לגבי העייפות מהעבודה- כדאי באמת להתחיל את הצהריים במנוחה קלה.

עכשיו זה זה תלוי- אם הילדים הולכים/מזמינים חברים, אני מתעסקת בעבודות הבית- כביסה כלים וכדו' (יחד עם הקטנה ש"עוזרת" לי)

בימים אחרים- אני מארגנת ארוחת ערב ואנחנו יוצאים לגינה/ספריה/ההורים שלי

ובימים שסתם נמצאים בבית- זה תלוי, אם אני רואה שמשעמם להם והם לא מצליחים להעסיק את עצמם אני משחקת איתם, מציירת וכדו'

יש לי שאלה: אני רוצה לשאול משהו באיזה פורום. איך אני עושה את זה? איך נכנסים? 

לפעמים, בזמן שהם מעסיקים את עצמם בא לי להיות איתם ולשחק איתם אז זה מה שאני עושה..

ובזמנים שאני עייפה/צריכה לרענן את הראש קצת- עושה דברים אחרים.. החל מעבודות בית למינהם וכלה בלגלוש בפורום כאן

בעניי זה חשוב לתת לילדים זמן להיות עם עצמם, לשחק במה שה-ם בוחרים ורוצים, להכיר את ההעדפות שלהם ואת הזמן משחק לבד/עם האחים.

וברור שגם חשוב לשחק איתם, לפנק, לחבק לפתח אותם בכיוונים חשובים..

אז צריך איזה איזון

ובוודאי ובוודאי שאם לשחק איתם כל הזמן- זה אומר שלך לא יהיה זמן לעצמך, למנוחה, לריענון ולעבדות של הבית- בעניי זה פסול..

את אולי "מרוויחה" זמן איתם אבל מפסידה זמן לעצמך (שבעצם זה בשבילם גם- שלא יקבלו אמא מתוסכלת ועצבנית..)

,

סליחה אם אני לא מדייקת. סיפור ישן אבל נחמד...

לחברה שלי יצא להעדר מהבית אחה"צ כמה ימים והנקיפות גדלו ואולי הילדים גם התחילו לקטר

ואז היא אמרה להם "מחר ברוך ה' אהיה בבית אחרי הצוהריים ונוכל לעשות ביחד כל מה שתרצו..."

הגיע האחרצ המדובר והנה הגדול העדיף ללכת לחבר. השניה ירדה למטה לשחק בחבל עם חברות... והשלישי דווקא העדיף לקרוא ספר בשקט...

והחברה שלי לא הבינה...

בשיחה עם הילדים היא שאלה אותם למה כל כך חיכיתם שאהיה בבית אם אתם בסה"כ הולכים לחבר או למטה וכו'...

ואז הם אמרו לה משהו כמו "זה נעים לנו שכשאנחנו קופצים רגע הביתה את נמצאת, וכשחוזרים את מחכה לנו וכד'..."

מזה הבנתי שמה שהכי חשוב לילדים זה פשוט שנהיה, נהיה לידם, נאפשר להם לעסוק בענינים שלהם אבל הנוכחות שלנו מלווה אותם.

גם לי יש עוד הרבה מה ללמוד ולהתחזק בזה (ולא כל הזמן להציע להם רעיונות והפעלות...) שנצליח בעזרת ה'...

מישהי ציטטה פה פעם, נדמה לי שמהרבנית דינה ראפ - אמא נמשלה לשכינה, מה עושה השכינה? שורה, נמצאת. הרבה פעמים זה כל מה שצריך, וזה נותן לילדים ביטחון עצום!

גם לי זה קורה, שכשאני אומרת לאחת או שתיים שאני נוסעת היום פניהן מתכרכמות...

אני מרגיעה ואומרת שעד הצהריים אני אחזור אבל התגובה היא :" כשאני חושבת עלייך בגן/ בכיתה אני אוהבת לחשוב שאת בבית".

מצחיקים, הילדים שלנו..

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות