בס"ד

אני חושבת שקודם כל להגיד מילה ליועצת
להגיד שלאחרונה המצב רוח שלה רע ולבקש שישימו עליה יותר עין
דבר שני להיות שם בשבילה שתוכל לדבר עם מישי
אם זה מקצין לאיומים שנשמעים לך ממש רצינים
גם את זה תגידי ליועצת

(אם היועצת גרועה דברי עם המחנכת או ההורים)

או שאת רואה\יודעת\מרגישה שהיא תפגע בעצמה 

תפני ליועצת\מחנכת ותבקשי שידברו איתה. תדגישי את זה שלא יגידו מי אמר (מניסיון, סיוט אם לא עושים את זה).

וכמובן, תהיי שם בשבילה.

היא צריכה תמיכה ממבוגרים

מורה, יועצת, שכנה  מישהו.יכול להיות מאד שזה סתם שטות. יכול להיות שהיא לא מתכוונת להתאבד אבל צריכה עזרה. אבל יכול להיות שיש בעיה רצינית והאמירות שלה הם זעקה לעזרה. חשוב מאד להתייעץ, אפילו אם את חוששת שהחברות ביניכן עלולה להיפגע.

מה רמת הדאגה?מה זה 'דיכאון'?מה רמת הקשר שלכן?

שתי אופציות שעולות לי לאחר קריאת התגובות פה:
1)לשתף אותה בדאגה שלך אליה ולשמוע ממנה כמה זה חמור, כמובן שבדרך הזו יש סבירות שתצטרכי להיות שם בשבילה גם אחרי השאלה ולעזור לה. אם הקשר שלכן לא חזק זה גם עלול לגרום לה להינעל.
2)לשתף מישהי אחרת(מורה, יועצת, מדריכה וכו') בדאגה שלך. 
לדעתי לא כדאי לעקוף אותה אלא שהיא תהיה מודעת ואולי אפילו מסכימה עם הוצאה החוצה של הנושא.זה תלוי גם באיזה 'פורומים' זה נאמר, אם זה רק לאנשים מיוחדים (וכד', מהלכות לה"ר ורכילות, אבל אולי כאן זה בעצם לתועלת.)

ממש כל הכבוד על האכפתיות ,הדאגה והרצון להטיב! ישר כחך!

אותה.

פעם המורה שלי אמרה לנו שבגיל הזה הכל קיצוני, זה או שחור או לבן .

החיים הם כמו מחברת חשבון, יש מלא משבצות,

ואם יש משבצת אחת שחורה אז אנחנו הופכים הכל לשחור

ואם יש משבצת אחת לבנה הופכים הכל ללבן..

תדברי איתה, תראי לה שאת נמצאת בשבילה ומוכנה לעזור לה.

אל תרוצי ישר למבוגר כי כשזה מגיע אליהם קשה מאוד להחזיר את זה .. [מנסיון כואב]

אם באמת את רואה שהמצב רציני - כמו שאמרו פה אז תלכי לדבר אם היועצת ..

אבל בדכ זה רק אמירות , כמו שכתבת בהתחלה , והיא בעצם מנסה להגיד שהיא רוצה שיקשיבו לה ..

ואולי כדאי לנסות להפחית את האמירה הזאת , כי בתכלס זה אמירה קשה .

בהצלחה (:

אם זה רציני אז זה רציני!!

חובה לדווח על אמירות כאלה. לא חייבים לדווח לראש האולפנה אבל למישהו מבוגר כן.

כמובן שלא סתם על כל אמירה, אבל נשמע שזה קצת יותר מאמירה בעלמא..

לא יכולתי שלא להיכנס...

עברו כמה שנים מאז שהייתי אולפניסטית, אבל כשהייתי - הייתי כמוה. וכן, הייתי צריכה עזרה. אז כמובן שעלו לי כמה דברים...

א. בלי לחץ. הכי חשוב. גם כי אין סיבה להילחץ - כמו שציינו כאן - זה גיל קיצוני. חוץ מזה, עצם העובדה שהיא מוציאה את זה החוצה ומדברת ככה, גם אם זה בדרך של צחוק, מעיד על איזשהו אמון בעולם שיעשה משהו עם המידע הזה - והנה, את באמת שם ורוצה לעזור לה. וגם כי לחץ מהסביבה רק עושה את המצב גרוע יותר (או הרבה יותר). 

זה לא מפחית מהעובדה שהחברה שלך מרגישה את הרגשות הקיצוניים האלה, ויכולה מאוד להיעזר במישהו מבוגר שיעזור לה להבין את מה שהיא מרגישה. וזה חשוב מאוד ויכול לשנות מאוד מאוד. 

ב. כן יש טעם להיזהר - למרות מה שאמרתי, ואני מאמינה שנכון מאוד ברוב המקרים, תמיד יש אחוז זעיר שלא, ולא כדאי להקל ראש. וגם לכן אני חושבת שכן צריכה להיות פנייה למבוגר(ת). אבל יש פה שני נושאים מהותיים: מי הפונה ומי המבוגר...

 חשוב שזו תהיה מישהי שאת סומכת על הרגישות והטקט שלה, והכי טוב מישהי שכבר באיזשהו קשר עם החברה/נראה לך שיש סיכוי שיהיה. 

אבל יותר חשוב זה מי הפונה. אם לספר על עצמי, מה שגרם לי להתחיל לשחרר, להתחיל התחלה של הבנה שאני צריכה/יכולה לקבל עזרה - וכל פעם מחדש בתהליך  הארוך הזה -  היו חברות שאמרו לי לפנות. שהראו לי שלשתף זה עוזר ושאם הדברים מכבידים מאוד, מישהו מבוגר עם ניסיון ויכולת להכיל יכול לעזור, ושכדאי מאוד שמשהו יעזור... 

אבל זה מאוד מאוד תלוי בקשר שלכן. אם את לא חושבת שאת בעמדה לדבר איתה על זה, או אם את די בטוחה שהיא לא תפנה, אז כן. תפני בעצמך. לגבי התחושה שלה על פנייה כזו - אני יכולה להגיד על עצמי, שכשזה היו אנשים קרובים שפנו "מאחורי הגב שלי", זה כאב לי מאוד, וכן, כעסתי - אבל גם בפנים הרגשתי שזה מה שרציתי בעצם כשדיברתי ככה, וסוג של שמחתי שיש אנשים שמספיק אכפת להם ממני. (וחוץ מזה, שככל שזה אנשים יותר רחוקים, זה דווקא פחות כואב ומכעיס. בשבילי לפחות)

אולי כתבתי ארוך מדי, אז אני רוצה להדגיש: זה גיל שמרגישים הרבה ובקיצוניות, ולפעמים מדברים ביותר קיצוניות. זה גם גיל שקשה מאוד לראות שאתה לא היחיד שמרגיש ככה וקל מאוד להילכד בעצמך, ולכן זה גיל ששיתוף ועזרה מבחוץ יכולים מאוד מאוד לעזור בו.

בהצלחה ענקית

יש את אולפנת תפארת במגדל העמק

ומעלה לבונה

טוהר ביד בנימין

ויש עוד כל מיני אבל בלי פנימייה

איזה איזור בארץ?

אני בעיקרון בבית אל, אבל כל מקום אפשרי,

מעלה לבונה פחות מתאים לי נראלי, אולפנה מדהימה.. אבל נראלי קצת יותר מידי פתוח בשבילי...

את כבר באולפנה?

הבנתי אז באלך משו יותר דוס

ישלי כמה רעיונות

אני יכתוב לך בפרטי(:

יש את אולפנת ראשית בירושלים

יש אולפנה רגבים בגולן, ויש בעוד מקומות בארץ, היא משפחתית ודוסית לא חנוקה מידיי. ממליץ לבדוק

אולפנה וואו!

יש בה בול את כל הדברים שציינת ברמה הכי גבוהה שיש. והיא ממוקמת במרחק הליכה מצומת גהה ככה שזה לא רחוק מפתח תקווה.

מוזמנת לפרטי אם יש לך שאלות ספציפיות.

אי אפשר להטות לנקבה את המילה ראש, זה שם עצם. זה כמו להגיד שנשים ישנות על "כריתה" במקום כרית, או שותות מ"בקבוקה" במקום מבקבוק.

דבר שני בנות כמה הבנות שאתה רוצה לצאת איתן? רוב הבנות בגיל של דייטים, אחרי השירות לאומי בגיל לפחות 20+, לא נמצאות בקשר רציף עם האולפנא שלהן, ככה שאני בספק אם הם יהיו מודעים לכך שבנות מסוימות רוצות לצאת לדייטים. אולי יש מאגרי דייטים לבוגרות אולפנות מסוימות? אני לא מכירה משהו כזה בתור בוגרת אולפנא בעצמי. אפשר כנראה לפנות לאולפנות מסוימות ולברר. אבל אין סיבה שראש האולפנא תתעסק בזה, תפנה למזכירות. או יותר טוב, תחפש מדרשות בסגנון שלך, לא מסגרות שמיועדות לקטינות.

ולמה שההורים שלך יתעסקו בזה?

שוב, בן כמה אתה? מי שמספיק בוגר להקים בית לבד אמור להסתדר בלי אמא שעושה לו את כל הטלפונים.

שמעי ביררתי עם חברים נשואים ואברכים בישיבה. יש מקומות שמאוד מקובל לשאול על בוגרות של אולפנה מסוימת (ושם רוב הבוגרות לא בהכרח הולכות למדרשה) ויש אולפנות שיש בהן אנשי צוות שמתעסקים עם לשדך בצורה כזו או אחרת אמרו לי שזה משהו שעושים אותו. אמרו לי לברר דרך ראש האולפנה, או מדריכות שהן מכירות את הבנות.

יש דברים שנכון יותר שאדם שהוא מבוגר מגיל 20 יברר. מה לעשות זה עניינים של ניואנסים חברתיים, מי פונה ומברר. בחלק מהמקומות ובעיקר כשמדובר במגזר מסוים.

את האולפנה?

אחרת מה רלוונטי לברר לצורך השידוכים על בת 20+ איך היא הייתה בעבר, בנעוריה, כתלמידה באולפנה?

כאשר היא נמצאת במקום אחר לחלוטין בחייה, עם ניסיון חיים שצברה, הרבה יותר בוגרת, כנראה גם משכילה ובעלת מקצוע או בדרך לרכישת מקצוע?

אז מה השאלה?

תחפש "אולפנת ראשית פרוייקט שידוכים מספר טלפון" בגוגל ותתקדם משם. או תבקש מספר מהחברים שהמליצו לך.

ושוב, אם אדם לא בוגר מספיק לנהל שיחת טלפון, אני בספק אם הוא בוגר מספיק לצאת לדייטים.

אם אתה בחור פחות מבן 20, למה לך בכלל להתחיל לצאת? במיוחד אם אתה מצהיר שיש לך קושי לברר על הבחורה שאתה רוצה לצאת איתה וצריך עזרה של ההורים.

לא כדאי להפיל קשיים חברתיים על המגזר שבו אתה חי. הרוב המוחלט של חרד"לניקים יכולים לנהל שיחה עניינית יפה מאוד עם בעלי תפקידים בלי עזרת ההורים.

"מִי-אַתָּה הַר-הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל, לְמִישֹׁר; וְהוֹצִיא, אֶת-הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה--תְּשֻׁאוֹת, חֵן חֵן לָהּ"

והאם לדעתך ההטיות של העברית התנ"כית תקפות לעברית מודרנית? כללי הדקדוק השתנו מעט במשך 2,000 השנים האחרונות. (לא כמו שפות שהיו בשימוש תדיר ויומיומי במשך כל הזמן הזה, אבל בהחלט יש שינוי.)

האם תקרא לשמש בלשון זכר, או תשתמש בפעלים בצורת ו' ההיפוך?

וחוץ מזה שזה "חידוש" שמקודם ע"י אנשים בעלי אג'נדה פמיניסטית שמרגישים צורך להדגיש שמי שמחזיק בתפקיד זו אישה. אני חושבת שראשי עיר וראשי אולפנא נשים מכובדות מספיק בלי לדחוף את היותן נשים לכל משפט בכוח תוך שבירת כללי השפה המקובלים.

אבל גם היום יש את הביטוי "אבן הראשה"

בסמיכות ראשת

אבל בכנות לא הבנתי

אם את מקבלת את כללי התנך אזי הנה לך ראשה

ואם את כללי העברית המודרנית, אז כמובן שראשה נפוץ בדיבור היום

כך או כך הנה לך ראשה

אחרת כל השגיאות הקיימות יחשבו תקינות.

אני בעיקר חושבת שזה נשמע מוזר ומאולץ. אפשר לדבר למשל על עליזה בלוך ראש העיר לשעבר של בית שמש, וזה נשמע יותר זורם מאשר להגיד "ראשת עיר".

סך הכל ניסיתי לשאול שאלה. איך חזרנו לשיעורי לשון?

אבל לא קשור בשום אופן לסמיכות ראשת-עיר.

זה תיאור של אבן שהיא ראשית, וזה שם עצם.

עיוות פרוגרסיבי שאושר על ידי ה"בית דין הגדול של העברית"

מוסיף לך עוד רעיונות מופרעים (מג'מיני)- היא עמודת התווך של המקום, היא ידת ימינה, היא הלבה הפועמת של העיר, היא המוחה החריפה מאחורי המהלך, וכו'

סליחה @אביעד מילוא קשה לעמוד מנגד

לא ברור לי מה אתה רוצה לשאול את ראש/ת האולפנה.

לרוב אצל בחורות חרד"ליות אתה פונה לשדכנית ואומר לה שנראה לך שמתאימה לך בחורה בסגנון אולפנה מסוים.

או שאתה פונה דרך חברים/ זוג נשוי/ אח של מישהי ואומר להם שנראה לך שמתאים לך סגנון מסוים.

זה מקובל וזה ממקד.

החלום של כל ראש אולפנה זה לראות את כל הבוגרות שלה מתחתנות.

גם אם אין שדכנית רשמית, כמעט בכל אולפנה לפחות מורה אחת עוסקת בשדכנות, וככל שהאולפנה יותר דוסית, בהתאמה הגיל שהבנות יוצאות לשידוכין יורד ואז זה גם יותר רלוונטי (כי המורות עדיין מכירות את הבנות באמת)

נשמע שאתה צעיר יחסית ומחפש בנות 18-20, סגנון כזה של תהילה, עטרת רחל..

לדעתי לגיטימי ממש שאמא שלך תתקשר למזכירות ותשאל האם יש שדכנית לבוגרות האולפנה, 97% שידעו למי להפנות אתכם הלאה.

פעם אחת הציעו לי בחור, לפני פגישה ראשונה (אני חושבת שזה אחרי שאני בררתי ואישרתי וגם הבחור). התקשרה אליי אמא שלו, שהתחילה לתחקר אותי.

אין לי איך להסביר כמה זה מוריד. קיוותי שאני לא מצאתי חן בעיני האמא הזו כדי לא להצטרך לפסול בחור עוד לפני הפגישה הראשונה (ואז עוד להתמודד שוב עם האימ'לה שלו). ברוך ה' זה מה שקרה ונחסך ממני.

גם אחרי החתונה בחור שנותן לאמא שלו לנהל לו את הקשר הזוגי זה מתכון לצרות. רק תראו כמה מתחים ומריבות יש בין כלות וחמיות, ועוד יותר כשהבחור לפלף ולא הפנים שהוא צריך לעזוב את אביו ואת אימו ולדבוק באשתו.

מי שצריך שההורים שלו ינהלו לו את העסק ולא יכול להתמודד אפילו עם שיחה עניינית עם שדכנית בלי עזרה מאמא, עוד לא בשל לחתונה.

וגם למה ראש האולפנא? אולי גם נפנה גם לראשי ישיבות תיכונית בשביל פרוייקט שידוכים? יש להן כמה מאות בוגרות וכמה עשרות או מאות תלמידות פעילות לנהל, נראה לי שגם אם יש פרוייקט שידוכים לבוגרות, אין סיבה שדווקא ראש האולפנא תנהל אותו.

וכמו שאמרת, מי שאולי יכיר את הבנות אלו המורות, זה הולך ויורד ככל שעברו יותר שנים מאז סיום האולפנא.

וגם זה מה שאמרו לי האברכים בישיבה. שראוי שלא אני אתקשר לנהל את השיחה הזו אלא אדם מבוגר זה לא ניהול של הקשר הזוגי. (אגב יש ציבורים שלמים שבהם ההורים מנהלים את כל נושא השידוכים מא' ועד ת' ולבחור עצמו אין הרבה התערבות שם אז זה לא כזה חריג )

והן יפנו אותו לגורם הרלוונטי.

יש הרבה אנשים שאת שיחת הבירור עושה מישהו אחר בשבילם, זה לא אומר כלום על הבגרות או על המשך הקשר

בעולם הזה, בכלל.

אני מכירה אנשים שיש מי שמברר עבורם, והכל בסדר. זה לא אומר כלום על היכולות שלהם.

באמת,חבל שאת ככה דופטת אותו בתורה לא הוגנת ומבין השורות מעבירה עליו ביקורת.

זה בהר נוף נראלי, הבנות סגנון מתנחל קצת 

והצוות ממש חמוד הם בעיקר לומדות נטו לבגרויות- שזה כיף למי שלא אוהבת ללמוד(:

מקווה שעזרתי❤️

זה סגנון תורני חזק? איזה רמה?חסידי? מאיפה בנות באות ?

אז מישהי יודעת לגבי מה ששאלתי על מיים חיים

איזה סגנון את מחפשת?

משהו ממש חזק דוסי עם טלפונים כשרים בנות דוסות וזורמות סגנון קצת גבעוני וחסידי עם צוות חם ופעילויות...

אבל אני ינסה לברר עוד בעה

אבל מה שכתבת ממש מתאים לאולפנת טל תחיה בפסגות, מכירה? הצוות שם מהמםם ממש ממש ויש מלא פעיליות וגם דוס חזק טלפונים כשרים...(:

או את אולפנת טוהר שביד בנימין שהיא גם מהממת

את רוצה בלי פנימייה?

אשמח אם משהי יכולה לברר יותר על אולפנת מיים חיים אין לי מאיפה לברר

אבל כדאי מאודד גם לעבור על החומר באתר לילך

בהצלחהה

מחנך לתורה ועבודת ה' בשמחה, כולל קיום הלכה ברצינות

הרב של האולפנה הוא הרב שלמה אבינר וזה הקו החינוכי בגדול אבל הבנות כן מסגנונות מגוונים, כן תורניות מאוד

אסור סמארטפונים, מבחינת צניעות דורשים ללכת עם גרביים ושיער אסוף

זו אולפנה כן קשוחה יחסית מבחינת כללים ודוסיות, תחליטי אם מתאים לך. מצד שני ממש כיף שם, אווירה של שמחה וחיים, וגם לימודים ברמה גבוהה. יש הרבה קשר אישי עם הצוות.

עוד אולפנות בסגנון הזה בירושלים: עטרת רחל, תאיר ציון והדר

אולפנת טוהר ביד בנימין בסגנון דומה לדעתי. אבל קצת קשה להתקבל. כנ"ל רעיה בבית אל

אולפנת ראשית בהר נוף- יש כאלה שיאמרו שחונק אבל לאחרות ממש טוב אז שתבדוק..

יש עוד אחת ששמעתי עליה דברים טובים בבית שמש, שבות אולי?

ושמעתי שפותחים אולפנה חדשה בעכו שאמורה להיות תורנית ועם פנימיה

יש גם את אולפנת חלוצה בנווה שהיא נהדרת אבל זה באמת סופרר רחוק

בהצלחה