בכל מקרה מישהו שהכיוון שלו הוא עליה , שמבין שכל מה שאנו באנו לעולם זה כדי להתקרב אל הבורא ית'

כדי שנבנה בית בקדושה ומלא בתורה, שנהיה באותו ראש ולא נרגיש שמשהו "נכפה" עלינו או שאנחנו צריכים לוותר על דברים שאנחנו מאמינים בהם, שתהיה זרימה בקשר ולמנוע חיכוכים בנושא זה וכמובן כדי שחינוך הילדים יהיה אחיד ואמיתי ומתוך כך יצליח

מבחינתי העיקר הוא שיש שאיפה להתקדם וללמוד,

ויש הכלה של הדרך והרמה הרוחנית שלי.

ברור שיש לי מינימום, גם אם היא ממש רוצה להתחזק, בית של תורה וכו',

וב'יותר מדיי דוסית, אני לא יכול עם זה' לא נתקלתי...

ולמה?

סבלתי כבר מספיק ממקרים בהם המצב היה אחר...

אני מבינה את הפחד מהטוטאליות בעבודת ה'("דוסית") אבל באמת- כשמחפשים אמת- היא טוטאלית. התורה- זו אמת אבסולוטית. אז אם אדם מוצא שזו דרכו ומאמין בתורה שהיא תורת אמת- אז למה שלא ילך באמת עד הסוף?..

מצד שני- מאוד מובן הפחד והמחסומים מללכת עד הסוף, כי זה מחיב מאוד.

וברוך ה' אנחנו מתקדמים לעבר אותה אמת גדולה בצעדים קטנים קמעא קמעא. צעדים קטנים אך בטוחים. אך אל לנו לשכוח שזה מחולשתנו שלעיתים האמת נראית לנו "לא יפה או מחניקה את כוחות החיים שבנו". להיפך- היא בדיוק מה שמגלה אותם.

צניעות היא בדיוק הביטוי הנכון של היופי האמיתי- במקום שאין צניעות- שם זה פרוץ. ריק.

ההסתרה, הצניעות היא כדי לבטא את הפנים. וכשנפגשים עם הפנים של האדם- אין יפה מזה!

כן לגבי כשרות- הכשרות היא כדי שיהודי יכניס לגופו רק מאכלים שמותאמים לנפש היהודית שבו. לכן כשאדם מהדר בכשרות- אין זה מתוך סגפנית(כפי שלעיתים נתפס) אלא מתוך רצונו להיות עוד יותר עדין ומתאים בנפשו למהותו.

שנזכה כולנו לראות את הפנים ולגדול בצניעות ובקדושה.

בהצלחה לכולם בחיפושים

בכללי, אפשר גם באותה הרמה או קצת פחות מבחינת הקפדה על פרטים, ובלי עצבנות דתית, אבל שאיפות להתקדם בתורה, במעשים ובמידות.. וביחד

מעניין אותי כי לי באופן אישי זה מסתדר נכון, לא יודעת אם לכולם, זה כבר די משתנה מאדם לאדם, זתומרת, יש פה את כל התגובות, בנים שרוצים מישהי חזקה, בנות שרוצות מישהו חזק, והפוך..

וזה נכון לעשות חלוקה בין רוחניות והלכה?

כי מבחינה הלכתית הייתי רוצה מישהו שנמצא במקום שאולי אני לא נמצאת בו עכשיו, והיית שמחה להיות בו בעצמי גם

בלי קשר אליו, אבל כמה שיצאתי איתם והיו חזקים הלכתית יותר ממני, זה הרתיע אותם, הם רצו שנהיה באותו המקום. לא בקטע של הבנה בהלכה ומציאת מקורות וכזה, זה ממש היה להם סבבה שהם ידעו יותר ויגידו מה צריך ומה נכון, אבל בקטע של שמירה והקפדה על הכל, היה ברור להם שצריך הכל ושהם רוצים מישהי באותו המקום.

זה נכון להכווין גם את הנשים להקפיד ולשמור יותר הלכות מדויקות או יותר אמונה ורוחניות בלי הפרטים?

כי מצד אחד חוסר הידיעה בהלכה מביא לפעמים לזלזול ברמה הדתית של שלהן או הרגשה שהן לא מסוגלות..

אם הסיבה היא כמו שאמרת שהנשים לא ידעו לקרוא- זו לא סיבה שיקפידו פחות, איך עדיין זה מסתדר שהבעל היה מקפיד מאוד והאישה "יכולה" פחות.. יכל להיות לזה פתרון פשוט שהבעל "היודע" יגיד להן את כל מה שצריך לעשות.

אז השאלה היא אם זה פשוט פחות מתאים למבנה הנפש שלהן, ולא כופים אותן לזה, ולא מתוך שהרמה הרוחנית שלהן פחותה, או שזה יותר נכון להן גם להתקדם בזה, אבל בקצב שלהן, או שבאמת יש סיבות לפטור ממצות עשה שהזמן גרמא אך בשאר ההלכות אין עניין שידעו ושיקפידו פחות ונכון לתת להם את אותה הדרכה שנותנים לבנים, בעניין ההלכתי?

עונשים שבתורה" ( גמרא).  נשים מסוגלות לקיים את כל ההלכה , אולי לגבי חומרות יש נשים שזה לא מתאים לנפש שלהם .  חז"ל ומרים שאשה פרושה ( ז"א עושה תעניות וסיגופים )- זה לא כ"כ טוב. לא לכל בת מתאים . אבל שמירת ההלכה הפשוטה זה שייך לכולם .  

רשע שהתחתן עם חסידה- הפך לחסיד.

טוב השקעתי  הבאתי את הסיפור..

בראשית רבה, פרשה יז :

מעשה בחסיד אחד שהיה נשואי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה, אמרו אין אנו מועילין להקב"ה כלום, עמדו וגרשו זה את זה, הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זו ונישאת לרשע ועשתה אותו צדיק, הוי שהכל מן האשה.

האמת, לא הבנתי אם אתה כותב <צ> ממש, לא התכוונתי שיתחילו לפרש איך שרוצים, רק הבאתי את הסיפור כמקור כנראה לרעיון ש@אוהבת את מלכנו הביאה..

עשיתי שנה מדרשה וכ"כ צריכה את החיזוק הזה מידי פעם, לחזור, לשמוע שיעור, גם הקביעות, לימוד- זה צורך.. חושבת שיש בסיס שכולן צריכות, גם אם הן לא מודעות לכמה זה נותן! אם מישהי זה מספיק לה- תפאדל.

אם מישהי צריכה יותר, -תפאדל, פשוט כמה שהיא צריכה

סליחה? ממתי נשים לא יכולות ללמוד יותר מידי (וזה לא בא ממקום פמיניסטי) בחיים לא שמעת על נשים עם תארים? עם הסכלה שהיא מעבר? ויש הרבה שחושבות ששנת מדרשה נחוצה להקמת בית.

שצריך ללכת לפי הערך ולפי הדעה הערכית יותר, ואם שניהם באים מאידיאלים אז זה נפלא ולהחליט ביחד, זה לא "ריב"..

אז באמת ממליצה לך למצוא מישהי שתהיה באותו ראש שלך בהקמת בית, בהחלטות וכו'

אם היא באמת תרגיש, וגם אתה, אבל באמת בשביל האמת ולא "בשבילך", שמבין שניכם אתה יודע להחליט מה הדבר הנכון לעשות, או שאין לה דעה בנושא מסוים, אז תפעלו בד"כ לפי הדעה שלך,

אך עדיין, גם בשבילך, חושבת שכדאי לזכור שאתה אדם, וכולנו יכולים לטעות, ולכן אם היא חושבת שונה, תעלו ותשמעו את שתי הדעות, ותבדקו מה הנכון יותר, אולי יש נקודות נכונות בשניהם שיביאו לפתרון משולב ונכון יותר, וזה לחיים בכלל! לא רק לזוגיות.. ואם אתם חושבים על נושא מסוים אותו דבר, אז זה מעולה ויש סיכוי גדול יותר שזה הדבר הנכון, אבל אם לא, חבל שתגיעו למצב שהיא תסמוך עליך לגמרי בזה וגם אתה, ואולי לאבד את הצד והאמת מהזווית שלה.. "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים" ובכ"ז בסופו של דבר בחרו דעה מסוימת..

 9:17 pm 

המטרה היא לא להשאיר את הבעל "המחליט והקובע", אלא לפי הידע שלו, אם הוא יודע מה ההלכה במקרה מסוים, שיגיד, אם היא יודעת, שתגיד. וגם ובמיוחד בשאר הדברים, אם זו לא הלכה "יבשה", החלטות של אווירה בבית, בתי ספר וכו' ברור שביחד! 

אם שניהם באים רוצים את המטרה המשותפת שהיא לעשות את הדבר הנכון, להקים בית נאמן ביחד, אז למה יפריע להם שהשני מעיר להם ומכוון אותם, הם לא יראו בזה פחיתות כבוד, אלא הדדיות.

מה זה "ואיך יכול להיות שאשתו יתן לו מוסר על הכשרות, ואיך הוא לומד ואיזה רבנים ללכת".. קודם כל נכון, איך הוא לומד ואיזה רבנים- כל עוד זה לא מוטעה ומזיק לו- זה עניין שלו, ואם היא רואה שזה לא טוב לדעתה- לדבר ולייעץ, כמו שזה גם עניין שלה מה ללמוד, עם איזה חברות להיפגש, ולאיזה שיעור ללכת. יש דברים שהם אישיים ולא "קובעים" אחד על השני, זוגיות זו לא מחיקה והשתלטות על אישיות האחר..

ונראלי שגבר או אישה שירגישו שהערה, יעוץ ודאגה מהשני, שהיא באמת בשבילם, היא ירידה בכבודם, פספסו נקודה חשובה במטרה שלנו בעולם

אבל ברגע שהוויכוח, כן וויכוח, זה לא ריב על מי יכבה את האור או יזרוק את הזבל, מגיע ממקום של ערך, ככשני הצדדים באים מאידיאל ומהרצון לעשות את הדבר הנכון, אז זה כבר הופך לבירור, שאפשר לעשות אותו ביחד, הרי זו המטרה שלנו לא? לא באנו להוכיח ש"אני צודק" אלא למצוא את הנכון, ואז זה כבר נראה שונה לגמרי, וזה ביחד לגמרי גם אם הדעות יהיו שונות וכל אחד יחשוב אחרת, המטרה היא אחת.

"מחלוקת שהיא לשם שמים"- כמו בבית המדרש.

וכמו שרב שלי אומר "חילוקים בדעות אבל לא בלבבות"!

האמת שנראלי שאנחנו לא כ"כ חושבים אחרת, וגם הרבה מהחבר'ה פה שהגיבו, הרבה בנות רוצות מישהו שהוא יותר, שידחוף קדימה, לדוגמא, @"בשמחה תמיד" כתבה "שהאבא בבית הוא דמות תורנית גדולה שיש לאן לשאוף גם לחיים וגם כדוגמא לילדים" שזה ממש נכון, ויש באמת מקום של אחריות כזאת על האיש, ואם זה מה שהאישה גם רוצה, זה נפלא ולא היית מגדירה את זה כ"יותר" אלא שזו מטרה משותפת ושטוב לשניהם שזה המקום שלו.

ואז היא כתבה (הרבה קרדיט) "יהיה לי כיף יותר אם אצטרך אפילו ללמוד ממנו עוד דברים ותמיד להמשיך להתקדם ולעלות בעבודת ה'. שנהיה כמין משולש שתינו בשני הצדדים למטה במטרה אחת למעלה לעבודת ה'."

ותכלס הרבה בנות פה כתבו שהן רוצות שזה יהיה המקום שלו אז מעולה

אם הוא מישהי שהיא מרגישה שיכולה תמיד ללמוד ממנו זה מדהים בעיניי,. ושידעו שיש דברים שהוא ילמד ממנה גם, וזה גם מדהים.. קיצר בעצם כל הלמידה מהזוגיות היא מדהימה..

כי רציתי לכתוב על הלמידה "איזהו חכם הלומד מכל אדם", זה לא בושה ללמוד, וזו החכמה האמיתית למי שרוצה להתקדם בעשיית טוב ובתיקון עצמי, ואז שמתי לב שהמשפט הזה בכלל לא על זוגיות , וגם "ואהבת לרעך כמוך" ו"מה ששנוא עליך", וה"מחלוקת שהיא לשם שמים"..

אז בעצם הזוגיות מתבססת על דברים שהם בכלל לחיים ולא רק לזוגיות, ויחד עם זאת היא הרבה מעבר לקשרים אחרים, היא הכל..

לא סתם הבעל משפיע והאשה - מקבלת,

ולא סתם האיש חייב בתלמוד תורה ולא האשה,

ולא סתם כל המצוות שהזמן גרמן מוטלות על האיש,

ולא סתם מקובל ברוב המקומות שהדרך של הבית היא ע"פ דרכו של הבעל.

השאלה היא האם אוסף הגורמים הזה אומר שהאיש יותר ברמה מהאשה...

קובע בענייני הלכה. אבל זה לא אומר שהבת לא צריכה להקפיד על דקדוקי הלכות חלילה. 

אשה כשרה עושה רצון בעלה" . ( יש גם וורט חסידי על זה , שהאשה "עושה " לבעל את הרצון בעבודת ה' . אבל הוורט לא נוגע כ"כ לעניין). 

כי זה יהיה הכי קל..

אבל עם מטרה ברורה להתקדם

זה יכול לתת לך יציבות, אולי אתה צריך חיזוק לדרך מסוימת ואולי אתה אדם מורכב מבחינה רוחנית שהדרך שלך, ה"חוסר יציבות" שלך כביכול הוא פשוט דרך מרוכבת אבל יציבה. והיא אחת  שזה לא מפחיד אותה ואולי היא כזאת בעצמה

וגם כמו ששירה כתבה מישהי שיותר סגורה על עצמה.

אבל אתה יודע הכי טוב מאיתנו מה מתאים לך.

בהצלחה!

אני לא מכיר אנשים דוסים שבהגדרה מחפשים פחות מהם. מה שכן, אם בחורה מאוד מדגישה את העניין התורני אצלה באופן שמרגיש לגבר שהיא מתעלה עליו זה אכן לפעמים יכול להרתיע, כי זה גורם לגבר שמבין שהוא צריך להיות המוביל בעניין הזה להרגיש נחות וכאילו במעין "פיגור", בפרט שהוא אחרי מספר שנים בישיבה וכדו'. העניין הוא לשאוף. תמיד להיות בשאיפה מתמדת ואת זה צריך להדגיש - את השאיפה ואת העבודה אל עבר האידאל. אם מדגישים את המקום בפועל יותר מדיי במקום בו זה פחות נצרך - שם נכנסים הפערים. ואני לא אומר שלא צריך לדבר על זה, אלא רק שזה ראוי שיהיה במידה הנכונה ובאופן הנכון ולנסות בכל אופן להסביר מה יכול להיות מרתיע אצל בנים בעניינים אלו. בהצלחה!

ןלמה? משום שחשוב לי בחור ששומר נגיעה ולומד ומצד שני, אני יודעת שלי יש את הגבולות שלי שלא הייתי רוצה לעבור. דוסים מעדיפים פחות מהם? לא נתקלתי בכלו, בדיוק הפוך!

אני לא הכי מרוצה ממה שאני עכשיו כך שעדיף שהוא יהיה פלוס וגם אני יעלה בפלוס בכללי...

אבל בפועל מורכב העניין..

כך אעריך אותה עוד יותר

צריך התאמה ראשונית בתחום הרוחני כמו גם בדברים אחרים. אבל הדבר החשוב ביותר הוא שבן/בת הזוג רוצים לעלות. לא צריך עלייה מהירה או חריפה, אבל הכיוון צריך להיות כיוון של עלייה. אצל שני בני הזוג. אם זה כך, הם יתחברו יחד מהר מאוד, גם אם זה לא יקרה בחודש הראשון. סבלנות, הדדיות, רצון ושאיפה - עושים את החיים מלאים וטובים.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.