אני מאמינה שאם את כ"כ פוחדת ומתפללת, בוודאי שה' לא יביאך לכך שיהיו לך רופאים בלידה.

סתם שתדעי אני עברתי 7 קרעים בלידה ראשונה והייתה זו אישה שתפרה אותי. 

מה שכן אחרי הלידה לפני השחרור הרופא בודק שהתפרים בסדר אבל את יכולה לבקש רופאה, אם תתעקשי, יביאו לך.

הלוואי עלי! 

אני עשיתי לי כמו התנתקות כזאת-שזה מה שעכשיו צריך וזהו.

לא אגיד לך שזה היה לי נעים,וכל התפירה רציתי שהרופא כבר 'יעוף' מהחדר,

אבל ממש לא הייתי במקום שלך.

אז קודם כל-אשריך שאילו המחשבות שלך,

אבל באמת תנסי להכניס לראש-שהוא שליח של הקב"ה לעזור לך להביא חיים לעולם.

והקב"ה לא כועס על זה חלילה,אלא להיפך! הוא שמח בזה!

ואני מאחלת לך שבאמת הכל ילך לך בקלות,ולא תזדקקי להתערבויות רפואיות! ​

זו ההרגשה, ועם הרגשות לא מתווכחים.

דווקא היו לי רגעים שממש הפריע לי שלא מפריע לי שמי שמטפל בי זה רופא..

אבל זה רק בלידות.. אז אני תולה את זה במצבי הנפשי

וגם אם הרופאים האלה נמצאים בחדר- הם עומדים בצד בסטנד ביי ולא רואים שום דבר...

ב"ה, שלוש מתוך ארבע לידות עברו אצלי בשלום ועם התערבות מינימלית - ובידי נשים בלבד. לידה אחת - לקחתי רופאה פרטית (לידת תאומים) כדי להימנע מהתערבות של רופא גבר, אבל בסוף היה ניתוח חירום, והיו גברים בחדר הניתוח...

אז את עושה את המאמצים שלך, ולדעתי ה' עוזר באופן מיוחד למי שבאמת רוצה (בלידה הראשונה, לדוגמה, הייתי זקוקה לתפרים, ובלי שביקשתי הגיעה רופאה לתפור אותי). בעזרת ה' גם הפעם הכול ילך לפי רצונך! ואם לא - תנסי להתנתק, ותנסי להחדיר במוחך שהם בסך הכול שליחים, ולא סתם "גברים" (וזה קשה, אני יודעת, אוהו כמה אני יודעת שזה קשה!).

ועוד דבר - לפעמים אפשר להתעקש על רופאה. לא במצבי לחץ, אבל אפשר במקרים לא דחופים. באחת הלידות הגעתי יממה קודם עקב חשש לירידה בתנועות. אחרי מוניטור רצו לעשות לי אולטראסאונד ולשחרר אותי, אבל היה רק רופא בחדרי הלידה. ביקשנו והתעקשנו, ובסוף הביאו לנו רופאה (שאולי עבדה במחלקה אחרת בדיוק). זה היה בשערי צדק, כך שאולי זה משנה.

אבל צריך מישהו בראש שלך שיעזור לך בהתעקשות. אם לא בעלך - אז אולי הדולה? או אמא שלך, אם היא באה?

בהצלחה לך! בשעה טובה ולידה קלה - בגוף ובנפש!

בלידה אחת היה רופא שעשה תפרים והייתה לי טראומה כזו גדולה שלקח לי מלא זמן אחכ להיכנס להריון מפחד נפשי

חבל...

בלידה האחרונה היה רופא כל הלידה והייתה מצוקה אז גם עשה ואקום ובנוסף פחדו מהשילייה אז גם התעסק שם בקיצר לא נעים בכלל. גם לי קשה שיש רופא בכזו מציאות אינטימית אבל אין ברירה..

פשוט אל תיכנסי למחשבות כאלו ותקווי לטוב

לצערי אני לא במקום הזה, לפני הלידה הראשונה קצת חששתי מה יהיה אם רופא גבר יטפל, יהיה לא נעים ומפדח, אבל חשבתי על זה שהם רואים כל כך הרבה כמוני, הם באים ממקום שונה לגמרי, מבחינתם לראות את זה זה כמו רופא שמסתכל על כל איבר אחר בגוף, מבחינתם אין לזה משמעות מיוחדת.

לא הרגשתי כמוכן, אונס לנשמה, אבל המחשבות האלה עזרו לי למה שהרגשתי.

בסוף היו לי כ"כ הרבה תפרים, שבאו חמישה(!!!) רופאים (לא רופאות) להתייעץ איך לתפור ומה לעשות.

בלידה הייתי בלי אפידורל ומרוב הכאבים לא ממש שמתי לב מי נכנס או יוצא, אבל בתפרים הייתי מפוכחת לגמרי, זה היה קצת מביך, אבל לא הרגשתי כל כך נורא כמו שאתן מתארות.

אפילו בלי שביקשתי.

וממש השתדלו להתחשב. כשרופא הגיע לראות מה המצב ואיך הפתיחה מתקדמת (היו צריכים לתת לי פיטוצין, כי הראש לא ירד) הוא עמד בצד וביקש מהמיילדת שתבדוק ותגיד לו איפה הראש. הוא לא נגע ולא הסתכל בכלל.

בפועל, מה שקרה בלידה, זה שאולי פעם אחת הציץ רופא כשהייתי מכוסה, אבל באמת היו לי קרעים ורופא תפר אותי. אבל בזמן התפירה בכלל לא הייתי במצב נפשי להתייחס לזה. הייתי מאוד חלשה מהמאמץ, וגם האזור עוד היה רדום מהאפידורל, אז בכלל לא הרגשתי את המגע שלו....

אבל למרות זה מזדהה מאוד עם הענין. אני לא מצליחה להבין נשים שאוהבות דוקא רופא נשים אם יש להן אפשרות לרופאה - אישה.

בד"כ יש לו יתרונות מאוד משמעותיים על פני הרופאה, למשל כשהרופאה ממש לא סימפטית, או מבחינת ידע מקצועי, או שהרופא יותר יסודי, או שזמינות התורים אצלו הרבה יותר גבוהה וכו'

לפני הלידה הראשונה שלי די חששתי מזה... 

אבל לצערי היתי בכ"כ הרבה בדיקות, מיונים וכדומה... כך שלא חשבתי על כלום...

בנוסף, עברתי ניתוח קיסרי חירום, מי שחותה את זה בטח מבינה אותי....

את חשופה מול רופא ילדים, רופא נשים, מרדים, מנתח... אך.. כולי צמרמורת שאני נזכרת בזה...

וזהו עבר לי, העיקר שאני בסדר והילד בסדר (הייתי בסכנת חיים)

ההריון והלידה השניה היו יותר גרועים... עברתי הכל מהכל... בדיקות וטרטורים... ושוב ניתוח

לצערי... אז נאבדה לי קצת הרגישות הזו

שאם מבקשים אשה, לעשות את זה בעדינות ונעימות ולא לפגוע ברופא שסה"כ בא לעזור.

כאילו הלוווווווווו

אני יולדת פה, לא מתפננת לי!

וגם אם אני מתפננת, למה אתן צריכות להפריע?

ממש מקריז אותי שנכנסים ושואלים כזה את המיילדת שאלות עלי כאילו אני מפגרת זמנית, חפץ.

ולא הפריע לי שרופא גבר הכניס לי אפידורל.

זה השליחים של רבש"ע לעזור לי באותו הזמן.

נא לא לערבב רגשות וצדקנות אין קשר ביניהם.

גם מבחינת מיקום הטיפול וגם מבחינת הסיטואציה וכו'

את לא צריכה להרגיש צורך להצתדק מי שמרגישה לא נעים לא יותר צדיקה.

פשוט פחות נעים לה..זכותה

יותר לתכונה בנפש - שנובעת מצדיקוּת (לפעמים צדיקות-יתר).

כ"כ רציתי כבר להיות אחרי זה, לא היה לי כוח לסבול שממש לא עיניין אותי מי נכנס רק שאני יהיה אחרי והכל בסדר..

כמובן שעכשיו זה מצחיק,

אבל באותו זמן זה לא היה מצחיק בכלללל...

הייתי אצל הורי בשבת,ואז התחילו צירים.. 

הזמנו אמבולנס,ו--מי הנהג? השכן שלנו!! שהוא אולי שתי שכבות מעלי,

ומה הוא אומר לי?

'תשמעי,יש לך צירים כל 3-4 דק'. יש לנו נסיעה ארוכה,אז יתכן מאוד שאצטרך לבדוק אותך!!!!!'

מרוב בהלה צעקתי עליו 'מה פתאום!! תיסע,תיסע!!!!'

חחחח

בסוף ב"ה הוא לא היה צריך לבדוק אותי 

בחיים לא חשבתי על השאלה הזאת.

כרגע אני במצב שבו אני ובעלי הולכים לרופאי פוריות- הן בנים והן בנות
(כבר איבדתי את ההעדפה ללכת לרופאה בת)
ומספרים כל פעם מחדש
וכל פעם מחדש שואלים אותי על הוסת שלי,
ועל חיי האישות שלנו-
ככה שאני מרגישה שכבר ממזמן איבדתי את הפרטיות שלי בעניין הזה... .

אז בעז"ה כשאזכה להריון ולידה-
לא אכפת לי מי זה יהיה-
העיקר שיהיה כבר!!!

במהלך כל טיפולי הפוריות והבדיקות השונות לפני הלידה כל כך הקפדנו שתהיה רק רופאה ולא רופא ובבדיקות אולטראסאונד רק טכנאית. קבענו במיוחד עם רופאות, גם אם זה הצריך השקעה מצידנו.

הגענו ללידה, האמת שהיתה בהתחלה רופאה ממש לא סמפטית שרצתה להריץ לקיסרי, שהוחלפה במשמרת על ידי רופא. הרופא הזה הוא זה שבזכותו, ורק בזכותו, ילדתי בואקום ולא בקיסרי. אבל מצד שני, בזמן התפירה, זה היה ממש לא נעים. הוא תפר ואמר שיש לי רק תפרים פנימיים או משהו כזה, ואני לא הבנתי ושאלתי, אז הוא אמר משהו, אני כבר לא זוכרת בדיוק מה, אבל על "מה אני מתלוננת על הטחורים" או משהו כזה, ופתאום אני קולטת שהוא פשוט רואה כל מה שהולך שם, וגם צוחק על זה. רציתי ממש לבכות ולהעלם, ובעלי לא היה לידי, כי זה היה בחדר ניתוח. זה היה כזה לא נעים.

מאותו רגע, אמרתי לעצמי, אנחנו מנסים להקפיד על מה שאפשר, אבל לפעמים יש התמודדויות שלא אנחנו בוחרים בהם..

אומנם לבדיקת שד - עדיין תמיד אלך לרופא ולא לרופאה, אבל לכל האזור הזה - לצערי הרב, קצת התחשלתי. ועוד דבר לא נעים שהתחיל רק בזמן האחרון, שגם תלמידות שלי עושות לי אולטראסאונד. כבר פגשתי שתיים במהלך הטיפולים, ועם השנים, אני פוגשת יותר ויותר... אחת מהן היתה צריכה להרגיע אותי וכמעט בכיתי לה כשהייתי במצב של הפלה מאיימת. אבל בכלל, שאני חשופה מולן, זה כל כך לא נעים.

אבל אני חייבת להגיד שאני מציעה לבדוק האם זה לא בעקבות חוויה קשה של חשיפה בעל כורחך ולא בגלל עניין ההלכתי?

עצם זה שהרבה בנות יחסית כתבו כאן שזה מפריע להן - מראה שזו פשוט תכונה בנפש, שנובעת מתוך החינוך לצניעות שטבוע בנו מילדות.

אני מניחה שתחיה מתייחסת לתגובה המוגזמת של להתקלח די לשטוף את החוויה מעלייך.

גם לי זה הדליק נורה אדומה.

לפעמים התנהלות שגויה של הצוות עלולה להיות כמו אונס עבור היולדת גם בלי רקע קודם.

הרבה נשים עוברות פגיעות מסוגים כאלה ואחרים. וזה שהרבה נשים כתבו שזה מפריע להן ברמה זו או אחרת לא שולל את העניין. 

מצטערת, אבל זה ממש לא נראה לי משהו תקין מעיקרו.

זו המציאות, ואיתה צריך להתמודד, אבל הטבע הנפשי שלנו מתנגד לזה ובצדק...

(אני לא אומרת שאם זה מביא למחשבות על זה כל ערב ולחרדות, זה תקין, וכדאי לחשוב איך מתמודדים עם זה. אבל עצם זה שזה מפריע - תקין בהחלט ומראה על בריאות נפשית, לדעתי)

ודוגמא לזה, היא הרופא נשים האחרון שהעלילו עליו שהטריד. הוא ביצע פעולה לגיטימית שעושה רופא נשים, אבל האישה פרשה את זה אחרת, כי זה פגע בה בצורה מאוד אינטימית. עצם המציאות הזו, מעוותת לחלוטין, ונובעת מכך שפעם לא היו רופאות. הלוואי שככל שיעברו השנים יהיו יותר רופאות נשים והמציאות תשתנה לגמרי. 

ממקור ראשון והוא לא היחיד

אני ביישנית באופן קיצוני, ברגיל אני משלמת באופן פרטי ונוסעת מרחק רב לרופאה אישה (כי גרים רחוק ויש רק רופא), אבל בלידות אני משתדלת לשים הכל הצידה.

נכון, זה לא נעים, אבל אין לזה קשר לצידקות יתרה. הכי הרבה שאפשר לומר הוא שזה נובע מצניעות טבעית.

אני חושבת שאמאשוני צודקת. כל שנתייחס אל הסיוע של רופא גבר בלידה באופן ענייני, כך יקל עלינו להישאר שוות נפש ורגועות עד כמה שאפשר. סיפורים מפחידים על רופאים שבוחרים במקצוע לא ממניעים טהורים, גורמים לחרדה מיותרת.

ובכל מקרה לא הייתי רואה את המלאך גבריאל..

אם זה ממש בנפשך. לפעמים שווה את המחיר... (כמובן שצריך שהבעל יבין עד כמה זה קשה לך ויסכים להשקיע כספית).

יש היום רופאות ממש מקסימות ואיכותיות. גם אם יהי צורך ברופא ילדים או קרדיולוג בסביבה, הם יכולים בהחלט לעמוד בצד ואת יכולה לבקש את זה מהם. 

או ללכת לבתי חולים כמו ביקור חולים (לפחות היה שם פעם הנוהל של רק רופאות, או שאפשר לבקש רופאה וזה מקובל מאוד)

הכי חשוב זה לעבור את הלידה בשלום, אמא בריאה ותינוק בריא.

כל השאר זה בונוס.

תשקיעי את התפילות שלך בזה,

מותר גם לבקש ולחלום על לידת חלומות (וכל אחת תיקח את זה לכיוון זהיא מתחברת אליה)

אבל בנפש להפריד בין העיקר לכל השאר.

ככה בזמן אמת אפשר לקבל את המציאות באופן רגוע מה שיועיל במישרין ללידה בריאה.

(זה נכון לגבי לידה טבעית או לא, קיסרית או לא, בבי"ח שאת רוצה, בחדר מפואר או במסדרון, עם רופא מומחה או סטאז'ר, עם אפידוראל או בלי וגם לגבי רופא או רופאה)

אם בעקבות הרצון העז לדמות נשית הלחץ יתקע את הלידה (הטפל יגבור על העיקר) אז מה הועלנו?!?

לי באמצע הדרך התפתחו צירי לידה ופראמדיק של מד"א בדק לי פתיחה מלאה (בחור חרדי)

היו לי שניה וחצי של מבוכה ואז התעשתתי להתפלל ולעשות הכל ללידה בשלום עם תינוק בריא, ובאמת הצלחתי לא ללחוץ עד הכניסה לבי"ח שאז כבר יילדו אותי באמבולנס...

אני מספרת כדי להמחיש שהמצב הנפשי של היולדת משפיע על תהליך הלידה, ואם יש חשש ששיבוש בחלום הלידה ישפיע, כדאי מאוד לשחרר לפני...

אין לי מחשבה לבקש רופאה פרטית בגלל ההון תועפות שזה עולה,

מרגיש לי לא מוצדק לעשות את זה - במיוחד שהמיילדות הן נשים,

ושאפשר לבקש רופאה ולא רופא לבדיקה פנימית נניח.

אבל זה ממש ממש ממש מסייט אותי ומרגיז אותי.

מי הולך להיות רופא נשים בכלל?!

ולי פשוט לא היה משנה למרות שאני די ביישנית גם מבלנית אני די מתביישת ופה היה ברור שאין לו שום רצון לפגוע בפרטיות שלי ורק לתפור מהר וללכת

לפעמים אני מרגישה שרופא גבר ולא רק רופא נשים גם משפחה וילדים יותר מכבד את פרטיות שלי גם בזמן בדיקה וגם בשיחה

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אם כן הדבר הראשון לדעתי חשוב לוודא שהם החלימו כמו שצריך.

אם היית כבר אצל רופא של שישה שבועות אחרי והוא לא בדק - תלכי להיבדק.

בעיקרון יובש באזור הזה מאוד נפוץ אחרי לידה בגלל ההורמונים של ההנקה, אבל נפיחות פחות ולכן אני מדברת על בדיקה.

נפיחות באמת מסתדרת עם ורידים - ככל הידוע לי הטיפול העיקרי זה להפחית לחץ בעזרת עמידה פחות ממושכת, הרמת רגליים ונראה לי לורידים במפשעה יש גם גרביון.

לגבי יובש הורמונלי - יש משחת אובסטין, שזה הורמון אסטרוגן סינתטי ושמים אותו מקומית. יש מישהי במעלה לבונה שמכינה משחה טבעית, לי אישית היא עזרה.

וחשוב להקפיד לשתות הרבה מים! זה עוזר לרקמה להיות בריאה יותר. כמו יובש בפה ובידיים אבל בגלל שהאזור רגיש יותר אז מהר יותר הוא מתייבש..

היה לי תפר אחד, הגיוני שהוא עדיין מציק לי?

הבעיה שהרופאת נשים שלי לא זמינה.

התור אליה רק עוד שבועיים ומתלבטת אך כדאי להיבדק לפני.

הייתי בבדיקה 4 שבועות אחרי לידה והיא אמרה שהכל תקין ולבוא שוב כשיעברו 8 שבועות מהלידה 

יכול להיות בעייתי.

גם לי היה רק תפר 1 לפני 3 חודשים והרופא שאל אם מרגיש לי שהחלמתי. אם הייתי עונה שלא הוא היה בודק אותו..

וממש מתאים לחנוכה!

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

רק סחטתי להקלה

כן שמתי בין ההנקות כזה שתמיד יהיה עלי וכל פעם החלפתי לאחרים כשהתחמם

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי