אני מאמינה שאם את כ"כ פוחדת ומתפללת, בוודאי שה' לא יביאך לכך שיהיו לך רופאים בלידה.

סתם שתדעי אני עברתי 7 קרעים בלידה ראשונה והייתה זו אישה שתפרה אותי. 

מה שכן אחרי הלידה לפני השחרור הרופא בודק שהתפרים בסדר אבל את יכולה לבקש רופאה, אם תתעקשי, יביאו לך.

הלוואי עלי! 

אני עשיתי לי כמו התנתקות כזאת-שזה מה שעכשיו צריך וזהו.

לא אגיד לך שזה היה לי נעים,וכל התפירה רציתי שהרופא כבר 'יעוף' מהחדר,

אבל ממש לא הייתי במקום שלך.

אז קודם כל-אשריך שאילו המחשבות שלך,

אבל באמת תנסי להכניס לראש-שהוא שליח של הקב"ה לעזור לך להביא חיים לעולם.

והקב"ה לא כועס על זה חלילה,אלא להיפך! הוא שמח בזה!

ואני מאחלת לך שבאמת הכל ילך לך בקלות,ולא תזדקקי להתערבויות רפואיות! ​

זו ההרגשה, ועם הרגשות לא מתווכחים.

דווקא היו לי רגעים שממש הפריע לי שלא מפריע לי שמי שמטפל בי זה רופא..

אבל זה רק בלידות.. אז אני תולה את זה במצבי הנפשי

וגם אם הרופאים האלה נמצאים בחדר- הם עומדים בצד בסטנד ביי ולא רואים שום דבר...

ב"ה, שלוש מתוך ארבע לידות עברו אצלי בשלום ועם התערבות מינימלית - ובידי נשים בלבד. לידה אחת - לקחתי רופאה פרטית (לידת תאומים) כדי להימנע מהתערבות של רופא גבר, אבל בסוף היה ניתוח חירום, והיו גברים בחדר הניתוח...

אז את עושה את המאמצים שלך, ולדעתי ה' עוזר באופן מיוחד למי שבאמת רוצה (בלידה הראשונה, לדוגמה, הייתי זקוקה לתפרים, ובלי שביקשתי הגיעה רופאה לתפור אותי). בעזרת ה' גם הפעם הכול ילך לפי רצונך! ואם לא - תנסי להתנתק, ותנסי להחדיר במוחך שהם בסך הכול שליחים, ולא סתם "גברים" (וזה קשה, אני יודעת, אוהו כמה אני יודעת שזה קשה!).

ועוד דבר - לפעמים אפשר להתעקש על רופאה. לא במצבי לחץ, אבל אפשר במקרים לא דחופים. באחת הלידות הגעתי יממה קודם עקב חשש לירידה בתנועות. אחרי מוניטור רצו לעשות לי אולטראסאונד ולשחרר אותי, אבל היה רק רופא בחדרי הלידה. ביקשנו והתעקשנו, ובסוף הביאו לנו רופאה (שאולי עבדה במחלקה אחרת בדיוק). זה היה בשערי צדק, כך שאולי זה משנה.

אבל צריך מישהו בראש שלך שיעזור לך בהתעקשות. אם לא בעלך - אז אולי הדולה? או אמא שלך, אם היא באה?

בהצלחה לך! בשעה טובה ולידה קלה - בגוף ובנפש!

בלידה אחת היה רופא שעשה תפרים והייתה לי טראומה כזו גדולה שלקח לי מלא זמן אחכ להיכנס להריון מפחד נפשי

חבל...

בלידה האחרונה היה רופא כל הלידה והייתה מצוקה אז גם עשה ואקום ובנוסף פחדו מהשילייה אז גם התעסק שם בקיצר לא נעים בכלל. גם לי קשה שיש רופא בכזו מציאות אינטימית אבל אין ברירה..

פשוט אל תיכנסי למחשבות כאלו ותקווי לטוב

לצערי אני לא במקום הזה, לפני הלידה הראשונה קצת חששתי מה יהיה אם רופא גבר יטפל, יהיה לא נעים ומפדח, אבל חשבתי על זה שהם רואים כל כך הרבה כמוני, הם באים ממקום שונה לגמרי, מבחינתם לראות את זה זה כמו רופא שמסתכל על כל איבר אחר בגוף, מבחינתם אין לזה משמעות מיוחדת.

לא הרגשתי כמוכן, אונס לנשמה, אבל המחשבות האלה עזרו לי למה שהרגשתי.

בסוף היו לי כ"כ הרבה תפרים, שבאו חמישה(!!!) רופאים (לא רופאות) להתייעץ איך לתפור ומה לעשות.

בלידה הייתי בלי אפידורל ומרוב הכאבים לא ממש שמתי לב מי נכנס או יוצא, אבל בתפרים הייתי מפוכחת לגמרי, זה היה קצת מביך, אבל לא הרגשתי כל כך נורא כמו שאתן מתארות.

אפילו בלי שביקשתי.

וממש השתדלו להתחשב. כשרופא הגיע לראות מה המצב ואיך הפתיחה מתקדמת (היו צריכים לתת לי פיטוצין, כי הראש לא ירד) הוא עמד בצד וביקש מהמיילדת שתבדוק ותגיד לו איפה הראש. הוא לא נגע ולא הסתכל בכלל.

בפועל, מה שקרה בלידה, זה שאולי פעם אחת הציץ רופא כשהייתי מכוסה, אבל באמת היו לי קרעים ורופא תפר אותי. אבל בזמן התפירה בכלל לא הייתי במצב נפשי להתייחס לזה. הייתי מאוד חלשה מהמאמץ, וגם האזור עוד היה רדום מהאפידורל, אז בכלל לא הרגשתי את המגע שלו....

אבל למרות זה מזדהה מאוד עם הענין. אני לא מצליחה להבין נשים שאוהבות דוקא רופא נשים אם יש להן אפשרות לרופאה - אישה.

בד"כ יש לו יתרונות מאוד משמעותיים על פני הרופאה, למשל כשהרופאה ממש לא סימפטית, או מבחינת ידע מקצועי, או שהרופא יותר יסודי, או שזמינות התורים אצלו הרבה יותר גבוהה וכו'

לפני הלידה הראשונה שלי די חששתי מזה... 

אבל לצערי היתי בכ"כ הרבה בדיקות, מיונים וכדומה... כך שלא חשבתי על כלום...

בנוסף, עברתי ניתוח קיסרי חירום, מי שחותה את זה בטח מבינה אותי....

את חשופה מול רופא ילדים, רופא נשים, מרדים, מנתח... אך.. כולי צמרמורת שאני נזכרת בזה...

וזהו עבר לי, העיקר שאני בסדר והילד בסדר (הייתי בסכנת חיים)

ההריון והלידה השניה היו יותר גרועים... עברתי הכל מהכל... בדיקות וטרטורים... ושוב ניתוח

לצערי... אז נאבדה לי קצת הרגישות הזו

שאם מבקשים אשה, לעשות את זה בעדינות ונעימות ולא לפגוע ברופא שסה"כ בא לעזור.

כאילו הלוווווווווו

אני יולדת פה, לא מתפננת לי!

וגם אם אני מתפננת, למה אתן צריכות להפריע?

ממש מקריז אותי שנכנסים ושואלים כזה את המיילדת שאלות עלי כאילו אני מפגרת זמנית, חפץ.

ולא הפריע לי שרופא גבר הכניס לי אפידורל.

זה השליחים של רבש"ע לעזור לי באותו הזמן.

נא לא לערבב רגשות וצדקנות אין קשר ביניהם.

גם מבחינת מיקום הטיפול וגם מבחינת הסיטואציה וכו'

את לא צריכה להרגיש צורך להצתדק מי שמרגישה לא נעים לא יותר צדיקה.

פשוט פחות נעים לה..זכותה

יותר לתכונה בנפש - שנובעת מצדיקוּת (לפעמים צדיקות-יתר).

כ"כ רציתי כבר להיות אחרי זה, לא היה לי כוח לסבול שממש לא עיניין אותי מי נכנס רק שאני יהיה אחרי והכל בסדר..

כמובן שעכשיו זה מצחיק,

אבל באותו זמן זה לא היה מצחיק בכלללל...

הייתי אצל הורי בשבת,ואז התחילו צירים.. 

הזמנו אמבולנס,ו--מי הנהג? השכן שלנו!! שהוא אולי שתי שכבות מעלי,

ומה הוא אומר לי?

'תשמעי,יש לך צירים כל 3-4 דק'. יש לנו נסיעה ארוכה,אז יתכן מאוד שאצטרך לבדוק אותך!!!!!'

מרוב בהלה צעקתי עליו 'מה פתאום!! תיסע,תיסע!!!!'

