אני שמיניסטית, מאורסת. חשוב לי מאוד לעשות לפחות שנת שירות אחת אבל קשה לנו לראות איך אנחנו דוחים את החתונה בכמעט עוד שנה...
יש כאן נשים שנכנסו לתקן כשהן כבר נשואות? או נשים שהתחתנו במהלך השנה והמשיכו?
יש בכלל מקומות שמאפשרים את זה?
תצילו אותי בבקשה

מסע אספלט

תחיה דולההיתה איתי בשירות מישהי כזאת שהגיעה מאורסת והתחתנה די בתחילת השנה והמשיכה כנשואה.
בעיני זה לא קל גם מבחינת השירות וגם מבחינת הזוגיות.
מה המטרה שלך? למה חשוב לך כל כך לעשות שירות? על איזה תחום את חושבת? לא דומה קומונה לשירות במשרד, כן?
תלוי-
אם: א. בעלך אחרי לימודים ומתפרנס מספיק לך ולילדים העתידיים בעז"ה אז כן.
ב. אם את רוצה לקחת כדורים למניעת הריון ולחכות כמה שנים אז כן.
ג. אם את לא מתכננת לחכות עם הילדים ובעלך לא מליונר/ מרוויח כל חודש לפחות 5 אז זה מתכון לאסון.
תסריט אם את באופציה ג (מניסיון..):
השירות הוא לא 100% כי את לא לגמרי שם..
את מתחתנת וגומרת שירות עם ילד/ חודש תשיעי (בעז"ה).
שלוש שנים של לימודים שתוך כדי בעז"ה נוסף למשפחה ילד נוסף+ (?)
בשלוש שנים האלה ההוצאות עומדות על 6-7 אלף שקל אם חיים בצימצום.
השאלה היא האם את מוכנה לחיות שלוש שנים של לחץ מטורף שכולל לימודים+עבודה+ילדים/ לוותר על לימודים/לוותר על לימודים של בעלך בשביל לעשות שנת שירות?
וגם תאמיני לי שכשאת מתחתנת כל כך צעיר יהיו לך יותר ממספיק חסכים (דייטים/מדרשה/חיים) שהשירות רק יהיה עוד משהו קטן ברשימה.
מניסיון של אחת שגמרה שירות בחודש תשיעי ועכשיו נשואה+3 ילדים+עובדת+לומדת+ממליצה בחום לוותר על השנת שירות ולחסוך את כל הכאב ראש.
תחיה דולהבס"ד
בת שירות בבית ספר לדוגמה לא שונה ממורה באותו בית הספר, ואילו יותר טוב, כי היא לא צריכה להכין דברים בבית (מבחינת ההשקעה)
אני אישית לא חושב שזה פגע בי או באישתי שהתחתנו באמצע השנת שירות לאומי שלה.
זה בזבוז שנה. (ועשיתי את זה במקביל לקומונה)
זה בד"כ מצטרף לתקן אחר צהריים משמעותי והבוקר זה רק בשביל שיאשרו את התקן.
אבל זה תלוי לא רק בבת אלא גם בבית ספר, שוב מניסיון.
ותראה, העלות של בת שירות היא כמעט כמו שכר מינימום, ככה שגם אם היא תמצא עבודה בשכר מינימום אף אחד לא יצא מזה מופסד, ובכל עבודה אפשר להיות עם תחושת שליחות ולעשות אותה טוב ומשמעותי גם אם זה לא תחת הכותרת החוויתית של שרות לאומי.
ואני בטוחה שכל אחד מאיתנו יצא לו לפגוש עובד "אפור" לכאורה בתפקיד שולי ולא חשוב שהיה משמעותי עבורו.
גם קופאית בסופר יכולה להיות אדם משמעותי אפילו שאין לה הילה מעל הראש שהיא בשרות לאומי.
וזה לא מילה גסה לחשוב על העתיד הכלכלי של הבית הפרטי
מדי פעם פהוהאמת שאיני מבינה בית ספר שמוכן לקבל בת שירות קומונרית (עם כל החשיבות לקומונה..), כי איכות העבודה בבית הספר ממש נמוכה.
בתור מורה, ראיתי בנות שירות מאוד משמעותיות בבית הספר. (ולא להכל התלמידים מודעים).
הכל לטובהמבחינה כספית- אין לי מושג...
מבחינת השירות- לכי לתקן שלא דורש המון בשעות אחה"צ כדי שיהיה לך פנאי לבנות את הזוגיות שלכם.
בהצלחה! ומזל טוב!
כמה נק'-מסע אספלט
את יודעת, זה לא נעשה קל עם השנים (ילדים וכו'..).
ראיתי בית של חברה שלי שכמעט שהיו צריכים בת שירות לבית שלה בגלל הקושי של לימודים+ילדים+קושי כלכלי (ברצינות. הם היו על סף רווחה).
השירות הכי טוב למדינה הוא בניית בית שמח, ויציב גם כלכלית.
אני התחתנתי באמצע השנה השניה ואפילו נכנסתי להריון וזה לא פגע בשום דבר בזוגיות שלנו.
עברתי ממקום משמעותי מאוד לבי"ס יסודי שזה לא פחות משמעותי והיו לי שעות מאוד נוחות שכל דבר אחר שהייתי עושה היה לוקח לי יותר שעות ומאמץ.
גם מבחינת המשכורת זה היה ממש טוב כי לא הייתי מוצאת עבודה עם הכנסה יותר טובה וגם קיבלתי אח"כ את המענק והפיקדון...
ממליצה.

תשמעי- זה דבר אפשרי, ברוב התקנים לא יעיפו אותך, אבל אני חושבת שהחסרונות פה עולים על היתרונות:
1. עתיד כלכלי- לא יודעת מה ארוסך עושה בחיים, אבל אי אפשר לחיות ממשכורת של שירות לאומי. בכל עבודה אחרת תרוויחי יותר. רק לשבר את האוזן- בשירות את מקבלת 800 ש"ח לחודש, על אותם שעות עבודה (40 שעות בשבוע) בשכר מינימום את תקבלי 4300. ותצברי פנסיה.
2. את אומרת שבכל מקרה את צריכה מכינה ופסיכו' לפני התואר. ככל שתדחי, זה ייעשה קשה יותר. זה הזמן לנצל ללימודים!
מכירה יותר מדי בנות שלא סיימו את התואר כי לא הסתדרו עם העומס של עבודה, לימודים וילדים. חבל...
3. מבחינה חברתית- אני חושבת שכדאי להפני שאישה נשואה היא במקום קצת אחר מבת שרות. אם תעשי שירות יכול להיות שתעשי הרבה בהשוואה מול שאר הבנות, החוויות שלהן בדירה וכו' במקום להתמקד בחוויות הנפלאות שמחכות לך בבית עם בעלך.
4. להקים בית זה לא פחות שירות לאומי! מגיל קטן יש לנו את הסכימה של החיים- יסודי, אולפנה, שירות, תואר וחתונה איפשהו בין הכל... לא חייבים לסמן וי. ממליצה לך מאוד לשבת ולחשוב על זה ברצינות עם ארוסך ועם אנשים בעלי ניסיון (אולי מחנכת?)
ועוד דבר- כשאת שומעת סיפורים על בנות שעשו את זה, תבררי את כל הפרטים. באיזה שלב בשנה הן התחתנו, מה בדיוק היה התקן שלהן, מה עשה הבעל, איפה הן גרו וכו'. בהצלחה רבה בהחלטה!!
וכמובן, לא מומלץ בכלל לדחות חתונה לכל כך הרבה זמן...
) והתארסנו לקראת סוף טבת. לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן לעבור תקן למשהו יותר נח. לא רציתי להפסיד את החברות במרכז ובגרעין. וכמובן לא רציתי להפסיד את הנתינה המטורפת וההשקעה שנותנים המון המון לנשמה..
.
את אומרת שאת רוצה את החוויה של השירות - אבל החוויה היא להיות עם שאר הבנות ב'חבורה', לגור בדירת שירות, וזה בכל מקרה לא יהיה לך... יהיו לך דברים מקסימים אחרים של בניית בית, אבל את תהיי בראש אחר שאר הבנות, עם דגשים אחרים בחיים וזה יכול להיות לך קשה.
חוץ מזה מצטרפת לדברים שאמרו פה - זה שאת ממילא צריכה עוד שנה למכינה זה סיבה טובה להתחיל, אחרת בעז"ה את עשויה להתחיל לימודים עם ילד-שניים וקשה להחזיק מעמד, מה שיפגע מאוד מאוד בפרנסה העתידית שלכם.
ו-
תחשבי גם על התקן... אמא שלי היתה אחראית על בנות שירות והנחיתו עליה מישהי נשואה, והיא אמרה שזה היה מאוד לא מוצלח... היא התרכזה בבית שלה (ובצדק!) והם אפקטיבית הפסידו בת שירות.
בטח אם תנסי לעשות פסיכו תוך כדי...
בקיצור, אם את רוצה להיות בת שירות תהיי בת שירות (תתארסו לקראת סוף שנה? זה כבר יותר הגיוני) ואם את רוצה להתחתן תתחתני...
בס"ד
אני התחתנתי בגיל 18, לקראת סוף השמינית. ויתרתי מראש על השירות. התחלתי מיד בחופש פסיכומטרי ולימודים. נכנסתי להריון ב"ה מאד מהר וילדתי במהלך התואר הראשון 3 ילדים (ב"ה!). זה ממש לא קל. ההריונות, הנסיעות, התחושה שאני נוטשת את הילדים שלי במעון (הייתי יוצאת למכללה ב6-7 בבוקר וחוזרת ב7 בערב...), השאיבות ההנקות וכו'... (ואני בכלל לא מתייחסת לפן הכלכלי...).
כיום אני מחנכת כיתה - וזה עולם אחר. אין מה להשוות אימהות בתור סטודנטית ואימהות בתור עובדת.
זה באמת מפתה, לא להפסיד את החוויה של השירות, ואף אחד לא יחליט בשבילך אבל לענ"ד כדאי לחשוב גם על כל הקשיים בתור סטודנטית- נשואה לפני שמקבלים את ההחלטה...
בכל אופן בכל הקשיים האלו בהחלט אפשר לעמוד, ולבנות זוגיות ובית חזקים - לדחות את החתונה הרבה זמן זה בד"כ מזיק מאד...
שיהיו בע"ה החלטות טובות!!
שנה ראשונה בבית ספר חילוני לילדים עם בעיות נפשיות, ושנה שניה בגן חינוך מיוחד, שישה ימים בשבוע עד 2, מבחינת לו"ז זה אחלה וגם מבחינת התרומה.
שאלו אותי פעם לגבי שירות בתלמוד תורה ביישוב, כי רצו בת שירות, אבל שתהיה נשואה. אז לפעמים זה בונוס.
ספציפית לנו זה היה בסדר כי לא יכולתי להתחיל ללמוד עדיין כי לא קיבלתי בזמן ציונים של הפסיכומטרי, ובעלי היה מחוייל אז היה תשמ"ש מהצבא (אם האישה בשירות לאומי)
עבדתי בדברים קטנים ביישוב בלי תלו"ש משכורת, נקיון, בייביסיטר..
בשנה הראשונה מאוד חסכנו, בקושי היו לנו הוצאות, וב"ה שנה אחר כך לא התחלנו מכלום.
בשנה השניה אחרי פסח עזבתי כי היה לי קשה בגלל ההיריון ב"ה..
לדעתי הקושי יותר הוא אחר כך, לימודים עם תינוק זה לא פשוט בכלל. (חברות שלי חוזרות הביתה לעשות עבודות וללמוד למבחן, אני חוזרת לקלח לשחק ולהשכיב לישון)
ב"ה שזה הקושי, אבל הוא קושי.
אני לא אומרת בעד או נגד, אם נכנס לזה גם בכללי לדעתי להכנס לזוגיות לפני טבילת האש של השירות זה בעייתי, אבל שוב, זה לא מה שבאתי להגיד.
רק שאלת על נתונים, אז השתדלתי להביא אותם.
ואם יש לך עוד שאלות אז ממש בשמחה
ומזל טוב!!!
באמצע שנה שניה והמשכתי חצי שנה כנשואה היו לי הרבה הקלות...
אני מאוד בעד שירות בכללי,
אבל אם את כבר מאורסת,
לא בהכרח בטוח שזה טוב,
אלא אם את ברעיון של למנוע הריון שנה או משהו כזה,
שזו סוגיה בפני עצמה, ובדרך כלל לא עושים דבר כזה.
סה"כ , בת שירות עולה הרבה כסף למדינה,
ויכול לקרות מצב , שכנשואה יהיה לך יותר קשה לתת את עצמך ב100% לשירות,
כמו בת שירות רגילה רווקה. ככה שזה לא בהכרח יעיל.
כמו שכתבו כאן, יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות.
אני אישית לא הייתי עושה את זה,
אלא אם הייתי מתכננת לחכות עם הריון שנה.
נראה לי יותר מתכון לבעיות לעצמך ולמשפחה שלך, מאשר תועלת למדינה...
את יכולה להחליט, אפילו שזה לא כמו שירות של ממש,
שבתור מפעל חיים, החיים שלך יהיו קבוע עם מימד של "שירות לאומי" ,
ואת לוקחת על עצמך התנדבות משמעותית של פעם בשבוע ,
חוץ מתקופות מבחנים/קשיים בהריון/לידה / בלתמ"ים / קשיים מיוחדים וכד' שאת מקבלת פטור זמני.
