ש"ל ונישואין מסע אספלט
אפשרי בכלל?
אני שמיניסטית, מאורסת. חשוב לי מאוד לעשות לפחות שנת שירות אחת אבל קשה לנו לראות איך אנחנו דוחים את החתונה בכמעט עוד שנה...
יש כאן נשים שנכנסו לתקן כשהן כבר נשואות? או נשים שהתחתנו במהלך השנה והמשיכו?
יש בכלל מקומות שמאפשרים את זה?
תצילו אותי בבקשה
מזל טוב תחיה דולה

היתה איתי בשירות מישהי כזאת שהגיעה מאורסת והתחתנה די בתחילת השנה והמשיכה כנשואה. 
 

בעיני זה לא קל גם מבחינת השירות וגם מבחינת הזוגיות.

מה המטרה שלך? למה חשוב לך כל כך לעשות שירות? על איזה תחום את חושבת? לא דומה קומונה לשירות במשרד, כן?

 

 

אני עשיתי את זה ו...מ.מ.

תלוי-

אם: א. בעלך אחרי לימודים ומתפרנס מספיק לך ולילדים העתידיים בעז"ה אז כן.

ב. אם את רוצה לקחת כדורים למניעת הריון ולחכות כמה שנים אז כן.

ג. אם את לא מתכננת לחכות עם הילדים ובעלך לא מליונר/ מרוויח כל חודש לפחות 5 אז זה מתכון לאסון.

 

תסריט אם את באופציה ג (מניסיון..):

השירות הוא לא 100% כי את לא לגמרי שם..

את מתחתנת וגומרת שירות עם ילד/ חודש תשיעי (בעז"ה).

שלוש שנים של לימודים שתוך כדי בעז"ה נוסף למשפחה ילד נוסף+ (?)

בשלוש שנים האלה ההוצאות עומדות על 6-7 אלף שקל אם חיים בצימצום.

 

השאלה היא האם את מוכנה לחיות שלוש שנים של לחץ מטורף שכולל לימודים+עבודה+ילדים/ לוותר על לימודים/לוותר על לימודים של בעלך בשביל לעשות שנת שירות?

וגם תאמיני לי שכשאת מתחתנת כל כך צעיר יהיו לך יותר ממספיק חסכים (דייטים/מדרשה/חיים) שהשירות רק יהיה עוד משהו קטן ברשימה.

 

מניסיון של אחת שגמרה שירות בחודש תשיעי ועכשיו נשואה+3 ילדים+עובדת+לומדת+ממליצה בחום לוותר על השנת שירות ולחסוך את כל הכאב ראש.

 

 

אפשר, לא כדאי. לכי לפרנס את המשפחה שלךמשה
תהיתי אם לתייג אותך או שתגיע לבד תחיה דולה


צדיקהאין יאוש בעולם
חברה שלי בעז"ה גם מתחתנת שנה הבאה ונכנסת לתקן והבנתי שיש אפשרות לקבל מענק/יותר כסף בגלל זה
דברי עם מקשרת של ה ש"ל תספרי לה ותבררי איתה את הכל
בהצלחה ומזל+טוב !
לי דוקא זכור שמקבלים פחות, כי זה תקן בית ולא דירהיעל מהדרום
לק"י

אבל אולי דברים השתנו.
תתחתנינפשי תערוג
ותלכי לעבוד כדי להכניס כסף הביתה
עניי ביתך קודמים לעניי מדינתך
או שתוותרי על השירות או שתדחי בשנה את החתונה.הלוי
לדעתי, אם תתחתני ומיד אחרי תיכנסי לשירות או שתתחתני תוך כדי, את רק תפגעי בזוגיות שלך ורוב הסיכויים, יגרם נזק שיקח לכם שנים לתקן. כי השנה הראשונה של הנישואין זו שנה מאד חשובה ואף קריטית לזוגיות, ואי השקעה נכונה בשנה זו, עלולה לגרום המון נזק לזוגיות.

אם את בכל זאת מתעקשת להתחתן ולעשות שירות יחד, אז תלכי על תקן שלא דורש המון מהזמן ומתשומת הלב שלך, כדי שלא יבוא על חשבון הזוגיות.
במה השירות פוגע יותר מאישה עובדת?מרדכי

בס"ד

 

בת שירות בבית ספר לדוגמה לא שונה ממורה באותו בית הספר, ואילו יותר טוב, כי היא לא צריכה להכין דברים בבית (מבחינת ההשקעה)

 

אני אישית לא חושב שזה פגע בי או באישתי שהתחתנו באמצע השנת שירות לאומי שלה.

בת שירות בבית ספר רגיל במחילהתחיה דולה

זה בזבוז שנה. (ועשיתי את זה במקביל לקומונה)
זה בד"כ מצטרף לתקן אחר צהריים משמעותי והבוקר זה רק בשביל שיאשרו את התקן.

 

 

שלא לדבר על מיצוי כושר השתכרות.רחלקה
בכלל לא מדוייקמרדכי
בס"ד

שירות בבי"ס יסודי יכול להיות משמעותי מאוד, הכל תלוי בגישה שהבת שירות מגיעה איתה ובגישה של הבי"ס. אם מגיעים באמת בגישה של רצון לעבוד ולתרום, ולא בגישה של לספור שעות והביתה, אז התרומה של הבת שירות יכולה להיות עצומה.

כל בי"ס זקוק לעוד אנשים שישבו עם התלמידים פרטני ויקדמו תלמידים חלשים וזאת עבודה שכמעט אף אחד לא עושה ביום יום חוץ מהבת שירות, במיוחד בכיתות הגדולות שיש עכשיו שמצפים ממורה אחת להתייחס ל40 ילדים.

בנוסף התרומה החינוכית של הבת שירות לילדים היא גדולה מאוד ומשלימה את עבודת המחנכת, כי בת שירות זה לא עוד מורה שמטילה עונשים ועושה מבחנים אלא משהי יותר קרובה לתלמידים שיש לה יכולת לפתוח דרך לנשמות שלהם ולגלות דברים שהם בחיים לא יספרו למורים.

אגב, זה לא רק בבית ספר. כל מי שיש לה רק תקן בוקר בלבד אז היא מסיימת עד הצהריים את השירות שלה ואז פנויה לביתה.

לגבי הפן הכלכלי זה באמת מצריך מחשבה והתארגנות, אך זה אפשרי. ..
אפשר להחשיב את זה כמו בעל אברך שהיה יכול לעבוד ולהרוויח הרבה יותר כסף מהכמה מאות שהוא מקבל. ערך של התנדבות ותרומה לחברה הוא ערך חשוב שמוסיף לבית המון.

כמו כן, רוב העבודות לבנות בנות 18 בלי תואר וניסיון הן לא בדיוק עבודות שמכניסות הרבה כסף.. ומבחינת השעות זה אותו הדבר אם לא לוקחים תקן צהריים משמעותי אלא צהרון או מועדונית..

(נכתב בשיתוף עם אישתי)
הכל עניין של גישה, אין ספקתחיה דולה

אבל זה תלוי לא רק בבת אלא גם בבית ספר, שוב מניסיון.

 

ותראה, העלות של בת שירות היא כמעט כמו שכר מינימום, ככה שגם אם היא תמצא עבודה בשכר מינימום אף אחד לא יצא מזה מופסד, ובכל עבודה אפשר להיות עם תחושת שליחות ולעשות אותה טוב ומשמעותי גם אם זה לא תחת הכותרת החוויתית של שרות לאומי.

ואני בטוחה שכל אחד מאיתנו יצא לו לפגוש עובד "אפור" לכאורה בתפקיד שולי ולא חשוב שהיה משמעותי עבורו.

גם קופאית בסופר יכולה להיות אדם משמעותי אפילו שאין לה הילה מעל הראש שהיא בשרות לאומי.

 

וזה לא מילה גסה לחשוב על העתיד הכלכלי של הבית הפרטי  

ולזה אני מסכימה ממש מדי פעם פה


ממש לא!מדי פעם פה

והאמת שאיני מבינה בית ספר שמוכן לקבל בת שירות קומונרית (עם כל החשיבות לקומונה..), כי איכות העבודה בבית הספר ממש נמוכה.

