבול דברים אלו, בין השאר משתי סיבות:

1) "כי האלקים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת), אין לנו הבנה והשגה בדרכי הקב"ה. כל מושגי הנשמות וכו', הם דברים שנסתרים מאיתנו, ואין לנו ידע בהם. מה זו נשמה? מה זה רוח?  אתה לא מבין בדברים האלה, תמעיט את הדיבור.

2) למה שיהיה הבדל בין יהודי לגוי בדבר הזה? שניהם נבראו בצלם, לשניהם יש גוף, שכל, רוח ונשמה. הדברים האלה שאתם מצטטים, הם גזעניים. אני לא אתחיל לדבר עכשיו על סגולת עם ישראל, כי זה נושא אחר (ואני גם לא מספיק מבין בו [על כן לא אדבר עליו]), אבל הוא לא קשור לנשמה. לגוי יש נשמה אלוקית בדיוק כמו ליהודי. אין כזה דבר שמי שמתגייר בעצם היתה בו נשמה אלוקית, זו טעות שורשית. כולנו בני אדם, והדיבור הזה לאומני, ואם לא הייתי חושש מכבוד תורה של גדולים אחרים, אולי אף אנטי-יהודי.

לסיכום, אל לנו לדבר בדברים שאנו לא מבינים. לצטט לא מוציא אותנו חכמים. 

וקחו בחשבון, שיש כמה דעות ביהדות.

קודם כל לעניין הרב ליכטנשטיין ז"ל לא אמרתי עליו מילה רעה, מכיר אותו רק מהתלמידים שדיברת עליהם.

דבר שני, כל מה שכתבת כ"תיקון" לדבריה הם טעות גמורה.

לגוי יש נשמה אלוקית בדיוק כמו ליהודי? אתה טוען גם שהרמב"ם אומר את זה במפורש?

אין שמץ של אמת בדבריך ולא יותר מעיוות דעתו של הרמב"ם. אתה מוזמן להבא להביא מקורות לפני שאתה יורה סתם מילים.

קרא את המאמר של הרב שילת בסגולת ישראל לפי הרמב"ם, עם קצת מורה נבוכים.

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/sgulat1-2.htm

ולהבא אל תערב דעות פוליטיקלי קורקטיות עם תורה.

של סגולת ישראל לעומק

גם מהגדולים של לפני 200 שנה

(אגב, אני מקווה שאתה מודע לכך שגם אלו הגדולים מה 200 שנים האחרונות היו גדולים מגדולי הדור הזה, וממך פי כמה. בלי לזלזל, כן? - בוא ונניח כל דבר במקומו.)

שאין לה שייכות עם התורה... הדבר ידוע ומפורסם

מפילוסופיה לא למדים על לשון הקודש

אמרת שאין בדברי הרב ליכטנשטיין דברי רוח, וזוהי הפגיעה.

אני לא טענתי באופן מפורש, שהרמב"ם אומר את זה באופן מפורש, אלא טענתי שהוא לא אומר את דעתכם. כפועל יוצא מתפיסת ההשגחה של הרמב"ם, אמנם יש הבדל בין ישראל לגוי, אך יותר בכיוון של השלמות המוחלטת. הרי ודאי שלכל אדם, גם לגויים, ישנה השגחה (שוב, בהתאם לתפיסת הרמב"ם), אז איך ייתכן שלגוי אין נשמה אלוקית? אין בידי את המקורות כרגע, "ולכשאפנה - אשנה". כאחד שלמד לא מעט אצל הרב שילת, חוששני שלא אני הוא שמעוות את דברי הרמב"ם.

לא אמרתי שאני לא לומד על סגולת ישראל, אלא שאני עדיין לא מספיק מבין בזה, ולכן לא אדבר על זה. כמו כן, לא באתי להוריד מגדולת חכמי ישראל מ-200 השנה האחרונות. כמו שאני לא מנסה להשוות אף אחד לאף אחד. כוונתי הייתה, שקצת מוזר להביא רק את דעתם, ששאבה מגדולים שקדמו להם.

נ.ב, jadataq, בחתימה שלך אתה כותב שאתה לא מנסה לפגוע. אתה לא מספיק מתאמץ לטעמי. לא אכפת לי איך אתה מדבר אלי, אכפת לי איך אתה מדבר.

נו נו

אם אלו המקורות שלך אין על מה לדבר

תרצה או לא, גדולים ביותר קבעו כי לגויים יש נפש, ולא נשמה. הם לא חפצים, אתה יודע

אבל בקרבם שוכנת רק הנפש.

זה שאתה לא יודע מה ההבדלים בין נפש לנשמה זה משהו אחר

אבל בחייאת זה נראה כאילו אתם ילדים בגן שמתבכיינים שאמרו להם שלגויים אין נשמה, נו באמת.

עלוב

כי הדיון פה הוא בכלל לא של ילדים בגן שמתבכיינים, אלא של אנשים בוגרים שדנים בנושא חשוב. הדמגוגיה שנקטת בה היא זו שמורידה את הרמה.

ובדרך אגב, הרב ליכטנשטיין זצ"ל בשיחה לפני לא מעט שנים, אמר כי כל הדברים הנאמרים בתהלים פרק ח', (מה אנוש כי תזכרנו וכו'..), ודאי שנאמרו גם על הגוי. ואם מסתכלים במפרשים, הם אכן לא מייחסים את הדברים לישראל. כי אנוש, הוא יציר אלוקים, ועל כן יש בו נשמה אלוקית. אולי יש רמות, דרגות, מעלות. אינני יודע. אבל יש בו.

אם אלך לשיטתכם, שלגוי אין נשמה אלוקית, אז אנא הסבירו לי:

מדוע בני נח צוו על שפיכות דמים וגילוי עריות? ומדוע על שאר המצוות שלהם? הרי אם אין בהם נשמה אלוקית, מדוע הם מחוייבים ללכת על פי חוקיו? יש כאן סתירה פנימית.

כמו שהקב"ה כפה עלינו הר כגיגית הוא יכל לכפות על כל העולם...

אלא שהקב"ה כבר תיכנן את זה שישראל יקבלו את התורה ולא הגויים.

כמו שמובא ברש"י על המילה בראשית שהעולם נברא בשביל ישראל שנקראו ראשית

הקב"ה רק שאל אותם כדי שלא יתלוננו אח"כ...

שאל את עצמך.. למה דווקא עלינו נכפה הר כגיגית ולא על שאר האומות? למה לנו לא ניתנה האפשרות לסרב לקבלת התורה כמו שניתנה לגוים? 

כי פשוט הגוים גם ככה לא יכולים לקיים כאלה חוקים... אין להם נשמה שמסוגלת לזה. אין להם כלי קיבול לקדושה.

ראה את הציטוטים שהבאתי בתגובה למעלה... 

הקב"ה ניסה לבחור בכל העולם ביחד, אבל פעמיים חטאו לו. אין ברירה, אי אפשר להחיל את הדבר הזה על כל העולם. הקב"ה בחר בעם אחד, השרה עליו את שכינתו, והם אלה שמפיצים את תורתו במובן הכי שלם שלה. אין קשר למסוגלות של נשמה.

מה צריך להוסיף בכל משפט איזה התנצלות כדי שמישהו לא יבכה?

כיניתי מישהו (פרט לזה שמפזר עלבונות לכולם) בכינויי גנאי? טוב אולי נפלט קצת פה ושם חח

ולגבי הרב ליכטנשטיין השוותי אותו לליטאים, אם אתה חושב שליטאי זה עלבון, כנראה שאתה זה שצריך לבקש מחילה, לא אני.

פשוט ציינתי עובדה שדרכי הלימוד שם שונים משל מי שאנחנו דנים בו כאן.

ידוע שליטאים לא נוטים לפסוק לפי הקבלה.

רוח והדברים ידועים

בענייני מחשבה, הלך על פי מי שנראה לך. 

כאילו כולנו תלמידי חכמים גדולים שיודעים הכל

מה שבעל התניא כתב, לא מחייב אותי. גם הרמב"ם לא מחייב אותי להאמין בתפיסה שלו לגבי טעמי המצוות.

ועל כן, אדם יכול לפנות על פי שלל הכיוונים הקיימים ביהדות, ובלבד שהוא לא יכפור בעיקרים.

האם יש או אין ואיזה חלק והאם גם מה שיש לגויים (שודאי ה' יצר) הוא נקרא אלוהי או משהו אחר.

כי אני חושב שיש כאן חילוקים פילוסופיים גדולים. 

אך אין מה להמשיך להתווכח מנקודה זו כרגע.

לילה טוב! ושיהיו כל מעשינו (ומחלוקותינו) לשם שמים!

אפשר לבקש ממך משהו? באמת בשיא העדינות, אל תכנסי לנושאים כאלה בלי לדייק במה שאת אומרת. זה מוליד צרות בסוף.

אגב את הנשמה לא מקבלים בגיל 20 אלא אם יש זכות. וגם זאת נשמה מסויימת ויש עוד המון חלקים, אלה ספרים שלמים שכתב האר"י לפי הזוהר, אי אפשר לגמד את זה למשפט אחד.

הרמב"ם דיבר על מה שהיה בזמנו. כיום ברור שיש הבדל צום בין מוזיקה עברית למוזיקה לועזית.

אמנם יש ר-עבנים שמעדיפים מוזיקה לועזית על פני מוזיקה מזרחית בטענה שהאחרונה זולה,

אבל זה אך ורק מתוך גזענות דוחה. מוזיקה לועזית זה בדיוק תרבות יוון, מוזיקה עברית לא,

הגם שבה עצמה יש סגנונות שונים. כל בר דעת מבין את ההבדל, ולא על כך דיבר הרמב"ם.

אף אחד פה לא מתכוון למוזיקה בשפה הערבית למשל.

לגבי שירים הרבה רבנים אומרים שזה לא טוב ושזה מטמא את הנפש. למה? לא ממש זוכר..

אם הייתי פוסל? לא. גם בגלל שאני לא הכי צדיק תמים וגם כל אחד יש לו את הפאשלות שלו

לרוב, זה מגיע עם עוד כמה דברים שלא לפי הדרך שלי - (ספרים \ סרטים וכו וכו)

אם זה כך -  אפסול.

אם זה רק השירים הלועזיים - אברר איפה הוא מונח ביחס לזה:

אם הוא רוצה ושואף שלא לשמוע בחייו את המוזיקה הזו שהיא טמאה ומטמאת ממש - ויתחיל איזשהו תהליך לצאת מזה - לא אפסול..

אם זה לא מזיז לו והוא לא רואה בזה בעיה - (וזה רק זה ) אתייעץ עם מי שאני מתייעצת תמיד בעיניינים שכאלו אבל בגדול נראה לי שזה לא יהיה שייך ואפסול..

[מבוסס על סיפור אמיתי! ]

המוזיקה בסדר. יותר יש בעיה, במוזיקה לא איכותית.. (: 

מוזיקת פופ הנהוגה כיום היא מוזיקה זולה. איתה אולי יש בעיה. אבל מה לעשות, גם אותה שומעים.

שאת שומעת מוזיקה לועזית נורמלית. השאלה היא, אם הוא שומע שירים כמו של ג'סטין ביבר, טיילור סוויפט ועוד ועוד מכל הזמרים של תרבוב הפופ שמחצינה מיניות ונהנתנות. או מוזיקה שחורה עם קללות וניבולי פה? הוא שומע אותם אבל הוא דוס לגמרי...

אין סוף לאנשים עם רצונות שונים. קורה. מי שמתעקש לברור על דברים שונים, יתמודד עם רווקות מאוחרת כמו שצריך, אני בטוח.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.