מתי מספרים על ההריון?אנונימי (פותח)
ב"ה אני בשבוע 8, הריון שלישי
הבטן כבר דיי בחוץ
בעבודה כבר יש חצאי מבטים
אני מרגישה שזה עוד מוקדםםםם לספר לעולם- בעצמי עוד לא לגמרי עיכלתי את הנס..
אבל תכף כולם יבינו גם בלי שאני אספר
או שאני צריכה לקנות במיוחד בגדים שיסתירו, וממש לא בא לי..
מה לעשות?? מתי סיפרתן??
אולי...ג'נדס
תגידי חצי בקול שיש לך כאבי בטן לאחרונה וזה די מצלצל עם נפיחות... סתם כדי להאריך כמה שיותר את היום שתאלצי לספר...
בעצם למה זה נורא לספר?אנונימי (פותח)
האמת שפשוט לא בא לי לתרץ ולהסביר ולהחביא מצד אחד. לא חטאתי בשום דבר, למה אני צריכה ככ להסתיר את זה?
מצד שני אני לא כזה שמחה לספר לעולם בשלב ככ מוקדם
אבל אני לא יודעת כבר מה עדיף..
מישהי סיפרה בשבוע שמונה? מה עושים כשהבטן פשוט יוצאת?
אני לגמרי מבינה אותךג'נדס
אבל בשליש ראשון יכולים ל"ע לקרות בעיות...
ובא לך לשתף את כל העבודה בזה...?
שיהיו מבטים את לא חייבת לאף אחד דין וחשבון..~א.ל

כשתרגישי יותר בטוחה והדילמה תתפוגג- תספרי.

אגב, הרבה מבינים מעצמם, ולא תמיד צריך לעשות מזה "עניין"..

 

בשעה טובה וידיים מלאות!

מוכר.... לא דיברתי. שיבינו מה שרוציםאנונימי (3)

שההריון תקין ועובר זמן אפשר לדבר

בהריונות צפופים הבטן כבר לא בפנים

אז מה...

קשה אבל זכות

ועוד איזה זכות! ב"ה!! אנונימי (פותח)
לפי החוק עד שבוע 18/19.. לפי ההרגשה תלוי מהי רמת הקשר בינךלכל זמן ועת
לבוס.

אני סיפרתי בשלב די מוקדם למנהלת שלי כי היו לי הרבה בדיקות ובעיות בהתחלה. היא מאוד תמכה והכילה אותי, כך שזה היה לי טוב.

ולגבי הבטן שיוצאת... ככה זה מהריון שני והלאה.. לפני שאני "מגלה" שאני בהריון הבטן כבר יצאה
לדעתי את לא חייבת לספר אם לא בא לך...כמו צמח בר
אם ישאלו משהו (חוסק טאקט!!!) תחייכי ותגידי "בעזרת ה'.." שזה יכול להתפרש לכמה כיוונים..

אם יבינו-יבינו.
את לא חייבת להם דין וחשבון..
אין הברכה שורה בדבר הסמוי מן העיןאסנתי

בס"ד

 

את תחושת ההתלהבות והשמחה תוכלי לחלוק עם בעלך היקר,

הסובבים אותך, ההתרגשות היא טבעית ונורמאלית אך בעיני מוטב לחכות,

ההמתנה היא מתנה אדירה

כל עוד אין עניין מהותי שבגינו את חייבת לפרט על מצבך הנוכחי מוטב שתשמרי על כך בסוד

כי אין הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין

אין הברכה שורה *אלא* בדבר הסמוי מן העיןכמו צמח בר
זה שמנחשים לא אומר שאת צריכה לספר.מי שניחש-סבבה.מעין אהבה
את לא אמורה לספר בגלל זה.

עד סוף שלישי לא מספרת גם אם זה ברור לכולם.
הבטן תספר ואת תיהני ממבטי הסקרנות החצופיםאחת שאכפת לה

לא מצליחה לקלוט את החוצפה הזאת שיש לאנשים (במיוחד לנשים)

לסרוק במבטיהן בטנים של אישה שעשויה להיות בהריון.

 

כאילו - איזה יתרון יהיה להן בידיעה המסעירה הזאת???

 

חטטנות לשמה!

איכסססססססס 

איכס איכסאנונימי (4)
אבל אני למודת נסיון שיש אנשים שכך "מספרים". לא יגידו לך "שמחים לבשר שאנחנו בהריון"

ואני מדברת על אנשים קרובים, כמו אחים/גיסים וכדומה...

אז אם כך אתם מספרים אל תתפלאו שהעיניים "מחפשות"....
למה? האם אנחנו חייבים למישהו משהו?אנונימי (5)
האם היה חוזה כזה?

כל אחד יעשה את השיקול שלו אם לספר ולמי.

זה ממש עניין אישי וחבל לפתוח קפידות בנושא ככ רגיש.

אדרבא מכירה כמה שעדיף שלא לספר להם.

ואני אישית קיבלתי פעם בשורה כזאת שנעשתה בחוסר טקט מובהק מיד לאחר הפלה. גם בזמן וגם במקום הלא נכון,
ותודה לאל אני מעדיפה לקבל את הבשורה הזו כמה שיותר מאוחר וכמה שיותר רחוק, שיהיה לי את המרחב האישי שלי לקבל את זה בקצב שלי בלי לפגוע באף אחד ובלי לבכות.



תודה על התמיכה..אנונימי (5)
כתבתי מאנונימי כי פחדתי שיצאו עליי..
מממאנונימי (4)
אף אחד לא חייב כלום.

קחי בחשבון שמרוב דאגה לפרטיות את יכולה לפגוע.
ואני מדברת בתור מעוכבת פוריות ש"זכתה" לגלות על הריונות של גיסות מהבטן...
מה לעזאזל כ"כ קשה לומר שבוע קודם בטלפון????

טוב עזבי. תדאגו לפרטיות שלכם...
לא דואגתאנונימי (5)
לפרטיות שלנו, ממש לא דואגת אבל לא צריך לספר כי פוחדים שיכעסו.
עדיף לספר ברגישות.
נגיד אפשר לשאול איך היית רוצה לדעת אם אני בהריון או לחוש לבד.
יש כאלו שיקפידו אם תספרי ויש כאלו שיקפידו אם לא תספרי. יצאת מעוכה מכל הכיוונים.