בתור מורה, ראיתי בנות שירות מאוד משמעותיות בבית הספר. (ולא להכל התלמידים מודעים).

את הפסקה השנייה קראת? כי התשובה שלי לך נמצאת שם...הלוי
הכל לטובה

מבחינה כספית- אין לי מושג...
מבחינת השירות- לכי לתקן שלא דורש המון בשעות אחה"צ כדי שיהיה לך פנאי לבנות את הזוגיות שלכם.

 

בהצלחה! ומזל טוב!

את יודעת מה השירות הכי טוב לאומהכוחות שמימיים
הרב שמואל אליהו אומר זאת....

תתחתני ולכי על זה עד הסוף, זה החסד הכי גדול שאת יכולה לעשות ותאמיני בזה!

בהצלחה בהחלטה החשובה הזו! !

ובדרך כלל שירות ונישואין לא הולך ביחד .
אולי תקנים בודדים שכדאי לברר אותם מראש בתחילת שנה אחרת נתפסים,
של עבודה קלה במקום נגיש ולא רחוק,
צוות טוב ושעות נורמליות .
בקיצור משהו שלא נכנס לחייך ומשפיע לרעה על הקשר החדש.

וגם המשכורת ממש לא משהו ומאוד זעומה ביחס להשקעה שלך.

עוד משהו שתקחי בחשבון שכנראה לא יהיה לך קשר לבנות השירות ולרכזת שירות,
וזה יכול להגביל ולעשות לך תחושה של מישהי שחיה חיים חצויים של חצי נערה חצי נשואה
וללא זהות ברורה
ויכול לגרום לתסכול ולבעיות בשלום בית.

לדעתי זה לא פשוט ומורכב.

קחי לתשומת ליבך יקרה ועשי מה שיאיר לך השם יתברך בליבך..
המון בהצלחה ואם תרצי לדבר ולשאול על כך בפרטי בשמחה רבה!





תודה כמה נק'-מסע אספלט
א. אנחנו יודעים שלמדינה (ולחשבון הבנק שלנו) עדיף שאני אתחיל ישר ללמוד, אבל אני מעדיפה בכ"ז לעשות לפח' שנה אחת כי קשה לי לוותר על החוויה של ש"ש...
ד"א, גם אם אני אתחיל ללמוד מצפה לי תק' ארוכה של מכינה ולימודים לפסיכו שגם ככה ידחו בעוד קצת את התואר

ב. מה מקובל בד"כ כשבת שרות מתחתנת באמצע השנה הראשונה? יש מצב ש"יעיפו" אותי?

ג. אתם מכירים/יודעים אולי על תקנים מסויימים שכבר קיבלו/עבדו עם בנו"ש נשואות?
ממש לא יעיפו אותךמרדכי
בס"ד

כל תקן של חינוך יקבל אותך בשמחה כי מבחינתם זה לא משנה אם את נשואה..

אשתי עושה שירות בבי"ס יסודי ויש לה חברות נשואות שעושות שירות באולפנא ובמוקד שומרון.

רוב התקנים לא יעיפו אותך אם תתחתני באמצע השנה.

ואפשר במקביל לשירות לעשות את הפסיכומטרי ואפילו יש הנחות לבנות שירות.
רק בהערת אגב על הפסיכומטרי,טוזי
זה בד"כ יבוא על חשבון הבנות האחרות. יותר עבודה בשבילן כי יש מישהי שממש לא פנויה לעבוד (וכנראה מלכתחילא לא מאוד פנויה)

אני בעד להתחיל את החיים. מתחברת למה שכוחות שמיימים כתבה

בהצללה ומזל טוב!
אם מחכים לך מכינה ופסיכו, זו סיבה נוספת להזדרז עם זהמדי פעם פה

את יודעת, זה לא נעשה קל עם השנים (ילדים וכו'..).

ראיתי בית של חברה שלי שכמעט שהיו צריכים בת שירות לבית שלה בגלל הקושי של לימודים+ילדים+קושי כלכלי (ברצינות. הם היו על סף רווחה).

השירות הכי טוב למדינה הוא בניית בית שמח, ויציב גם כלכלית.

ממליצהאחינעם

אני התחתנתי באמצע השנה השניה ואפילו נכנסתי להריון וזה לא פגע בשום דבר בזוגיות שלנו.

עברתי ממקום משמעותי מאוד לבי"ס יסודי שזה לא פחות משמעותי והיו לי שעות מאוד נוחות שכל דבר אחר שהייתי עושה היה לוקח לי יותר שעות ומאמץ.

גם מבחינת המשכורת זה היה ממש טוב כי לא הייתי מוצאת עבודה עם הכנסה יותר טובה וגם קיבלתי אח"כ את המענק והפיקדון...

ממליצה.

בכלל לא סותרג'נדס
השירות ה*לאומי* שלך, זה להתחתן מוקדם

(בהנחה שבדקתם עם ההורים והרבנים שלכם שזה מתאים לכם בזמן כזה מבחינת אישיות ובגרות...)
שאלה - למה כ"כ חשוב לך לעשות ש''ל??חדשה ישנה
משום מה נשמע מדברייך, תקני אותי אם אני טועה, נשמע שאת רוצה לעשות שירות בשביל החוויה, כי כך דמיינת את עצמך כל החיים שתהיי בת שירות ה, בשביל לסמן לעצמך וי על החלק הזה של החיים. אם זו באמת הסיבה שאת רוצה לעשות שירות, חבל לך, זה בהחלט עלול לפגוע בנישואים, זה מעכב לכם את הפרנסה בעוד שנה מינימום שעכשיו אולי זה נראה לי נורא אבל תחשבי על העתיד...
ואם באמת כ"כ חשוב לך לעשות שירות למען עמ''י ולתרום ולתת מעצמך, אז אמרו פה כבר עניי עירך קודמים וכו'.
מניסיון של בנות סביבי- לא מומלץ..תמר_דר

תשמעי- זה דבר אפשרי, ברוב התקנים לא יעיפו אותך, אבל אני חושבת שהחסרונות פה עולים על היתרונות:

 

1. עתיד כלכלי- לא יודעת מה ארוסך עושה בחיים, אבל אי אפשר לחיות ממשכורת של שירות לאומי. בכל עבודה אחרת תרוויחי יותר. רק לשבר את האוזן- בשירות את מקבלת 800 ש"ח לחודש, על אותם שעות עבודה (40 שעות בשבוע) בשכר מינימום את תקבלי 4300. ותצברי פנסיה.

 

2. את אומרת שבכל מקרה את צריכה מכינה ופסיכו' לפני התואר. ככל שתדחי, זה ייעשה קשה יותר. זה הזמן לנצל ללימודים! 

מכירה יותר מדי בנות שלא סיימו את התואר כי לא הסתדרו עם העומס של עבודה, לימודים וילדים. חבל...

 

3. מבחינה חברתית- אני חושבת שכדאי להפני שאישה נשואה היא במקום קצת אחר מבת שרות. אם תעשי שירות יכול להיות שתעשי הרבה בהשוואה מול שאר הבנות, החוויות שלהן בדירה וכו' במקום להתמקד בחוויות הנפלאות שמחכות לך בבית עם בעלך.

 

4. להקים בית זה לא פחות שירות לאומי! מגיל קטן יש לנו את הסכימה של החיים- יסודי, אולפנה, שירות, תואר וחתונה איפשהו בין הכל... לא חייבים לסמן וי. ממליצה לך מאוד לשבת ולחשוב על זה ברצינות עם ארוסך ועם אנשים בעלי ניסיון (אולי מחנכת?)

 

ועוד דבר- כשאת שומעת סיפורים על בנות שעשו את זה, תבררי את כל הפרטים. באיזה שלב בשנה הן התחתנו, מה בדיוק היה התקן שלהן, מה עשה הבעל, איפה הן גרו וכו'. בהצלחה רבה בהחלטה!!

וכמובן, לא מומלץ בכלל לדחות חתונה לכל כך הרבה זמן...

כתבת יפהכוחות שמימיים
מסכימה מאוד עם כל מילה..אשרייך על הפירוט המסודר..
מסכימה לגמרי!!!לאההה
השירות הכי טוב שבת יכולה לעשות לעם ישראל הוא להתחתן ולחיות בנחת שמחה ואהבה עם בעלה. וכן- לנחת עוזר מאד הצד הפינססי מה לעשות? כולנו בני אדם
מנסיון אישי- התחתנתי באמצע השנה הראשונהשיפקה
שלום לך יקרה. אני מבינה את המצב מאוד מאוד כי הייתי כמעט באותה דילמה..
אנחנו הכרנו באמצע השמינית, והתחלתי שירות במרכז להעמקת יהדות- תקן דורש מאוד ואינטסיבי מאוד לכל הדעות. אין יום ואין לילה..
בחנוכה החלטנו להתחתן. (כן, היה לנו שנתיים אתמול) והתארסנו לקראת סוף טבת. לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן לעבור תקן למשהו יותר נח. לא רציתי להפסיד את החברות במרכז ובגרעין. וכמובן לא רציתי להפסיד את הנתינה המטורפת וההשקעה שנותנים המון המון לנשמה..
החתונה תוכננה בעקבות זה לסוף השירות- תמוז. תוך שבוע מהאירוסין קלטנו שזה לא ריאלי. פשוט לא אפשרי למשוך תקופת אירוסין ככ הרבה זמן..
התחתנו בתחילת אדר ב. גרנו בשכונה של הגרעין, בעלי למד בכולל של הגרעין, קיבלנו מהם מלגה טובה. וגם אני קיבלתי שכר מהשירות (מה שאמרו כאן לגבי מענקים- בת שירות כמו חייל לא משלמת ארנונה. אבל מצד שני מקבלת כסף כמו תקן בית.. עלי הרכזת לא דיווחה והמשכתילקבל כסף כרגיל ושילמתי ארנונה..).
היה מאוד קשה המרחק מההורים (גם שלי וגם שלו).
נכנסתי להריון די מהר וזה היה שלב קשה ביותר- גם מבחינת התקן עצמו.. כמובן ששהבנות שהיו איתי ידעו והתחשבו מאוד אבל זה היה מאוד לא נעים ללכת הביתה באמצע היום לנוח ושהם ימשיכו את העבודה.. או ללכת להקיא בשירותים של הביצפר בין השיעורים.. למרות שאני מאמינה שזה קורה גם למורות.
מבחינת הזוגיות- זה היה קשה אבל אין ספק שאותנו זה בנה. יצרנו מעין בועת 'הבית שלנו' בחצי שנה הראשונה לנישואין שזה דבר מאוד טוב, לא ערבבנו את הבית עם הבית של ההורים.. היתה הפרדה מאוד ברורה.
אז לשאלתך- קל זה לא . בכלל לא. אבל אפשרי זה כן. ואם זה באמת ככ חשוב לך.. לכי לפי הלב, אבל עם מוכנות להשקיע את כל כולך בשירות ובבית, כי זה דורש המון.
מוזמנת בשמחה לפרטי אם יש לך עוד שאלות
אבל יש הבדל גדול שאת כבר התחלת שירות והיא עוד לא..חדשה ישנה


אני התארסתי לפני תחילת השירותעדיין טרייה
ועשיתי שנה שירות בתור נשואה (הסיבה שלא ויתרתי על השירות זה שכבר סגרתי מקום והיה נראה לי מסובך מידי לבטל ולהרשם לאוניברסיטה באיחור בתכלס אולי זה היה עדיף מבכינה של לדחות את הפרנסה בשנה) בחרתי תקן שדורש רק עבודה מ9 עד 5 וזאת הייתה שנה מעולה לבניית הזוגיות שלנו כי חזרתי הביתה ויכלתי להיות נטו עם בעלי לבשל ולנקות בלי תרגילי בית ולימודים על הראש עכשיו אני עוד נזכרת בתקופה הזאת בחיוך ומחכה לרגע שיסתיימו הלימודים ונחזור למצב כזה. ברור שאין עיניין לדחות את הנישואין גם אם לא תתחתנו זה דוחה לכם את הפרנסה בשנה.
עשיתי את זה...ה' הוא מלכינו
התחתנתי באמצע השנת שירות והייתי במקום דורש מאוד)בית חולים(
זה פשוט טעות.בתור בת שירות נשואה את נחשבת כתקן בית ואז זה יוצא שאת מקבלת רק חצי משכורת)570(
וזה לא שבאמת החברות מהשרות נשאר לך זמן אליהן...
השירות הכי גדול שאנחנו זוכות זה להקים בית ולהביא ילדים
אבל בכל מקרה לא תהיה לך החוויה של השירות...אבן חן

את אומרת שאת רוצה את החוויה של השירות - אבל החוויה היא להיות עם שאר הבנות ב'חבורה', לגור בדירת שירות, וזה בכל מקרה לא יהיה לך... יהיו לך דברים מקסימים אחרים של בניית בית, אבל את תהיי בראש אחר שאר הבנות, עם דגשים אחרים בחיים וזה יכול להיות לך קשה.

 

חוץ מזה מצטרפת לדברים שאמרו פה - זה שאת ממילא צריכה עוד שנה למכינה זה סיבה טובה להתחיל, אחרת בעז"ה את עשויה להתחיל לימודים עם ילד-שניים וקשה להחזיק מעמד, מה שיפגע מאוד מאוד בפרנסה העתידית שלכם.

 

ו-

תחשבי גם על התקן... אמא שלי היתה אחראית על בנות שירות והנחיתו עליה מישהי נשואה, והיא אמרה שזה היה מאוד לא מוצלח... היא התרכזה בבית שלה (ובצדק!) והם אפקטיבית הפסידו בת שירות.

בטח אם תנסי לעשות פסיכו תוך כדי...

 

בקיצור, אם את רוצה להיות בת שירות תהיי בת שירות (תתארסו לקראת סוף שנה? זה כבר יותר הגיוני) ואם את רוצה להתחתן תתחתני...

התחתנתי בגיל 18 - ויתרתי על שירותחן.

בס"ד

 

אני התחתנתי בגיל 18, לקראת סוף השמינית. ויתרתי מראש על השירות. התחלתי מיד בחופש פסיכומטרי ולימודים. נכנסתי להריון ב"ה מאד מהר וילדתי במהלך התואר הראשון 3 ילדים (ב"ה!). זה ממש לא קל. ההריונות, הנסיעות, התחושה שאני נוטשת את הילדים שלי במעון (הייתי יוצאת למכללה ב6-7 בבוקר וחוזרת ב7 בערב...), השאיבות ההנקות וכו'... (ואני בכלל לא מתייחסת לפן הכלכלי...). 

כיום אני מחנכת כיתה - וזה עולם אחר. אין מה להשוות אימהות בתור סטודנטית ואימהות בתור עובדת.

 

זה באמת מפתה, לא להפסיד את החוויה של השירות, ואף אחד לא יחליט בשבילך  אבל לענ"ד כדאי לחשוב גם על כל הקשיים בתור סטודנטית- נשואה לפני שמקבלים את ההחלטה...

 

בכל אופן בכל הקשיים האלו בהחלט אפשר לעמוד, ולבנות זוגיות ובית חזקים - לדחות את החתונה הרבה זמן זה בד"כ מזיק מאד...

שיהיו בע"ה החלטות טובות!!

 

 

 

אני עשיתי שירות בשנה הראשונה של הנישואיםכנרית על הגג=)

שנה ראשונה בבית ספר חילוני לילדים עם בעיות נפשיות, ושנה שניה בגן חינוך מיוחד, שישה ימים בשבוע עד 2, מבחינת לו"ז זה אחלה וגם מבחינת התרומה.

שאלו אותי פעם לגבי שירות בתלמוד תורה ביישוב, כי רצו בת שירות, אבל שתהיה נשואה. אז לפעמים זה בונוס.

 

ספציפית לנו זה היה בסדר כי לא יכולתי להתחיל ללמוד עדיין כי לא קיבלתי בזמן ציונים של הפסיכומטרי, ובעלי היה מחוייל אז היה תשמ"ש מהצבא (אם האישה בשירות לאומי)

עבדתי בדברים קטנים ביישוב בלי תלו"ש משכורת, נקיון, בייביסיטר..

בשנה הראשונה מאוד חסכנו, בקושי היו לנו הוצאות, וב"ה שנה אחר כך לא התחלנו מכלום.

 

בשנה השניה אחרי פסח עזבתי כי היה לי קשה בגלל ההיריון ב"ה..

לדעתי הקושי יותר הוא אחר כך, לימודים עם תינוק זה לא פשוט בכלל. (חברות שלי חוזרות הביתה לעשות עבודות וללמוד למבחן, אני חוזרת לקלח לשחק ולהשכיב לישון)

ב"ה שזה הקושי, אבל הוא קושי.

 

אני לא אומרת בעד או נגד, אם נכנס לזה גם בכללי לדעתי להכנס לזוגיות לפני טבילת האש של השירות זה בעייתי, אבל שוב, זה לא מה שבאתי להגיד.

רק שאלת על נתונים, אז השתדלתי להביא אותם.

 

ואם יש לך עוד שאלות אז ממש בשמחה

 

ומזל טוב!!!

גם אני התחתנתי בתוך השירותיראת

באמצע שנה שניה והמשכתי חצי שנה כנשואה היו לי הרבה הקלות...

אני התחתנתי במהלך שנת השירותנקודה
בס''ד


תלוי מאד במקום, השירות שלי היה בירושליים, ואני גרתי די רחוק. וכל בוקר קמתי בחמש וחצי כדי שבשמונה אהייה שם, היה לע מאד חשוב להמשיך, כשהגיע ההריון כבר בקושי החזקתי מעמד ... תלוי במגורים, בסוג השירות, בסדר יום של הבעל, (אם הוא חוזר לבית מאוחר אז לא נורא שגם את... )וכ'.
בהצלחה והמון מזל טוב!!
לדעתי אפשרי.לטובה
מכירה משהי שהתחתנה והמשיכה אבל היתה בתקן בית מהתחלה.
זה שאת מכירה מישהי שעשתה את זה לא אומר שהיה לה טוב מזה בהמשךמ.מ.


למה התכוונת?לטובה
לפי מה ששמעתי היה לה מצויין. אבל זה היה כמו סוג של עבודה (מזכירה רפואית) אבל בתור שרות. לא עניתי טוב או לא מקודם רק רשמתי שאפשרי. ברור אבל שתלוי מאוד בנסיבות ובמצב הכלכלי.
אני מאוד בעד שירות בכלליכבשה מתולתלת

אני מאוד בעד שירות בכללי, 

אבל אם את כבר מאורסת,

לא בהכרח בטוח שזה טוב, 

אלא אם את ברעיון של למנוע הריון שנה או משהו כזה,

שזו סוגיה בפני עצמה, ובדרך כלל לא עושים דבר כזה.

סה"כ , בת שירות עולה הרבה כסף למדינה,

ויכול לקרות מצב , שכנשואה יהיה לך יותר קשה לתת את עצמך ב100% לשירות,

כמו בת שירות רגילה רווקה. ככה שזה לא בהכרח יעיל.

כמו שכתבו כאן, יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות.

אני אישית לא הייתי עושה את זה,

אלא אם הייתי מתכננת לחכות עם הריון שנה.

נראה לי יותר מתכון לבעיות לעצמך ולמשפחה שלך, מאשר תועלת למדינה...

את יכולה להחליט, אפילו שזה לא כמו שירות של ממש,

שבתור מפעל חיים, החיים שלך יהיו קבוע עם מימד של "שירות לאומי" ,

ואת לוקחת על עצמך התנדבות משמעותית של פעם בשבוע ,

חוץ מתקופות מבחנים/קשיים בהריון/לידה / בלתמ"ים / קשיים מיוחדים וכד' שאת מקבלת פטור זמני. 

וכן, סתם דוגמה גם להגיע לאישה זקנה וערירית עם תינוק מחייך וחמוד, פעם בשבוע לשעה וחצי,

לשחק איתה רמי ולהנעים את זמנה

זה סוג של התנדבות משמעותית, כי זה לא קל להתמיד בהתנדבות קבועה.

 

גם אני התארסתי בשמינית והתלבטתי:אומנותי

בזמני היתה רכזת אחת לאזור שלם, אז ביררתי על שירות באזור הישיבה של בעלי.

חיפשתי שירות מועיל שבו אוכל לתרום מהיכולות שלי- קומונה, הדרכה באולפנא וכדו'.

בתחתית הרשימה היתה אפשרות של בית ספר יסודי.

בפועל כשהתקשרתי לרכזת כדי לקבוע סיירות, עידכנתי אותה שאני מתחתנת בתחילת השנה ומייד חלה תפנית ענקית בשיחה- היא פשוט פסלה את האפשרויות אחת אחרי השניה מאחר והמקומות שבהם התעניינתי לא היו מעוניינים בי כנשואה...

נשארתי עם האפשרות האחרונה של בית ספר ובעלי התנגד...הוא אמר שלדעתו עזרה בבית ספר יסודי, גם אם היא חשובה היא לא ממצה את היכולות שלי ויוצא שאני סתם מבזבזת שנה רק כדי לומר ש"עשיתי שירות לאומי".

במבט לאחור הוא צדק לגמרי...

השקעתי את היכולות שלי בבית, בזוגיות ובלימודים וזה עזר לנו מאוד לעמוד מהר על הרגליים.

אם את מרגישה שחלק מהעניין של שירות לאומי זה הלחץ החברתי וההטבות שאת אולי יכולה לקבל מזה, אז תוותרי, אם את חושבת שזה באמת חלק ממך ואת חייבת לתרום וכו', יש הרבה דרכים רבות וטובות לתרום כזוג- לשמח בבי"ח, לעזור בעמותות שונות לנזקקים וכדו'.

זה לא חייב להיות דרך השירות וזה בהחלט יכול להעצים את הזוגיות שלכם...

מזל טוב!

יש בנות שעושות שרות מאד משמעותי בבית ספראורין

ויש ילדים שהבנות  קדמו אותם פלאים גם נפשית וגם לימודית

אל תקפצו עלי לפני שאתם חושבים.... אבל לדעתי....יום בחצריךאחרונה

להקים בית בישראל זו משימת חסד לעמ''י לכל החיים. מלכתחילה אני חושבת ששירות לאומי זה אחד הדברים החשובים והטובים שהציבור שלנו יכול להתגאות בו, שנה שבה בנות מחוללות ניסים בעמ''י יותר ממה שאנו יודעים או שומעים....  וזה גם בונה את הבת מבחינה פנימית ואישיותית... ומלכתחילה ראוי שבחורה שמסיימת תיכון תקדיש שנה מחייה נטו בשביל עמ''י. אך מי שרוח עמ''י חי בתוכה יודעת ומבינה שלא צריך שרות לאומי כדי לעשות שירות לאומה.... לחיות את עמ''י זו משימה של חיינו ולא משימה של שנה או שנתיים בשירות הלאומי....

וזה שונה לגמרי מצבא. כי צבא זה קודש קודשים.... וגם בחור נשוי עם ילדים ראוי לו להתגייס למקום שבו הוא יכול לתת הכי הרבה...

אך אם יצא ומצאת את בחיר ליבך...שיהיה במזל טוב.

תקימו בית כשר ונאמן והשקיעו בעצמכם ובביתכם בעיקר בשנה הראשונה....

ותתחילו ללמוד ולהתפתח כי ב''ה החיים מובילים לשינויים ילדים וכו' ואז יותר קשה ללמוד ולמצוא עבודה...

תחליטי שהקמת הבית זה השירות לאומי שלך לעמ''י...

שיהיה במזל טוב ובשמחה!!!!

מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןooאחרונה

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

יפה!חיוך2019אחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוגאחרונה
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחהאחרונה
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אולי יעניין אותך