א. כמה ללחוץ עליו? אפס גדול ומאופס. אפס לחץ. לחץ לא עוזר לכלום, לכל היותר הוא יפגע בתהליך.

ב. יש עוד מלנתה זמן עד שנה"ל הבאה!! למה כבר מעכשיו? יש חודשיים שלמים של חופש גדול חם שבהם אם הילד מוכן הוא יכול להיגמל בקלות רבה.

[ג. בחורף יותר קשה. קר, בורח, ומסובך להוריד שכבות חמות ולכבס כ"כ הרבה. עדיף לחכות לקיץ, הרבה יותר קל ופחות מעיק.

ד. אם לא קורה כלום- סימן שלא מוכן. תניחו לו. אפשר לשים סיר או ישבנון בשרותים ולהציע מדי פעם, ואם הוא ירצה- יעשה.

את שלי קיבלו לא גמולה. היא נגמלה רק בחנוכה. וזה לא מקרה מיוחד.

היום משרד החינוך אוסר לא לקבל ילד בגלל שהוא לא גמול. 

והסייעת מחוייבת להחליף לו בצורה נוחה ומוצנעת

מניסיון של 5 ילדים גמולים

גם היא אמורה שנה הבאה ללכת לגן, אבל הניסיון שלי הראה שעד שהילד עצמו לא רוצה- חבל על כל טיפת אנרגיה.

בפרט בחורף הקר, עם כל השכבות שלובשים.

לילד קר וזה לא הזמן להתחיל עם זה.

עד הגן שנה הבאה יש עוד עשרה חודשים. מה הלחץ?

בשנים האחרונות יש חוק שחייבים לקבל כל ילד בשנתון גם אם הוא לא גמול.

חכי שיגיע ממנו- או לפחות עד האביב.

הבת שלי מדברת הרבה על שירותים- אז מה??

זה זמן גרוע ממש לגמילה.

ברור שמאבדים סבלנות אפשר בהתחלה לשבת לידם ולהקריא סיפור שייך

עד סוף שנה יש מספיק זמן..

חכי כבר לקיץ זה הרבה יותר קל ,

בינתיים תדברי איתו עלזה, יהיו לו כבר יותר חברים גמולים, יש פחות שכבות להוריד כל פעם.

הוא שותה לפני השנה. פתאום נזכר שהוא צמא. שותה בשביל כל היום.

הוא חיב להתאפק בשיעורים כי לא מרשים לצאת. בית ספר רחוק.

קר לו ואין לו חשק לצאת מהמיטה לקור של השירותים.

כל בוקר מכבסת סדין ומגן ושמיכה.

עוד מעט בר מצוה..

דבר שני אולי צריך ביוזמה שלך להזכיר לו לשתות במשך אחה"צ שהוא בבית.

ואולי לחמם את החדר שיהיה לו יותר קל לצאת מהמיטה.

ודבר נוסף שאולי יעזור:

תלמדי אותו להעמיד מכונה ותני לו להכניס את הכלי מיטה שלו ,להעביר אליו את האחריות לטיפול בדברים הרטובים. רק בלי לחץ ובלי עצבים ממש בנחת שידע שזה לא הדבר הכי נעים לעשות אולי זה יעזור.

בהצלחה

תשקלו לטפל בו.

יש כמה אפשרויות לטפל בבית ספר שבו רואים את היציאה לשירותים משיעור כמיטרד ולא כצורך פיזיולוגי הכרחי, שהוא תנאי בסיסי לפנאי ללמידה-

אפשר לדבר עם המחנך כיתה

אפשר לדבר עם היועצת או המנהל/ת

אפשר לשלוח מכתב חתום מרופא שהילד הזה חייב שיאפשרו לו לצאת לשירותים בשיעור, ומי שלא מרשה לו עובר על חוק זה וזה... 

אפשר להעביר אותו בית ספר (כן, אני לא שוללת את האופציה הזו, הגם שהיא חריפה, כמובן צריך לראות את התנאים והסביבה והמכלול וכולי...) 

גם אני אוהבת לגמול מוקדם, וזה אפשרי בהחלט, אבל זה לוקח יותר זמן, ילד קטן לומד לאט לאט. תנסי בשלב הראשון של הגמילה להושיב אותו דווקא בזמנים כשיש סבירות גדולה שהוא יעשה, כגון לאחר שינה, כ20 דקות לאחר שתיה, אם שמת את הטיטול מזמן והוא עדיין יבש... ואז כל פעם שהוא יצליח, תני לו פידבק חיובי, תשירי לו כל הכבוד, אולי תתני פרס קטן. זה יעזור לו להבין מה בכלל נדרש ממנו

מתחילים כשהילד יודע לשבת! גיל 7 חודשים אצלי. מושיבים על סיר במרכז העניינים של הבית. בבוקר ואחרי כל ארוחה. אם יוצא לו משהו בטעות מוחאים כפיים וישר כח גדול. הילד מבין מהר מאוד מה מצופה ממנו. ובין לבין- טילטולים. עד הקיץ או עד שיש חופש ואפשר ואז מורידים את הטיטולים בבוקר ובלילה. חד וחלק. שבוע שוטפים קצת את הבית ונגמר. ( לא שאין פיספוסים ) אבל מסיימים עם זה.

אני גמלתי את כל הילדים מקסימום בגיל שנה וחצי. זה קרה כשעבדתי משרה מלאה. וכשהייתי עם אחד הילדים בשנת חל"ת בגיל שנה.

אם לשבעה מתוקים.

כאשר מחכים עד גיל שנתיים וצפונה - מתסבכים את הילדים. הם מתרגלים שהיציאות הם חלק מגופם והגמילה נעשית להם קשה. מקשים על כולם.

זה לא קורה אצלי..

מגיל 7 חודשים ועד שנה וחצי???

או שמא לא הבנתי את כוונתך

ולא נעים לי להגיד, אבל היום אמא שלה מודה בטעותה, כי לילדה הזאת היו אינסוף סרטים עם הגמילה.

נכון שיש ילדים שזה מצליח איתם, אבל ילד בגיל הזה לא צריך בכלל בכלל להרגיש איזשהוא לחץ או עומס נפשי או ביקורת או משהו בסגנון שקשור ליציאות שלו.

ז"א 8 חודשים מהיום?

כשגמילה מתרחשת בזמן המתאים - זה קורה תוך שבוע-שבועיים.

מנסיון שלנו-כדאי לחכות לשני דברים שמסייעים מאוד:

קיץ

ורצון הילד.

בהצלחה.

בזמן שקילחתי את הקטן הוא ישב על הישבנון ודיבר איתנו. לא לחצתי בכלל. הראתי לו כמה זה מגניב. יצא בערך םעמיים בחודשיים שהוא ישב. אחרי כמה זמן הוא התחיל לא להסכים לשבת. בשום שלב לא לחצתי. קניתי לו ספרים על זה (מת על ספרים)- טולי כבר בלי טיטולי, הסיר של נפתלי וכאלה.. הסברתי לו מה מבוגרים עושים, ככה לא צריך להחליף טיטול (שונא החלפת טיטול). בערך בשנה ו10 קניתי סיר, וזרמתי. ישב לפעמים, היה מסתובב בבית קצת, ושוב יושב (כשבעלי או אורחים היו בבית השתדלתי שילבש משהו ולא יסתובב ערום, לי לא היה אכפת.. אחרי כמה זמן הוא ביקש להוריד את הטיטול ולעשות בסיר. קנינו תחתונים וזהו.מיקמתי את הסיר בסלון (גרים בקראוון) והוא לא התבאס על נללכת מהמשחקים..  מפספס בערך פעם בחודש. עכשיו שחורף אולי פעמיים בחודש. בשינה הוא לפעמים עם ולפעמים בלי, לפי בחירה שלו.  
במעון מאוד תמכו. זה חשוב. הם דרשו יום בבית בלי פספוסים, ניצלו שישי-שבת, וזהו.

עוד משהו, שמעתי שיש ילדים שקל להם להתחיל כשהם משלשלים. כי זה מונע את הפחד הראשוני של לעשות גדולים בסיר. שוב, לא בכח!
היום הוא מנסה ללמד את הקטן (בן שנה ו4). מסביר לו איך שמים את הישבנון ושאין טיטול...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...