בשם ערכים? בשם הצדק? בשם המוסר? זה האלוקים בעצמו, סה"כ מדובר בקומות של התגלות

סליחה על הקיצור, אני מבין שאני עונה ריאלית על שאלה טעונה רגשית, אבל בכל זאת....

למה כל הזמן כולם אומרים שצריך לשתף ולספר?? מה יקרה אם מישהו ישאיר את זה בפנים?? תודה!

תחשבי איזו תמונה חלקית אנו רואים. האדם היקר סיים את תפקידו ומן הסתם טוב לו הרבה יותר עכשו. אבל לנו פה קשה לקלוט כי התמונה כל כך חלקית. ומסכימה לגמרי שבלי אמונה קשה לחיות- היא היא הנותנת פרופורציות וקליטה שיש דברים מעבר ושהקב"ה יודע מה הוא עושה ולכן הרבה יותר קל להתמודד עם סבל.  

רב,רבנית..לא משנה.

העיקר שתקבלי הבנה למצב,לעצמך ולעולם היהדות שלנו.

זה לא ככה שניה בשירשור מיילים. זה דורש עומק ולפעמים גם יותר משיחה אחת!

שווה מנסיון-לכל החיים!

לפני שנים רבות נהרגה חברתי הטובה בפיגוע בקו 2 בת 16! צדיקה מאד ועוד בחזור מתפילה בכותל!

עברתי את הכל והרבה מעבר...

בזכות הליווי של אחת הרבניות במכללה שלי, יש לי עוצמות והבנה לכל דבר בחיים.

הפי!! אל תוותרי על זה!

הקב"ה אב רחמן אוהב אותנו ושולח התמודדויות מאוד קשות, לעיתים אנו לא מבינים למה ואנו מרגישים שהן רק מקפלות אותנו. אך אנו חייבים לזכור שאנו בדור של גאולה ולגאולה הזו יש הרבה ייסורים וכולנו לוקחים חלק בהם ולכל אחד זה בא בצורה שלו. אך לזכור שרבש"ע לא מביא לאף אחד שום סבל מיותר (הרבנית חנה טאו ע"ה שסבלה המון והייתה עקרה וחילונית ויתומה מהשואה... כך אמרה) והוא אוהב אותנו ונמצא אתנו בכאב ומביא כוחות ומרפא. בלעדיי אמונה בה' מאוד קשה, ומבינה אותך נורא, גם לי היה שלב שהרגשתי רחוקה מרבש"ע-אך זה עובר אל תדאגי. וזכרי שאין רחמן ואוהב בניו מאתו-רבש"ע! חיבוק

הרגשות והתחושות שאת מתארת הם לגמרי נורמליים....

זה קורה לרוב האנשים רק ההבדל בינך לבינם שהם לא מעיזים לדבר על זה ואת כן.

קרה לי מקרה דומה, ראשית בעלי עודד אותי לדבר על זה ולומר את זה. וראיתי שהשמים לא נפלו עלי

ואחר כך פשוט דיברתי עם ה' וסיפרתי לו על הכעס והכאב שיש בליבי

אני לא יכולה לתאר לך איזה שיחרור חשתי לאחר מכן, כמה בכי ודמעות.

כל מה שאת מרגישה עכשיו את הדיסטנט באמונה ואת המרחק שנותר כביכול בינך לבין ה' כל אלו זה עצת היצר הרע הוא עובד להרחיק אותך מאבא כי הוא יודע שרק אצל אבא תמצאי את הנחמה ואת האהבה ולכן הוא עובד קשה שתהיי עצובה ומנותקת

שלא יהיה לך חשק להתפלל, שלא תרגישי קירבה בתפילה. וע"י הדיבור האישי שתדברי עם ה' את יכולה לדלג על כל המכשולים הללו שהוא שם לך. יתכן שבתחילה תרגישי שאת לא יכולה להוציא מילה מהפה ואת מרגישה חסומה אבל אל תוותרי בסוף תצליחי ותרגישי טוב.

מאחלת לך שלא תדעי עוד צער אף פעם

ומאחלת לך שתגלי את קירבת אלוקים מתוך הכאב הזה

באמת שמקר השל מוות מעורר בתוכנו שאלות, תשאלי את עצמך האם את כועסת על הבורא שכולו רחמים ואהבה

או שאת כועסת על המקרה שקרה. שזה טבעי. כעס הוא רגש טבעי שעולה בנו שמשהו לא מסתדר כפי שרצינו/חשבנו וכדו' 

הדרך לחזק את האמונה, שמתוך דבריך נשמע שאת רוצה לחזור למקום יותר שמח ומאמין

הוא פשוט לדבר אל עצמך שהכל הכל לטובה ומתוך ים של אהבה אין סופית כמו שרק הבורא יכול לאהוב

אם את רוצה אפשר באישי

חנוכה שמח מלא ואר!

בכללי- ה' נותן לנו ניסיונות .. יכול להיות שעכשיו זה ניסיון האמונה שלך... תהיי חזקה

בורא עולם עשה את השואה, השאלה היותר נכונה: איפה היה האדם בשואה?

הבורא מסתתר ומתגלה ואין אנו יודעים את תוכניותיו , 

אנחנו סומכים עליו משום שהוא יכול להיטיב, וגם רוצה להיטיב. 

לא מה שקרה לקרוב שלך גורם לך לתופעה זאת.  אלא הפחד מהמוות שח"ו יכול להגיע לכל אחד וכל אחד חושב על עצמו.

זאת עצת היצר הרע "מאז שזה קרה אני כאילו כועסת על ה' ישלי דיסטנס מטורף והאמונה שלי כבר לא באה מתוך אהבה"

הפתרון : תחשבי טוב יהיה טוב. התחזקות באמונה.בתורה ומצוות תשובה צדקה תפילה ומעש"ט והכל מתוך שמחה!

התחזקות באמונה שכל מה שהקב"ה זה לטובתנו המוחלטת.

תנסי ותראי שעובד פלאים

אני מתכוונת לקב"ה, כמובן.

אמנם לא עברתי בדיוק מה שאת עברת אבל אין אדם שאין לו משברים, ורובינו עוברים הרבה דברים, גם אם זה לא נראה עלינו מ"בחוץ".

עצתי לך, גם אם זה נשמע מצחיק, פשוט ללכת למקום רגוע ושקט עם כוס תה ועוגיות ולפתוח בשיחה ישירה עם הקב"ה על כל מה שכואב לך בסיפור הזה, על כל התחושות שלך מאז שזה קרה, על מה שאת רוצה ועל מה שאת לא רוצה.

זהו. דברי ישירות עם מי שאמר והיה העולם שהוא גם זה שהכניס אותך למצב הכואב הזה.

לענ"ד זה לפחות הצעד הראשון.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום