בס"ד

אני חושבת שקודם כל להגיד מילה ליועצת
להגיד שלאחרונה המצב רוח שלה רע ולבקש שישימו עליה יותר עין
דבר שני להיות שם בשבילה שתוכל לדבר עם מישי
אם זה מקצין לאיומים שנשמעים לך ממש רצינים
גם את זה תגידי ליועצת

(אם היועצת גרועה דברי עם המחנכת או ההורים)

או שאת רואה\יודעת\מרגישה שהיא תפגע בעצמה 

תפני ליועצת\מחנכת ותבקשי שידברו איתה. תדגישי את זה שלא יגידו מי אמר (מניסיון, סיוט אם לא עושים את זה).

וכמובן, תהיי שם בשבילה.

היא צריכה תמיכה ממבוגרים

מורה, יועצת, שכנה  מישהו.יכול להיות מאד שזה סתם שטות. יכול להיות שהיא לא מתכוונת להתאבד אבל צריכה עזרה. אבל יכול להיות שיש בעיה רצינית והאמירות שלה הם זעקה לעזרה. חשוב מאד להתייעץ, אפילו אם את חוששת שהחברות ביניכן עלולה להיפגע.

מה רמת הדאגה?מה זה 'דיכאון'?מה רמת הקשר שלכן?

שתי אופציות שעולות לי לאחר קריאת התגובות פה:
1)לשתף אותה בדאגה שלך אליה ולשמוע ממנה כמה זה חמור, כמובן שבדרך הזו יש סבירות שתצטרכי להיות שם בשבילה גם אחרי השאלה ולעזור לה. אם הקשר שלכן לא חזק זה גם עלול לגרום לה להינעל.
2)לשתף מישהי אחרת(מורה, יועצת, מדריכה וכו') בדאגה שלך. 
לדעתי לא כדאי לעקוף אותה אלא שהיא תהיה מודעת ואולי אפילו מסכימה עם הוצאה החוצה של הנושא.זה תלוי גם באיזה 'פורומים' זה נאמר, אם זה רק לאנשים מיוחדים (וכד', מהלכות לה"ר ורכילות, אבל אולי כאן זה בעצם לתועלת.)

ממש כל הכבוד על האכפתיות ,הדאגה והרצון להטיב! ישר כחך!

אותה.

פעם המורה שלי אמרה לנו שבגיל הזה הכל קיצוני, זה או שחור או לבן .

החיים הם כמו מחברת חשבון, יש מלא משבצות,

ואם יש משבצת אחת שחורה אז אנחנו הופכים הכל לשחור

ואם יש משבצת אחת לבנה הופכים הכל ללבן..

תדברי איתה, תראי לה שאת נמצאת בשבילה ומוכנה לעזור לה.

אל תרוצי ישר למבוגר כי כשזה מגיע אליהם קשה מאוד להחזיר את זה .. [מנסיון כואב]

אם באמת את רואה שהמצב רציני - כמו שאמרו פה אז תלכי לדבר אם היועצת ..

אבל בדכ זה רק אמירות , כמו שכתבת בהתחלה , והיא בעצם מנסה להגיד שהיא רוצה שיקשיבו לה ..

ואולי כדאי לנסות להפחית את האמירה הזאת , כי בתכלס זה אמירה קשה .

בהצלחה (:

אם זה רציני אז זה רציני!!

חובה לדווח על אמירות כאלה. לא חייבים לדווח לראש האולפנה אבל למישהו מבוגר כן.

כמובן שלא סתם על כל אמירה, אבל נשמע שזה קצת יותר מאמירה בעלמא..

לא יכולתי שלא להיכנס...

עברו כמה שנים מאז שהייתי אולפניסטית, אבל כשהייתי - הייתי כמוה. וכן, הייתי צריכה עזרה. אז כמובן שעלו לי כמה דברים...

א. בלי לחץ. הכי חשוב. גם כי אין סיבה להילחץ - כמו שציינו כאן - זה גיל קיצוני. חוץ מזה, עצם העובדה שהיא מוציאה את זה החוצה ומדברת ככה, גם אם זה בדרך של צחוק, מעיד על איזשהו אמון בעולם שיעשה משהו עם המידע הזה - והנה, את באמת שם ורוצה לעזור לה. וגם כי לחץ מהסביבה רק עושה את המצב גרוע יותר (או הרבה יותר). 

זה לא מפחית מהעובדה שהחברה שלך מרגישה את הרגשות הקיצוניים האלה, ויכולה מאוד להיעזר במישהו מבוגר שיעזור לה להבין את מה שהיא מרגישה. וזה חשוב מאוד ויכול לשנות מאוד מאוד. 

ב. כן יש טעם להיזהר - למרות מה שאמרתי, ואני מאמינה שנכון מאוד ברוב המקרים, תמיד יש אחוז זעיר שלא, ולא כדאי להקל ראש. וגם לכן אני חושבת שכן צריכה להיות פנייה למבוגר(ת). אבל יש פה שני נושאים מהותיים: מי הפונה ומי המבוגר...

 חשוב שזו תהיה מישהי שאת סומכת על הרגישות והטקט שלה, והכי טוב מישהי שכבר באיזשהו קשר עם החברה/נראה לך שיש סיכוי שיהיה. 

אבל יותר חשוב זה מי הפונה. אם לספר על עצמי, מה שגרם לי להתחיל לשחרר, להתחיל התחלה של הבנה שאני צריכה/יכולה לקבל עזרה - וכל פעם מחדש בתהליך  הארוך הזה -  היו חברות שאמרו לי לפנות. שהראו לי שלשתף זה עוזר ושאם הדברים מכבידים מאוד, מישהו מבוגר עם ניסיון ויכולת להכיל יכול לעזור, ושכדאי מאוד שמשהו יעזור... 

אבל זה מאוד מאוד תלוי בקשר שלכן. אם את לא חושבת שאת בעמדה לדבר איתה על זה, או אם את די בטוחה שהיא לא תפנה, אז כן. תפני בעצמך. לגבי התחושה שלה על פנייה כזו - אני יכולה להגיד על עצמי, שכשזה היו אנשים קרובים שפנו "מאחורי הגב שלי", זה כאב לי מאוד, וכן, כעסתי - אבל גם בפנים הרגשתי שזה מה שרציתי בעצם כשדיברתי ככה, וסוג של שמחתי שיש אנשים שמספיק אכפת להם ממני. (וחוץ מזה, שככל שזה אנשים יותר רחוקים, זה דווקא פחות כואב ומכעיס. בשבילי לפחות)

אולי כתבתי ארוך מדי, אז אני רוצה להדגיש: זה גיל שמרגישים הרבה ובקיצוניות, ולפעמים מדברים ביותר קיצוניות. זה גם גיל שקשה מאוד לראות שאתה לא היחיד שמרגיש ככה וקל מאוד להילכד בעצמך, ולכן זה גיל ששיתוף ועזרה מבחוץ יכולים מאוד מאוד לעזור בו.

נחשבת אולפנה תורנית בעיקרון, לא בקצה הכי תורני של הסקאלה. למיטב ידיעתי מותר שם סמרטפונים, אולי צריך סינון.

אולפנות נוספות שאולי אפשר לבדוק: שיראל, עטרת רחל, ראשית.

(אני מכירה את הנושא ממקום של אמא לבת באולפנה, אז לא יודעת מקרוב מאוד...)

כולן עם נוקיות, גם הצוות וגם התלמידות.

אולפנה דתית תורנית באוירה חלוצית.

הבנות שלי לומדות שם.

שווה לבדוק

אולפנת מבשרת חרשה

למה את רוצה ללמוד שם?

מה הדברים שחשובים לך?

בקיצור סגנון ברסלב כזה מתנחל 

חצאיות ארוכות, טלפונים כשרים, עם בגרויות 

לא כ"כ משנה איפה עדיפות לירושלים אפשר עם פנימייה 

בנות טובות וכפיות זורמות סגנון דוד המלך כזה..

מקום שיהיה חיבור לה מתוך אהבה 

וצוות טוב 

חחח זהו בעיקרון 

אשמח להמלצות וגם לטלפונים או מייל של המקום

יש את אולפנת ראשית ואולפנת נביעה שהם בירושלים

ויש את אולפנת טהר ביד בנימין ואולפנת תפארת במגדל העמק

יש פרטים בגוגל תחפשי..

בהצלחה 😇

לצערי עם כל הפוליטקלי קורקט אין אימוג'י נסקל או סוקל

אז תסתפק באימוג'י של בית הסקילה