קדום כול מזל טוב לרגל הגיוס לצה"ל

קודם כל ישר כוח. אתה בן אדם רציני שבוחן את דרכיו כל הזמן(מידי פעם בטוח) ואתה שם לב שאתה נמצא במקום (הרוחני) שאתה לא רוצה להיות. וטוב שכך.השאיפות שלך הן באמת נהדרות.יהי רצון שבאמת תזכה לכך!

ראישת.תדע שרבים וטובים חשים כך.

שנית-זה התמודדות של כל החיים ,לדוגמא-מקום עבודה.נכון בצבא זה יותר קשה כי יש חבר'ה צעירים(בגיל), לא נשואים בד"כ כמו בעבודה.ועדיין גם שם יש קשיים. הבעיה היא האווירה. בצבא היא הרבה יותר משוחררת,יש יותר/הרבה חילונים. אני לא מכיר אותך אך משמע מדברך שעד הצבא הייתה במסגרות דתיות כמעט בלי ממשק עם חילונים/בנות(וזה לא תמיד דבר רע)

האמת שההתמודדות לא קלה. וזה לא משנה אם זו יחידה קרבית או לא, למרות שהגיוני שזאת לא.כי שם יש באמת יותר ממשק עם בנות.

בכל מקרה-זה באמת לא פשוט.וזה ממש קשה.אין דרך אחרת להגיד את זה בצורה יותר יפה.זה באמת מפתה להיות עם כולם ולזרום. אבל באמת שכאן נמדדת הגדולה של האדם.אם הרוב שם חילונים . תנסה לאגוד סביבך את החבר'ה הדתיים.יחד תיצרו מסגרת חברית ואולי זה יוכל להוות תחליף לקשרים עם השאר החיילים/ות.

בכללי אני לא חושב שהקשרים ,במיוחד עם הבנות יועילו לך.במיוחד שאתה בעצמך מרגיש את ה דיסוננס הקוגניטיבי (עיין שם שם)

זה מה שיש לי להגיד לך מנסיוני.

אם אתה רוצה טיפים/התיעצויות..אפשר בפרטי אם בא לך..בהצלחה!!

אגב.בעניין ההצעות-אמרתי את דעתי לכול אחד ,לא קשור אם הוא מתחיל לצאת או לא. זה כדרך הנהגה.

בכללי שתדע זלא הכי פשוט לצאת לדייטים בתקופה של הצבא(תלוי איפה אתה נמצא).אבל כל אחד יעשה כרצונו..

לגבי להתרחק, התפקידש בו אנו נמצאים הוא קצת לחוץ והחברה מאוד חשובה לנו, ודאי לי שאני לא הולך אף פעם למסיבות או ערבי הוואי שהיחידה עושה והחברים מקבלים את זה, אני משרת במקום שהחברה היא הכרחית לתמיכה כי לפעמים העובדה מאד לחוצה, ובגלל מורכבות הפקיד מי שמבין ויודע הכי טוב מה אנו עוברים אלו חברינו לתפקיד, יש אחת שאני חבר טוב שלה במיוחד וכל פעם לאורך המשמרות שלנו אנחנו מדברים בווצפ, היא בחורה מצחיקה ונחמדה, אני לא חש בזה ירידה רוחנית אבל כן חושב שאשתי העתידית לא ממש 'תעןף' על זה..

 ברור שזה נחמד. וזה חושב וגם מעביר את הזמן ביחד

אבל..כמו שאתה מודע לזה. ואני לא מתרגש ממה שאישתך העתידית תחשוב על זה. אני יותר חושב שבשבילך זה לא טוב.

ואני לא מדבר על ירידה רוחנית-כי מצד האמת ,אני לא יודע על מה אתם מדברים , ויכול להיות שזה חשוב אפילו. אבל הגיל הוא צעיר. האווירה אחרת. פחות מתאימה-פתוחה ומשוחררת מידי.. אין מה לעשות.ככה זה.אלא אם כן תייצר לך אווירה חדשה ותבנה חומות..

בנוגע למורכבות התפקיד-אתה תמיד יכול לשתף משפחה /חברים . לא צריך לחשוף מה אתה עושה.אתה יכול לשתף בכללי מה עובר עליך. וזה אמור לעשות את העבודה וגם שומר על ב"מ...

בכללי הייתי נמנע מלדבר בכול צורה שהיא עם בנות(ק"ו חילוניות..)

מה תאמר "אשתך העתידית"..  אלא גם עצם הענין. טוב שאתה לא חש ירידה רוחנית, אבל דבר כזה של ה"וואטסאפ" שהזכרת, עם הזמן הוא בכ"ז מקרב את הלבבות במידה זו או אחרת. וזה לא מעולה מבחינה "רוחנית".

אבל זה איסור מפורש (רמב"ם אסורי ביאה כא,ב) 

חוץ מזה, יתכן שהבחורה שאתה חבר טוב שלה במיוחד וכל פעם לאורך המשמרות שלכם אתם מדברים  בווצפ והיא בחורה מצחיקה ונחמדה -- יכולה גם היא להיות אישה צנועה וחסודה ובת זוג מתאימה לך... בהנחה שהיא בת ישראל, הרי היא יכולה לחזור בתשובה ויתכן שהיא תהיה יותר דתיה  ויותר מאמינה מהרבה דתיות מלידה. ככה גם היצלת נפש מישראל, וגם תזכה להיות נשוי למישהי שהיא באמת חברה שלך, הלא זה הזיווג האידיאלי ! בהצלחה !

אני יודע שהצחוקים והידידות עם בנות עושה כיף ונהנים מזה אבל בחור שרוצה להיות ירא שמיים ולהקים בית תורני עדיף שיתרחק.

ברור שמתי שיש אינטרקציה יום יומית עם בנות יש יותר דיבור וכיף אבל מאוד עדיף להימנע (ברור שתהיה נחמד אבל לא יותר מידי)

בקשרים הללו מאד. וודאי לא "צחוקים" וקרבה יתירה/"חברות"..

יחס נימוסי, מסייג, ומקצר. יפה שעה אחת קודם.

וטוב שיש לך שאיפות כאלה.

הצלחה רבה.

התחיל בסתם ידידות  בצבא וצחוקים ולאט לאט התחילו רגשות לצוף וזה נהיה ממש מסובך.. עדיף מראש להתרחק כמה שזה קשה וזה קשה... גם לי לפעמים בא לזרום עם כל מיני בנים שאני מכירה וסתם לדבר זה ממש עוזר לבדידות אבל אני מבינה שזה לא שייך ומשתדלת להמעיט כמה שיותר.. בהתחלה הם לא הבינו אבל אח''כ ממש כיבדו. לא הייתי רוצה שלחתן שלי יהיו ידידות..

אם אתה צוחק עם בנות, אפילו אם זה באוירה טובה וצנועה...

יכול להיות שגם אשתך לעתיד בעז"ה...

אבל אם אתה שומר על עצמך גם אשתך שומרת על עצמה (בשבילך)

ולא צוחקת עם בנים אפילו אם זה בצניעות...

אבל תחשוב, אם זה היה אחרת... תדמיין את אשתך במצב שלך... אני בטוחה שלא היית כ"כ מרוצה מהעניין...

ואם אתה שומר על עצמך, בטוח שתקבל גם בחורה טובה וצנועה ששומרת על הכבוד שלה,

ובעז"ה תהיה רק שלך ובשבילך !!

כל הכבוד לך, רואים שאתה בן אדם איכותי ורציני, בחורות בוודאי אוהבות את זה....

אבל כך עובד היצר הרע, יש לו טריקים משלו. וודאי שהוא לא בא אליך עם רעיונות הזויים... הוא בא אליך "בקטנה" קצת צחוקים... בדיחות... וואצאפ....ועוד כאלה דברים. כי הירידה נעשית בהדרגה- אחרת היצר הרע לא יצליח לדרדר אותך והוא הרי חייב להצליח כי הוא מקבל משכורת מששת ימי בראשית... 

לכן הצעתי היא ש- תשב עם עצמך ותכתוב על דף דברים ברורים שהם קו אדום בשבילך שאתה לא עובר אותם וכמה סייגים על מנת לא להגיע למצבים אלו. החכמה הכי גדולה זה- לא לעמוד בניסיון ,אלא לא להכניס את עצמך לניסיון.

והקושי שיהיה רק ביום יומיים הראשונים כי הקפיצה למים היא הכי מפחידה- מה יגיבו.... איך יתייחסו לזה.... אבל אחר כך יתרגלו ויעריכו אותך מאוד!!!! מבטיחה לך שזה ייקח בדיוק יום יומיים וישכחו מזה.

בהצלחה

שה' ישמור עליך ועל כל החיילים

אתה נשמע אדם כ"כ ברמה, וחבל שתוריד את עצמך משם.

אין שום היתר (ומחילה מהמתירים חברה מעורבת ושאר ירקות) לחברה שאינה אשתך,

"והיא חברתך - ואשת בריתך", ואל תחליף את זה בשום דבר זול זמני וחולף.

בהצלחה צדיק!! מאמינים בך!!

כפי שהבנתם איני מאנשי החברה המעורבת, ב"ה. התפקיד המורכב (הן צבאית והן הלכתית) היה שיקול עם שאלות גדולות שנשאלו תלמידי חכמים, הבנות לא פרחות וזולות. להיפך אלו בנות אינטליגנטיות ברמה גבוהה. אתם צודקים שיש להפחית למינימום אפשרי את החברויות, אבל אני חושב שאם מחליטים ללכת למקום זה מובן שיהיו שם גם קשרי ידידות, חוגגים ימי הולדת אלו לאלו וכד', אני לא משתת, בשום מאורע חברתי למעט מה שמחוייב בפקודה, אבל אני חלק מחבר'ה, לכן זה מורכב.. ובכלל אני לא איש ששומר דיסטאנס (לכן אני לא מתקדם לקצינים) אני לא יודע לשמור על מרחק בין אנשים אני חבר של הקיצים שלי ושל הפקודים שלי (שיהיו) והאנשים בגילי.. לכן זה קשה לא לשים מחיצה כלשהי ביני לבין בריה כלשהי..

אם קשה, אז תעבור תפקיד. גם אם התפקיד שלך מאוד חשוב, כל עוד זה לא פיקוח נפש ישיר (וגם אז לא בטוח) אני לא חושב שיש רב שמתיר מצווה הבאה בעבירה.

אם הם היו רואים את הסיטואציות בעיניים הם היו מאשרים אותן מבחינה הלכתית?

לפי מה שתיארת - ממש לא (אלא אם כן הרבנים שלך הם רבני "בית הלל", אבל לא נשמע כך מדבריך).

אני כן יודע שאין הלכה שונה לחייל צה"ל. ולכן אם מכריחים אותך לעבור איסורים אז אתה צריך למצוא דרך להימלט ממנה, ובמקרי קיצון לסרב פקודה (בהרבה מקרים כדאי גם להרים את דגל הסירוב, ולא כמוצא אחרון, אבל זה כבר דיון נפרד שלא נפתח אותו כעת).

"קשה יש רק בלחם" זה ביטוי צבאי מוכר. כשמישהו מתרץ לעצמו תירוצים להתיר שרצים, הוא צריך לפעמים לקבל את האמת לפנים, גם אם זה לא נעים.

שהבעיה נוצרה על רקע מורכב. בשביל זה טוב שחיזקו פה.

זה שמדובר בבנות אינטלגנטיות, לא בהכרח מפחית מהבעייתיות. אולי אם היו ברמה פחותה, היית מבחין בקלות ש"לא בשבילך".  מה גם, שמסתבר שמושגיהן, מסביבת גידולן, שונות משלך.

אפשר לשמור סיוג ודיסטאנס, בצד היחס האנושי המכבד. וגם כדאי, דווקא בגלל שזה תפקיד שאינו רק ליום-יומיים.

והאופי של לא לשמור מרחק, הוא באמת אופי חיובי וחביב. אבל כדאי לסייגו בענין זה. בפרט במה שנוגע ל"צחוקים" וכד'.

"מידת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך-כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכוחו החלש יגרמו לפרוץ במידת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחמרי. מידת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, הי' ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מידת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה. הצנוע מכיר כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי-אם מפני התכלית הכללי היפה. דוגמתם של דברים אנו מוצאים בדעות, התרחקות הראויה וכמעט מוטבעת שלא לתור אחר מחשכות המרחיקות את המעמד המוסרי, לפעמים נראה שדוחקים את חופש הדעת, אבל מי שמכיר התכלית יבין את יקר ערך ההגבלה, ויקבל אותה באהבה".

הקב"ה ברא את העולם שלנו עם גבולות, ורצוי לשמור עליהם, לטובתנו...

בהצלחה רבה!!

זו הגדרה מאוד גמישה, שמשתנה בין מקום עבודה למשנהו. ובאמת יש מקומות שאי אפשר לעבוד בהם, נקודה.

לפי התיאור שלו - זה קצת מעבר לגבול.

מומלץ לעיין גם כאן.

או שאת סומכת על רבנים כלשהם?

בדגש על ה"קשרי ידידות וצחוקים עם נשים" ו"כמה חברות אפילו די טובות".

אלא הבחנה בין מה שחלק מקשרי העבודה, עם קצת דיסטאנס - לבין מה שיוצר קרבה אישית מעבר לכך.

בלי להתייחס כרגע לדקויות שב"קשרי העבודה".

הוא שאלה מציאותית בלבד. האם בפועל חלה הידרדרות או לא. כמובן שיש פה גם מרחב אינדבידואלי.

לפי דברייך האמירה לפותח השרשור צריכה להיות כזו: המציאות הכללית של שירות עם בנות כפי שאתה מתאר היא בסדר גמור, אבל הדינמיקה שהתפתחה וכרגע היא המציאות שלך היא מציאות אסורה הלכתית ואי אפשר להשלים איתה. לכן עליך לנסות לשנות לחלוטין את הדינמיקה, גם במחירים חברתיים. ואם תראה לאחר תקופה של שבועיים-שלוש שזה בלתי אפשרי, אין לך ברירה אלא לעבור לתפקיד אחר.

אבל משום מה האמירה הזאת לא נשמעת. כי רוממות "חברה מעורבת צנועה" בפיכם, אבל כשמעמתים אתכם עם המציאות הכאובה, אתם מודים בחצי פה שהיא כוללת איסורים וסיטואציות בעייתיות, אתם ממלמלים משהו בחצי פה ולא מגיבים לעניין. כלומר: כן, זה באמת מוביל לאיסורים, אבל העקרונות של החברה המעורבת כל כך מקודשים בעינינו, והמחיר של האיסורים לא כזה נורא, כך שאין לנו בעיה עם המשך קיום המציאות הזו.

בעבר ניסחתי זאת כך:

על גבי טענה זו ברצוני להוסיף: אם אכן כותבי החוברת טוענים שההלכה נר לרגליהם, הרי ודאי שאין בכוונתם לסתור את ההלכות הפסוקות לפרטים. אם כך, גם אם הם רואים כאידאל סופי את החברה המעורבת, הרי שבמציאות הנוכחית היא יוצרת קלקולים ברורים לפרטים, ועליהם לקרוא בפה מלא להפרדה זמנית, לפחות בתנועות הנוער (בבחינת עת לעשות לה' הפרו תורתם). לכל הפחות עליהם להורות למחנכים שומעי לקחם, לבחון האם עירוב המינים גורם למכשול ליחידים שתחת חסותם לפחות בטווח הקצר – ואם כן, להורות להם לפעול להפרדה זמנית, להסרת המכשול המיידי, עד שיצליחו לחנך כדבעי ל"מעורב צנוע". אולי בזאת יבחנו, אם באמת רצון ה' ההלכתי נר לרגליהם, או שטענתי בעינה עומדת.

(מקור)

מיותר לציין שהטענה לא נענתה בתגובה שנכתבה לה.

חשבתי לציין הסתייגות, אבל אז נזכרתי בדברים שכתבת בכמה דיוני עומק מן העבר, ומצאתי לנכון שלא להסתייג.

אבל אדרבה, אם את חושבת שאני טועה בניתוח שלי, ואינך נמצאת באותה סירה עם אלו שהגבתי להם בזמנו, את מוזמנת לדחות את דבריי, ולהסביר מדוע הזיהוי שלי אינו נכון.

ואחר כל זאת, עדיין הדברים בהחלט קשורים בקשר הדוק לדברייך. החילוק העקרוני הוא יפה על הנייר. תשמור על זה, תקפיד על זה, והכל יהיה סבבה. אבל מה במציאות? כל כך קל לשנות את כל הדינמיקה (שאת מודה שהיא בעייתית)? ויתרה מכך: איך קורה דבר כזה, שמגיע בחור דוס, בוגר אריאל, למציאות בעייתית שהוא אפילו לא מודע לבעייתיות שבה? אולי משהו כאן בכל המערכת לא נכון?

מדי פעם אני מוצא לנכון לציין, שאני גדלתי בחברה מעורבת, בבני עקיבא והכל. אני מכיר היטב הן את השיטה והן את המציאות בשטח. בעבר אף אחזתי בשיטה זו. זה פשוט מנותק מהמציאות.

"צחוקים עם נשים", "חברות די טובות" וכו' ממש לא מסתדר עם "הכל בצניעות". פשוט יש לך טעות בהגדרות. אתה משחק באש.

זה כל החיים ככה,
בסניף, בעבודה, אנחנו לא חיים בנים ובנות על פלנטה נפרדת.
שהבנים רדודים והבנות פקצות יותר קל לשמור על צניעות.
אבל שהבנים איכותיים והבנות פגז, נהיה יותר קשה.
כי תמיד חינכו אותנו על החילונים המופקרים-ויש חילונים מדהימים...
וצניעות זה קודם כל מקום באישיות, וגם הדרך שבן אדם בוחר לחיות- 
את הדרך הזאת בבית שלו עם אשתו הוא יקבל.
ולכל דרך יש את היופי שלה והחסרונות שלה.
(אחת שעובדת עם חילונים)

זה בערך כך: אם עברת כבר איסורים בסניף בני עקיבא אז אתה יכול גם בצבא.. אולי זה "כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה , נעשית לו כהיתר..

זאת הבעיה שבנות מביעות דעתם בעניינים של הלכה.  בלי לפגוע , צריך תשובה מת"ח , ויש כמה בפורום , ולא מבנות .

נכון שלמדתי כמה שנים בישיבה גבוהה, וכמוני אחרים,

ודברינו נובעים מתוך העולם הרוחני שבנינו מתוך שנים של לימוד תורה ושימושה,

אבל אם לא מדובר בת"ח שכתב תגובה כפסק הלכה - ח"ו לפעול רק ע"פ זה!!

[גם ככה מצבי בעולם האמת לא משהו, אם אנשים גם יטעו ע"פ דבריי - מפחיד...]

חוץ מזה, לא הבנתי שהיא התירה, כמו שהיא אמרה שהניסיון נמצא גם מחוץ לצבא.

היא כן נתנה לגיטימציה אדם לבחור את דרכו, וכבר קדמה הקב"ה, שנתן בחירה לאדם...

לא הייתה כאן הבעת דעה הלכתית, מקסימום הבעת דעה. או שלא הנבתי כלום..

בהצלחה רבה לכולם!

או הבאת דעות שונות בשם אומרם.

ולא ליצור קשר עם חיילות . צבא לא מתיר איסורים 

וזה במקרה הטוב. אתה נמצא על המדרון החלקלק. הבית שאתה חושב להקים לא בדיוק מסתדר. עם מה שתיארת. וגם הראש שלך לא באמת מסתדר עם זה.

אחרי שאדם קופץ מצוק, כבר אין לו ברירה אלא להתרסק על האדמה. אבל הוא היה יכול לבחור קודם לכן שלא לקפוץ.

בן תורה אמיתי לא מכניס את עצמו ביודעין ל"נסיונות היותר קשים של הדור" שהם "בכלל לא פשוטים". פה אנחנו נמדדים כמה התורה חזקה אצלנו, אם עינינו בראשנו, ואנחנו לא הולכים למסלולים שרבים לא שורדים בהם מבחינה דתית, למחצה, לשליש ולרביע.

בהיפט החינוכי, לזרוק בחור רווק בן 21 למציאויות הלא פשוטות בכלל הללו - זה חוסר אחריות משווע, וחלק מפשיטת הרגל של הדרך החינוכית הזו, שיודעת לדבר גבוהה גבוהה, ובפועל אחוזים מטרידים מבניה יורדים מהדרך. לא צריך דרך לאריות, אלא דרך לרבים.

חזל אמרו אין אפוטרופוס לעריות ויש סיפורים שצדיק גדול כמעט נפל בעריות...

אתה חושב אחרת?

כי את עניין עוצמת הנסיונות ציטטתי מההודעה של נפשי שמתני. ולגבי הנתונים - אלו דברים ידועים ומפורסמים. שמעתי עדויות רבות מאוד לכך. אם יש לך נתונים סותרים נשמח לראות. אני מדבר מנסיונם של אחרים, שהדריכו מאות ואלפי תלמידים.

אין בעיה שאנשים חושבים אחרת, אבל אני מנסה להראות להם שהם טועים ומקשה עליהם קושיות. זה מהותו של דיון.

אכן קשה, ואכן צריך להיות חזקים. זה בכל מקרה ובכל מצב. במיוחד בדור שלנו. אבל יש לכם יש קלה על ההדק להוסיף עוד קשיים ועוד נסיונות. זו לא דרכה של תורה.

יש הגדרות הלכתיות של "מצווה הבאה בעבירה". האם אתה חולק עליהן?

יש מציאות שצריך לוותר על מדרגות רוחניות כדי לקרב יהודים וכדו', אבל לא בגופי תורה. יש בזה הלכות.

וגם ברמה הפרקטית, עם ישראל הרבה יותר צריך שיהיו יהודים עובדי ה' שמקפידים על ההלכה כמו שצריך ומוכנים למסור את הנפש, מאשר שיהיו חיילים טובים אך עובדי ה' בינוניים.

אבל בהחלט יש אחוזים ניכרים, וזה כמובן גם פונקציה של המסלול הצבאי, ועד כמה שהוא מותאם לדתיים.

עצם היכולת ליצור חברה מעורבת ובריאה זה דבר גדול וחשוב, השאלה היא האם אכן קיימת יכולת כזו, או שהמציאות טופחת על פנינו. (זה כמובן תלוי מאוד בהגדרת 'מעורבת'. אל תיקח את דברי לאבסורדים של הפרדת רחובות וכו'.)

שלוחי מצווה אינם ניזוקים, אלא אם כן שכיחא הזיקא. והראיה שאכן ניזוקים, באחוזים ניכרים. התיאוריות זה יפה מאוד, אבל מה נענה למציאות?

הוא לומד תורה אבל המצב לא פשוט . יזהר  יותר ירא שמים ויותר מחובר למציאות מאחרים כאן . הוא צודק ! לשלוח רווק לצבא בגיל צעיר למקום עם בנות - זה חוסר אחריות . 

ואיך עומדים בהם?

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!