שלום בנות,
משתפת באיזה עניין שהוא בעיקר ביני לבין עצמי.
אולי זה יישמע לחלקכן טיפשי אבל זה לא עוזב אותי,
לכן אשמח להתייחסות רצינית לעניין...
בעלי ואני די גבוהים.
אני גבוהה, אבל בתחום הנורמה לגמרי,
בעלי ממש גבוה.
ואני מוצאת את עצמי לחוצה מאאד לגבי הבת שלי- שלא תהיה גבוהה מדי.
מלחיץ אותי שלא תהיה גבוהה בצורה יוצאת דופן חס וחלילה.
אני כל הזמן משווה אותה לילדים אחרים בני גילה.
ותכלס, היא די גבוהה לגילה.
אפשר לומר שהיא נראית גדולה יותר בשנה ממה שהיא.
מעצבן אותי לשמוע כבר, כששואלים בת כמה היא ואני עונה,
ואז אומרים: "וואו היא נראית יותר גדולה" או "היא גבוהה".
ההשוואות לאחרים לא נעימות לי אבל זה כאילו אוטומטי אצלי.
מוצאת את עצמי מקנאה ממש באימהות שהן לא כ"כ גבוהות,
ושאין להן דאגה כזו...
זה מעסיק אותי המון ולא נותן מנוח....
יש לכן אולי רעיונות איך להסתכל על זה אחרת?
איך להפסיק לדאוג כ"כ?
תודה!
יש לה חברות אוהבות, והיא נראית מסתדרת טוב. אני יכולה לנחש שיש גם התמודדויות, אבל למי אין? מי לא יוצא דופן בשום דבר?