אתה צריך לצאת פעם ביום,כל יום, כולל שבתות חגים וכיפור, במשך 1917 שנים - ככה שזה בממוצע נראה לי חירטוט  

לגבי המילה המודגשת באדום - די מסכים, למרות של"אבל.." הייתי מיחס גם כן חשיבות לא מועטה. יכולות להיות בנות שיש לי איתן כימיה מעולה אבל ה"אבל.." הזה יהיה בהחלט מה שיגרום שניפרד - בגללי/בגללה/בגלל שנינו... (כלומר, הכימיה חשובה, אבל גם שאר הדברים חשובים)

לשעה

השעה השכיחה בדייטים היא 8 ההתפלגות היא א-סימטרית שלילית וסטיית התקן היא 10

אנחנו  עדן

בקיצור עוד 3 שעות שינה ולפני שעדן דופקת לנו מכות רצח ניפרד

ובקשר לשאלה כימיה זה באמת חשוב אבל אף אחד לא רוצה לבנות כימיה עם בחור\ה ובסוף להיפרד מסיבות דת וכד' זה די שובר את הלב

הוא רק חשש שהיא זו שתקרע להם את הצורה..

הוא יודע שאין מצב לנסות להחזיר..

ההמשך היה צריך להיות ככה : מי שנוגע בעדן..מסתבך כי היא יודעת גו'דו

ומי הגאון שפתח את המשתמש רק בכדי להגיב לזה? חחח

אבל בכל זאת הבין שמשהו לא מסתדר פה בלוגיקה...

וכל אחד צריך לבחור איזה סוג של קשר הוא מחפש

קשר קוולנטי? קשר מימן? קשר יוני?

בעולם שיש בו איזה שבע מליראד זה ממש יפה להספיק עשירית

אבל בקצת הזה פספסת שבע מאות בני זוג פוטנציאליים. וכמיה? תבוא תבוא, על ארבע

איזה נצלו"ש סטטיסטי.
ואני סתם שרבטתי.
תהיו בריאים חזקים ושמחים לעבודותו.

נראה לי אני בסביבות ה100 או משו כזה. (פגישות, לא בנות)

אף אני יודע את חשיבות שאר הדברים- אך כיוון שב"ה רוב מוחלט מהמוצעות הם יר"ש עם מידות טובות ושות'
ישתבח שמו- מה שנשאר זה כימיה,
אולי קצת ביולוגיה ופיזיקה.


 

אם נניח היו 10 בנות(אני בטוח יותר)  שהייתה לך כימיה טובה איתם למה זה לא הסתדר?

תשאל אותם.

כל מיני סיבות
 

הייתה כימיה וכמה זמן יצאתם? פעם? פעמיים? חודשיים?

מתוך ה-10 בחורות עם כמה בנית קשר?

ואגב אני ממש לא חושב שכימיה זה דבר שאו שיש או שאין, כימיה יוצרים. אני יכול להעיד גם על עצמי שהיו פעמים שהייתי חסר סבלנות וחתכתי קשר או שלא נתתי צ'אנס לי ולבחורה ליצור כימיה.

שאלת פעם את עצמך מה אתה עושה לא נכון בהכרות ויותר חשוב מה אתה עושה כדי להכיר יותר את הגברת וגם נותן לה להכיר אותך?

הרבה פעמים אנחנו עושים את אותם טעויות שוב ושוב ותמיד אנחנו מצפים לתוצאות שונות. אז אולי אם נשנה את הפעולות שלנו גם התוצאות ישתנו.

אמנם צריך תמיד לבדוק את עצמינו ודרכינו, אך יש גם צד שני.. לא תמיד תלוי בנו.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.