וכן, סתם דוגמה גם להגיע לאישה זקנה וערירית עם תינוק מחייך וחמוד, פעם בשבוע לשעה וחצי,
לשחק איתה רמי ולהנעים את זמנה
זה סוג של התנדבות משמעותית, כי זה לא קל להתמיד בהתנדבות קבועה.
בזמני היתה רכזת אחת לאזור שלם, אז ביררתי על שירות באזור הישיבה של בעלי.
חיפשתי שירות מועיל שבו אוכל לתרום מהיכולות שלי- קומונה, הדרכה באולפנא וכדו'.
בתחתית הרשימה היתה אפשרות של בית ספר יסודי.
בפועל כשהתקשרתי לרכזת כדי לקבוע סיירות, עידכנתי אותה שאני מתחתנת בתחילת השנה ומייד חלה תפנית ענקית בשיחה- היא פשוט פסלה את האפשרויות אחת אחרי השניה מאחר והמקומות שבהם התעניינתי לא היו מעוניינים בי כנשואה...
נשארתי עם האפשרות האחרונה של בית ספר ובעלי התנגד...הוא אמר שלדעתו עזרה בבית ספר יסודי, גם אם היא חשובה היא לא ממצה את היכולות שלי ויוצא שאני סתם מבזבזת שנה רק כדי לומר ש"עשיתי שירות לאומי".
במבט לאחור הוא צדק לגמרי...
השקעתי את היכולות שלי בבית, בזוגיות ובלימודים וזה עזר לנו מאוד לעמוד מהר על הרגליים.
אם את מרגישה שחלק מהעניין של שירות לאומי זה הלחץ החברתי וההטבות שאת אולי יכולה לקבל מזה, אז תוותרי, אם את חושבת שזה באמת חלק ממך ואת חייבת לתרום וכו', יש הרבה דרכים רבות וטובות לתרום כזוג- לשמח בבי"ח, לעזור בעמותות שונות לנזקקים וכדו'.
זה לא חייב להיות דרך השירות וזה בהחלט יכול להעצים את הזוגיות שלכם...
מזל טוב!
ויש ילדים שהבנות קדמו אותם פלאים גם נפשית וגם לימודית
להקים בית בישראל זו משימת חסד לעמ''י לכל החיים. מלכתחילה אני חושבת ששירות לאומי זה אחד הדברים החשובים והטובים שהציבור שלנו יכול להתגאות בו, שנה שבה בנות מחוללות ניסים בעמ''י יותר ממה שאנו יודעים או שומעים.... וזה גם בונה את הבת מבחינה פנימית ואישיותית... ומלכתחילה ראוי שבחורה שמסיימת תיכון תקדיש שנה מחייה נטו בשביל עמ''י. אך מי שרוח עמ''י חי בתוכה יודעת ומבינה שלא צריך שרות לאומי כדי לעשות שירות לאומה.... לחיות את עמ''י זו משימה של חיינו ולא משימה של שנה או שנתיים בשירות הלאומי....
וזה שונה לגמרי מצבא. כי צבא זה קודש קודשים.... וגם בחור נשוי עם ילדים ראוי לו להתגייס למקום שבו הוא יכול לתת הכי הרבה...
אך אם יצא ומצאת את בחיר ליבך...שיהיה במזל טוב.
תקימו בית כשר ונאמן והשקיעו בעצמכם ובביתכם בעיקר בשנה הראשונה....
ותתחילו ללמוד ולהתפתח כי ב''ה החיים מובילים לשינויים ילדים וכו' ואז יותר קשה ללמוד ולמצוא עבודה...
תחליטי שהקמת הבית זה השירות לאומי שלך לעמ''י...
שיהיה במזל טוב ובשמחה!!!!
אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.
קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.
האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.
אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת
אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?
איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...
ואיך לעלות תמורל...
האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר
מאמינה בחוסן מנטלי
אז מנסה לשאןב רעיונות🙂
אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.
חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.
רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.
זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות
זה כנראה ימשיך
אולי עוד הרבה זמן
זה לא מחליש אותי
מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו
היתה אשליה
שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה
כל מה שיקרה
הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם
הטיפים שלי
להתעלם מהחדשות
לצמצם התייחסות למלחמה למינימום
להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה
כאלה שנותנים תחושות טובות
לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות
זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל
לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה
קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה
ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים
אפשר לתכנן דברים
במגבלות מסוימות
רוב הדברים אפשריים
אם באמת רוצים אותם
מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.
מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.
הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...
בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.
נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם אף אחד לא ישן.
למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.
באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.
סבל
חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח
אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..
הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.
ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.
למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.
רע לי.
איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?
איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.
למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.
לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?
בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?
ומורכב
אי אפשר להסביר להם?
למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?
לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?
וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?
באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג
הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?
אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?
לך אין בכלל קשר עם גיסתך?
והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?
מאוד חשוב שהוא איתך
אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?
על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס
חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה
מאוד מורכב
וכנראה מצב רגיש ביותר
אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי?
אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.
למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.
מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.
אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.
''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.
בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.
אין מיטות, לא מגיעים.
שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.
ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.
והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.
ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.
אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.
ומאז זה לא חזר על עצמו.
ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.
רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.
זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.
עשינו את זה לא מעט שנים,
כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.
אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר
ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.
אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.
אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.
ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה 
בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.
לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.
מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.
מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".
זה מה יש...
למרות שלא נראה לי.
ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.
על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.
וגם הוא מבואס מהמצב.
קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...
לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...
וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב
הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.
מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).
מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).
וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.
זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
בהצלחה יקרה ♡
שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.
אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.
הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
ואכמ"ל.
ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.
ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.
זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.
יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.
יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.
אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.
את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,
אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.
אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.
אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.
זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.
שולחת חיבוק
זה בדיוק הסיפור.
וזה נורמלי.
זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.
אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.
קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.
להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.
בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..
הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.
גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס.
את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,
זה שלהם.
אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.
אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.
זה לא מובן מאליו.
צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.
יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.
צריך זמן וסבלנות.
❤️
ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש. זו כן חוויה שזוכרים הילדים. מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
כל החג מה עושים??
אוכלים אוכל טעים
פוגשים חברים
לומדים
מדברים איתם בטלפון
בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...
מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות
מה החובה להגיד?
תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.
אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן..
כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.
אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.
(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).
נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')
מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.
עשרת המכות מאוד חשוב
כל השאר פחות מהותי
מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה
הלל כ3-4 דקות
לא רואה לחץ להשלים כלום.
תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.
ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.
או שלשם שינוי אל תתזזי.
ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?
אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣
פסח שמח
מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:
ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:
נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)
צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.
אם תרצי אבדוק במדויק
בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים
וציינתי את המקורות.
העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.
ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:
גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל
אז ככה:
פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.
עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.
אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי.
אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.
בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...
עצות מישהו?
בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,
לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.
גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,
גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,
גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר
וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.
כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.
שהוא כן מנסה וניסה לסדר.
שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת
וכן הלאה...
וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.
אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אז מה אוכל לעשות?
אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?
שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?
אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,
שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,
שכן אשתי שמחה ומאושרת,
שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?
וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.
ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.
אחרי ראיית עומק שלך
ראיית עומק שלו
ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא
השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.
שולחת עוד חיבוק וחיזוק
ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!
ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️
וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו
(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)
אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר
צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד
אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן
וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.
לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).
בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.
אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.
גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.
המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.
נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.
את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.
אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.
בקשר לילדה-
ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.
היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.
היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.
אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.
זה יעשה המון הבדל.
שולחת חיבוק❤️🧘🏽♀️🙏
שלום לכם
קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)
רציתי לשאול ולשאוב השראה
אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?
פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…
בתודה מראש לכל העונים
פרחים מידי יום שישי,
לקום בלילה לילדים הקטנים
לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור
אחריות לניקיון הבית
אחריות לקניות השבועיות
מתנה שווה ליום הולדת
ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה
ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון
לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר
חופשות שוות בארץ או בחו"ל
בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך
מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...
לי היו תקופות בתחילת ההנקה
שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי
אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.
אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית
יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.
ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.
הוא כתב שהוא קם במקומה...
זה לא רלוונטי
לקום יחד איתה כן
רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,
זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.
ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.
ויש גם אמהות מניקות שעובדות.
ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.
נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
תגובה נפלאהנגמרו לי השמותמה שהשני אוהב
אני אוהבת קפה
כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד
הוא אוהב אוכל טוב
כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה
פתקים זה תמיד טוב
פרחים אני פחות בקטע
דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת
לצאת ביחד לטייל
הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין
אני אוהבת לבתי קפה
שמשתנה מאדם לאדם.
כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"
אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.
סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?