קראתי את הספר. השאלה האם אני מומחית אליו?

ו-מומחים הכוונה - כאלו שקראו את הספר, התעמקו בו, ויוכלו לענות לי על שאלות.

אבל אולי אוכל לענות.

ובינתיים - 

אולי השרשור הזה יעניין אותך.

מילוי חור #1 בהשכלה - הספר '1984'... הרהורים שאחרי - סופרים וספרים

1. וינסטון כתב בשלב מסויים ביומן שלו: 'אני מבין איך. אינני מבין מדוע' (אל תתפסו אותי על הדיוק של המשפט, זה הרעיון הכללי שלו.)

הנקודה היא, שבעצם בשום שלב בספר לא הוסבר ה'מדוע' הזה. 

אובריאן הסביר שהכל נועד לשרת את האינטרסים של המפלגה. אבל מי זו המפלגה? המפלגה מורכבת מהחברים שלה. וינסטון הוא חבר שלה, והחיים שלו לא משהו. אובריאן הוא חבר שלה, אבל כל מה שהוא עושה בחיים זה לתמוך בה, לשמר אותה לתפוס אנשים שבוגדים בה. אז מה התועלת במפלגה? מי מרוויח ממנה? 

מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי כמו שצריך.

2. כמות המשאבים שנדרשת כדי לנהל מדינה בצורה כזאת היא עצומה בצורה בלתי אפשרית. מי הם האנשים מבלים את כל שעות היום כדי לבלוש אחרי אנשים דרך הטלסקרין? וברחובות? ואחרי הפרולים? ולחקור אנשים? ולענות אותם? ולספק תכנים שיופיעו בטלסקרין נונסטופ? שלא לדבר על כל אלו שעובדים ביחד עם וינסטון בלשכתב את העבר. 

אף אחד לא עושה משהו יצרני במדינה הזאת? 

זו, רקתי. 

אשמח לתשובות 

1. המפלגה היא בעצם מפלגה של קש- אף אחד בעצם לא ראה את האח הגדול- אין שום הוכחה (כלומר- האח הגדול הוא לא באמת דמות קיימת- הוא רק מטאפורה)שאחד כזה קיים ובכל זאת כולם סוגדים לו.

כלומר: רואים איך ע"י משטר נעשית שטיפת מוח עד שאנשים שוכחים מה מטרותיהם בחיים ולאן הם בעצם חותרים..

כפי ששמת לב, הבכירים במפלגה מפיקים תועלת מתפקידם- ביתו של אובריאן מתואר כבית יפה להפליא.

כך קומץ קטן של אנשים שמפיק תועלת אך ורק לעצמות משתלט על שאר האזרחים- והוא לבדו יוצא מורווח מכך, והשאר סובלים- לזה בעצם קוראים שחיתות.

2. לגבי האנשים שעושים משהו יצרני- אני מניחה שודאי שיש כאלה אנשים רק שבספר לא מתייחסים אליהם כיון שאין בכך שום משמעות לסיפור. אנשים אלו הם בתפקיד כ"כ שולי באוקאינה ובככונה תחילה. בכירי המפלגה רוצים ליצור מצב שהם יוכלו לשלוט על שאר האזרחים באמצעות הסוצאנג. אי לכך אחת השיטות לכך היא ליצור מחסור במוצרים ובאספקה- ע"י כך, מחויבים האזרחים להשתמש בתלושים מהממשלה למזון- ממילא הם תלויים בממשלה (בהתקיימות היומיומית שלהם) וזה יוצר שלטון טוטליטרי חזק יותר.

כל שאר האנשים שממלאים את תפקיד הבולשים וכו'- עניין השמירה על הסוצאנג הוא זה שעומד בראש מעייניהם של בכירי המפלגה. לכן, הם משקיעים את מירב המאמצים ע"מ לשמר את המשטר בכל מחיר.

זה מה שאני חושבת לגבי הספר- מוזמנת לשתף את הגיגייך

1. המטרה של הספר היא להגיד שבסופו של דבר,

המערכת תתרכז בעיקר בהגנה על עצמה

ולא במטרות שלשמן הוקמה.

כמות האנשים שמאמינים שהמשך קיומה של המערכת -

במקרה זה המפלגה - חיוני לעצם קיומם,

לא בהכרח תהיה קטנה יותר

מכמות האנשים שזוכרים מה היתה המטרה המקורית

וכך המערכת ממשיכה להגן על עצמה באמצעות אנשים 

שמאמינים בה או בזה שערעור שלה יביא רק

להחמרת המצב.

2.שלטון טוטליטרי בהכרח מתבסס על פחד,

והלשנות ומלשינים הם אבן יסוד בפחד הזה.

לא צריך הרבה אנשים.

מספיק רק ליצור את התחושה

שהשלטון יודע עליך הכל

וכך יהיו מספיק אנשים שמאמינים בשלטון

ו/או מפחדים ממנו ו/או מפיקים רווח חומרי מההלשנה

כדי לשמור על השליטה של המפלגה 

ברמה כזו שאף אחד כבר לא מעיז אפילו לחשוב

אחרת מהשלטונות.

נ.ב. הסתכלת בקישור ששמתי בהודעה הקודמת?

יש שם עוד שאלות מעניינות 

וגם תשובות יפות (לא רק שלי )

עם כל הכאב על התהיות לגבי המחבר, הספרים דלו מצוינים. גם חלקם בעלי סגנון מאוד חרדי (לפחות כשאני קראתי אותם כילד, זה יותר התאים לחרדים מודרניים, אבל אולי היום זה מתאים לכל הקשת החרדית).

ויש את שאר הסופרים החרדיים הקלאסיים, מנוחה ברקמן (ילדי שי), שרה קיסנר, לאה פריד וכו וכו

עם כל הכבוד, אני בטוחה שארון ספרי הקריאה של ילדים חרדים, רחב הרבה יותר מספרי חיים ולדר.

למיטב זכרוני הוא לא הודה באשמה או הביע חרטה. למיטב זכרוני משפחתו לא גינתה.

אם את רוצה לפרנס אותם עם זכויות היוצרים- בכבוד.

אם את רוצה שילדיך יקראו ספרים שנכתבו ע"י פדופיל- בבקשה.

בעיניי להביא ספרים של חיים ולדר בשביל "ספרים נקיים"… מותה של האירוניה.

נקיה או לא שככל שהאדם היה פחות מוסרי בעצמו הוא בדרך כלל כתב טוב יותר

דוסטייבסקי, דיקנס, גתה, וולבק, אסימוב ועוד מלא

בטח במוזיקה

רוב אם לא כל מייצרי התרבות והמוזיקה הם לא כאלה מוסריים, דתיים או לא, מתנזרת מכולם או שולדר זה איזה סמל?

העניין עם וולדר הוא להוקיע אותו, למען ישמעו וייראו. לכן, גם אדם שיקרא ספרים של דסטייבסקי ויזמע מוזיקה דל וגנר, יחרים ספציפית את וולדר.

למה בכל זאת הצעתי את וולדר?

1. לטעמי הוא סופר ברמה הרבה יותר גבוהה מרוב הסופרים החרדים לפניו ואחריו.

2. סביר להניח שגם ככה הספרים שלו לא נמכרים בחנויות וזה רק להביא הביתה לילד. לא רואה איזו בעיה קיצונית בזה שילד יקרא בזה.

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.inn.co.il/news/536784&ved=2ahUKEwiby63P0oaTAxWOg_0HHcJDCVQQFnoECCQQAQ&usg=AOvVaw3CUHbp6gtSSeoAsgvNFSB_

ספרי חיים ולדר בטח כבר לא מופצים (עד כמה שזכור לי, הם כן נמצאים עדיין בספריות חרדיות).

לגבי שאר הסורים שהזכרתם. במקרה פגשתי אתמול את אחת מהסופרות הנ"ל והיא נראתה בת 100, חשבתי שהן כבר עזבו את התחום...

ראיתי לפחות בחנות ספרים (חרדית) אחת.

כמובן לא במקום בולט במיוחד, אבל גם לא מוסתר, אלא על מדף גבוה-יחסית.

אני מרשה לעצמי, כי זו לא הסטייה הראשונה כאן (לפחות: תרתי משמע).

מה לדעתכם ההבדל העקרוני והמהותי בין ספרות יפה שמקורה במגזר החרדי, לספרות מסוגה זו שמקורה בציונות הדתית (ניתן כמובן לחלק לפלגים בתוך המגזרים עצמם, אבל כן הייתי רוצה להתמקד בספרים שהתקבלו על רובו של כל אחד מהמגזרים).

21 בבית אחד

המכולת של כרמל

אם קומיקסים זה טוב אז גם קומיקסבא וכאלו...

חבורת תרי"ג

לכל ילד יש סיפור (כמו ילדים מספרים על עצמם אבל של סופר אחר, יש הרבה ספרים בסדרה)

הילדות שלי שומעות וקוראות את התכנים שלהם. לי זה נראה חרדי מדי, סוג של מסיון עדין שמועבר בחכמה לילד.

מעבר לזה, זה מאוד מתאים לבנים ומלא בפנטזיות לא מעלמא הדין ולא מעלמר דאתי. מזכיר לי את "חבורת מצוות" שהיינו שומעים בתור ילדים. לא יודע כמה זה מתאים לבנות...

אני אומר מה הטעם שלי. לא מחייב כמובן...

על זה נאמר: קל יותר להוציא את היהודים מהגלות מאשר להוציא את הגלות מהיהודים!
ספרים נפלאים של רונית לונשטיין מלץ ז"ל שיכולים להתאים!

המושל מארץ דרדרולה

ביצת הזהב

ויש עוד

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.