חחחח

בסוף ב"ה הוא לא היה צריך לבדוק אותי 

בחיים לא חשבתי על השאלה הזאת.

כרגע אני במצב שבו אני ובעלי הולכים לרופאי פוריות- הן בנים והן בנות
(כבר איבדתי את ההעדפה ללכת לרופאה בת)
ומספרים כל פעם מחדש
וכל פעם מחדש שואלים אותי על הוסת שלי,
ועל חיי האישות שלנו-
ככה שאני מרגישה שכבר ממזמן איבדתי את הפרטיות שלי בעניין הזה... .

אז בעז"ה כשאזכה להריון ולידה-
לא אכפת לי מי זה יהיה-
העיקר שיהיה כבר!!!

במהלך כל טיפולי הפוריות והבדיקות השונות לפני הלידה כל כך הקפדנו שתהיה רק רופאה ולא רופא ובבדיקות אולטראסאונד רק טכנאית. קבענו במיוחד עם רופאות, גם אם זה הצריך השקעה מצידנו.

הגענו ללידה, האמת שהיתה בהתחלה רופאה ממש לא סמפטית שרצתה להריץ לקיסרי, שהוחלפה במשמרת על ידי רופא. הרופא הזה הוא זה שבזכותו, ורק בזכותו, ילדתי בואקום ולא בקיסרי. אבל מצד שני, בזמן התפירה, זה היה ממש לא נעים. הוא תפר ואמר שיש לי רק תפרים פנימיים או משהו כזה, ואני לא הבנתי ושאלתי, אז הוא אמר משהו, אני כבר לא זוכרת בדיוק מה, אבל על "מה אני מתלוננת על הטחורים" או משהו כזה, ופתאום אני קולטת שהוא פשוט רואה כל מה שהולך שם, וגם צוחק על זה. רציתי ממש לבכות ולהעלם, ובעלי לא היה לידי, כי זה היה בחדר ניתוח. זה היה כזה לא נעים.

מאותו רגע, אמרתי לעצמי, אנחנו מנסים להקפיד על מה שאפשר, אבל לפעמים יש התמודדויות שלא אנחנו בוחרים בהם..

אומנם לבדיקת שד - עדיין תמיד אלך לרופא ולא לרופאה, אבל לכל האזור הזה - לצערי הרב, קצת התחשלתי. ועוד דבר לא נעים שהתחיל רק בזמן האחרון, שגם תלמידות שלי עושות לי אולטראסאונד. כבר פגשתי שתיים במהלך הטיפולים, ועם השנים, אני פוגשת יותר ויותר... אחת מהן היתה צריכה להרגיע אותי וכמעט בכיתי לה כשהייתי במצב של הפלה מאיימת. אבל בכלל, שאני חשופה מולן, זה כל כך לא נעים.

אבל אני חייבת להגיד שאני מציעה לבדוק האם זה לא בעקבות חוויה קשה של חשיפה בעל כורחך ולא בגלל עניין ההלכתי?

עצם זה שהרבה בנות יחסית כתבו כאן שזה מפריע להן - מראה שזו פשוט תכונה בנפש, שנובעת מתוך החינוך לצניעות שטבוע בנו מילדות.

אני מניחה שתחיה מתייחסת לתגובה המוגזמת של להתקלח די לשטוף את החוויה מעלייך.

גם לי זה הדליק נורה אדומה.

לפעמים התנהלות שגויה של הצוות עלולה להיות כמו אונס עבור היולדת גם בלי רקע קודם.

הרבה נשים עוברות פגיעות מסוגים כאלה ואחרים. וזה שהרבה נשים כתבו שזה מפריע להן ברמה זו או אחרת לא שולל את העניין. 

מצטערת, אבל זה ממש לא נראה לי משהו תקין מעיקרו.

זו המציאות, ואיתה צריך להתמודד, אבל הטבע הנפשי שלנו מתנגד לזה ובצדק...

(אני לא אומרת שאם זה מביא למחשבות על זה כל ערב ולחרדות, זה תקין, וכדאי לחשוב איך מתמודדים עם זה. אבל עצם זה שזה מפריע - תקין בהחלט ומראה על בריאות נפשית, לדעתי)

ודוגמא לזה, היא הרופא נשים האחרון שהעלילו עליו שהטריד. הוא ביצע פעולה לגיטימית שעושה רופא נשים, אבל האישה פרשה את זה אחרת, כי זה פגע בה בצורה מאוד אינטימית. עצם המציאות הזו, מעוותת לחלוטין, ונובעת מכך שפעם לא היו רופאות. הלוואי שככל שיעברו השנים יהיו יותר רופאות נשים והמציאות תשתנה לגמרי. 

ממקור ראשון והוא לא היחיד

אני ביישנית באופן קיצוני, ברגיל אני משלמת באופן פרטי ונוסעת מרחק רב לרופאה אישה (כי גרים רחוק ויש רק רופא), אבל בלידות אני משתדלת לשים הכל הצידה.

נכון, זה לא נעים, אבל אין לזה קשר לצידקות יתרה. הכי הרבה שאפשר לומר הוא שזה נובע מצניעות טבעית.

אני חושבת שאמאשוני צודקת. כל שנתייחס אל הסיוע של רופא גבר בלידה באופן ענייני, כך יקל עלינו להישאר שוות נפש ורגועות עד כמה שאפשר. סיפורים מפחידים על רופאים שבוחרים במקצוע לא ממניעים טהורים, גורמים לחרדה מיותרת.

ובכל מקרה לא הייתי רואה את המלאך גבריאל..

אם זה ממש בנפשך. לפעמים שווה את המחיר... (כמובן שצריך שהבעל יבין עד כמה זה קשה לך ויסכים להשקיע כספית).

יש היום רופאות ממש מקסימות ואיכותיות. גם אם יהי צורך ברופא ילדים או קרדיולוג בסביבה, הם יכולים בהחלט לעמוד בצד ואת יכולה לבקש את זה מהם. 

או ללכת לבתי חולים כמו ביקור חולים (לפחות היה שם פעם הנוהל של רק רופאות, או שאפשר לבקש רופאה וזה מקובל מאוד)

הכי חשוב זה לעבור את הלידה בשלום, אמא בריאה ותינוק בריא.

כל השאר זה בונוס.

תשקיעי את התפילות שלך בזה,

מותר גם לבקש ולחלום על לידת חלומות (וכל אחת תיקח את זה לכיוון זהיא מתחברת אליה)

אבל בנפש להפריד בין העיקר לכל השאר.

ככה בזמן אמת אפשר לקבל את המציאות באופן רגוע מה שיועיל במישרין ללידה בריאה.

(זה נכון לגבי לידה טבעית או לא, קיסרית או לא, בבי"ח שאת רוצה, בחדר מפואר או במסדרון, עם רופא מומחה או סטאז'ר, עם אפידוראל או בלי וגם לגבי רופא או רופאה)

אם בעקבות הרצון העז לדמות נשית הלחץ יתקע את הלידה (הטפל יגבור על העיקר) אז מה הועלנו?!?

לי באמצע הדרך התפתחו צירי לידה ופראמדיק של מד"א בדק לי פתיחה מלאה (בחור חרדי)

היו לי שניה וחצי של מבוכה ואז התעשתתי להתפלל ולעשות הכל ללידה בשלום עם תינוק בריא, ובאמת הצלחתי לא ללחוץ עד הכניסה לבי"ח שאז כבר יילדו אותי באמבולנס...

אני מספרת כדי להמחיש שהמצב הנפשי של היולדת משפיע על תהליך הלידה, ואם יש חשש ששיבוש בחלום הלידה ישפיע, כדאי מאוד לשחרר לפני...

אין לי מחשבה לבקש רופאה פרטית בגלל ההון תועפות שזה עולה,

מרגיש לי לא מוצדק לעשות את זה - במיוחד שהמיילדות הן נשים,

ושאפשר לבקש רופאה ולא רופא לבדיקה פנימית נניח.

אבל זה ממש ממש ממש מסייט אותי ומרגיז אותי.

מי הולך להיות רופא נשים בכלל?!

ולי פשוט לא היה משנה למרות שאני די ביישנית גם מבלנית אני די מתביישת ופה היה ברור שאין לו שום רצון לפגוע בפרטיות שלי ורק לתפור מהר וללכת

לפעמים אני מרגישה שרופא גבר ולא רק רופא נשים גם משפחה וילדים יותר מכבד את פרטיות שלי גם בזמן בדיקה וגם בשיחה

בגלל צפי ירי מאיראן

תפילות

זה מה שיש לנו

יואווו

מתלבטת אם להעביר אותם

לא להלחיץ אותם במידה ולא יתפתח לאיזור הדרום משהו

בשורות טובות וישועות גדולות!

באופן היפותטי כמובן, מה הייתן מציעות לה לעשות כרגע?

כל זאת בתקווה שהיא בעניין לחזור....

יש לה גם רכב.

השאלה אם אפשר לנהוג ככה

זה בלתי כבר בלתי!!!

סופריקה

לנו יש בבית... (לא קנינו בתחילת שנות נישואינו) השילוב של ילדים בררניים עם אמא שלא אוהבת לבשל מצריך את נוכחותם (אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)

דברים מהירי הכנה נוספים שאנחנו קונים ובריאים יותר:

פלאפל קפוא וכדורי פירה קפואים (אופים בתנור).

כרובית וברוקולי (אופים בתנור עם תבלינים, אבל כמובן לא כולם אוהבים)

לפעמים גם קונים אורז עם תבלינים בשקית, שרק מבשלים וזהו. לא הכי בריא, אבל יותר בריא מדברים אחרים...

זה לא ארוחה מאוד בריאה וזה גם מאוד מאוד יקר אבל זה ארוחה הרבה יותר מוצלחת מלא לאכול בכלל, ואז כל היום לנשנש. מה לעשות שיש לנו בהחלט ימים כאלה שאין מה לשלוף ואין זמן להכין ואז זה סוגר פינה ויש משהו לאכול.

לא רוצה ליצור לילדים חסך כי כולם סביבם אוכלים מלא גאנק

בתכלס לא מאוד משתמשת בזה. נקניקיות יוצא לי לשלוח לילד השנה פעם בשבוע וחצי לצהריים בבית הספר כי אין הזנה (לפני כן אכל אולי פעם בחודשיים)

שניצל תירס הבת שלי מאוד רצתה. אכלה כמה פעמים ומאז לא נוגעת

מעדיפה שלא אבל לא תמיד מספיקה להתארגן על אוכל מבושל בגלל שעןת העבודה אז יש פה 

כי הילדים מאוד מבקשים

תכלס קצת לקרוא על זה מוריד את כל החשק

זה מזעזע בעיני

מביאה לו פעם בכמה חודשים ועושים לו בנינג'ה.

שניצל תירס לא אוהבים

אבל כן יש פה שניצלונים של עוף טוב.

מציל אותי האמת

יש פה ילד בררן קשות+ אסור להביא לגן מוצרי חלב. אז אני שמה לו שניצלונים וקטשופ הוא בעננים.

טבעול בכלל לא, נדיר ממש, ברמת פעם בשנה בערך...

נקנקיות רק שעושים על האש.

מעדיפה לבשל אוכל מזין

בעיקר הילד הבררן שלי

מכירות מותג בריא של נקניקיות עם כשרות טובה?

זה מוצר סופר מעובד

אני לא מכירה בכל אופן אבל אשמח להחכים

שזה אמור להיות בריא ולא מעובד..

זכור לי שפעם חיפשתי ולא מצאתי משהו נגיש בכשרות טובה אבל אולי השתנה משהו מאז 

נקניקיות לארוחת צהריים של יום שישי

שניצלים של עוף יש לי בשביל ארוחת צהריים לגדולה שלוקחת לבית ספר. לרוב יש לי בשרי מבושל וזה במקפיא ליאת ביטחון לימים שאין לי משהו לשלוח לה.  

אבל האמת היא שהסיבה היא שאני מכורההה לטבעולים. אוהבת את כל הסוגים. טעים לי התעשייתי הזה🤣 אז מעדיפה לא להחזיק בבית כדי שאני אוכל אוכל נורמלי ולא את זה. שומרת את חגיגות הטבעול לתשעת הימים.

יש לזוג ונראה לי גם למשפחה

אולי קוראים לזה חברותא

ויש גם בעותניאל אחד ממש כיף

צימרים על ההר

מקסים

יש באש קודש בקתה בכרם, יש בה בריכה שווה ממש...(למרות שזה לא רלוונטי לכם)

אבל הוא באמת יחסית "בעומק"

הנוף מהמם

אפשר לשאול מה יש בו שמאפשר הכנת אוכל (קומקום חשמלי, כיריים... אם יש כלים אז חשוב לוודא שיש הקפדה על כשרותם).

אם אתם צריכים - אז לבדוק שגם יש אפשרות של מיטות נפרדות בשבילכם או מזרן נוסף...

מכיוון שאתם באים עם שלושה ילדים מן הסתם תעדיפו שני חדרים נפרדים, אז תבררו גם על זה.

וכמובן - לקבל המלצות על הניקיון של הצימר... וגם על הבטיחות שלו מבחינת ילדים - חשוב מאוד!

אנחנו היינו פעם אחת בבית ההארחה של הר ברכה. פשוט מאוד-מאוד, אבל לנו זה הספיק.

מעבר לזה היינו עם הילדים רק בצימרים בצפון, אז אין לי המלצה... (ועל אחד מהם אני לא ממליצה🤭)

בהצלחה ותיהנו!

היינו בהר ברכה, מחפשים משהו יותר מפנק

תודה על הנקודות שכתבת!

משהו ששמעתי ששווה, נראה לי ביקב כביר

גם בבת עין יש כמה צימרים טובים 

את צימר נוף שומרון שהוא משפחתי ושמעתי שממש נעים

ובעלת הצימר היא שפית שיכולה לבשל לכם אם רוצים.

לא את כל החלונות מוציאים.

וגם כמובן לאחסן אותם בחדר אחר.

וגם לשים לב לסגור את ה"איבטוח" של החלון מתכת.

ויש חלונות שצריך להוריד

אבל אם יש אופציה עדיף להיות בקיר שלא של החלון ולא מול.

אבל אמרת שאת מוציאה את החלונות אז מניחה שאתם בחלונות של התקן החדש? אני חושבת שהם נחשבים עמידים.

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

איך עושים את זה?

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

ג'ינג'ר , b6 (או שילוב של שניהם),

קרקרים/בייגלה(=נשנושים יבשים),

קולה,

בונגסטה/זופרן(=תרופות אם אין ברירה)

ארוחות קטנות

קרח/מאכלים קרים

תפוחים ירוקים/פחיות לימון (=חמוץ)

כל דבר נוסף שעזר לכן אשמח לשמוע, אין לי מושג איך אשרוד חודשיים לפחות ככה עם תינוק בבית ב"ה

אפרסקים/כל פרי שבא לך

ומוסיפה קינמון ודבש

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

הפוריות באמת יורדת

קודם כל זה שאת נכנסת להריון, לא יכול להעיד כלום על אשה אחרת, סטטיסטית הפוריות מתחילה לרדת בגיל הזה, כמובן שגם הרבה נשים נכנסות בקלות להריון

וגם את מתארת שלקח לך שנתיים, זה לא מעט

והגיוני שזה קשור לגיל

ויש נשים שרוצות וכבר לא מצליחות

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...

חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...

בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!

ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...

שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️

מציעה לחשוב מה יכול להקל לך על העומס בחיים, ההרגשה שהכל עמוס ולחוץ לא נראה לי מיטיבה.

האם יש מקומות שאפשר לשחרר? להקל עם מיקור חוץ ועוד...

לגבי ההריונות בסיכון- בעיני זה נושא חשוב, שכדאי להתייעץ בכובד ראש מה המשמעות, מה הסיכונים ולקבל החלטה קודם כל לגבי זה. אח"כ לחשוב על היתר.

התפיסה שלי בחיים היא שחלון הזמן של היכולת להרות קטן בפער משמעותי מהזמן בו אני יכולה להתקדם בעבודה, אבל זה שיקול שמנחה אותי, לא יודעת אם מתאים לכולן

נתתן לי נקודות נוספות למחשבה.

בעז"ה שאצליח למצוא את הדרך הטובה ביותר.

קראתי את כל התגובות, תודה לכל אחת השקיעה וכתבה🫶🏼

החכמתי

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...

עכשיו בן חצי שנה ואני בהחלט משתמשת בטרמפולינה, גם זה כרגע הכיסא אוכל שלו (אבל זה אני בשאיפה לקנות לו אחד מתאים לגיל חצי שנה) וגם לפעמים אחרי הנקה נניח הוא עדיין צריך קצת זוית כדי לא לפלוט או בזמנים אחרים שהוא לא רגוע על המשטח ובטרמפולינה כן. מאמינה שנשתמש בה עוד לפחות חודשיים.

אם זכור לי נכון יש הגבלה עד שהתינוק מתהפך

הוא כזה תופס את הצד של הטרמפולינה וחצי מתהפך אליו (בנסיון לאכול את המוטות שלה, זה הגיל שכל דבר בודקים דרך הפה) צריך לזכור לחגור אותו, לא יצא לי שהוא התהפך שם ממש אבל גם אם כן, הטרמפולינה שלנו די יציבה אז היא לא תתהפך איתו.