ןזה גם תלוי בגיל שלו..

מתכוננת למטח עגבניות וירטואלי. למה צבא ? שלושה ילדים זה לא גיבושון לסיירת!? זה השירות הכי קדוש וחשוב  ואתם עושים אותו בשניים. שירתתי בצבא ההגנה לישראל שנתיים . בזבוז זמן משווע , ואין לי ספק ,שיצא שכרו בהפסדו. שילך ללמוד תורה . פחות כבוד , אבל יותר חשוב. הכותבת חילונית למהדרין. 

"הכל סובב את האשכנזים". 

ולתוכו נולדתי , אבל תודה , זו בהחלט מחמאה.

וכרגע יש לשניהם מילואים.

זה תותחנים או שריון

והשאלה היא אם אי אפשר לעשות סוויץ' בראש, להגיד לעצמכם "תרמנו המון בזה שלמדנו תורה והקמנו משפחה צעירה".

כל אחד תורם לעם ישראל בדרכו.

אם הוא רואה את עצמו מפתח קריירה צבאית, זה דבר אחר. ככה חיות משפחות של לוחמים בשירות קבע שמתקדמים בסולם הדרגות. אבל אם לא זה הענין, אז אדם צריך להשלים עם מה שכבר לא רלוונטי עבורו.

צבא זה לא צחוק, ולחיים עם בעל טירון, ואח"כ חפ"ש (חייל פשוט) בשירות קרבי, יש מחירים משפחתיים כבדים.

אולי באמת להתייעץ עם רב . ככה סתם שולפת . כל עוד זה לא על חשבון הילדים . נכון , זה יפה וחשוב להיות קרבי , אבל אפשר לתרום גם בתפקידי עורף . 

בדרכי . אני טוענת שאני בכלל חרדית כי יש לי המון חרדות...אם רק הייתי מקיימת מצוות -אולי אפילו היה לי גן עדן . 

צבא זה צורך מאוד דחוף לעמישראל!!

(לא נכנסת לפרטי המקרה הספציפי, פשוט צרם)

רוצים עוד שוס? . אחרי השירות הצבאי שלי הגעתי למסקנה , שצודקים הדתיים שלא שולחים את הבנות לצבא . מכאן ההתקרובת שלי למגזר הדתי ,ואני מתפללת ומקווה שהבת שלי -תעשה שירות לאומי .

לקח שנלמד אחרי ההתנתקות , יש מצב  , שאתה אדם טוב , מוסרי , אפילו דתי ותשתתף בהתנתקות . אז גם לדעתי לגדל משפחה זה יותר חשוב , ויש יותר סיכוי לעשות טוב נטו , מאשר בשירות צבאי. 

עד היום כשאני שומעת שמישהו משרת בסיירת מטכ"ל/טייס קרבי , יש לי כוכבים בעינים ואני מייד מעריצה את האדמה שהוא דורך עליה . כשאני שומעת שמישהו מקדיש את חייו לתורה , אני מיד חושדת , שזה משתמט , וגם אם לא -הוא נראה לי לפלף . וכאן ממרומי גילי , אני מבינה שאני שטופת מוח , ואת זה כבר לא יתקנו. 

נורא קל להיות בעמדת המתלונן,

ולהגיד כך וכך על הצבא..

רוצים שינוי?

תשפיעו מבפנים

זה לא חייב להיות אבא לשלושה קטנטנים.

ואם נודה על כל האמת אז במלחמת מצווה כולם יוצאים

אין הנחות למי שיש לו ילדים

לומר שיש מספיק שיעשו את התפקיד בשבילי- זו טעות

וגם חוסר מוסריות

נכון מאוד. אז כדי שתהיה לו יכולת לצאת עם כולם במלחמת מצווה, הוא צריך לעשות טירונות וכו', המינימום האפשרי שיוכל להחזיק נשק ולהועיל במידה ויהיה צורך בגיוס המוני חלילה.

לא אמרו שיוותר לגמרי על שירות צבאי. ואף אחד אחר לא עושה את התפקיד במקומו. אבל גם אף אחד אחר לא יוכל לגדל את המשפחה שכבר הקים במקומו.

אני לא בטוחה שאם פתאום תהיה התגייסות המונית של בעלי משפחות לקרבי , הצבא יקבל את כולם. אומנם חסר סד"כ ביחידות הקרביות, אבל גם לצבא יש מכסות שהוא מעדיף לא לחרוג מהן. כך אני מבינה.

דבר ראשון - רוב החבר'ה בטירונות יהיו רווקים לדעתי וגם צעירים יותר. לגבר נשוי ואבא זה פשוט לא אותו דבר כמו שירות קרבי כרווק חסר עול.

דבר שני - שאתם לא יודעים עדיים על המערכת הצבאית, אבל כנראה תגלו בקרוב: היא ענקית, ביוקרטית מאוד, ואין כל כך עם מי לדבר אם צריך בקשה מיוחדת או אישור יציאה מיוחד וכד'.

כמו שאומרים: "כאן זה לא לשכת הסעד והרווחה, כאן זה צבא".

ואי אפשר לדעת על איזה מפקד הוא יפול. אבל רוב הסיכויים שאותו מפקד ישיר יהיה רווק חילוני וגם צעיר יותר. ולא מודע למורכבות של חיים של בעל משפחה.

דבר שלישי - הוא אבא ובעל משפחה ולכן הראש שלו לא יהיה 100% בשירות. אם את או הילדים חו"ש חולים, הוא ידאג. ובכלל ילד צריך את אבא שלו. לא פחות מאמא שלו.

ותאמינו לי ששווה יותר להשקיע "שעות התנדבות" בילדכם שלכם מאשר מכל מסגרת אחרת.

בצבא קרבי חסר המון כח אדם, בשפה הצהלית זה נקרה סד"כ, ואין סד"כ. 

נא לא להגיב תגובות שלופות מהבטן בהתאם למצב הרוח. תודה.

משפחה זה חשוב, ותורה זה חשוב, וצבא זה חשוב, הציוני הדתי הרגיל נקרע בין העולמות האלה

וצריך להיות בין חיל רציני כדי להצליח בהכל, להיות חרדי ורק ללמוד תורה או להיות חילוני ורק לעשות צבא זה קל, הנסיון הקשה זה אצלינו ואנחנו משתדלים לעשות רצון ה' בכל המובנים בדיבור ובמעשה, בכלל ובפרט.

מאחר שיש לו כבר שלושה ילדים הנסיון קשה כפליים אבל זו הדרך שהוא בחר ורק הוא ואשתו צריכים להליחט מה עליו לעשות, כל התגובות כאן נאמרו כל אחד בהתאם להשקפת עולמו הצרה והלך רוחו.    

את האוייב, זה צורך דחוף מאד.  הבנת?

לענ"ד , אתם פשוט צריכים להבין שאם כל הרצון שלכם ואם כל הצורך כביכול בחיילים קרביים, מבחינה אוביקטיבית בעלך "פיספס את הרכבת". אי אפשר לרקוד בכל החתונות... את ההחלטה על שירות צבאי הוא היה צריך לקבל ממזמן, כשבחר להתחתן ולהמשיך עוד שנה ועוד שנה בישיבה. כרגע, זה כבר אבוד. אם הוא יתגייס לקרבי זה לא יהיה טוב לא לכם וגם לא לצבא. ואני אומר את זה מנסיון. בתור מפקד בקרבי (מ"כ וסמל) לשעבר, החיילים הנשואיים עם ילדים בבית, עם כל הרצו הטוב, פשוט לא מתאימים לשירות קרבי, בסוף לרוב הם גם ממורמרים וגם ממרמרים את החברים שלהם...

כל זה לגבי שירות קרבי. לגבי ג'וב, זה כבר סיפור אחר. כ(נ"ל אם הוא בונה על קריירה צבאית של פיקוד לטווח ארוך, בתור עבודה לחיים , גם סיפור אחר. אבל זה רק אם הוא ממש מורעל ...)

אם יבוא לכאן מישהו נשוי פלוס 5, בן 35 שמפרנס את המשפחה שלו, אשתו ללא מקצוע, ויגיד שהוא רוצה להתחיל עכשיו לימודי רפואה... או אדם אחר במצב דומה שהחליט ללכת לחו"ל לחפש את עצמו... או כל דוגמא כזאת. לדעתי כולנו נגיד להם:חבר'ה השתגעתם? יש לכם משפחה, אחריות , אם כבר לא יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים. 

היום זה יותר ויותר לגיטימי שאנשים עם משפחות מתגייסים לשירות קרבי ואני מעלה פה את התמיהה: למה להם לא אומרים את אותו הדבר? בן אדם לא יכול לעזוב מרצונו החופשי אשה וילדים קטנים לשנה - שנתיים ולחזור הבייתה רק לסופשים וחופשות... זה לא מוסרי! ולכן כל אדם צריך לחשוב עם עצמו בתחילת חייו הבוגרים, מה הרצונות שלו? מה השאיפות שלו? ואם צבא קרבי הוא אחד מהם (וראוי בהחלט שיהיה אחד מהם...) שיחשוב ברצינות איך הוא משלב את זה בחייו באופן הגיוני.

בתור מישהי שכרגע בתקופת לימודים מטעם הצבא אבל אני יכולה להעיד שלנשוי בטח עוד עם ילדים אין מה לחפש בקרבי.

קודם כל,לחזור הביתה בסופ"ש ולהיות אבא של שבת זה קצת מפספס את המטרה של משפחתיות וזוגיות, גם אם זה זמני זה נע בין מס' חודשים -לשנתיים ו8 שזה פרק זמן לא מבוטל.

דבר שני זה לתפוס תקן של לוחם שהיה אמור להיות במקומו מה שאומר שבשבת שהוא יוצא הביתה הם צריכים לשמור יותר,תורניות מטבח יותר וכו' מה שיוצר תסכול,שאני אז הייתי בטירונות הייתה לנו תצפיתנית נשואה שכולנו סבלנו בגללה שהיא הייתה יוצאת הביתה כל שבת.

לדעתי עדיף שיהיה עורפי,אפשר לתרום לא פחות למדינה.

"הכל סובב את האשכנזים". 

נשוי + 3 עולה לצבא הרבה כסף.

לפעמים לא משתלם לצבא "להחזיק" לוחם כזה.

מעירה משהו על השרשור,

יש פה לא מעט חברה שכותבים דעות נחרצות מנסיונם האישי.

ניסיון זה יפה וחשוב מאוד אבל לא יכול להצביע על הכלל בהכרח.

מקווה שאיני מגיבה מאוחר מדי (ראיתי את השרשור לפני כמה ימים, אך לא היה לי פנאי להגיב). 

בעלי עשה את הצבא כנשוי עם ילדים (הילד השני נולד תוך כדי השירות). הוא שירת שנתיים. לבקשתי היה ג'ובניק, ברבנות. (חששתי שאם יהיה קרבי - יהיה לי קשה מדי). 

אבל כשנקרא לשירות המילואים, החליט שיש לו הזדמנות לממש במקצת את החלום שלו, וביקש לעבור לקרבי. מכיוון שיש לו רישיון נהיגה למשאית - שיבצו אותו בגבעתי - והוא נהג אמבולנס בחיל הרפואה המסופח לגבעתי. 

יש לו אימונים כמה פעמים בשנה, עם הרבה אקשן, לינות שטח, נוף וכו'. הוא נהנה מאוד. במבצעים (עמוד ענן, צוק איתן) הרגיש שהוא תורם באופן משמעותי. לי כמובן היה די מפחיד, שבעלי שוהה בגבול עזה. אך הוא טוען שהוא מרגיש שזו השליחות שלו. 

איני יודעת אם האפשרות הזו מתאימה לכולם... 

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...