הכי טוב לחוש אם זה נעים לך ולמי שמולך.
קצת מסובך, ולכן יש כאלה שפשוט לא מספרות.
לי אישית רב אמר לי לא לספר אפילו להורים. אולי מעינא בישא, לא יודעת למה.

צר לי שגילית מהבטן.
אני אישית אוהבת יותר לגלות מהבטן ואז אני שואלת או את הבנדם אם אני קרובה אליה או את אחותה או מחכה.

ויש כאלו שהיה לי קשה לשמוע מאנשים אחרים כמו חברה ממש טובה.

זה בהחלט נושא רגיש ולכן אני מבינה את אלה שבוחרות שלא לספר.

צר לי שאת מעוכבת, והשם הטוב ישלח לך מהרה אוצר נפלא!
סורי שאני טיפה עצבנית. זה בטוח לא עליך אישית.אנונימי (4)
לא חידשת כלום בנוגע לזה שלא צריך לספר בשביל לספק צרכים של אחרים על חשבונך.
ידוע שצריך לעשות שיקלול מה טוב לנו אבל גם מה טוב לסביבה!!

אם כל הזמן אנשים יחשבו רק על עצמם... נו שוין...
אני ממשיכה את תגובתיאנונימי (4)
א. נרגעתי טיפה, אז מצטערת שעניתי בעצבנות.
ב. אני פשוט פגועה עד עמקי נשמתי מאחי וגיסתי שראו לנכון שנגלה מהבטן שלה. חוץ מהורי כמובן שידעו.

לא מבינה איך אפשר להתייחס לנושא הזה כזה בזלזול ולא לתת לי את הכבוד הראוי ולומר לי כמו שצריך. זה לא בשורה משמחת? זה לא דבר שיתגלה ממילא תוך איקס זמן?

אולי כדאי שאנסה למחול להם... לפחות בליבי. אבל זה פשוט כואב לי נורא.

שוב, מחילה על ההודעות הלא נחמדות שלי...
סליחה??~א.ל

למה זה מהותי לך לגלות בחודש שלישי ולא בחודש שישי??

מה ההבדל?? 

כמו שאמרת, הבשורה היא בשורה משמחת, אז תשמחי. מזה משנה מתי היא התגלתה לך ואיך..

אין שום סיבה שתחושי אחרת.

ואם כן- זו עבודה אישית שלך

ולא נוגע אליה.

 

כי בחודש שישי היא מגלהג'נדס
בדרך לא מכבדת. וקצת לפני שיוצאת הבטן זה משנה הכל. מכבד אותה...
זה בדיוק העניין שמי שזה פוגע בכבודה~א.ל

שמספרים לה בחודש מתקדם

זה עניין שלה לחלוטין..

ממש לא קשור לצד שסיפר.

המוסכמה החברתית שנוצרה סביב זה לא מתאימה לכולן. ולא כולן מאמינות בה

גם את זה צריך לכבד

השאלה לא מתי לספר אלא איך לספרבתאל1

שתספר בחודש שישי או שביעי, אבל שתספר ולא תתן לה לראות את זה לבד.

זה באמת לא יפה לא לספר לאחים על הריון. 

לא צריך לספר מוקדם אבל לא להשאיר את זה "שיראו", זה הולך להיות אחיין שלהם.

גם להורים הם לא מספרים ו"שייראו"?

מי שכועסת על דבר כזה, לדעתי שתעשה חשבון נפש עם עצמה~א.ל

נודע לה על שמחה גדולה וחיים חדשים שמצטרפים והיא מחליטה לכעוס.

מאוד הגיוני

ומי שלא מספרת שלא תכעס אח"כ כשינעצו לה מבטים בבטןטוזי
כל הזמן!
אם זו הדרך שאמורים לגלות על ההריון גם אנשים קרובים שלא יבואו בטענות על מבטים מעצבנים לבטן..
וגם על אנשים "חסרי טאקט" שאומרים בשעה טובה מוקדם מידי או כשזה לא רלוונטי...
מסכימה איתך!!!!!ג'נדס
זה פשוט נוראי בעיניי, מה שאמרת~א.ל
עבר עריכה על ידי לעולם חסדו בתאריך כ"ח בכסלו תשע"ו 20:28

אני יודעת שהיום הכל לגיטימי, וזה נורא תמוה שלא יודעים ה-כ-ל על השכנה, החברה, הקרובה, הגיסה.. לכן באמת מוזר שלא יודעים מה הולך ולא הולך אפילו ברחם..

לנעוץ מבטים זו חטטנות לשמה, ומי שנוהג כך שיתקן מידותיו

בואו נסכם שנלך על דרך האמצע...כמו צמח בר
לא חייב לנעוץ מבטים בכדי לדעת אם מישהי בהריון.. זה דיי בולט
אפשר להסתכל, אבל בטאקט..

אישה לא חייבת לספר בשלב שזה עוד עוברון ולא רואים כלום- ממגוון סיבות החל מזה שבשלבים האלו ההריון עדין מאוד ועד לרצון באינטימיות או כל סיבה אחרת.
ואחרות לא יעלבו כי בטוח יש סיבה. גם אם את חברה קרובה.

וכנראה שהיא מאוד תשמח שתאחלי מזל טוב או תברכי על ההריון אבל בשלב שזה כבר ניכר ולא כשאת עדיין מתלבטת..

ושני הצדדים ינסו לקבל בהבנה את הצד האחר.
שימי לבג'נדס
שברור לך שלא הגיוני שאשה תעלב מחברה קרובה/אחות/גיסה שלא מספרת על ההריון אפילו שכבר רואים.

אבל גם ברור לך כשמש שאין זה מין הראוי להביט בבטן של אשה כי זה חדירה לפרטיות...

אגיד משפט לא יפה אבל מנסה להמחיש את תחושתי...
חשבת לעבור לאי בודד??
האמת כבדה לכן נושאיה מעטים~א.ל
בנותכוחות שמימיים
אני ממש לא מבינה למה צריך לנעוץ מבטים, אתן באמת לא מתביישות?

למה בפשטות לא לשאול?

ואם היא תגיד שלא זה לא סוף העולם..לי קרה כמה פעמים וחלק באמת לא היה אבל חלק כן וזה היה פשוט משמח נתתי לה חיבוק ושמחתי איתה ושאלתי אותה איך היא מרגישה וכו' וזהו...

ויצאתי מזה בטוב..

למה לכעוס לנעוץ מבטים ולשרוף את כל מי שלא שמעה או לא מאמינה במוסכמות? ..

חבל. גם התעצבנתן וגם הפסדתן חברה ויצרתן מתח .למה צריך את זה?

כמובן שאני מדברת על מצב רגיל שאין מתח לפני גם ככה שמתעצם .
תרגעו.
שכל אחת תעשה מה שטוב לה ושתלמד לזרום עם הסביבה . ככה זה בעולם, לא כולם מתנהגים אותו הדבר והחכמה זה לא לקחת ללב.

זאת דעתי וזכותכן לחשוב אחרת אין לי בעיה..

רק פליז ,תעשו טובה תרגיעו...
את מבינה שמי שלא מספרת לרוב גם לא רוצה שישאלוטוזי
הרי אם אני אשאל מישהי מוקדם מידי היא עלולה לשקר לי (ובצדק, לא מצפה ממישהי בשבוע 10 להגיד לי אם אני באתי ביציאה חסרת טאקט) ולהיעלב שאני חושבת שהיא שמנה.
לא קרה לי ששיקרו ליכוחות שמימיים
הכי הרבה שקרה לי וזה היה ממש פדיחה זה כששאלתי רבנית אחת מתי התאריך שלה והיא בכלל לא הייתה בהריון למרות שזה היה ממש ממש נראה.( נלחצתי כי רבנית צריך לבשל לה והייתי טרייה ולא ידעתי לבשל ) הסמקתי ממש ולמדתי לשאול רק את מי שקרובה אליי

וגם זה תלוי איך שואלים.
פעם שאלתי את גיסתי וזה היה שלב ממש מוקדם וסודי אז שמרנו את זה בסוד והתחבקנו בהתרגשות..
ואלה שלא נעים לי לשאול נגיד גיסות אחרות שאני פחות בקשר איתן אני שואלת את גיסתי האחרת.

ואלה שאני לא מרגישה בנוח לשאול זה לא מפריע לי ..אני לא דואגת ומחכה בסבלנות להבחין בבטן שמספרת את סיפורה לבד. יש לי מספיק דברים מעניינים בחיים לא חושבת שזה ענייני לחטט ולדעת בבירור במיוחד אם זאת מישהי שאני לא ככ בקשר הדוק.

ד.א. למדתי שאני לא אוהבת לשאוב מידע מרכילויות ואם יש משהו שממש חשוב לי לדעת אני שואלת בעדינות ואומרת לה שהיא לא חייבת לספר..

זהו..

עד כאן חברות שבת שלום לכולן!
מקסימה יישר כח שבת שלברכה!~א.ל
בעיני לשאול מישהי אם היא בהריוןסדר נשים

כשעדיין יש צורך לשאול וזה לא מאוד מאוד ברור שכן

זה ממש חוסר טאקט

כוחות שמימיים
תלוי מה הקשר שלך אליה ..אם זאת חברה קרובה ואת משאירה לה לגיטימציה לא לענות רק אם היא רוצה אז זה ממש לא נראה לי חוסר טקט . אבל אם זאת מישהי שחושבת שהיא צריכה לדעת הכל על כל חברותיה ושכולן חברותיה זה חוסר טאקט וחוסר גבולות משווע.
כבר יצא לי להתקל בכמה חסרות טאקט כאלה שרק יצרו מבוכה וגם שאלו בטלפון וסתם יצרו מבוכה..
תלוי מה רמת הקשר.
אנחנו מדברות על רמה שאם לא מספרים אז נעלבים אז ככל הנראה הקשר הוא טוב וקרוב מספיק, ואם לא מספיק קרוב בשביל לשאול אז אין גם מה להיעלב בכלל..
ברור שצריך להיות עם טאקט והכל אין ספק.
בזה אני איתך לגמרי ולכן על רוב הנשים אני אפילו לא אשאל .רק אחוזון פצפון שיש לי מספיק קשר..ואת זה אעדיף לדבר איתן פנים אל פנים ולא מאחורי הגב.
נראה לי הרבה יותר גרוע לדבר מאחורי הגב מאשר לשאול מישהי קרובה בצורה נעימה, ולשמוח ולהתרגש איתה בפלא החדש הזה..

וכל אחת תעשה כחוכמתה
אז אם הקשר הוא ברמה שהיא תספרסדר נשים

אז למה לשאול ולא לחכות שהיא תספר מעצמה כשתרצה?

העניין שיש פה בנות שאמרו שלא מספרות ושכשיראו יראו.. גם אם זהאנונימי (7)
גיסתן או אחותן...
תלוי מי זאת וכמה זה נעים .כוחות שמימיים
לא תמיד זה נעים לשאול גם כשזאת מישהי קרובה .
ולא תמיד היא תספר ואז זה קצת פוגע ששומעים על ההריון ואפילו מין העובר מאנשים שהרבה יותר רחוקים ממנה מאשר ממני.
זה נושא די משתנה מאשה לאישה.
אם זה זורם ואני יודעת שהיא קלילה כזאת אז למה לא?

ואני חושבת שאם אפשר לחכות אז לחכות .
ולגבי מה שהצעתי להן לשאול זה נראה לי עדיף מאשר לנעוץ מבטים ולכעוס שזה ידוע שעושה עינא בישא ונזק לאישה ולעובר ואסור ממש .
אני ממש לא נועצת מבטים חחג'נדס
אבל משום מה זה נראה לה שדבר אחד הגיוני והשני לא. סתם ניסיתי להבהיר ששניהם לא הגיוניים...

ואין מצבבבב שאני שואלת מישהי אם היא בהריון....


אם זה לא ברור מספיק- לא לוקחת את הסיכון.
ואם היא עם בטן מובהקת ומחליטה עדין לא לומר- אעלב בשקט...
זכותה של כל אחתסדר נשים

לא לספר אפילו שכבר רואים

ולמרות זאת לצפות שלא יביטו לה בבטן!

ההריון הוא עניין שלה ושל בעלה בלבד ולכן הם ורק הם יחליטו אם, מתי, ואיך לומר

 

ואין מה להעלבסדר נשים

סביר להניח שזה לא אישי אלא שזאת המנטליות והנורמות שנהוגות בסביבתה הקרובה

אז על זה שזה אך ורק שלה ושל בעלהג'נדס
אני לא מסכימה.


כאילו, סבבה, לפי זה גם אף אחד לא יבוא לברית/זבד הבת. כי זה לא עניין של אף אחד...
זה לא מה שהיא כתבה~א.ל
זה לא שזה לא עניין של אף אחד,
אלא זה עניין שלהם לכתחילה ולכן אין מה להעלב מכל החלטה שלהם
אני מצידי אשתדל לא להיעלבג'נדס
ומי שמתקשה לספר (שרבי יסביר לי מה הבעיה!) שתשתדל להרבות ברגישות לאנשים הקרובים והאוהבים שלה...
לא שמתקשה לספר פשוט לא רואה עניין מלעשות מזה עניין..~א.ל

כשרואים- שמחים. זה הכל..

אם מישהי תראה לפני ותבין, מן הסתם זה יישמח.

זה לא שיש פה אלמנט של הסתרה..

אני מקווה שמהילד שנולד את כן עושה עניין...טוזי
הרי כשיראו ישמחו (ומה פתאום שמישהו קרוב יעלב, הרי זה כולה ילד...) ואולי יגידו משהו ואולי לא, תלוי בטאקט של מי שראה. וכדאי גם שלא ינעצו מבטים בתינוק הרי זה ממש לא בסדר וחטטנות לשמה...


|ציני מגלגל עיניים|
טוזי!כוחות שמימיים
( פרצוף כועס )

תרגעי
אני לא מבינה אותך...טוזי
לא כל הנשים הן רזות כמקלות וללא בטן, אפילו להפך, רוב הנשים שעברו הריון או שתיים יש להן בטן כזו או אחרת.

אם מצופה ממני לנחש שהיא בהריון ועוד לאמר בטאקט מלא בשעה טובה / שמחה בשבילך וכו, אז אין הרבה מה לעשות מלבד להסתכל על הבטן...

לא אמרתי לנעוץ, וגם לא התכוונתי ללנעוץ... חוצמיזה שב"ה הסביבה שלי ואני משתפות אחת את השניה בשמחה בהריונות (מי מוקדם יותר ומי מאוחר יותר) אז אני לא חוששת לקבל טלפון או הודעה על ברית עוד שבוע בלי שהיה הריון..
נראה שמבחינתך כנראה הריון זה אומר שהיו יחסים ולכן זה עניין לא צנוע, הרי התינוק נולד כי ה׳ שם אותו בבטן בלי קשר להורים.. :-/
וכבר קרה לי עם שכנה לא קרובה שדי שמנמנה, פתאום הופיע שלט מזל טוב לאמא להולדת הבת. ממש לא ציפיתי שתאמר לי, זה בסדר. רק מחדדת לך את הנקודה, מישהי שהייתי רואה על בסיס יומיומי, לא ראיתי שהיא בהריון..
אין לי בעיה שמי שלא רוצה לא תגיד, אבל היא לא יכולה במקביל לצפות מהחברה לדעת ולנהוג בהתאם...
זה נכון בשלבים יחסית מוקדמים של ההריוןסדר נשים

בשלב שההריון כבר מאוד ברור לא צריך "לחפש" אותו,

מספיק הסתכלות רגילה כמו וסתמית בשביל לראות

ואז כבר לרוב האישה כן תדבר על זה וכן תשמח אם יגידו לה מזל טוב או משהו..

לא תמיד יקירתי...טוזיאחרונה
זה בדיק הדוגמא שהבאתי למעלה. ראיתי את שכנתי כמעט יום יום ועד שילדה לא ידעתי שהיא בהריון...
(לא ציפיתי ממנה שתגיד, הקשר ביננו היה מאוד בסיסי, שלום שלום. זה רק בשביל הדוגמא לזה שאפשר בהחלט לפספס הריון...

ובכלל כשמדובר באנשים/ משפחה שיכול להיות שלא מתראים כמה חודשים בכלל זה הפתעה כשפתאום יש ילד...
מחזקת אותך. מואנונימי (3)


מחזקת אותךאנונימי (3)

ככה  נהרס לי קשר עם חברת ילדות אוד טובה. הייתי נורא פגועה

ישועות בקרוב!

הזוי, למה שיהרס קשר?? היא חייבת לספר איך שנח לך? למה שלא~א.ל

תקבלי את האופן שבו היא החליטה שיוודע לך? חבל. עצוב

 

מי שעובר מבין. . שלא תדעי לעולםאנונימי (3)

יש רמת רגישות נורא גבוהה

וזה מאוד מעליב שמסתירים ממך. מה אני יעשה עין הרע?

שלא תדעו...

 

למה מסתירה? היא פשוט החליטה שיוודע לך דרך הפיזי~א.ל

ולא בדיבור..

אולי הייתה נבוכה?

אולי לא ידעה איך לגשת אלייך?

חבל לנתק קשר בגלל זה, וגם לא מובן מדוע.

מבינה שיש סף רגישות אבל מכאן ועד לנתק קשר, יש הפרש..

בכ"א בשורות טובות לכולן!

הקשר דעך והתנתק בעקבות פגיעויות וכעסים..אנונימי (3)

ושוב..

מי שלא חווה לא יודע עד כמה זה פוגע!

דווקא חוויתי~א.ל

בהיותי רווקה,

החברה הטובה ביותר שלי סיפרה לי על הריון ראשון שלה בחודש 8!!

מעולם לא נפגעתי בגלל דבר כזה

אשרייך! את כנראה מושלמת..אנונימי (3)


כל טוב~א.ל


סליחה אבל לדעתי זה ממש לגיטימי להיפגע מדבר כזה.יעלל..

אם מדובר בקרובת משפחה מדרגה ראשונה/חברה ממש טובה.

 

משפחה קרובה וחברה ממש טובה הם אנשים שמשתפים בהכל גם בדברים המשמחים וגם לצערנו הפחות (כמובן ברמה מסויימת וגבול מסויים)

 

וכמו שאת שואפת לקבל תמיכה כשאת צריכה מאנשים כאלה הם גם ירגישו צורך לשמוח בשמחתך ולהרגיש יותר קרובים לשמחות שלך מאשר אנשים זרים.

 

אלא אם כן מדובר במקרה רגיש אז זה עיניין אחר , אבל סתם חברה מאד טובה/אחות שלא בא לה לספר בגלל שזה יפגע בפרטיות שלה אז מחילה אבל אני בצדק יפגע ולא ירצה להמשיך להיות חברה שלה.

אבל זה לא היה העניין. העניין היה שיש כל מיני סוגים של דרך~א.ל

שנשים בוחרות כדי לשתף.

וצריך להבין שזה וגם זה לגיטימי

בין אם זה דרך הפיזי, ובין אם זה דרך הדיבור

בין אם זה בחודש שלישי, או בין אם זה חודש אחר..

המוסכמה החברתית שנוצרה כלפי זה שכולן חייבות לספר בחודש שלישי, לא רלוונטית בהרבה מקרים, לא תמיד מתאימה לכולן.. ולכן צריך לדעת שיש צד נוסף.

מה פירוש לשתף דרך הפיזי?יעלל..

זה לא נקרא לשתף...או שלא הבנתי נכון.

 

לא העיניין אם זה דווקא חודש שלישי זה העיניין של לספר לפני שאפשר להבין לבד. זה מראה שאת בשבילה לא כמו אנשים זרים.

לא רואה את זה ככה. מותר להשאר חלוקות~א.ל


סבבה.על זה אני מסכימהיעלל..

"הכל סובב את האשכנזים". חיוך ממית

 

 

מסכימהמאי הקטנה
לא לספר זה לא לשתף. נקודה.
גם אני הייתי נעלבת מזה שלא מספרים לי במשפחה הקרובה. יש בזה סוג של תחושה של זרות או חוסר אכפתיות או אפילו בושה מצד ההריונית. אם את נבוכה ומתפדחת, ספרי בשקט, בפינה לאחים ולא קבל עם ועדה. אבל לא לשמור את זה בסוד ולזלזל באינטיליגנציה שלנו. זה מגוחך לראות בטן הריונית אצל מישהי קרובה אלייך, בלי שהיא תרמוז משהו.
תודה (הפותחת)אנונימי (פותח)
הארת את עיניי.
תזכי למצוות
לא כולן חושבות שצריך לעשות מזה דיון, שיחה..אנונימי (6)

הרבה מאמינות,ובצדק,שברגע שיתגלה,תגיע גם השמחה מצד הקרובים. האם היא חייבת גם לספר לך על כל חודש בו לא הצליחה להרות?בו היא מצפה לילד?למה מזה את לא נעלבת,אבל בנוגע להריון את כן?לי זה נשמע שזה נובע קצת מהרגשה של תחרותיות

ממש מסכימה.אנונימי (5)
מי שחיכתה יודעת ומי שלא יכולה לנסות להבין....
זה נושא ככ מורכב ואישי שככ טיפשי ושטחי לעשות הכללות בלי להבין..
מסכימה.אנונימי (3)

"הכל סובב את האשכנזים". חיוך ממית

 

 

לא הבנתימאי הקטנה

עשיתי הכללות כלשהן?

לא?אנונימי (5)
כך זה היה נראה. אמרת שלא לספר זה לא לשתף נקודה.
וגם אם לא משתפים זה לא כזה נורא.
אולי לא נעים לה לשתף אותך?
במקום לכעוס אפשר לבדוק מה בהתנהגות שלך לא טוב לה לשתף ולספר..
לא לכולם זה מתאים ויש ים של סיבות והכי חשוב לא לעשות מזה סיפור.

אם היא מספרת את שמחה בשבילה ואם היא לא מספרת את כועסת? ..למה? תהיי בטוחה שהיא עוברת עם עצמה הרבה התמודדות גם ככה ומן הסתם היא גם רגשנית ..
אוף זה נושא כזה מורכב! !!
מסובך לדבר על זה...
לא משנה...
זה עדיין לא הכללהמאי הקטנה

כשאת לא מספרת משהו, את גם בהכרח לא משתפת. זה כזה טכני ופשוט.

אני שמחה על הריון של מישהו קרוב אלי, גם אם לא יספרו לי. אבל כשהבטן הולכת ותופחת ואף אחד לא אומר על זה שום מילה, זה פשוט אבסורד!

ואני באופן אישי לא יודעת איך להגיב למצב כזה. איך לפנות אליה? מה לומר? גם אם אגיד רק מזל טוב עם חיוך לבבי, היא תתפדח עד עמקי נשמתה! ואל תגידי לי שזאת כן הכללה, כי אם היא לא סיפרה לי עד עכשיו, אז איך היא לא תתפדח?!

 

ובקשר למה שאמרת: "במקום לכעוס אפשר לבדוק מה בהתנהגות שלך לא טוב לה לשתף ולספר" - ??? 

נראה לי ממש לא לעניין מה שכתבת.

 

איפה כתבתי שצריך לעשות מזה דיון ושיחה?מאי הקטנה

לדעתי זה נורמלי מאוד, ורצוי שגיסתי תתפוס אותי לשנייה ותגיד לי- 'מגיע לנו מזל טוב'. מזה כבר אני אבין לבד ואשמח מאוד בשבילה. לא ביקשתי מעבר לזה.

איפה נכנסת פה התחרותיות? בזה שאני שמחה שמספרים לי על דבר משמח שכזה?! במי אני מתחרה, ועל מה?!

 

בדיוקקקקאנונימי (4)
סך הכל לתפוס לשניה!!!ההבדל בין זה לבין לא לומר כלום, זה ההבדל בין לכבד אותי לבין לא לכבד אותי.
לא לכולן מתאים לספר בדיבור, למה היא צריכה לכבד אותךאנונימי (6)

ואת לא יכולה לכבד את החלטתה???אני לא מבינה מה יש לכעוס...כמו שהיא לא תספר לך על כל עוד חודש של ציפיה לילד, היא גם לא תמיד מרגישה בנח לספר על הריון.היא מאמינה שברגע שתראי תשמחי בשמחתה, זה כזה פשוט.. ואת מתחרה בה! כי את נפגעת מזה שלא סיפרה לך על הריון שלה..כאילו זה הילד שלך.

 

כלומר כשאת כועסת עליה שלא עשתה את זה בדרך שלךאנונימי (6)

זה משתמע כאילו יש פה תחרות

איך בדיוק זאת תחרות?!מאי הקטנה

אני לא מצליחה להבין את האנלוגיה... גם אם היא לא עשתה את זה ""בדרך"" שלי (במרכאות כפולות ומכופלות), זה לא מצביע על שום תחרות. בבקשה אל תכניסי מושגים שמעצימים את המחלוקת בינינו.

 

שאלה תמימה - למה שלא יהיה נוח לספר על הריון? אולי אני בעצם בורה בזה. אבל גם אם חלילה היו לפני כן הפלות, והיות תקופות קשות, כרגע יש הריון, וזה משמח! אז למה לא לזרוק מילה או שתיים בינינו, באופן אישי?

כי כאילו את כועסת שלא יש ולך איןאנונימי (6)
אחרת אחזו סיבה יש לכעוס על הולדת תינוק קטן ומתוק???? גם אם זה לא בדרך שלך, הרי את זה לא האישו אלא ההריון...
שלה*אנונימי (6)
ואי מה הקשר???ג'נדס
אני בהריון עכשיו ונורא איעלב אם לא תאמרנה לי אחת הגיסות.

אני לא נעלבת מהולדת התינוק הבאמת הקטן והחמוד.
אני אעלב שלא מבשרים לי בשמחה בשורה טובה!!!!!

לשם הדוגמא, יהיה לי מאוד מוזר עד מעליב (אבל יותר בכיוון המוזר כי זה לא כ"כ נפוץ), שפתאום אראה את אחי על מדים!!!!
איך לא סיפר שהחליט להתגייס ושכבר התגייס???
אני כ"כ זרה ומנוכרת לו שלא ראה לנכון לעדכן בסמס לפחות??

ואתן אומרות שזה לא אמור לעניין אותי. לשמוח שהתגייס וזהו...
אולי אני בכלל תחרותית....
אוי באמת אל תערבבי נושא אינטימיאנונימי (6)
לזה
אמממג'נדס
אני לא כ"כ רואה הבדל. ולא רואה הריון כאינטימי. רק דבר פי אלף יותר חשוב ומשמעותי.

ואנחנו לא חייבות להסכים...
את ממש טועה ומוציאה את דבריי מהקשרםמאי הקטנה

א. מי אמר שלי אין? גם אם אנחנו בהריון יחד, מותר לי לחשוב שזה לא מכבד לא לספר! 

ב. מי כעס על הולדת תינוק קטן ומתוק???? דבר ראשון לא מדובר פה על כעס מצידי, אלא על תחושת ניכור, דבר שני זה ממש לא על הלידה, אלא על עצם ההסתרה.

ג. אני מאוד מקווה שאת לא באמת חושבת שאני רוצה להיות האישו...

 

א. לא דיברתי אלייך אישיתאנונימי (6)
אני מקווה שאת מבינה זאת, אלא פניתי אלייך כי אנחנו עורכות דיון. זה יכול להיות לצורך העניין כל אדם אחר
ב.היא לא הסתירה פשוט לא עשתה מזה עניין.
ג. אני אישית מספרת אבל בשלבים מאוחרים,אומנם אני כן חושבת שצריך להבין שלא כולן רואות את זה ככה ולכעוס על דבר כזה,זה אבסורדי
ד,עניין התחרות זה איך שזה משתמע כי באמת קשה לי להבין מה יש לכעוס...
לא לעשות "עניין" מהריון, זה האבסורדימאי הקטנה

הריון זה דבר גדול, משמעותי ועשיר בקונוטציות חיוביות. אין כל פסול בלספר על כך לאנשים קרובים.

לא אמרתי שאני לא מכבדת אנשים שלא מספרים. יש לי כבוד לכל בן אדם. הדיון שלנו הוא על מה הביג דיל בלספר.

 

אני האנונימית השנייה....אנונימי (5)
זאתי שלא דואגת וגם קצת התעצבנב....


זה ממש מובן שהתעצבנת ואין לי בעיה דרך אגב כתבתי מאנונימי כי חששתי שיצאו עליי אז צפיתי זאת...
ואני ממש מבינה אותך! !
לדעתי צריך לעורר מודעות סביבתית לממתינות ומעוכבות פריון.
זה ממש קטסטרופה מה שקורה שאנשים עושים מלא דברים שפוגעים מחוסר מודעות..וממש לא מרשעות.

הלוואי והייתה יותר מודעות לנושא המורכב הזה..

הלוואי..




לפי החוק רק בחודש חמישיפרה

תעשי מה שטוב לך, לפני חודש חמישי את לא חייבת.

אני לא מספרת לפני חודש שלישי, דברים קורים.  שיהיה רק במזל טוב.

ושיסתכלו, בעיה שלהם

תתעלמי גם מחוסר הטקט.

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

יפה הבנתי,דיאט ספרייט

התנהלות בריאה וחכמה.

אנסה לאמץ

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמהאחרונה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידהאחרונה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אני עוד שניה מביאה לך סטירהשאלה גנים

נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!

כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?

זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,

נחת, הכלה ושחרור

באמת!

אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר

פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר

כדי שהוא באמת ילך לישון...

(בן 10)

תיכנסו בי חופשי

אוכלת את הלב מאז שזה קרה...

אני כותבת לך שזה לא נוראדיאט ספרייט

כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).

לא יודעת אם עזרתי.

ברור שעזרת, זה תמיד מנחם לדעת ❤️שאלה גנים

אוף באסה שזה קורהעל הנס

אבל זה נורמלי לגמרי.

ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.

נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.

אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.

וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶

גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....

תודה על התגובה ❤️ וחיבוק גם לך 😉שאלה גנים

אין לי ניסיון בזהרקאני

כי הילדים שלי עדיין קטנים

אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר

שאמא מגיעה לקצה

אני חושבת שאפשר להתנצל

ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה

"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?

אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה

אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת

אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"

משהו בסגנון

צודקת לגמרי, אני צריכה לדבר איתו על זהשאלה גנים

תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)

בתקשורת מקרבתאמאשוני

יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,

וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.

כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.

נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,

אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)

המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.

מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.

כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.

את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.

לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️

ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.

תודה, אני אוהבת שאת כותבת על זהשאלה גנים

למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)

יש לך המלצה ספציפית איפה אפשר ללמוד את זה?טרכיאדה

יש קורסים חינמיים?

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקוריאמאשוני

אבל הוא לא בדגש של הורות.

דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,

זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.

מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,

כל אחת אחראית על הצד שלה,

מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")

וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)

יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.

יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.

לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.

🙏שאלה גניםאחרונה

האישוoo

הוא לא המקרה הספציפי

אלא המחשבה שזה פתרון למשהו

לאיים בסטירה/ אולי גם לתת

אם יודעים שזה לא פתרון

גם בזמני מצוקה וחוסר אונים

לא חושבים ככה ולא מדברים ככה

אם את רוצה שזה לא יקרה שוב

את צריכה לשנות אמונה

ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר

זה לא יצוץ כאופציה לאמירה

תודה! את צודקת לגמרישאלה גנים

למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות

(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)

אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈

זה גרוע, אבל לפעמים קורא לי גםטארקו

אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"

ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף

וואלה זה אנושי לאבד את זה

האם זה סבבה? ממש ממש לא

אבל זה קורא.

תודה רבה, מעודד לשמוע ❤️שאלה גנים

לא נעיםשנהב

להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.

אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.

להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.

צודקת לגמרי! צריכה לדבר איתו באמתשאלה גנים

אני בזמנים כאלו לפעמים אומרת לילד מה אניפרח חדש

מרגישה

שאני עצמי כבר עייפה

וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות

עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת

זה נכון לגמרי - הבעיה שעשיתי את זה!!שאלה גנים

זה בדיוק העניין,

הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי

דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות

מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...

הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'

והוא המשיך לשחק כאילו כלום...

ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪

אז קודם כל זה מצויין כי בטאת את הרגשות שלךפרח חדש

והוא מבין מה הוביל אותך לזה

פעם אחרת

מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?

ולא להשכיב אותו לישון?שאלה גנים

אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.

והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)

קראתי בספרים של לייף סנטריראת גאולה

שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.

להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.

מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.

אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.

וואלה צודקת, זה נשמע טוב, שומרת לי ❤️שאלה גנים

זה תמיד ככה אחרי הכלה מוגזמתל666

כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.

בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.

וואי אמאל'ה זה כזה נכון!!! קשה למצוא את הגבול...שאלה גנים

שזה לא נוראבשורות משמחות

וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות

זו עבודת המידות הרמב"ם

עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך

להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..

אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.

זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.

תודה רבה 🥰שאלה גנים

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקוריתאחרונה

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת

לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,

ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).

מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.

היא פשוט בלתי רדימה בעליל!

מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.

סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).

גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.

הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...

אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...

אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...

בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?

תודה!מתואמת

מכיוון שבארץ מלטונין הוא במרשם רופא, אנחנו לא ניתן את זה בלי אישור מרופא. (לילדה האחרת שהזכרתי בשרשור כאן אנחנו מתכוונים לתת מלטונין, אחרי שקיבלנו אישור מרופא)

אם המצב לא ישתפר בקרוב אז נפנה לרופא לקבלת עצה, ואולי נעלה את הרעיון של מלטונין.

תודה רבה על החיזוקים!

מה עושים עםכנה שנטעה

בן שנתיים מתוק שהיה ישן את רוב לילות השבוע בשלמותם מסביבות 1930 עד 06-0630 ולאחרונה כמעט כל לילה מחליט בסביבות 3-4 שהגיע בוקר ובא לו לאכול/לשחק/לזמר/סיפור?

לא רוצה להמשיך לישון ובוכה שרוצה לצאת (ישן בלול), יכול גם שעה כל לילה... לא נעים לי גם מהשכנים🙊.. ולא מבינה מאיפה זה בא לו, זה לא שהרגלי העירות והשינה שלו במהלך היום השתנו. הכל כרגיל..

אולי להשכיב יותר מאוחר?דיאן ד.

הוא ישן במהלך היום?

ישן פעם אחת במהלך היוםכנה שנטעה

בין 12-14 בערך. ב19 כבר הוא אומר שהוא עייף ונרדם בקלות ב''ה

יצא לנו שהלך לישון כמה פעמים מאוחר, אפילו 21 ו22, ועדיין קם מוקדם

אולי קר לו?ריבוזום

הלילות נעשים קרים יותר. אולי כדאי פיג'מה יותר עבה / עוד שכבה (/שמיכה יותר חמה אם יש סיכוי שתישאר עליו)

כיוון מעניין אבל לא חושבת שזו הנקודהכנה שנטעה

אנחנו גרים באזור שעוד חם, והוא עם פיג'מה ארוכה וגם זורק מעליו את השמיכה. הוא גם לא מתלונן שקר לו, חושבת שהיה יודע לומר אם כך היה

נסי לכסות אותו לפני שאת הולכת לישוןרק טוב!

אני לא גרה במקום קר, אבל את שני הקטנים (4 שנים, 5 חודשים) כבר מלבישה עם פוטר בלילה. בן ה4 ובת ה7 כבר עם שמיכת פוך.

ומה עם להציע לו לישון אתכם? מצד שני יכול להתחיל הרגל לא טוב...

