היתה איתי בשירות מישהי כזאת שהגיעה מאורסת והתחתנה די בתחילת השנה והמשיכה כנשואה. 
 

בעיני זה לא קל גם מבחינת השירות וגם מבחינת הזוגיות.

מה המטרה שלך? למה חשוב לך כל כך לעשות שירות? על איזה תחום את חושבת? לא דומה קומונה לשירות במשרד, כן?

תלוי-

אם: א. בעלך אחרי לימודים ומתפרנס מספיק לך ולילדים העתידיים בעז"ה אז כן.

ב. אם את רוצה לקחת כדורים למניעת הריון ולחכות כמה שנים אז כן.

ג. אם את לא מתכננת לחכות עם הילדים ובעלך לא מליונר/ מרוויח כל חודש לפחות 5 אז זה מתכון לאסון.

תסריט אם את באופציה ג (מניסיון..):

השירות הוא לא 100% כי את לא לגמרי שם..

את מתחתנת וגומרת שירות עם ילד/ חודש תשיעי (בעז"ה).

שלוש שנים של לימודים שתוך כדי בעז"ה נוסף למשפחה ילד נוסף+ (?)

בשלוש שנים האלה ההוצאות עומדות על 6-7 אלף שקל אם חיים בצימצום.

השאלה היא האם את מוכנה לחיות שלוש שנים של לחץ מטורף שכולל לימודים+עבודה+ילדים/ לוותר על לימודים/לוותר על לימודים של בעלך בשביל לעשות שנת שירות?

וגם תאמיני לי שכשאת מתחתנת כל כך צעיר יהיו לך יותר ממספיק חסכים (דייטים/מדרשה/חיים) שהשירות רק יהיה עוד משהו קטן ברשימה.

מניסיון של אחת שגמרה שירות בחודש תשיעי ועכשיו נשואה+3 ילדים+עובדת+לומדת+ממליצה בחום לוותר על השנת שירות ולחסוך את כל הכאב ראש.

בס"ד

בת שירות בבית ספר לדוגמה לא שונה ממורה באותו בית הספר, ואילו יותר טוב, כי היא לא צריכה להכין דברים בבית (מבחינת ההשקעה)

אני אישית לא חושב שזה פגע בי או באישתי שהתחתנו באמצע השנת שירות לאומי שלה.

זה בזבוז שנה. (ועשיתי את זה במקביל לקומונה)
זה בד"כ מצטרף לתקן אחר צהריים משמעותי והבוקר זה רק בשביל שיאשרו את התקן.

אבל זה תלוי לא רק בבת אלא גם בבית ספר, שוב מניסיון.

ותראה, העלות של בת שירות היא כמעט כמו שכר מינימום, ככה שגם אם היא תמצא עבודה בשכר מינימום אף אחד לא יצא מזה מופסד, ובכל עבודה אפשר להיות עם תחושת שליחות ולעשות אותה טוב ומשמעותי גם אם זה לא תחת הכותרת החוויתית של שרות לאומי.

ואני בטוחה שכל אחד מאיתנו יצא לו לפגוש עובד "אפור" לכאורה בתפקיד שולי ולא חשוב שהיה משמעותי עבורו.

גם קופאית בסופר יכולה להיות אדם משמעותי אפילו שאין לה הילה מעל הראש שהיא בשרות לאומי.

וזה לא מילה גסה לחשוב על העתיד הכלכלי של הבית הפרטי  

והאמת שאיני מבינה בית ספר שמוכן לקבל בת שירות קומונרית (עם כל החשיבות לקומונה..), כי איכות העבודה בבית הספר ממש נמוכה.

בתור מורה, ראיתי בנות שירות מאוד משמעותיות בבית הספר. (ולא להכל התלמידים מודעים).

מבחינה כספית- אין לי מושג...
מבחינת השירות- לכי לתקן שלא דורש המון בשעות אחה"צ כדי שיהיה לך פנאי לבנות את הזוגיות שלכם.

בהצלחה! ומזל טוב!

את יודעת, זה לא נעשה קל עם השנים (ילדים וכו'..).

ראיתי בית של חברה שלי שכמעט שהיו צריכים בת שירות לבית שלה בגלל הקושי של לימודים+ילדים+קושי כלכלי (ברצינות. הם היו על סף רווחה).

השירות הכי טוב למדינה הוא בניית בית שמח, ויציב גם כלכלית.

אני התחתנתי באמצע השנה השניה ואפילו נכנסתי להריון וזה לא פגע בשום דבר בזוגיות שלנו.

עברתי ממקום משמעותי מאוד לבי"ס יסודי שזה לא פחות משמעותי והיו לי שעות מאוד נוחות שכל דבר אחר שהייתי עושה היה לוקח לי יותר שעות ומאמץ.

גם מבחינת המשכורת זה היה ממש טוב כי לא הייתי מוצאת עבודה עם הכנסה יותר טובה וגם קיבלתי אח"כ את המענק והפיקדון...

ממליצה.

תשמעי- זה דבר אפשרי, ברוב התקנים לא יעיפו אותך, אבל אני חושבת שהחסרונות פה עולים על היתרונות:

1. עתיד כלכלי- לא יודעת מה ארוסך עושה בחיים, אבל אי אפשר לחיות ממשכורת של שירות לאומי. בכל עבודה אחרת תרוויחי יותר. רק לשבר את האוזן- בשירות את מקבלת 800 ש"ח לחודש, על אותם שעות עבודה (40 שעות בשבוע) בשכר מינימום את תקבלי 4300. ותצברי פנסיה.

2. את אומרת שבכל מקרה את צריכה מכינה ופסיכו' לפני התואר. ככל שתדחי, זה ייעשה קשה יותר. זה הזמן לנצל ללימודים! 

מכירה יותר מדי בנות שלא סיימו את התואר כי לא הסתדרו עם העומס של עבודה, לימודים וילדים. חבל...

3. מבחינה חברתית- אני חושבת שכדאי להפני שאישה נשואה היא במקום קצת אחר מבת שרות. אם תעשי שירות יכול להיות שתעשי הרבה בהשוואה מול שאר הבנות, החוויות שלהן בדירה וכו' במקום להתמקד בחוויות הנפלאות שמחכות לך בבית עם בעלך.

4. להקים בית זה לא פחות שירות לאומי! מגיל קטן יש לנו את הסכימה של החיים- יסודי, אולפנה, שירות, תואר וחתונה איפשהו בין הכל... לא חייבים לסמן וי. ממליצה לך מאוד לשבת ולחשוב על זה ברצינות עם ארוסך ועם אנשים בעלי ניסיון (אולי מחנכת?)

ועוד דבר- כשאת שומעת סיפורים על בנות שעשו את זה, תבררי את כל הפרטים. באיזה שלב בשנה הן התחתנו, מה בדיוק היה התקן שלהן, מה עשה הבעל, איפה הן גרו וכו'. בהצלחה רבה בהחלטה!!

וכמובן, לא מומלץ בכלל לדחות חתונה לכל כך הרבה זמן...

את אומרת שאת רוצה את החוויה של השירות - אבל החוויה היא להיות עם שאר הבנות ב'חבורה', לגור בדירת שירות, וזה בכל מקרה לא יהיה לך... יהיו לך דברים מקסימים אחרים של בניית בית, אבל את תהיי בראש אחר שאר הבנות, עם דגשים אחרים בחיים וזה יכול להיות לך קשה.

חוץ מזה מצטרפת לדברים שאמרו פה - זה שאת ממילא צריכה עוד שנה למכינה זה סיבה טובה להתחיל, אחרת בעז"ה את עשויה להתחיל לימודים עם ילד-שניים וקשה להחזיק מעמד, מה שיפגע מאוד מאוד בפרנסה העתידית שלכם.

ו-

תחשבי גם על התקן... אמא שלי היתה אחראית על בנות שירות והנחיתו עליה מישהי נשואה, והיא אמרה שזה היה מאוד לא מוצלח... היא התרכזה בבית שלה (ובצדק!) והם אפקטיבית הפסידו בת שירות.

בטח אם תנסי לעשות פסיכו תוך כדי...

בקיצור, אם את רוצה להיות בת שירות תהיי בת שירות (תתארסו לקראת סוף שנה? זה כבר יותר הגיוני) ואם את רוצה להתחתן תתחתני...

בס"ד

אני התחתנתי בגיל 18, לקראת סוף השמינית. ויתרתי מראש על השירות. התחלתי מיד בחופש פסיכומטרי ולימודים. נכנסתי להריון ב"ה מאד מהר וילדתי במהלך התואר הראשון 3 ילדים (ב"ה!). זה ממש לא קל. ההריונות, הנסיעות, התחושה שאני נוטשת את הילדים שלי במעון (הייתי יוצאת למכללה ב6-7 בבוקר וחוזרת ב7 בערב...), השאיבות ההנקות וכו'... (ואני בכלל לא מתייחסת לפן הכלכלי...). 

כיום אני מחנכת כיתה - וזה עולם אחר. אין מה להשוות אימהות בתור סטודנטית ואימהות בתור עובדת.

זה באמת מפתה, לא להפסיד את החוויה של השירות, ואף אחד לא יחליט בשבילך  אבל לענ"ד כדאי לחשוב גם על כל הקשיים בתור סטודנטית- נשואה לפני שמקבלים את ההחלטה...

בכל אופן בכל הקשיים האלו בהחלט אפשר לעמוד, ולבנות זוגיות ובית חזקים - לדחות את החתונה הרבה זמן זה בד"כ מזיק מאד...

שיהיו בע"ה החלטות טובות!!

שנה ראשונה בבית ספר חילוני לילדים עם בעיות נפשיות, ושנה שניה בגן חינוך מיוחד, שישה ימים בשבוע עד 2, מבחינת לו"ז זה אחלה וגם מבחינת התרומה.

שאלו אותי פעם לגבי שירות בתלמוד תורה ביישוב, כי רצו בת שירות, אבל שתהיה נשואה. אז לפעמים זה בונוס.

ספציפית לנו זה היה בסדר כי לא יכולתי להתחיל ללמוד עדיין כי לא קיבלתי בזמן ציונים של הפסיכומטרי, ובעלי היה מחוייל אז היה תשמ"ש מהצבא (אם האישה בשירות לאומי)

עבדתי בדברים קטנים ביישוב בלי תלו"ש משכורת, נקיון, בייביסיטר..

בשנה הראשונה מאוד חסכנו, בקושי היו לנו הוצאות, וב"ה שנה אחר כך לא התחלנו מכלום.

בשנה השניה אחרי פסח עזבתי כי היה לי קשה בגלל ההיריון ב"ה..

לדעתי הקושי יותר הוא אחר כך, לימודים עם תינוק זה לא פשוט בכלל. (חברות שלי חוזרות הביתה לעשות עבודות וללמוד למבחן, אני חוזרת לקלח לשחק ולהשכיב לישון)

ב"ה שזה הקושי, אבל הוא קושי.

אני לא אומרת בעד או נגד, אם נכנס לזה גם בכללי לדעתי להכנס לזוגיות לפני טבילת האש של השירות זה בעייתי, אבל שוב, זה לא מה שבאתי להגיד.

רק שאלת על נתונים, אז השתדלתי להביא אותם.

ואם יש לך עוד שאלות אז ממש בשמחה

ומזל טוב!!!

באמצע שנה שניה והמשכתי חצי שנה כנשואה היו לי הרבה הקלות...

אני מאוד בעד שירות בכללי, 

אבל אם את כבר מאורסת,

לא בהכרח בטוח שזה טוב, 

אלא אם את ברעיון של למנוע הריון שנה או משהו כזה,

שזו סוגיה בפני עצמה, ובדרך כלל לא עושים דבר כזה.

סה"כ , בת שירות עולה הרבה כסף למדינה,

ויכול לקרות מצב , שכנשואה יהיה לך יותר קשה לתת את עצמך ב100% לשירות,

כמו בת שירות רגילה רווקה. ככה שזה לא בהכרח יעיל.

כמו שכתבו כאן, יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות.

אני אישית לא הייתי עושה את זה,

אלא אם הייתי מתכננת לחכות עם הריון שנה.

נראה לי יותר מתכון לבעיות לעצמך ולמשפחה שלך, מאשר תועלת למדינה...

את יכולה להחליט, אפילו שזה לא כמו שירות של ממש,

שבתור מפעל חיים, החיים שלך יהיו קבוע עם מימד של "שירות לאומי" ,

ואת לוקחת על עצמך התנדבות משמעותית של פעם בשבוע ,

חוץ מתקופות מבחנים/קשיים בהריון/לידה / בלתמ"ים / קשיים מיוחדים וכד' שאת מקבלת פטור זמני. 

וכן, סתם דוגמה גם להגיע לאישה זקנה וערירית עם תינוק מחייך וחמוד, פעם בשבוע לשעה וחצי,

לשחק איתה רמי ולהנעים את זמנה

זה סוג של התנדבות משמעותית, כי זה לא קל להתמיד בהתנדבות קבועה.

בזמני היתה רכזת אחת לאזור שלם, אז ביררתי על שירות באזור הישיבה של בעלי.

חיפשתי שירות מועיל שבו אוכל לתרום מהיכולות שלי- קומונה, הדרכה באולפנא וכדו'.

בתחתית הרשימה היתה אפשרות של בית ספר יסודי.

בפועל כשהתקשרתי לרכזת כדי לקבוע סיירות, עידכנתי אותה שאני מתחתנת בתחילת השנה ומייד חלה תפנית ענקית בשיחה- היא פשוט פסלה את האפשרויות אחת אחרי השניה מאחר והמקומות שבהם התעניינתי לא היו מעוניינים בי כנשואה...

נשארתי עם האפשרות האחרונה של בית ספר ובעלי התנגד...הוא אמר שלדעתו עזרה בבית ספר יסודי, גם אם היא חשובה היא לא ממצה את היכולות שלי ויוצא שאני סתם מבזבזת שנה רק כדי לומר ש"עשיתי שירות לאומי".

במבט לאחור הוא צדק לגמרי...

השקעתי את היכולות שלי בבית, בזוגיות ובלימודים וזה עזר לנו מאוד לעמוד מהר על הרגליים.

אם את מרגישה שחלק מהעניין של שירות לאומי זה הלחץ החברתי וההטבות שאת אולי יכולה לקבל מזה, אז תוותרי, אם את חושבת שזה באמת חלק ממך ואת חייבת לתרום וכו', יש הרבה דרכים רבות וטובות לתרום כזוג- לשמח בבי"ח, לעזור בעמותות שונות לנזקקים וכדו'.

זה לא חייב להיות דרך השירות וזה בהחלט יכול להעצים את הזוגיות שלכם...

מזל טוב!

ויש ילדים שהבנות  קדמו אותם פלאים גם נפשית וגם לימודית

להקים בית בישראל זו משימת חסד לעמ''י לכל החיים. מלכתחילה אני חושבת ששירות לאומי זה אחד הדברים החשובים והטובים שהציבור שלנו יכול להתגאות בו, שנה שבה בנות מחוללות ניסים בעמ''י יותר ממה שאנו יודעים או שומעים....  וזה גם בונה את הבת מבחינה פנימית ואישיותית... ומלכתחילה ראוי שבחורה שמסיימת תיכון תקדיש שנה מחייה נטו בשביל עמ''י. אך מי שרוח עמ''י חי בתוכה יודעת ומבינה שלא צריך שרות לאומי כדי לעשות שירות לאומה.... לחיות את עמ''י זו משימה של חיינו ולא משימה של שנה או שנתיים בשירות הלאומי....

וזה שונה לגמרי מצבא. כי צבא זה קודש קודשים.... וגם בחור נשוי עם ילדים ראוי לו להתגייס למקום שבו הוא יכול לתת הכי הרבה...

אך אם יצא ומצאת את בחיר ליבך...שיהיה במזל טוב.

תקימו בית כשר ונאמן והשקיעו בעצמכם ובביתכם בעיקר בשנה הראשונה....

ותתחילו ללמוד ולהתפתח כי ב''ה החיים מובילים לשינויים ילדים וכו' ואז יותר קשה ללמוד ולמצוא עבודה...

תחליטי שהקמת הבית זה השירות לאומי שלך לעמ''י...

שיהיה במזל טוב ובשמחה!!!!

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם