אני מאמינה שאם את כ"כ פוחדת ומתפללת, בוודאי שה' לא יביאך לכך שיהיו לך רופאים בלידה.

סתם שתדעי אני עברתי 7 קרעים בלידה ראשונה והייתה זו אישה שתפרה אותי. 

מה שכן אחרי הלידה לפני השחרור הרופא בודק שהתפרים בסדר אבל את יכולה לבקש רופאה, אם תתעקשי, יביאו לך.

הלוואי עלי! 

אני עשיתי לי כמו התנתקות כזאת-שזה מה שעכשיו צריך וזהו.

לא אגיד לך שזה היה לי נעים,וכל התפירה רציתי שהרופא כבר 'יעוף' מהחדר,

אבל ממש לא הייתי במקום שלך.

אז קודם כל-אשריך שאילו המחשבות שלך,

אבל באמת תנסי להכניס לראש-שהוא שליח של הקב"ה לעזור לך להביא חיים לעולם.

והקב"ה לא כועס על זה חלילה,אלא להיפך! הוא שמח בזה!

ואני מאחלת לך שבאמת הכל ילך לך בקלות,ולא תזדקקי להתערבויות רפואיות! ​

זו ההרגשה, ועם הרגשות לא מתווכחים.

דווקא היו לי רגעים שממש הפריע לי שלא מפריע לי שמי שמטפל בי זה רופא..

אבל זה רק בלידות.. אז אני תולה את זה במצבי הנפשי

וגם אם הרופאים האלה נמצאים בחדר- הם עומדים בצד בסטנד ביי ולא רואים שום דבר...

ב"ה, שלוש מתוך ארבע לידות עברו אצלי בשלום ועם התערבות מינימלית - ובידי נשים בלבד. לידה אחת - לקחתי רופאה פרטית (לידת תאומים) כדי להימנע מהתערבות של רופא גבר, אבל בסוף היה ניתוח חירום, והיו גברים בחדר הניתוח...

אז את עושה את המאמצים שלך, ולדעתי ה' עוזר באופן מיוחד למי שבאמת רוצה (בלידה הראשונה, לדוגמה, הייתי זקוקה לתפרים, ובלי שביקשתי הגיעה רופאה לתפור אותי). בעזרת ה' גם הפעם הכול ילך לפי רצונך! ואם לא - תנסי להתנתק, ותנסי להחדיר במוחך שהם בסך הכול שליחים, ולא סתם "גברים" (וזה קשה, אני יודעת, אוהו כמה אני יודעת שזה קשה!).

ועוד דבר - לפעמים אפשר להתעקש על רופאה. לא במצבי לחץ, אבל אפשר במקרים לא דחופים. באחת הלידות הגעתי יממה קודם עקב חשש לירידה בתנועות. אחרי מוניטור רצו לעשות לי אולטראסאונד ולשחרר אותי, אבל היה רק רופא בחדרי הלידה. ביקשנו והתעקשנו, ובסוף הביאו לנו רופאה (שאולי עבדה במחלקה אחרת בדיוק). זה היה בשערי צדק, כך שאולי זה משנה.

אבל צריך מישהו בראש שלך שיעזור לך בהתעקשות. אם לא בעלך - אז אולי הדולה? או אמא שלך, אם היא באה?

בהצלחה לך! בשעה טובה ולידה קלה - בגוף ובנפש!

בלידה אחת היה רופא שעשה תפרים והייתה לי טראומה כזו גדולה שלקח לי מלא זמן אחכ להיכנס להריון מפחד נפשי

חבל...

בלידה האחרונה היה רופא כל הלידה והייתה מצוקה אז גם עשה ואקום ובנוסף פחדו מהשילייה אז גם התעסק שם בקיצר לא נעים בכלל. גם לי קשה שיש רופא בכזו מציאות אינטימית אבל אין ברירה..

פשוט אל תיכנסי למחשבות כאלו ותקווי לטוב

לצערי אני לא במקום הזה, לפני הלידה הראשונה קצת חששתי מה יהיה אם רופא גבר יטפל, יהיה לא נעים ומפדח, אבל חשבתי על זה שהם רואים כל כך הרבה כמוני, הם באים ממקום שונה לגמרי, מבחינתם לראות את זה זה כמו רופא שמסתכל על כל איבר אחר בגוף, מבחינתם אין לזה משמעות מיוחדת.

לא הרגשתי כמוכן, אונס לנשמה, אבל המחשבות האלה עזרו לי למה שהרגשתי.

בסוף היו לי כ"כ הרבה תפרים, שבאו חמישה(!!!) רופאים (לא רופאות) להתייעץ איך לתפור ומה לעשות.

בלידה הייתי בלי אפידורל ומרוב הכאבים לא ממש שמתי לב מי נכנס או יוצא, אבל בתפרים הייתי מפוכחת לגמרי, זה היה קצת מביך, אבל לא הרגשתי כל כך נורא כמו שאתן מתארות.

אפילו בלי שביקשתי.

וממש השתדלו להתחשב. כשרופא הגיע לראות מה המצב ואיך הפתיחה מתקדמת (היו צריכים לתת לי פיטוצין, כי הראש לא ירד) הוא עמד בצד וביקש מהמיילדת שתבדוק ותגיד לו איפה הראש. הוא לא נגע ולא הסתכל בכלל.

בפועל, מה שקרה בלידה, זה שאולי פעם אחת הציץ רופא כשהייתי מכוסה, אבל באמת היו לי קרעים ורופא תפר אותי. אבל בזמן התפירה בכלל לא הייתי במצב נפשי להתייחס לזה. הייתי מאוד חלשה מהמאמץ, וגם האזור עוד היה רדום מהאפידורל, אז בכלל לא הרגשתי את המגע שלו....

אבל למרות זה מזדהה מאוד עם הענין. אני לא מצליחה להבין נשים שאוהבות דוקא רופא נשים אם יש להן אפשרות לרופאה - אישה.

בד"כ יש לו יתרונות מאוד משמעותיים על פני הרופאה, למשל כשהרופאה ממש לא סימפטית, או מבחינת ידע מקצועי, או שהרופא יותר יסודי, או שזמינות התורים אצלו הרבה יותר גבוהה וכו'

לפני הלידה הראשונה שלי די חששתי מזה... 

אבל לצערי היתי בכ"כ הרבה בדיקות, מיונים וכדומה... כך שלא חשבתי על כלום...

בנוסף, עברתי ניתוח קיסרי חירום, מי שחותה את זה בטח מבינה אותי....

את חשופה מול רופא ילדים, רופא נשים, מרדים, מנתח... אך.. כולי צמרמורת שאני נזכרת בזה...

וזהו עבר לי, העיקר שאני בסדר והילד בסדר (הייתי בסכנת חיים)

ההריון והלידה השניה היו יותר גרועים... עברתי הכל מהכל... בדיקות וטרטורים... ושוב ניתוח

לצערי... אז נאבדה לי קצת הרגישות הזו

שאם מבקשים אשה, לעשות את זה בעדינות ונעימות ולא לפגוע ברופא שסה"כ בא לעזור.

כאילו הלוווווווווו

אני יולדת פה, לא מתפננת לי!

וגם אם אני מתפננת, למה אתן צריכות להפריע?

ממש מקריז אותי שנכנסים ושואלים כזה את המיילדת שאלות עלי כאילו אני מפגרת זמנית, חפץ.

ולא הפריע לי שרופא גבר הכניס לי אפידורל.

זה השליחים של רבש"ע לעזור לי באותו הזמן.

נא לא לערבב רגשות וצדקנות אין קשר ביניהם.

גם מבחינת מיקום הטיפול וגם מבחינת הסיטואציה וכו'

את לא צריכה להרגיש צורך להצתדק מי שמרגישה לא נעים לא יותר צדיקה.

פשוט פחות נעים לה..זכותה

יותר לתכונה בנפש - שנובעת מצדיקוּת (לפעמים צדיקות-יתר).

כ"כ רציתי כבר להיות אחרי זה, לא היה לי כוח לסבול שממש לא עיניין אותי מי נכנס רק שאני יהיה אחרי והכל בסדר..

כמובן שעכשיו זה מצחיק,

אבל באותו זמן זה לא היה מצחיק בכלללל...

הייתי אצל הורי בשבת,ואז התחילו צירים.. 

הזמנו אמבולנס,ו--מי הנהג? השכן שלנו!! שהוא אולי שתי שכבות מעלי,

ומה הוא אומר לי?

'תשמעי,יש לך צירים כל 3-4 דק'. יש לנו נסיעה ארוכה,אז יתכן מאוד שאצטרך לבדוק אותך!!!!!'

מרוב בהלה צעקתי עליו 'מה פתאום!! תיסע,תיסע!!!!'

חחחח

בסוף ב"ה הוא לא היה צריך לבדוק אותי 

בחיים לא חשבתי על השאלה הזאת.

כרגע אני במצב שבו אני ובעלי הולכים לרופאי פוריות- הן בנים והן בנות
(כבר איבדתי את ההעדפה ללכת לרופאה בת)
ומספרים כל פעם מחדש
וכל פעם מחדש שואלים אותי על הוסת שלי,
ועל חיי האישות שלנו-
ככה שאני מרגישה שכבר ממזמן איבדתי את הפרטיות שלי בעניין הזה... .

אז בעז"ה כשאזכה להריון ולידה-
לא אכפת לי מי זה יהיה-
העיקר שיהיה כבר!!!

במהלך כל טיפולי הפוריות והבדיקות השונות לפני הלידה כל כך הקפדנו שתהיה רק רופאה ולא רופא ובבדיקות אולטראסאונד רק טכנאית. קבענו במיוחד עם רופאות, גם אם זה הצריך השקעה מצידנו.

הגענו ללידה, האמת שהיתה בהתחלה רופאה ממש לא סמפטית שרצתה להריץ לקיסרי, שהוחלפה במשמרת על ידי רופא. הרופא הזה הוא זה שבזכותו, ורק בזכותו, ילדתי בואקום ולא בקיסרי. אבל מצד שני, בזמן התפירה, זה היה ממש לא נעים. הוא תפר ואמר שיש לי רק תפרים פנימיים או משהו כזה, ואני לא הבנתי ושאלתי, אז הוא אמר משהו, אני כבר לא זוכרת בדיוק מה, אבל על "מה אני מתלוננת על הטחורים" או משהו כזה, ופתאום אני קולטת שהוא פשוט רואה כל מה שהולך שם, וגם צוחק על זה. רציתי ממש לבכות ולהעלם, ובעלי לא היה לידי, כי זה היה בחדר ניתוח. זה היה כזה לא נעים.

מאותו רגע, אמרתי לעצמי, אנחנו מנסים להקפיד על מה שאפשר, אבל לפעמים יש התמודדויות שלא אנחנו בוחרים בהם..

אומנם לבדיקת שד - עדיין תמיד אלך לרופא ולא לרופאה, אבל לכל האזור הזה - לצערי הרב, קצת התחשלתי. ועוד דבר לא נעים שהתחיל רק בזמן האחרון, שגם תלמידות שלי עושות לי אולטראסאונד. כבר פגשתי שתיים במהלך הטיפולים, ועם השנים, אני פוגשת יותר ויותר... אחת מהן היתה צריכה להרגיע אותי וכמעט בכיתי לה כשהייתי במצב של הפלה מאיימת. אבל בכלל, שאני חשופה מולן, זה כל כך לא נעים.

אבל אני חייבת להגיד שאני מציעה לבדוק האם זה לא בעקבות חוויה קשה של חשיפה בעל כורחך ולא בגלל עניין ההלכתי?

עצם זה שהרבה בנות יחסית כתבו כאן שזה מפריע להן - מראה שזו פשוט תכונה בנפש, שנובעת מתוך החינוך לצניעות שטבוע בנו מילדות.

אני מניחה שתחיה מתייחסת לתגובה המוגזמת של להתקלח די לשטוף את החוויה מעלייך.

גם לי זה הדליק נורה אדומה.

לפעמים התנהלות שגויה של הצוות עלולה להיות כמו אונס עבור היולדת גם בלי רקע קודם.

הרבה נשים עוברות פגיעות מסוגים כאלה ואחרים. וזה שהרבה נשים כתבו שזה מפריע להן ברמה זו או אחרת לא שולל את העניין. 

מצטערת, אבל זה ממש לא נראה לי משהו תקין מעיקרו.

זו המציאות, ואיתה צריך להתמודד, אבל הטבע הנפשי שלנו מתנגד לזה ובצדק...

(אני לא אומרת שאם זה מביא למחשבות על זה כל ערב ולחרדות, זה תקין, וכדאי לחשוב איך מתמודדים עם זה. אבל עצם זה שזה מפריע - תקין בהחלט ומראה על בריאות נפשית, לדעתי)

ודוגמא לזה, היא הרופא נשים האחרון שהעלילו עליו שהטריד. הוא ביצע פעולה לגיטימית שעושה רופא נשים, אבל האישה פרשה את זה אחרת, כי זה פגע בה בצורה מאוד אינטימית. עצם המציאות הזו, מעוותת לחלוטין, ונובעת מכך שפעם לא היו רופאות. הלוואי שככל שיעברו השנים יהיו יותר רופאות נשים והמציאות תשתנה לגמרי. 

ממקור ראשון והוא לא היחיד

אני ביישנית באופן קיצוני, ברגיל אני משלמת באופן פרטי ונוסעת מרחק רב לרופאה אישה (כי גרים רחוק ויש רק רופא), אבל בלידות אני משתדלת לשים הכל הצידה.

נכון, זה לא נעים, אבל אין לזה קשר לצידקות יתרה. הכי הרבה שאפשר לומר הוא שזה נובע מצניעות טבעית.

אני חושבת שאמאשוני צודקת. כל שנתייחס אל הסיוע של רופא גבר בלידה באופן ענייני, כך יקל עלינו להישאר שוות נפש ורגועות עד כמה שאפשר. סיפורים מפחידים על רופאים שבוחרים במקצוע לא ממניעים טהורים, גורמים לחרדה מיותרת.

ובכל מקרה לא הייתי רואה את המלאך גבריאל..

אם זה ממש בנפשך. לפעמים שווה את המחיר... (כמובן שצריך שהבעל יבין עד כמה זה קשה לך ויסכים להשקיע כספית).

יש היום רופאות ממש מקסימות ואיכותיות. גם אם יהי צורך ברופא ילדים או קרדיולוג בסביבה, הם יכולים בהחלט לעמוד בצד ואת יכולה לבקש את זה מהם. 

או ללכת לבתי חולים כמו ביקור חולים (לפחות היה שם פעם הנוהל של רק רופאות, או שאפשר לבקש רופאה וזה מקובל מאוד)

הכי חשוב זה לעבור את הלידה בשלום, אמא בריאה ותינוק בריא.

כל השאר זה בונוס.

תשקיעי את התפילות שלך בזה,

מותר גם לבקש ולחלום על לידת חלומות (וכל אחת תיקח את זה לכיוון זהיא מתחברת אליה)

אבל בנפש להפריד בין העיקר לכל השאר.

ככה בזמן אמת אפשר לקבל את המציאות באופן רגוע מה שיועיל במישרין ללידה בריאה.

(זה נכון לגבי לידה טבעית או לא, קיסרית או לא, בבי"ח שאת רוצה, בחדר מפואר או במסדרון, עם רופא מומחה או סטאז'ר, עם אפידוראל או בלי וגם לגבי רופא או רופאה)

אם בעקבות הרצון העז לדמות נשית הלחץ יתקע את הלידה (הטפל יגבור על העיקר) אז מה הועלנו?!?

לי באמצע הדרך התפתחו צירי לידה ופראמדיק של מד"א בדק לי פתיחה מלאה (בחור חרדי)

היו לי שניה וחצי של מבוכה ואז התעשתתי להתפלל ולעשות הכל ללידה בשלום עם תינוק בריא, ובאמת הצלחתי לא ללחוץ עד הכניסה לבי"ח שאז כבר יילדו אותי באמבולנס...

אני מספרת כדי להמחיש שהמצב הנפשי של היולדת משפיע על תהליך הלידה, ואם יש חשש ששיבוש בחלום הלידה ישפיע, כדאי מאוד לשחרר לפני...

אין לי מחשבה לבקש רופאה פרטית בגלל ההון תועפות שזה עולה,

מרגיש לי לא מוצדק לעשות את זה - במיוחד שהמיילדות הן נשים,

ושאפשר לבקש רופאה ולא רופא לבדיקה פנימית נניח.

אבל זה ממש ממש ממש מסייט אותי ומרגיז אותי.

מי הולך להיות רופא נשים בכלל?!

ולי פשוט לא היה משנה למרות שאני די ביישנית גם מבלנית אני די מתביישת ופה היה ברור שאין לו שום רצון לפגוע בפרטיות שלי ורק לתפור מהר וללכת

לפעמים אני מרגישה שרופא גבר ולא רק רופא נשים גם משפחה וילדים יותר מכבד את פרטיות שלי גם בזמן בדיקה וגם בשיחה

אין אפשרות לרכב, ניסינו לחשוב על זה, ואפילו חיפשנו, אבל זה יכניס אותנו ללופ בעייתי מבחינה כלכלית.. 

לבעלי יש אופניים חשמליות- הוא מפזר את הילדים בבקרים. (בני 4.5 ושנתיים)  

לי אין אופניים חשמליות וגם.. אני בהיריון, אין שום סיכוי שאעלה על אופניים חשמליות ועוד עם הילדים. 

בשעות האלה בעלי בעבודה, 

האיסופים זה עליי, לא משנה איך הוא יעבוד (בוקר/ערב) בשעות האלה הוא בכל מקרה בעבודה. 

אבל שקלתם ליווי כלכלי בארגון פעמונים/ מקימי/ משהו בסגנון?

מהתיאורים שלך עולה שאתם חיים חיים מאוד עמוסים ותובעניים אומרת בכנות שאין מצב שאני הייתי יכולה לעמוד פיזית ונפשית בעומס הזה... ואנחנו אנשים לגמרי ממוצעים ורגילים לא מתקרבים ללהיות אמידים/ עשירים

ברור שלא יהיה לך כח לילדים אחרי כל יום כזה אם כן היה לך כח זה היה הזוי...

אולי יש דרכים להפחית עומס בלי להגיע לקריסה כלכלית?

שואלת הכי באהבה ובלי שיפוטיות, ממש רוצה בטובתך. 

אבל ..

בואי נאמר שאין הרבה לשנות... אין לנו יותר מידי מה להזיז.. 

נקודת ההתחלה שלנו בעייתית- המשכנתא שלנו גבוהה ויש לנו עוד הלוואה בנוסף. (ההלוואה היא להורים שלי אז ככה שזה מאוד גמיש- בחודשים לחוצים אנחנו יכולים גם לא להחזיר, זה פשוט אי נעימות אז משתדלים). 

ובשביל לשנות את זה צריך הרבה אומץ והחלטה (בעלי ואני לא מסכימים בנושא הזה.. אני רוצה לשכור ולהשכיר ולא מוכנה למכור כי מדברים על פינוי בינוי וזה פשוט הכנסה בלי לעשות כלום , להגדיל את שווי הנכס ככה. והוא רוצה רק למכור- כי הוא לא רואה שמתקדם משהו עם הפינוי בינוי. וגם מפחד מחודשים ללא שוכרים או בלתם אחר..

שנינו צודקים וקשה להכריע. 

ולכן, 

המצב לא משתנה.. 

ניסינו לעשות מחזור משכנתא- לא עוזר לנו בהקטנת ההחזרים. 

אחר שכן אפשרי כלכלית?

יש לך אפשרות לקחת מונית או בייביסיטר שתוציא את אחד מהם מהגן?

בייביסיטר שתבוא להיות עם הילדים לחצי שעה אחרי שאת חוזרת איתם כדי שתוכלי רגע לנוח?

אני ממש מבינה אותך!! אין מצב שהייתי מצליחה לתפקד עם הילדים בצורה סבירה אם הייתי עושה מסע כמו שאת עושה איתם.

אז אני חושבת שהדבר הכי דחוף זה למצוא משהו שכן אפשרי, שיקל על עניין האיסוף.

אם תצליחו לפתור את זה, אני חושבת שזה יקל עלייך מאוד מהרבה בחינות

עם יועץ נדלן, או איך שקוראים למקצוע הזה, שיעזור לכם להבין מה הנכון בשבילכם?

זה באמת נשמע שאתם קצת בלופ שצריך לחשוב איך יוצאים ממנו...

כי לפזר שלושה בלי רכב בכל מזג אוויר ברכבות וכו ועבודה - זה די קריסה

שלא נדבר על חודש תשיעי בקיץ

אני גם חושבת שלשכור ולהשכיר זה פתרון טוב, בהנחה ותהיה דלתא בין המחירים וכך תוכלו להתנייד בצורה נוחה יותר לפחות

איכות חיים חשובה לא פחות מלהחזיק ולגור בדירה שלכם

הייתי מדברת על זה שוב עם בעלך

בהנחה וההכנסות לא יגדלו בקרוב - זה נשמע כמו פתרון הגיוני. 

אתם לא צריכים לשלם עליה כל החיים.

השנים הכי יפות שלכם מתבזבזות בגלל המשכנתא הזו...

את גמורה

לחוצה

עייפה

לא מרוכזת

גם המיקום של הדירה כנראה לא משהו אם את צריכה להיטרטר שעות בין המסגרות של שני ילדים.

שווי הנכס לא מעניין

מעניין החיים שלכם.

השנים האלה לא יחזרו

לילדים שלך לא תהיה אמא רעננה חלופית בגילאים הרכים..

תמכרו את הדירה

תחזירו את ההלוואות

בכסף שישאר תקנו דירה זולה בפריפריה עם משכנתא נמוכה במקום עם רמת חיים גבוהה, קרי: אויר לנשימה, משרה חלקית, קהילה תומכת. או לחילופין תשכרו דירה נחמדה ותשקיעו את הכסף בשוק ההון בתנודתיות נמוכה.

כמובן רק עם חוזה מסודר בהתייעצות עם עו"ד.

זה לא כזה פשוט מבחינת המשכנתא אבל אפשר לנסות למצוא פתרון.

הרעיון להכניס שותף (נניח ההורים במקום הלוואה יקבלו אחוזים מערך הדירה בגובה יתרת ההלוואה שנותרה)

האחוזים יקבעו לפי המזומן שהמשקיע נותן לפי ערך הדירה היום. (שווה לקחת הערכת שמאי, בטח יש לכם אם בדקתם מחזור משכנתא)

על פניו נשמע שמספיק להכניס שותף בגובה 5%-10% מערך הדירה, תקבלו תזרים לכיס (או פטור מהמשך החזר הלוואה)

ככה לא תפסידו את כל פוטנציאל הרווח, כי עדיין רוב הרווח ילך אליכם, תוותרו רק על כמה אחוזים בודדים, אבל תוכלו לחיות קצת יותר ברווחה כלכלית.

אפשרות נוספת, לקחת בחשבון מראש אובדן הכנסות שכירות של חודש מתוך שנה (הערכה סופר שמרנית)

ובואי, מי לא מוצא שוכרים במרכז? ולא כל שנה מתחלפים שוכרים.

נניח דמי שכירות יתנו לכם 7000 כפול 11 מתוך 12

יוצא 6400

אם תמצאו דירה בפריפריה משמעותית בפחות מ6400 אז זה יוצא שעדיף לעבור.

בפריפריה כל המחיה זולה יותר, לא רק מגורים.

עוד מעט יהיה לך גם הוצאות על מסגרת לתינוק, איך תעמדו בזה?

שנה הבאה הקטנה נכנסת לגן עירייה?

אם לא, ממש שווה לשקול מעבר לשנה ולראות אם טוב לכם.

החשש שלא תמצאו שוכרים הוא חשש רחוק לעומת החיסכון הפוטנציאלי.

שותף=דייר שיגור אצלם וישלם שכ"ד וחשבונות וככה יקל כלכלית🤣

ולא הבנתי איך זה ריאלי בכלל במשפחה בלי להרוס את הזוגיות וכו..

אז נכנסתי לקרוא אותך שזה בטח כותרת כזו שאחכ תכתבי פאנצ של הנה כמו שזו לא אופציה אז...

קיצר כבר בניתי תסריט שלם בראש חח

שתאסוף אותך, ותקח אותך הביתה עם תחנות לאיסוף הילדים.  

או לקנות רכב מיני, קטן פשוט וזול. 

זה שעה שבתיס כבר סיימו. קחי בייביסיטר רק לאיסופים. שתשים את הקטנה בעגלה, תיסע לגדול ותביא את שניהם.

אם בעלך לא שם את העגלה שם בבוקר שתתחיל את המסע אצלכם מלקחת את העגלה.

את תגיעי מהעבודה תנוחי תאכלי משהו תחתכי פירות, היא תעשה איתם את הסיבוב בחוץ, תעלה אותם אלייך, תני לכולם מים קרים, שחררי אותה ותשחקי איתם.

מבחינת בייביסיטר זה שעה-שעה וחצי ולא ארבע שעות משחק שהיא בבית אבל הילדים בתכלס עלייך כשאת גמורה, ובשבילך זה אויר לנשימה.

זה ממש לא נשמע אנושי. ממש לא!

למה עשרים דק' הליכה? אין שום תחבורה ציבורית לשם? אולי שינוי מסלול יעזור?

יואו נשמע ממש קשה כל הדרך הזאת. 

נשמע שממש קשה לך, ולא בכדי

כל ההליכה עם הילדים, ולהיות במשרד ככ הרבה שעות ובהריון..

אני הייתי שוקלת לבקש להוריד בשעות ,לעבוד עד 13 או 14 . ולנסות לבקש עזרה בתשלום מאישה בוגרת או נערה אחראית שתוציא לך את הילדים ותהיה איתם בבית עד שתגיעי.

כך אני עשיתי כשהייתי צריכה לעבוד משרה מלאה ולא הספקתי לצערי להגיע לגנים בזמן.

לקחתי אישה מבוגרת ,הוציאה אותם מהגן באיזור 4 וחצי ו,נתתי לה מפתח ,הייתה מגיעה אליי ונשארת בערך שעה וחצי שעתיים . לפעמים אצלה ולפעמים אצלי . זה יכול באמת להציל חיים לתקופה מסוימת.

או שבעלך יוציא בתורנות איתך.... 

נשמע שזה חובה בשבילך.

אפשר לקנות רכב ממש פשוט ב- 20 אלף ש"ח

כמובן לקחת בחשבון עלויות חודשיות של דלק וכנראה החזר הלוואה.

תחשבון על דרכים שבהם הרכב יעזור לכם להגדיל הכנסה.

לדוגמא שאת או בעלך תוכלו להגיע מוקדם יותר לעבודה או לצאת יותר מאוחר 

יותר שעות -- > יותר כסף.

אולי תוכלי לקחת איתך נוסעות בתשלום בדרך לעבודה.

אולי לעזור להורים בגן של הגדול להחזיר את הילד שלהם בתשלום

כל דרך שתעזור לכם להגדיל הכנסות ולממן את הרכב.

משכנתא אולי כדאי לעשות מיחזור משכנתא כדי להוריד את העול קצת.

אחרי הלידה מציעה לך לחפש עבודה חדשה עם קפיצה בשכר. בדר"כ כל שינוי עבודה מביא איתו עלייה בשכר.

שאני לא בטוחה שזה כדאי.

אני כמובן לא מכירה כאן את הסיפור

אבל רכב זה אף פעם לא "בקטנה"

מעבר להוצאה החד פעמית, זה דלק, ביטוח, טיפולים.

לרוב רכב זו לא קנייה כלכלית משתלמת

יש הרבה דברים שזה מקל עוזר וזה משפר פלאים את איכות החיים

אבל בוודאי שזה גם משאבת כסף

ואם אין באופק צפי וודאי להגדלת הכנסה, והמצב הכלכלי לחוץ גם ככה, צריך לשקול היטב לפני שבוחרים בזה.

ולכן  כתבתי שצריך לחשוב על הצד השני, איך להגדיל הכנסות כנגד

אני בעצמי מנחה קבוצות של כלכלת משפחה.

בעיניי אי אפשר להתרכז רק בהקטנת הוצאות ותמיד עדיף לשים דגש על הגדלת הכנסות (כמובן שגם וגם אבל יותר על ההכנסות)

תמיד להגדיל הכנסות

ממש שהיא תיארה בשרשורים קודמים, זה לא כל כך פשוט.

(ובאופן כללי זה לא כל כך פשוט)

מי לא רוצה שיהיה לו עוד כסף בחשבון הבנק? אבל בסוף המלצות לחוד ומציאות לחוד.

אז ברור שבמצב אידיאלי רכב כאן היה עושה שינוי דרמטי, אבל הם שקלו את זה, והיו בליווי פעמונים, והגיעו למסקנה שזה לא אפשרי.

אז דווקא לא לוותר על רכב, יכול להכניס לסחרור גדול יותר

האם בעלך יוכל לפזר אותם כשהילד מחזיק באופניים?

בכל מקרה לא הייתי סוחבת בעגלה ילד בן 4.5

שיתרגל ללכת.

את העצירה אפשר לעשות נגיד אחרי רוב הדרך, לא בתחילת הדרך (אלא אם את זקוקה למנוחה בגן שלו)

אולי להביא להם שלוקים כל יום שידרבן אותם לזוז?

לגבי להכין ארוחה, אם כל יום תכיני ארוחה ליום המחרת, זה יוצא אותו מספר בישולים רק בשעות נוחות יותר

ואפשר גם להכין סיר ליומיים- שלושה.

בגיל של הקטנטונת אפילו לא חייב לחמם.

תוציאי קופסה מהמקרר ותני לה. (עוף נגיד אפשר לפרק מראש)

ובכללי ממש ממש קשה לחזור לשגרה ולנסיעות. זה ככה אצל הרבה אנשים.

אני למשל נסעתי לעבודה גם במלחמה אבל עכשיו למשל אפילו לעמוד בפקקים נראה לי בלתי.

מאליאקספרס

אומנם לא כמו מזגן, אבל עדיף מכלום.

יותר או בייביסיטר

בחום קור מסלול כזה זה לא הגיוני

לגבי השיקול הכלכלי

מה התוכנית שלכם? יהיה שיפור עוד 3,שנים? עוד 5?

בעיניי במצב הזה, רכב זה חובה.

הוא גם בדיעבד עוזר להגדיל הכנסה לדעתי, מתוך רווחת הנפש.

ב. לפחות שישאלו אם אנחנו רוצים לבוא. מה זה הגועל נפש הזה??

והטיול מחר, זה לא שהם תכננו מתישהו כן להזמין.

אז באמת לא יפה מצידם ומבאס ממש🫂

האמת שבמקומך הייתי סקרנית למה לא הזמינו אותנו, אבל כנראה שהתשובה (מה שלא תהיה) רק תהיה מעצבנת יותר...

מה קורה למשפחות היום? חמות? תתעוררו.
סליחה שאין לי נחמה.
איך אפשר לנחם? לא יודעת
הכעס שלך מובן, חיבוק!!!!!!

מקווה שזה בסדר שאני שואלת

אבל עם יד על הלב.

יש להם סיבה למה לא להזמין אתכם?

נשמע כואב

במקרה כזה הייתי שולחת את בעלי לברר למה לא הזמינו אתכם

אפשר לומר שזה דיי בוטה

אני חושבת שאם היה קורה לי גם הייתי מתעצבנת. למרות שתכלס, אם לא כיף לך איתם, אולי עשו לך טובה.

אצלנו פעם גיסי הזמין אותנו למסיבת יומולדת של הבת שלו כשהוא ראה את בעלי במקרה יום קודם. אני התחלתי לחשב חישובים איך למען ה נצליח להגיע, ואיזה תוכניות של מחר צריך לבטל. ואז נפל לי האסימון שהם בכלל לא תכננו להזמין אותנו (כן הזמינו אחרים מהמשפחה). אז בלב שמח עדכנתי שלא נבוא והללויה רווח לשני הצדדים. 

האמת שנראה לי שלא הייתי מתאפקת והייתי מבקשת מבעלי לברר מה קורה. ואם לא היה שואל אולי הייתי שואלת איזו גיסה בעצמי. 

ואם זה מפריע לו - שהוא יפנה וישאל וידרוש הסברים

נכון שזה לא נעים ומעצבן, אין ספק, ואולי הגיסה גם דיברה על זה עם הורים? (מה שאמרת לה כאילו) ולכן לא הזמינו?

מציעה לשים לב מה את אומרת למי, את לא יכולה לדעת למי זה יגיע ואיך. בסוף הם הורים ואת גיסה, הקשר שונה

חיבוק♥️♥️

היו לי כמה אירועים מאוד לא נעימים לאחרונה עפ המשפחה של בעלי.

לא מסוגלת לראות אותם או לדבר איתם ואני שמה לב שזה משפיע לי על היחס לבעלי, אני קצרה אליו יותר ועצבנית למרות שמסכן הוא לגמרי בצד שלי ומבין וחושב שהם היו לא בסדר. לא מגיע לו ולא יודעת מה לעשות עם זה.

וחיבוק לך. האמת נשמע נורא❤️

שלו וכל כך מתוק ב"ה, אז זה לא מרגיש לי קשור אליו מה שהם עושים.

תודה, וחיבוק גם לך! משפחה של בעל יכולה להיות כזאת מעצבנת

והוא אמר שהוא פשוט לא חשב שנרצה לבוא.

אבל עדיין, הוא כתב הודעה בקבוצה המשפחתית, ותייג את כולם חוץ מאותנו!

מה הבעיה שלך לשאול אם אנחנו רוצים לבוא?

הוא יידע אתכם. זה כבר קצת יותר מובן.

למרות שבאמת מיותר לתייג בתוך הקבוצה את כולם חוץ מכם 

ולהציע כשברור שלא תרצו.

אני מבינה למה זה מעליב, וכנראה שלא הייתי נוהגת ככה. אבל אולי אפשר להסתכל על זה אחרת.

גם לא הזמינו לדברים וממש ממש נפגעתי.

והערנו על זה והיו מריבות ולא עזר.

וכעבור שנים שהבנתי שהם לא רוצים בקשר איתי ואני לא יכולה לחייב אותם לרצות אותנו וכשאני כבר לא מעוניינת בקשר הם פתאום כן מזמינים וכן מעוניינים.

אז אני רק ממליצה לך לא לאכול את הלב על זה וחבל על העצבים ומי שלא רוצה אותי אז גם אני לא רוצה קשר איתו

וראיתי שכל הדיבורים הרעים חילחלו גם לילדים ובסוף אלו סבא וסבתא שלהם ואני לא רוצה שהם יפסידו אותם

ואת נהדרת❤️

אבל זה מרגיש לי שונה (לטוב ולרע) כשגם את הבן והנכדים (בעלה והילדים) לא מזמינים.

אפילו היצר האימהי הזה של - היי, אל תפלו את הילדים שלי 

ב. לאף אחד לא איכפת מטיפול פסיכולוגי... חצי מהמדינה בטיפול פסיכולוגי

ואז זה כולל גם את הסודיות של הפרטי והוא יהיה חייב לדווח. זכותו לא לחתום אבל זה גם יפיל אותו מתפקידים מסוימים וגם ישאיר לו חסיון גם ברפואה הציבורית.

חוץ מזה שגם מי שהולך לטיפול ואפילו לוקח כדורים מסוגים מסויימים לא בהכרח נפסל בגלל זה, פשוט יבקשו לדבר עם הפסיכולוג/פסיכיאטר ולקבל הערכה ואם הוא מתאים ימשיכו בתהליך

התפקידים שצריך את זה בשבילם זה תפקידים שאנשים רוצים להיות בהם, ולא לחתום ויתור זה פסילה טכנית של עצמך. לא יהיה אכפת לאף אחד וזה לא נראה לא טוב, זה מובן, ואם ירצה להתמיין בעתיד למשהו מסווג וכן לחתום קשה לי להאמיןשמישהו יפסול אותו על זה..

הוא גם לא צריך להגיד שזו הסיבה. תמיד יכול לומר שהוא מוותר על המיון לתפקידים מסווגים

ישאלו אותו גם ככה, לא מעניין אם זה פרטי או ציבורי.

יש חסיון רפואי אז אף אחד לא ידע אם לא תספרו, אבל מקומות שבהם זה רלוונטי, נגיד כמו מיונים לצבא שכוללים סיווג אז ממילא שואלים ומבקשים ויתור סודיות גם על הפרטי, ואז זה לא משנה.

בקיצור לא נראה לי שתפסידו כלום מלבקש החזר. 

שהילד (סתם ילד, לא שלך דווקא) הוא מתמודד נפש ובעקבות כך לא ישבצו במקום שעשוי להביא אותו להתמודדויות מורכבות - מה רע בכך?

זה נועד לביטחונו.

אצלנו בציונות הדתית מייחסים כ"כ הרבה חשיבות לצבא והתקדמות בצבא, אבל לא בטוח שלכולם זה מתאים ויהיה טוב שהצבא יעשה אבחנות ומיונים לשלום המתגייס.

ובכל מקרה לא כל מי שמטופל פסיכולוגית הוא מתמודד נפש.

בקיצור, אני הייתי מבקשת החזר.

זה לטובתו

ולא לכל אחד מתאים להיות קרבי

תקיפה שעבר

איך הולך התהליך? נניח שלאחר הויתור סודיות יפתחו ויראו שהיה אצל פסיכולוג. האם יבדקו מדוע? מי יתן את הפרטים?

ומבקשים ממנו את הפרטים של המטפל ואישור להתקשר אליו ולשאול. לא מעניין אותם מה הוא עבר, יותר לשמוע מהמטפל שמדובר בבן אדם יציב ואמין.

וזה גם לא פתוח במערכות של הצבא ולא כל אחד יכול לראות את זה, נגיד מפקדים. זה חסוי גם בתוך המעקכות ופתוח לאנשים מאד ספציפיים שאחראים על הסיווג

והוא כותב בכמה מילים בעקבות מה הגיע המטופל (יכול גם לכתוב בצורה עמומה), האם יש אבחנה, והאם יש מצב פסיכוטי/דיכאוני/אובדני.

לרוב הפסיכולוג ישתף את המטופל/ההורים מה יהיה כתוב במכתב, ויכול לעדן את הניסוח כל עוד זה לא פוגע במקצועיות שלו.

ייתכן גם שיזמנו את הילד לפגישה אחת עם קב"ן טרם הגיוס בעקבות המכתב, וייתכן שלא.

אבל ממש קשה לי להאמין שיכולה להיות לזה השפעה רעה על העתיד שלו

היום כל בנאדם שני הולך לפסיכולוג

זה לא כזה חריג וכבר לא מדביק תווית כמו שהיה פעם

כשסופרים מילים לא סופרים רק מילים שלמןת אלא גם הברות שיש להן משמעות ספציפית. אם מא זה מים אז זה נחשב מילה. קולות של חיות זה מילה וכו. אז תבדקי. אני חושבת שצריך בגיל הזה 20-30 מילים ולצרף שתי מילים (אבא בוא)

יש ילדים שפחות אוהבים פעילות של הרבה אנשים. איך הוא במשחק אחד על אחד עם ילדים בקבוצה שלו? זה גיל שיש בדכ חבר אחד או שניים. לא ממש משחקים יחד אלא אחד ליד השני אבל אמורה להיות ביניהם תקשורת

אם כי 2 בנים שגדולים ממנו היו אצלי ככה אותו הדבר

\ובגיל שנתיים נפתח הברז...

בגלל שראיתי שמבחינה חברתית הוא מאוד בורר וחושד חשבתי אולי קשור יחד...

כשהיינו בחג הרבה עם המשפחה המורחבת ראיתי שגם שם הוא בוחר עם מי לשחק

כן התחבר לאחד במיוחד ואחרים דחה או ברח...

זא רואים שהוא מבין מה בא ומתאים לו

אבל מאוד מאוד חשדן

יש ילדים יותר רגישים, יותר מופנמים. לא חייב שיהיה לו כימיה עם כל אחד.. נורמלי שיברור ויפחד אם זה אנשעם שהוא פוגש לעיתים רחוקות. אבל אין הוא במעון? משחק? עם ילדים אחרים? מביע את עצמו?

יש משפחות שילדים מדברים מאוחר ולפעמים גם בתוך המשפחה יש מנעד, זה כשלעצמו לא בהכרח מצביע על בעיה. כן הייתי בודקת אם נגיד בגן הוא נמנע מחברת ילדים

לרוב הוא מתרכך עם הגיל

מהצעירים הכי פחות חושש ומתרצה

אבל גם אם לוקחים מדי בכוח הוא מתנגד

לא אוהב שמנהלים אותו..

במעון צריכה לשאול שוב

בעבר כשציינתי להם שבתמונות נראה שהוא בצד הם אמרו שזה בסדר הוא לא חייב להיות ראשון ובמרכז

אבל מתכננת להדגיש שוב את השאלה

יש אנשים שמתחברים בקלות ויש יותר בררנים חברתית. מותר לו לרצות שליטה על עצמו. זה ממש בסדר. גם מה שאמרו  במעון נכון לא כל רחד אוהב להשתתף בפעילטת רק כי היא שם.

אם את חוששת תתייכצי עם רופא היתדים, אבל לדעתי הממש לא מקצועית כל עוד את רואה שיש לו את היכולת לקיים אינטראקציה חברתית הייתי פחות דואגת

התחלתי לחשוש קצת כשראיתי את רובם סביב הפעילות 

והוא צופה

ורק עכשיו קולטת את כמות שגיאות המקלדת, סליחה.

רק אומרת את זה כאמא..

יש לי ילדה מאד חברותית ותוססת שלא אוהבת את החוגים בגן. זה גם יכול לקרות

הדיבור לא מדאיג בעיני, יש המון ילדים שבגיל שנה וחצי עוד לא מדברים.

כן ההתנהגות החברתית קצת מעלה שאלות. מה זה לא נענה למבוגרים? ומה המטפלת אומרת?

ותבקשי הפנייה להתפתחות הילד.

זה תהליך קצת מייגע, צריך למלא כל מיני טפסים, ולהמתין לתורים וכו'וכו' אבל זה שווה את זה.

אם את רוצה אפשר ללכת גם בפרטי ולשלם בהתאם...

אפילו אפשר בינתיים רק לקלינאית תקשורת בתור התחלה 

אני פחות יודעת מה נחשב תקין בגיל הזה.

מבחינת דיבור, כן מצפים בגיל הזה ליותר מילים.

גם מילה חלקית ולא תקנית נחשבת מילה, אם זאת מילה קבועה שמביעה משהו מסוים.

יכול להיות שהוא ישלים את הפער לבד.

בכל מקרה, כדאי לבקש הפניה להתפתחות הילד.

בדרך כלל התורים רחוקים, אז שיהיה. ומקסימום אפשר לבטל אם כבר אין צורך.

בינתיים כדאי לעשות גם בדיקת שמיעה, לבדוק שהכל תקין.

קניתי 10 פריטים ביחד עם הילד,הוא היה מאושר.

גם ככה כל המשחקים הגדולים יותתר קיימים אצלנו והוא אחרי הכל משחק באותם שני משחקים עיקריים

קניתי לשני הגדולים (6.5, 8.5) שעון יד.

לבת ה 4.5 חוברת עבודה עם מדבקות

לבן ה 2.5 קוביות

ולכולם ביחד קניתי ספרים.

שעונים לגידולים, בכל מקרה רצחתמ לקנות, אז זאת היתה הזדמנות.

ואת הספרים הוספתי, כי קיבלנו גיפטכארד לחנות ספרים, והייתי צריכה לנצל את זה למשהו.

נקודות שכדאי לקחת בחשבון:

כמה תקציב אתם רוצים להשקיע לכל אחד או לכולם ביחד?

האם יש משהו מסוים שהם רוצים, או צריכים?

אם קונים לילד מתנה אישית, האם הוא ישמור לעצמו או ישתף גם את האחים?

לפעמים ילד יותר ישמח ממתנה פשוטה וזולה, ולא דווקא ממשהו יקר.

לפעמים עדיף לקנות חלקים נוספים/ הרחבה של משחק קיים, ואין צורך בעוד משחקים חדשים.

הם רצו

אני לא😉