אבל הייתי מנסה להסביר לו שעכשיו לילה וכולם ישנים. להראו לו שחושך בחוץ. לעבור בין המיטות של בני הבית ולהראות לו שהם ישנים. ולהזכיר לו שגם הוא צריך לישון עד שיהיה אור בחלון ורק אז אפשר לקום.

זהו אנחנו מנסים שלא יישן איתנוכנה שנטעהאחרונה

לכן לא מביאים אותו אלינו למיטה. אז אני עושה בדיוק מה שאת אומרת, מראה לו שחשוך ושזה לילה וצריך להמשיך לישון עד שהשמש תקום.. והוא ממשיך לקום כל לילה מחדש ולוקח איזה שעה עד שהוא חוזר לישון😐

בהמשך לשרשור השכבות, הילד לא אוכל בא. ערבטוט

אני יושבת לידו בארוחה, משדלת לאכול. לא תמיד בהצלחה.

ברגע שנכנסים למיטה מתחיל לבכות שהוא רעב מאוד.

אני נוטה להגיד לו שהיה זמן של ארוחה, ואם הוא רעב שיחכה לבוקר. אבל תוהה אולי זאת טעות והוא עוד לא בגיל של הסקת מסקנות.

הוא בן 4, ילד נבון.

מה אומרות

בעיני תגובה מעולהמקקה

גם אני עושה בדיוק כך. וגם בזמן האוכל מזכירה שאחר כך המטבח סגור

יש לו מסוגלות להביןהגלה

מצד שני אין ספק שקשה לשים את הגבול הזה

לבן שלי סביב הגיל הזה גם היה קטע קבוע של להזיכר בהשכבה שהוא רעב

בהתחלה אפשרתי

וברגע שזה נהיה קבוע

הייתי מטרימה לו כבר בארוחת ערב

אתה בטוח שבע?

אתה זוכר שאחרי המקלחת וצחצוח שיניים אנחנו לא אוכלים?

אם אחרי המקלחת וצחצוח שיניים נזכר שהוא רעב אני מזכירה לו שמי שהתקלח וצחצח שיניים לא אוכל ובבוקר הוא יוכל לאכול

ברגע שהתמדתי בעקביות גם עם התזכורת בארוחה וגם עם הגבול אחרי המקלחת לאט לאט זה הפסיק

תודה, חיזקתן שפועלת נכוןטוט

לי כשיהיה לי כח היתי מאפשרת משהו בריא ולא הכי טעיםאונמר

היו מבקשים במיטה, אני אומרת מי שרעב ממש אפשר גזר מקלות.

אם הוא ממש רעב הוא יקח, וזה לא מלכלך ומרגיך לאכול ירקות ויש פה יתרונות על החסרונות.

למיטה הבאתי לו. אכל סיים כל טוב.

היום גם זה לא כי הם כן יותר מצליחים להתרכז בארוחה לאכול יפה.

אבל אומרת את זה רק מהמקום שלך כאמור שתרגישי אם נכון לך...

כשזה היה קורה אצלנורק לרגע9

אני מרשה פרי או ירק במיטה. משהו לא מלכלך כמו תפוח או מלפפון.

אני לא רוצה למנוע מילד רעב לאכול, מצד שני באמת הם צריכים ללמוד שיש את הזמן של האוכל ואחכ אי אפשר, אז מבחינתי זה מעביר את המסר.

באמת זה עובר להם מאוד מהר אחרי פעם-פעמיים כאלה.

^^^ לא למנוע לגמרי אוכליערת דבש

אצלנו מי שרעב אחרי הארוחה יכול לאכול לחםהריון ולידה

בלי כלום.

לא מונעת אוכל ולא פותחת מטבח ולא מביאה אוכל שמעודד להמשיך בהתנהלות.

בארוחת ערב מזכירה - שבעת? אחר כך יש רק לחם בלי כלום

תגובה קצת אחרתטארקו

מתי אתם אוכלים ארוחת ערב וכמה זמן לוקח מאז עד שהוא הולך לישון(ונזכר שהוא רעב)?

בכללי אני חושבת שאת פועלת נכון. הייתי מאפשרת אולי משהו כמו מלפפון או לחם בלי כלום אבל ממש לא לפתוח מחדש ארוחה

אבל אם קבוע הוא לא רעב בארוחת ערב ןכן אחכ, הייתי עושה קצת חושבים, אולי ארוחת ערב יוצאת קצת מוקדמת לו ביחס לארוחה הקודמת שלו, והוא באמת עדיין לא רעב שם(נניח אם הוא בצהרון לפעמים אוכלים פרי לקראת 4)

ואחרי שעה+ ומקלחת והכל הוא כן רעב

ןאז אולי כדאי לשקול לאחר לו קבוע את זמן הארוחה, להחליף עם מקלחת או משו דומה..

אני מאפשרת אם אומרים שרעביםשקדי מרק

תפוח או מלפפון.

אצל הקטנה נהיה התניה כזאת כשנכנסת למיטה מבקשת לאכול אז כבר לא בטוחה שזה מוצלח איתה..

אצלי בגיל הזה גםילד בכור

היא פשוט רעבה יותר מאוחר

אז קודם מקלחת ואז ארוחת ערב

מי שרעב כשנכנסו למיטה יודע שאפשר מלפפון או תפוח

שאז זה לא נורא מבחינת צחצוח שיניים וכן משביע רעב קטן ולא פותחים עכשיו ארוחה

הם אוכלים את זה במיטה

הבן שלי בן 6 יותר עושה את זה עוד מאז שהיה קטן.. כשהוא מבקש אני יודעת שזה באמת מרעב ולפעמים הוא אוכל גם 3 מלפפונים ונרדם תוך שנייה

התבלבלתי.רק אמונההה

מאפשרת חתיכת תפוח או מלפפון. מביאה למיטהמנגואית

אני קוראת תגובות ורואה שאני לא מיוחדת ;)מנגואית

לגמרי נכון!מתיכון ועד מעון

זה בהחלט גיל שהוא יכול להבין סיבה ותוצאה.

הייתי מזכירה בזמן הארוחה שכשיורדים מהשולחן האוכל נגמר ולא יקבל יותר, אז שירד רק שהוא בטוח שהוא שבע

מאפשרת לחם עם ממרח לא מתוקחרותאחרונה