שלום,
ב"ה יש לנו שני ילדים- בן 3 ובן שנה וחצי
הם מסתדרים מצוין ומאוד דואגים ואוהבים אחד את השני
אבל..
כל פעם שהקטן עושה משהו חמוד וצוחקים ממנו הגדול ישר מנסה לעשות את זה גם, ולא יפסיק עד שהוא לא "יזכה בהכרה" ויגידו מילה גם על מה שהוא עשה
למשל אם יושבים מסביב לשולחן והקטן אוכל בצורה מצחיקה הגדול ישר יחקה אותו כדי שישימו לב גם אליו
אני מאוד מנסה שכל אחד ירגיש מיוחד בפני עצמו ושלא תהיה תחרות בין השניים
יותר מכך שזה מבאס שהגדול חייב תשומת לב ברגע שהקטן זוכה לה מבאס שזה הרבה פעמים פועל נגדו- לפני אנשים שאינם אני או בעלי- כי מעשה שנראה חמוד על ילד בן שנה וחצי נראה אחרת על בן שלוש, במיוחד כשרואים שזה לא בא לו ב"טבעי"..
אני לא יודעת איך לגרום לו להרגיש מספיק בטוח בעצמו על מנת שלא יצטרך לחקות את אח שלו כל פעם שהוא עושה משהו "מוצלח"..
אני גם לא יודעת איך להגיב כשהגדול מחקה אותו- לתת לו גם מחמאה? להתעלם? (זה יעליב אותו..) לתת איזו הערה על שהוא לא חיב לחקות אותו? (גם יעליב אותו..)
תודה לעונים וחנוכה שמח!
הוא צריך לוותר לטובת האח הקטן- תנו לו להבין ובעיקר להרגיש שאף אחד לא גנב לו את ההצגה- פשוט ההצגה שלו שונה ויותר בוגרת. ואפשר להגיד- אתה גדול ואני יושבת איתך עכשיו לבד ומקריאה לך סיפור לא כמו ל....הקטן הוא צריך כבר לישון עכשיו.... וכו' להראות לו שלהיות גדול זוהי זכות ולא רק חובה (תוותר לאח שלך הקטן על המשחק כי אתה גדול והוא קטן וגדולים מוותרים).